פוקימון; במהירות החושך – פרק 8: מגדל הספראוט / איידן סוייר

פרולוג – https://pocketmonsters.co.il/?p=42312

פרק 1 – https://pocketmonsters.co.il/?p=43596

פרק 2 – https://pocketmonsters.co.il/?p=43702

פרק 3 – https://pocketmonsters.co.il/?p=43777

פרק 4 – https://pocketmonsters.co.il/?p=43814

פרק 5 – https://pocketmonsters.co.il/?p=44114

פרק 6 – https://pocketmonsters.co.il/?p=44145

פרק 7 – https://pocketmonsters.co.il/?p=44276

– – – – –

בעשב הגבוה שהקיף את העיר ויולט חיו הרבה פוקימוני-עשב משונים למראה, בעלי ראש בצורת צמח הכדנית וגבעול בתור גוף, אשר התנודד ללא הפסקה גם כשהם נחו בשקט מוחלט. ריאן הביט בהם, ונראה שהם נמצאים בכול מקום. "מה אלה?" שאל.

"בלספראוטים", ענה ריק, "הם אמורים להיות נפוצים מאוד באיזור הזה. שמעתי שבויולט בנו מגדל מיוחד עבורם".

"מגדל עבור סוג אחד של פוקימונים? בשביל מה?"

"אני לא יודע", ענה ריק, "נלך לראות אם זה מעניין אותך".

"טוב, אבל מחר. היום הולכים למכון!"

הליכה של כמה קילומטרים הביאה את האחים אל העיר ויולט. בצהרי היום הם כבר היו שם, שמחים להגיע סוף סוף אל העיר בה יזכו בתג הראשון שלהם.

ריק וריאן מצאו את המכון הראשון שיתחרו בו – מכון האוויר. כל מכון התמחה בסוג אחר של פוקימונים, ולכן היה עליהם להבין אילו סוגים חזקים או חלשים נגדם.

"טוב, אז אם אנחנו מתכוונים להתחרות בליגת הפוקימונים כצוות, לדעתי יספיק שרק אחד מאיתנו יילחם בכול מכון", אמר ריאן, "השאלה היא מי".

"למה שלא נילחם כצוות גם כאן?" שאל ריק, "אני בטוח שאנחנו לא הראשונים שעושים את זה".

"אתה מתכוון בו-זמנית?" שאל ריאן, "נשמע לי מעולה!" ויחד הם נכנסו אל המכון, אשר היה ממוקם בבית בגובה של כשתי קומות. הם דמיינו את הרגע הזה שנים. בעיני רוחם, המכון נראה כמו איצטדיון ענק, מעברו השני מחכה להם מנהיג המכון. הם ניגשים אליו, נלחמים באצטדיון הגדול וזוכים בתג.

אך כעת, במבט ראשון, המכון הזכיר יותר מכול מחסן גדול וריק, קטן בהרבה מכדי שיוכל להיערך בו קרב רציני. הם הסתכלו סביבם, תוהים מה הם אמורים לעשות כאן, ותוך זמן קצר ניגש אליהם נער צעיר, לא גדול מהם בהרבה. "באתם להילחם במנהיג המכון", אמר הנער. זו לא הייתה שאלה.

"איפה הוא?" שאל ריאן.

"אני אקח אתכם אליו".

הנער לחץ על כפתור שהיה קבוע בקיר, אשר ריאן וריק לא הבחינו בו עד כה. שתי דלתות מתכת כבדות נפתחו, וחשפו מאחוריהן תא קטן שנראה יותר מכול כמו מעלית. "אחרי", אמר הנער ונכנס פנימה.

הם נכנסו בעקבותיו, והמעלית זינקה מעלה במהירות מפתיעה. הם לא היו מוכנים לזינוק כזה, ורגליהם כשלו. ריק קיבל חבטה חזקה בקיר בצלעותיו, ואילו ריאן כשל מרגליו על הרצפה הקשה. הנער שליווה אותם לא זז כלל, ונראה שהוא רגיל למעלית הזאת. כשדלת המעלית נפתחה, הם מצאו את עצמם על גג הבית, ועל צדו השני של הגג חיכה להם גבר צעיר אשר היה שקוע במדיטציה. הוא הרים את עיניו כששמע את המעלית נפתחת.

"פלקנר", הציג אותו הנער, "מנהיג מכון האוויר של ויולט".

"ברכותיי, חברים", אמר פלקנר.

"באנו להילחם על תג האוויר!" אמר ריק.

