פוקימון; במהירות החושך – פרק 15: פוקימון סורר ומורה / איידן סוייר

פרולוג / פרק 1 / פרק 2 / פרק 3 / פרק 4 / פרק 5 / פרק 6 / פרק 7 / פרק 8 / פרק 9 / פרק 10 / פרק 11 / פרק 12 / פרק 13 / פרק 14

– – – – –

השכם בבוקר, הלכו ריאן וריק אל מנהרת גולדנרוד. היה זה מעבר תת-קרקעי שחצה כמעט את העיר כולה, ובו התקיימו העסקים העצמאיים הקטנים, שאינם קשורים לתאגידים הגדולים שאכלסו את עיר הבירה. ירקנים, אמנים וספרים הציעו את מרכולתם בשוק מאולתר, ובין הדוכנים הסתובבו נוכלים מסוגים שונים שהציעו עסקאות מפוקפקות יותר.

"אתה בטוח שנמצא כאן מאמנים שרוצים להילחם על כסף?" שאל ריק.

"בטח שכן. לעולם לא תמצא מקום שיש בו יותר מאמנים מכאן".

אחרי מחשבה רבה, החליטו ריק וריאן לנסות להילחם על כסף. גם אם זה היה הימור, ההימור היה בטוח יחסית – סיכוי שווה להרוויח או להפסיד, מה שלא היה ניתן למצוא בשום קזינו. הרבה אנשים הסתובבו במנהרת גולדנרוד, אבל האחים קיבלו את מבוקשם במהרה.

"אמרתם משהו על להילחם על כסף?" נשמע קול מאחורי גבם. הם הסתובבו. נערה צעירה ניצבה מאחוריהם, בידה פוכדור שלוף.

"מה דעתכם על שניים נגד שניים?"

"נשמע לי מעולה!" אמר ריק, "נילחם על 100 קרדיטים?"

"אין בעיה", אמרה הנערה, "אני אריאל, ואתם?"

"שמי ריאן, וזה ריק, הוא יילחם נגדך".

האחים כבר הסכימו שריק הוא זה שיילחם, כיוון שהפוקימונים של ריאן עדיין התאוששו מהקרב נגד ויטני. אריאל התרחקה מהם כמה צעדים, ולפתע הם שמו לב שמעגל גדול התפנה ביניהם. תושבי גולדנרוד כבר התרגלו לקרבות פוקימונים שנערכים במנהרה, ושיש לפנות להם שטח. חלק גדול מהקהל התאסף סביבם לצפות בקרב.

"בסדר, בלספראוט, אני בוחר בך!" קרא ריק.

"סנדשרו, אני בוחרת בך!"

סנדשרו הייתה פנגולינית קטנה וקשוחה. ציפורניה היו חדות ומסוכנות למראה וגופה מכוסה שריון חזק, אבל בלספראוט הרזה והגמישה הצליחה לחמוק מההתקפות שלה ולבעוט בה בשורשיה החזקים שחדרו את הגנותיה, עד שבסופו של דבר סנדשרו הפסידה בקרב, ואריאל נאלצה לבחור את הפוקימון הבא שלה.

"גולבאט, אני בוחרת בך עכשיו!"

הפוקימון השני של אריאל היה עטלף קשוח למראה. היה זה הצורה המפותחת של זובאט, והוא היה גדול יותר ומרושע יותר, ונראה שבניגוד לזובאט, עיניו חדות ומיומנות.

"בסדר, גולבאט, תתחיל עם מתקפה על-קולית!"

ריק וריאן כבר התכוננו לאטום את אוזניהם, אבל הרעש שציפו לו לא בא. גולבאט לא השתמש בשום מתקפה, ורק התעופף סביב בשיעמום.

"לא עכשיו, גולבאט, אל תעשה לי את זה", נאנחה אריאל.

"חבל מאוד. בלספראוט, תני לו עלי-תער!"

זרם של עלים חתכו בגופו של גולבאט. זה לא השפיע עליו חזק כל כך, אבל נראה שזה עורר אותו, כי בתגובה לפגיעה של בלספראוט הוא צלל בזעם ושיסף בכנף החדה שלו את בלספראוט, שזעקה בכאב.