"הנחתי כך. במי מכם אלחם ראשון?"

"אנחנו נלחמים ביחד", אמר ריאן.

"הבנתי. זה יהיה… מעניין", אמר פלקנר, וסימן לנער להתקרב אליו. "כמה תגים כבר יש לכם?"

"אחרי שננצח אותך, אחד".

"כמנהיג מכון, עליי לבחור בפוקימונים שמתאימים לרמה שלכם, כדי לא להציב בפניכם משימה בלתי-אפשרית. אני שמח שגם אתם מציבים לי אתגר עם הקרב הכפול שלכם. אייב", הוא פנה אל הנער, "טיפלת יפה בפוקימונים שנתתי לך לשמור עליהם, אני מקווה".

"רק הבוקר לקחתי אותם לביקורת במרכז הפוקימונים", ענה אייב.

"מעולה. בחר את מי מהם שתרצה", אמר פלקנר ושלף פוכדור אחד בעצמו, "זה יהיה קרב כפול, פוקימון אחד לכול מאמן, ללא הגבלת זמן".

אייב בחר את אחד הפוכדורים שלו, וכך עשו גם ריק וריאן. ארבעתם פתחו את הפוכדורים ביחד, וסינדקוויל וטוטודייל זינקו מתוכם, יחד עם עוד שתי ציפורים שהאחים לא נתקלו בהן בעבר. הפוקימון שאייב בחר בו היה הוטהוט, הינשוף שאת קולו שמעו בלילות בדרך לויולט. הפוקימון של פלקנר היה עוף דו-ראשי ארוך צוואר ורגליים וחסר כנפיים.

"דודו!" אמר ריק.

"מה הפוקימון הזה?" שאל ריאן, "זה פוקימון אוויר? לא נראה שהוא יכול לעוף בכלל".

"תתפלא מה דודו יודע לעשות", צחק פלקנר.

"אתה מתכוון שהדודו שלך יודע לעוף?" עיניו של ריק התרחבו.

"אם תילחם, תגלה בעצמך", אמר פלקנר, "נתחיל בקרב!"

הציפורים זינקו קדימה. סינדקוויל וטוטודייל נותרו בעמדת הגנה, כיוון ששמירת מרחק ממתקפות פיזיות של היריבים הייתה יתרון עבורם.

"אל תתני להם לפגוע בך, סינדקוויל!" קרא ריק, "מתקפת זריזות!" סינדקוויל נעה כה מהר, עד שנראה שהיא נעלמת ומופיעה במקום אחר לחלוטין. לעומתה, טוטודייל לא היה כה זריז, והוא נותר חשוף בחזית. "תני להם להביור!"

הציפורים היו עסוקות בלתקוף את טוטודייל, והן חטפו את מלוא המתקפה מאחור. לרוע המזל, גם טוטודייל היה בקו האש. כפוקימון מים, אש לא הזיקה לו במיוחד, אבל עדיין פגעה בו. שנייה אחת לאחר מכן, גם מקוריהם החדים של דודו והוטהוט פגעו בו.

"טוטודייל, מבט!" עיניו החודרות של טוטודייל הקפיאו את הוטהוט במקומו. הוא פנה לטפל בדודו, אך לרוע המזל, לא יכול היה להביט בשני הראשים שלו בו-זמנית.

"עכשיו, דודו, קידוח-מקור!" המקורים של דודו הסתובבו כמו מקדחה. הוא קדח חור ברצפה, במקום בו היה טוטודייל עד לפני רגע. הוא הצליח להתחמק שוב ושוב, אך ההתחמקות משני מקורים בו-זמנית התישה אותו, ורק להביור נוסף מאחור שפגע בדודו וגרם לו לאבד ריכוז, סייע לטוטודייל להימלט אל מקום מבטחים.

"יופי! עכשיו תראו להם מה זה, שניכם!" קרא ריאן.

סינדקוויל נשפה סילון להביור, בעוד טוטודייל ירק אקדח-מים. נראה ששתי המתקפות עומדות לחסל את דודו, אבל רגע לפני שפגעו בו, דודו זינק מעלה על רגליו. כאשר ההתקפות התנגשו, זרם המים כיבה את האש והמשיך לעבר סינדקוויל, אשר חטפה אותו בעוצמה. האחים הביטו מעלה על דודו, שנראה קטן מאוד בשמיים.

"אני מבין", אמר ריאן, "דודו קופץ כל כך גבוה, שזה כאילו הוא יכול לעוף".