"בלספראוט, נסי…"

אבל ריק אפילו לא הספיק להשלים את המשפט. הזעם של גולבאט היה קטלני כל כך, עד שהוא פגע שוב בבלספראוט מהר כל כך, פעם אחת אחרונה שגרמה לה לאבד את הכרתה. ריק נאלץ להחזיר את בלספראוט לפוכדור, ולבחור את הפוקימון הבא שלו.

"שלדר, צאי!"

"גולבאט, תמשיך עם הכנפיים שלך!" קראה אריאל.

אבל לא נראה שגולבאט מעוניין כל כך לתקוף את שלדר. במקום לתקוף, הוא התעופף אל ראש המנהרה, נתלה במהופך על התקרה ועצם את עיניו.

"לא, גולבאט, אל תישן עכשיו".

"אולי אקדח-מים יעורר אותו קצת!"

סילון מים דק נורה מפיה של שלדר על גולבאט. ברגע שהוא פגע בגולבאט, הוא התעורר מיד והחל לצלול לעברה בזעם, אך אקדח המים האט אותו.

"לא, גולבאט, זה לא יעזור! תקוף אותה מרחוק!"

אך גולבאט לא הקשיב לאריאל, ועד שהגיע לשלדר, היא קפצה הצידה וגולבאט לא הספיק לתקוף אותה. הוא ניסה לנשוך אותה, אך לא הצליח לפגוע מבעד לקונכיה החזקה.

"לקקי אותו!"

כאשר גולבאט נפגע מהלשון החלקלקה של שלדר, הוא פשוט צנח משותק על הרצפה. נראה היה שמכה אחת בראשו מהשריון הקשה של שלדר תספיק כדי להביס אותו. ריק כבר היה בטוח שהניצחון שלו, אבל מכת הראש של שלדר רק הרגיזה את גולבאט אף יותר. הוא הצליח להתגבר על השיתוק שלו, ובכנפו החדה חתך בגופה הרך של שלדר דרך הקונכיה שלה.

"שלדר, לא!" קרא ריק.

שלדר ניסתה להתרומם, אך המכה של גולבאט הייתה קריטית מדיי. היא הפסידה בקרב.

אחרי ההפסד הצורב, ריק נאלץ לשלם לאריאל את הכסף שהפסיד.

"אתה לא חייב לשלם לי אם אתה לא רוצה", אמרה אריאל, "אני יודעת שזה לא מגיע לי".

"למה את חושבת ככה?" שאל ריק.

"ראית שאני לא מסוגלת לשלוט בגולבאט. הוא אף פעם לא מקשיב לי, לא חשוב מה אני מנסה. נראה לי שהוא בכלל לא רוצה אותי בתור מאמנת שלו".

"טוב, אם את מתעקשת, אני לא אשלם".

ריק החזיר את כרטיס המאמן שלו לכיסו, אך ריאן הניח את ידו על כתפו. "ריק, הפסדנו ואתה יודע את זה".

"אבל כמעט אין לנו…" לחש ריק.

"זה סיכון שלקחנו. אם אתה לא תשלם לה, אני אשלם". וריאן הושיט לאריאל את הכרטיס האישי שלו, אשר 100 הקרדיטים לתשלום כבר היו טעונים בו, והיא טענה את הכרטיס שלה בקרדיטים שהרוויחה. עם זאת, לא נראה שזה שיפר את הרגשתה במיוחד.

"למה גולבאט מתנהג ככה?" שאל ריאן.

"הוא לא מכיר בי כמאמנת שלו, בגלל שתפסתי אותו ברמה גבוהה מדיי".

"מה זאת אומרת?"

"כשפוקימון ומאמן גדלים ומתפתחים ביחד, הם לומדים לסמוך אחד על השני. הם יודעים שהם חייבים זה לזה את הצלחותיהם וגם את כשלונותיהם", הסבירה אריאל, "אם הייתי תופסת את גולבאט בתור זובאט ועוזרת לו להתפתח, הוא היה סומך עליי הרבה יותר. אבל בגלל שהוא כבר היה גולבאט כשתפסתי אותו, הוא מרגיש שהוא לא צריך אותי. לכן הוא מזלזל בי".

"למה את לא משחררת אותו?" שאל ריק.

"אולי זה מה שאני צריכה לעשות", אמרה אריאל, "אבל בינתיים אני עדיין מקווה שיום אחד גולבאט יתחיל להקשיב לי. זה ידרוש הרבה עבודה קשה מצידי, אבל אני מאמינה שזה יקרה".

ריק וריאן חזרו בכתפיים שמוטות למרכז הפוקימונים, שם חיכתה להם גרייס.

"איך הלך?" שאלה.

"לא יותר טוב מלך", ענה ריק.

"יש לי רעיון מה נעשה".

"לא רוצים לשמוע עוד מהרעיונות שלך".

"לא, זה בכלל לא מה שאתם חושבים!" אמרה גרייס, "אתם זוכרים איך כל שנה חוזרים לניו-בארק כמה תלמידים שסיימו את הלימודים בשנים האחרונות, והם מתארחים בטקס פתיחת שנת הלימודים? אז חשבתי, אם הטקס בשבוע הבא, למה שלא נציע לאבא שלכם להיות שם?"

"בשבוע הבא?" שאל ריאן, "כבר עברו חודשיים?"

"הזמן טס כשנהנים", אמר ריק.

"בדיוק", אמרה גרייס, "ואם נגיע לניו-בארק, נוכל לבקש כסף מההורים שלנו. מה אתם אומרים?"

"לא נראה לי", אמר ריאן, "זה עיכוב רציני. נצטרך לחזור הרבה אחורה".

"לא נתעכב יותר ממה שנתעכב אם נישאר כאן ונחפש עבודה", אמרה גרייס, "ואבא שלכם בטוח יכול לסדר לנו שנתארח בטקס, הוא הרי מורה בבית הספר".

"ייקח לנו יותר משבוע לחזור לניו-בארק", אמר ריק.

"לא אם נשתמש בספירואים שלנו לעוף לשם".

"את מציעה להשתמש בספירו שלך?" שאל ריאן, "רק בשביל זה אני מוכן להסכים".

"אני דווקא חושב שאתה צודק", אמר לו ריק, "אסור לנו לחזור אחורה, ואנחנו גם לא צריכים להיות תלויים בהורים שלנו יותר. אנחנו ילדים גדולים ולא צריכים לבקש מהם כסף".

"בגלל זה אני חושבת שצריך לנצל את העובדה שזה טקס פתיחת השנה. הרי כמעט תמיד חוזרים לשם מאמני פוקימונים, זה אומר שזה בסדר מצדם לעשות הפסקה במסע שלהם ולהתארח בבית".

"בדרך כלל אלה מאמנים שיצאו לדרך לפני כמה שנים ויכולים להרשות לעצמם לנוח קצת. אנחנו בקושי השגנו שני תגים עד עכשיו".

"כמעט שלושה", הזכיר לו ריק.

"זה עוד יגיע", אמר ריאן, "בכול מקרה, אני מצטער, אבל נראה לי ששנינו מסכימים. אנחנו לא חוזרים לניו-בארק".

"בסדר", אמרה גרייס, "אז מה אתם מציעים?"

"נמצא עבודה", אמר ריק, "זו עיר גדולה ולא חסרים פה מקומות. בחודש הקרוב נסתדר ממה שיש לנו עכשיו, ואחרי שנקבל משכורת נוכל להמשיך במסע".

"בינתיים יש עוד המון דברים לראות בעיר הזאת", אמר ריאן, "עד הערב נמצא עבודה, ואז נלך לראות את לורנס קינג!"

אבל התחזית האופטימית של ריאן לא התממשה. הם חיפשו עבודה כל היום, בחנות הפרחים, בחנות האופניים ובתחנת הרכבת, אבל אף אחד לא רצה להעסיק אותם. כולם חיפשו עובדים מנוסים יותר, עם עדיפות לכאלה שמתכוונים להישאר בעבודה לאורך זמן.