"זה נחמד, אבל זה לא יעזור לו. סינדקוויל, מסך עשן!" סינדקוויל כיסתה את האיזור בערפל סמיך, כך שאיש לא יכול היה לראות דבר.

"תשתמש ברדאר שלך, הוטהוט!" קרא אייב. ריק הספיק לראות את עיניו של הוטהוט נדלקות באדום, רגע לפני שנעלם במסך העשן. נראה שהעשן לא מפריע לו, וזעקותיו של טוטודייל, אשר לא היה מסוגל לראות דבר, החלו להישמע. בינתיים דודו נחת על הגג שוב. לא נראה שהוא מסוגל לראות טוב יותר מטוטודייל.

"בסדר, סינדקוויל, אז את תטפלי בדודאו!" קרא ריק.

"תתכונן לזנק שוב!" צעק פלקנר.

"הוטהוט, תעופה!" הוטהוט עף גבוה מעל מסך העשן, וכאשר דודו כמעט השלים את הזינוק, הוא נחת על ראשו של הוטהוט וזינק שוב מעלה. התוצאה הייתה קפיצה כפולה מדהימה בגובהה, אשר תשאיר את דודו הרבה זמן מחוץ לאיזור הקרב.

"קדימה, הוטהוט, מערבולת אוויר!" הרוח של הוטהוט פיזרה את העשן וחשפה את טוטודייל המעולף. עד שדודו נחת, העשן התפזר כמעט לחלוטין. סינדקוויל ניסתה לפגוע בהוטהוט עם הלהביור שלו, אבל הוטהוט לא ניסה לתקוף כלל ושמר על מרחק בטוח, ולכן התחמק מכול ההתקפות.

"דודו, חסל אותו עם קידוח-מקור!"

"סינדקוויל, להביור! בדיוק מעליך!"

נראה שדודו שולט לחלוטין בנפילה שלו, והוא פשוט חג סביב סילון האש בלי להיפגע. סינדקוויל חטפה את שני המקורים המסתובבים במלוא עוצמתם. זה היה סופו של הקרב.

"הקרב נגמר. המנצחים הם דודו והוטהוט!" קרא אייב.

"אתם יכולים ללכת", אמר פלקנר, "תחזרו אליי כשתדעו להילחם כצוות".

"איך אני הייתי?" שאל אייב.

"היית מעולה, אייב. למדת היטב. עכשיו לווה אותם למטה".

לריק וריאן לא נותרה ברירה אלא לרדת בחזרה אל העיר ויולט.

ריק וריאן המתינו במרכז הפוקימונים להתאוששות הפוקימונים שלהם.

"הכול בגללך", האשים אותו ריק, "אם המים שלך לא היו מכבים את האש שלי, היינו מנצחים!"

"כן? ולמה אתה ניטרלת את טוטודייל עם העשן המטופש הזה?"

ריק נאנח. "פלקנר צודק, אנחנו באמת לא יודעים להילחם כצוות".

"אולי אנחנו לא צריכים", אמר ריאן, "כשהפוקימונים שלי יתאוששו, אני אלך להביס אותו בעצמי".

"ומה איתי?"

"מצידי תילחם בו גם אתה, אם אתה רוצה. אבל תעשה את זה בלעדיי, כי אני לא מתכוון לתת לך לקלקל לי שוב את המהלכים".

"חשבתי שאנחנו צוות", אמר ריק, "למה שלא נלמד להילחם כמו פלקנר ואייב? זה נראה שהם באמת יודעים מה הם עושים ביחד".

"בשביל מה? שנינו טובים מספיק גם ככה, כל אחד כשלעצמו".

"צריך ללמוד טכניקות חדשות. לא מספיק לחזור רק על הישנות כל הזמן".

"אם הן עובדות, אז מה הבעיה?"

"ריאן…"

"אין לי כוח להתווכח!" אמר ריאן, "או שתסתום את הפה, או שאני הולך".

"אבל…"

"להתראות", אמר ריאן ופנה לצאת ממרכז הפוקימונים, "אני אחזור לכאן מחר לקחת את הפוקימונים שלי ולצאת להילחם נגד פלקנר. ניפגש כשיהיה לי את תג האוויר".

ריק קם ממקומו ונעמד בפתח הדלת. "אל תלך! אולי פעם אחת רק תקשיב ל…"

אבל ריאן דחף את ריק בכוח על המדרכה, עקף אותו והלך לכיוון מרכז העיר.