"עובדים מנוסים", רטנה גרייס, "איך אפשר לצבור ניסיון אם כולם רוצים רק עובדים מנוסים?"

"בואו נוותר", אמר ריאן, "כבר הגיע הערב. בואו נלך לכיכר העיר".

הכיכר הייתה הומה והמוני אדם התאספו בה. ריאן מתח את צווארו ביניהם, עד שראה אותו עולה על הבמה – קרחת גדולה במרכז ראשו, השיער שנותר לו מאפיר, נמוך ולבוש חליפה לבנה – היה זה הפוליטיקאי המוערץ עליו, לורנס קינג.

– – – – –

"גולבאט, נשיכת רעל!" קראה אריאל. במקום הנשיכה, בחר גולבאט לבצע מתקפת רוח. ההתקפה לא כל כך השפיעה על יריבו, אוניקס, שהיה פוקימון גדול וכבד, אך גולבאט המשיך בה בעקשנות.

"באמת, גולבאט, אתה לא רואה שזה לא מזיז לו?"

"הפוקימון שלך טיפש, או מה?" צחק המאמן נגדו נלחמה.

להעליב את גולבאט לא היה רעיון טוב כל כך. גולבאט הפסיק מייד את ההתקפה וצלל לעבר המאמן, חובט בו בכנפו האכזרית.

"גולבאט, לא!"

אריאל ניסתה להחזיר אותו אל הפוכדור, אך היא בקושי הספיקה לשלוף אותו, וכבר גולבאט התנגש בה בעוצמה. כשהיא קמה על רגליה, היא ראתה את גולבאט נמלט לעבר היציאה ממנהרת גולדנרוד.

– – – – –

לורנס קינג היה באמצע נאום ארוך במיוחד על חשיבותו של שימור ההיסטוריה ועל הנזק הבלתי-הפיך שעלול לגרום יריבו לתפקיד ראש העיר. ריאן בלע כל מילה בשקיקה.

"איזה שעמום", פיהקה גרייס, "זה מה שריאן אוהב?"

"הוא אוהב היסטוריה", אמר ריק, "למרות שגם לי אין מושג מה הוא מוצא בפוליטיקה".

הצעקות שעלו מן הקהל כמעט ולא נשמעו על רקע קולו של קינג, אבל מהר מאוד הן התגברו, וכעת כולם שמו לב אליהן. הנאום נפסק והקהל החל לברוח בכיוון אחד, למרות שרוב הנוכחים לא הבינו מה קורה.

"מה זה?" שאל ריאן, "למה הוא הפסיק?"

"אני לא יודעת. ספירו, אולי תבדוק".

ספירו טס מעלה, אך מהר מאוד משהו התנגש בו בעוצמה. הוא צנח על המדרכה בין הקהל הרב.

"ספירו!" קראה גרייס.

אנשים רבים נהרו במקום, וגרייס חששה שהם ידרסו את ספירו. היא החלה לרוץ נגד כיוון ההמון ולחפש אותו. בינתיים, ריק וריאן איתרו את גולבאט, שהפיל את ספירו והתכונן לצלילה נוספת לעבר הקהל.

"חייבים להרחיק אותו", קרא ריק, "סינדקוויל, צאי!"

אבל עד שסינדקוויל יצאה מן הפוכדור והלהיטה את הלהבות שעל גבה, גולבאט כבר נעלם. הלהבות רק הפחידו עוד יותר את האספסוף, שעקפו אותם בבהלה ברגע שראו אותם.

"אולי סינדקוויל יכולה לשמור על ספירו ולפנות דרך כדי שלא יפגעו בו", הציע ריאן.

"רעיון מעולה. סינדקוויל, תמצאי את ספירו!"

סינדקוויל רחרחה לפניה והצליחה למצוא את הדרך אל ספירו בין ים האנשים, ורצה לעברו, מפנה מקום בכול מקום אשר פנתה.

"סלופוק, אני בוחר בך עכשיו!"

כעבור מספר שניות, גולבאט התרומם קפוא באוויר. כוחו הטלקינטי של סלופוק החזיק אותו קפוא, וגולבאט, שהיה פוקימון רעל והתמחה בכוחו הפיזי, התקשה מאוד להתגבר על הכוח העל-חושי. משהו התנפל עליו בזעם. הייתה זו צ'יקוריטה, שהשתמשה בחבלים שלה לחבוט במדרכה ולזנק גבוה למעלה, והיא הצליפה בגולבאט בעזרת העלה שעל ראשה.

"צ'יקוריטה, לא!" קראה גרייס, "הוא יותר חזק ממך!"

צ'יקוריטה הייתה חלשה גם מול רעל וגם מול אוויר, אך זעם נורא אחז בה בעקבות הפגיעה בספירו. כעת היא אחזה בגולבאט התלוי באוויר בעזרת אחד החבלים שלה, ובשני הצליפה בו שוב ושוב, עד שגולבאט נשך אותה בחוזקה. אחיזתה נרפתה והיא צנחה מטה, פגועה קשות.

"צ'יקוריטה!"

גרייס רצה לכיוונה, אך מהר מאוד צ'יקוריטה עמדה שוב על רגליה וזינקה שוב מעלה, לפני שגרייס הספיקה להגיע אליה בכלל.

"מה היא עושה?" התפלאה, "לא נראה שגולבאט הזיז לה בכלל".

הפעם, גולבאט הדף אותה בכנפו עוד לפני שצ'יקוריטה הספיקה לפגוע. היא שוב נפלה, כמעט מעולפת, לרגליו של ריק, אשר הבחין כי העלה שעל ראשה ירוק יותר מאי-פעם.

"נראה שצ'יקוריטה למדה להשתמש בסינתזה", אמר.

"מה זאת אומרת?"

"היא עושה פוטוסינתזה כמו כל צמח, אבל מרפאת את עצמה בעזרתה. צ'יקוריטה יכולה להשתמש גם במעט מאוד אור בשביל הסינתזה שלה".

בשביל המתקפה הבאה, צ'יקוריטה אפילו לא ניסתה להגיע אל גולבאט, אלא פשוט ירתה עליו זרם של עלי-תער. גולבאט הזועם השתחרר מאחיזתו של סלופוק, צלל לעבר צ'יקוריטה וחתך אותה בכנפו. מאותו רגע הוא המשיך אל סלופוק ונשך אותו נשיכת רעל כואבת במיוחד, ואז המשיך אל סינדקוויל, תפס אותה ברגליו והמריא איתה לאוויר. סלופוק ניסה שוב את הטלקינזיס שלו, אבל ברגע שתפס את גולבאט, סינדקוויל נשמטה ופגעה במדרכה הקשה. סלופוק עצמו איבד את כוחו כעבור זמן קצר מן הרעל האכזרי.

"גרייס, תיזהרי!"

ריאן היה הראשון ששם לב שגולבאט השתחרר מהשפעתו של סלופוק וצלל לעבר גרייס. אבל לפני שהיא הספיקה להגיב, חבלי-גפן חסמו את דרכו. צ'יקוריטה שוב הצליחה להתאושש בעזרת הסינתזה שלה, וכעת הצליפה בגולבאט ללא רחמים.

"זהירות, צ'יקוריטה, הוא צולל לכיוונך!"

רגע לפני שגולבאט פגע בצ'יקוריטה, היא התחמקה הצידה. גולבאט נתקל בבמה שניצבה במרכז הכיכר, וערימה של רמקולים ושולחנות התהפכה עליו. גולבאט ניסה להדוף את דרכו החוצה, אבל לא הצליח עוד לעוף. הוא הובס.

"כל הכבוד, צ'יקוריטה! עצרת אותו!" קראה גרייס.

גרייס רצה לחבק את צ'יקוריטה, אבל לפתע נעצרה. היא ראתה שצ'יקוריטה החלה לזהור באור מוזר. תוך שניות, גודלה הוכפל פי כמה, עורה נהיה ירוק, והזרעים על צווארה נבטו לניצנים. גרייס הביטה בה בפליאה.

"היא… התפתחה?"