למחרת בבוקר, חיכה ריק לריאן שיחזור. הפוקימונים כבר התאוששו, אבל ריק לא יצא לאמן אותם, כי ידע שריאן אמור לחזור בשביל טוטודייל שלו. כאשר הגיעה שעת צהריים וריאן לא חזר עדיין, יצא ריק לחפש אותו. הוא חשב שאולי הלך להילחם במכון בלי טוטודייל, אבל אייב אמר שריאן לא הופיע שם באותו יום. בחושבו על המקום היחיד שאולי יעניין את ריאן חוץ מהמכון, הלך אל המגדל של בלספראוט.

מבחוץ, המגדל נראה כמו כל מגדל רגיל. רק כאשר ריק נכנס לתוכו, ראה שהציר המרכזי של המגדל מתנודד ללא הרף, ממש כמו גופו של בלספראוט. כמה אנשים, גלוחי שיער ולבושים בגדי נזירים וסנדלים, נראו שקועים במדיטציה עמוקה אף יותר מזו של פלקנר. ריק הבין ממי למד פלקנר את הטכניקה הזו. הנזירים לא זעו כשנכנס, מלבד אישה אחת, אשר קמה ממקומה וניגשה אליו.

"ברכותיי, אורח", אמרה, "שמי ג'ין. ברוך הבא אל מגדל הספראוט".

"מה המקום הזה?" שאל.

"העולם נמצא בתנועה מתמדת, ועם זאת יציב, ממש כמו המגדל הזה. סנסיי לי בנה אותו לפני מאה שנה, כמקום להתפתחות רוחנית, בהשראת הפוקימון בלספראוט".

"הבנתי", אמר ריק ופנה ללכת, "טוב, זה לא נראה כמו המקום בשבילי. בהצלחה".

"לאן אתה הולך כל כך מהר, מאמן פוקימונים?" שאלה ג'ין.

"איך את יודעת שאני מאמן פוקימונים?"

"הפוכדורים שלך מסגירים שאתה מגדל פוקימונים מסוג כלשהו. רק מאמן ממהר כל כך בחייו, לא מתעניין בדבר חוץ מקרבות ועלול להזניח את התפתחותו האישית לצד הפוקימונים שלו".

"תראי, ג'ין, הייתי שמח מאוד להישאר, אבל באתי לפה כי אני מחפש מישהו, וכמו שאני מכיר אותו, אין סיכוי שהוא יהיה פה".

"אם היית שמח להישאר, למה תתן למישהו אחר לקבוע את סדר חייך?" שאלה ג'ין, "אם תישאר, אולי תוכל ללמוד דבר או שניים על פוקימונים. במקרה יש לי קצת ידע וניסיון בתחום שלך".

"מה זאת אומרת?"

"אימון פוקימונים. מה דעתך, תקבל את האתגר שלי?"

ריק רצה למצוא את ריאן. מצד שני, אחרי ההפסד של אתמול הוא לא רצה לסרב לקרב, והוא חשב על מה שג'ין אמרה. למה שחיפוש אחר ריאן ידחה את מה שהוא רוצה לעשות עבור עצמו?

"בסדר. קרב קצר, אחד על אחד", אמר ריק, "סינדקוויל, אני בוחר בך!"

"בחירה מצוינת, אם כי צפויה", אמרה ג'ין, "בלספראוט, אני בוחרת בך!" הצמח המוזר, אשר היה נפוץ באיזור זה, ניצב מול סינדקוויל של ריק.

"אש מול עשב", אמר ריק, "זה יהיה בשבילי ממש קלי-קלות!"

דלתות מעלית האוויר נפתחו. פלקנר הקיץ מן המדיטציה שלו, וריאן ואייב יצאו מן המעלית.

"חזרת מוקדם", אמר פלקנר, "איפה החבר שלך?"

"אני אלחם בך לבד הפעם", ענה ריאן.

"חבל מאוד. הייתם יכולים להיות צוות מצוין, אם הייתם לומדים להילחם כאחד זה עם זה ועם הפוקימונים שלכם. אם תחזור לכאן איתו, אני יותר מאשמח לקרב חוזר".

"אתה מנהיג מכון ואתה חייב לקבל כל הזמנה לקרב!"

"זה נכון", אמר פלקנר, "טוב, אם כך אקבל את ההזמנה שלך. אבל אני מזהיר אותך, אני לא עומד להקל עליך. זה יהיה קרב של שלושה נגד שלושה, ללא הגבלת זמן".

הוא שלף פוכדור. ריאן אחז בפוכדור משלו שהיה תלוי בשרשרת על צווארו.