פוקימון; במהירות החושך – פרק 160: אור הירח / איידן סוייר

פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר

מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398

הערה: חלק 5 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע, ביום שבת.

– – – – –

מיוטו בהה ביוצרו למשך זמן שנראה ללאנס כמו נצח. למעשה, הוא נמשך שבריר שנייה בלבד, אבל נראה שמבטו המקפיא של מיוטו מסוגל אפילו לעצור את הזמן.

<סמואל אוק. אז אתה האדם שניסה לשעבד אותי מלכתחילה>, חשב.

"אני ולא אחר", הודה הפרופסור, אולי מתוך ידיעה שאין טעם לשקר.

<התכונן למות>.

עיניו של מיוטו בהקו, ויתדות אבן חדים וארוכים צמחו מתוך אדמת המערה שהביט בה. אך רגע לפני שננעצו בפרופסור אוק, משהו נתקל בו ודחף אותו מן היתדות. מיוטו הסיט את מבטו לעבר הפרופסור. הוא היה שרוע על הקרקע הסלעית ועל חזהו חתול שחור שצמצם את עיניו האדומות לעומת מיוטו. הטבעת הצהובה על מצחו של החתול החלה לזהור, וכדור של אור שחור התהווה סביבו וסביב מאמנו, ממש כמו מגן האנרגיה של מיוטו. יתד נוספת צמחה מן האדמה ונשברה ברגע שפגעה במגן האנרגיה.

<פוקימון אפל>, השנאה נשמעה היטב במחשבותיו, <חסין ליכולות על-חושיות>.

"לא ציפית שאני לא אבוא מוכן לקראתך", אמר פרופסור אוק, "גם אני הכנתי שיעורי-בית. בקרב שלך נגד ורטיגו, כל סגנון הלחימה שלך היה בנוי על קריאת מחשבות יריביך. אבל מול פוקימוני אופל אתה סתם עוד יריב ממוצע".

<אני עדיין הפוקימון החזק ביותר בעולם! אתה צריך לדעת!>

"אני בהחלט יודע, ידידי. אבל גם אמבראון שלי חזק".

<אינני ידידך, ואם אמבראון חזק, נראה אותו מתמודד מול מיוטו!>

"בהחלט נראה", הסכים פרופסור אוק.

– – – – –

בלאסטויס הוריד את אקירה בכוח על ברכיו, מול כל הצוות שלו.

"עכשיו אתם יודעים מי הגנרל שלכם", אמרה קאסידי, "זה אקירה קאווה, האיש שרצח את הוריי. היום הוא בגד בצוות רוקט, הוליך את כולכם שולל וגרם לכם להילחם בצוות שכולכם הייתם חברים בו. לאחר מכן הייתם הולכים לכלא בלי שיהיה מי שיגן עליכם. אבל למה שתאמינו לי? ספר להם אתה את האמת, גנרל".

"היא משקרת", אמר.

קאסידי בעטה בפניו. הוא נפל על הרצפה, וקאסידי משכה בשיערו וגרמה לו לקום שוב על ברכיו. אפו דימם.

"אמרתי, את האמת!"

אקירה התחיל לצחוק. "ככה את מתכוונת לגרום להם להאמין לך? להכאיב לי עד שאני אגיד מה שאת רוצה?"

"לא אכפת לי. בגלל שאני טובת-לב ומתחשבת, אני אתן לכולכם הזדמנות אחת להצטרף לצוות שלי. אם אתם לא מאמינים לי, אתם יכולים לדחות אותה ולמצוא את עצמכם מחוץ לצוות רוקט. זו הבחירה שלכם בלבד. מי שאיתי, שיכרע ברך".

שלושה כרעו ברך, אבל השאר נשארו לעמוד מבלי לזוז.

"זה הכול? אין בעיות, אתם תשלמו על זה ביוקר. עכשיו צריך רק להחליט מה לעשות בגנרל לשעבר שלכם".

"למה לא לשחרר אותו לחופשי?" נשמעה קריאה.

קאסידי הרימה את מבטה לראות מי דיבר, בדיוק כאשר הופיעה מולה דמות שלא הספיקה לראות מי היא בדיוק. מישהו משך ממנה את אקירה, ושניהם נעלמו כהרף עין כאילו התפוגגו באוויר.

"מאחורייך!" אחד מחייליה של קאסידי הצביע לעברה.

קאסידי הסתובבה וראתה בהמשך המסדרון בחור צעיר עוזר לאקירה לקום על רגליו, מלווה בפוקימון ורוד עם קונכיה שעוטפת את זנבו.

"ריילי", חרקה את שיניה לעומתו.

"כן, אבל לא הריילי שאת חושבת עליו".

"תפסו אותו!"

עשרות חיילים רצו במסדרון לעבר ריאן, אבל סלוברו הדף אותם בכוחו העל-חושי, ואליו הצטרף גם סלוקינג שהגיח מאחד החדרים. בכוחות משותפים הם הפילו את כולם מרגליהם ועצרו לחלוטין את תנועתם.

"מה אתה עושה כאן?" שאל אקירה.

"ריק שלח אותי לצפות מרחוק בקרבות שלך ושל מלכת השלג, ולהצטרף אם מישהו צריך עזרה", ענה ריאן.

בלאסטויס כיוון את שני התותחים הכבדים שלו לעבר סלוקינג וסלוברו וירה בהם זרם מים, אבל הם הטו את הזרם ממסלולו. בלאסטויס התחיל לשעוט לעברם, ולמרות שהצליחו להאט אותו, הוא היה חזק מכדי להיעצר לחלוטין.

"פורטרס, תורך!"

הפוקימון הנוסף של ריאן הופיע. פורטרס התנגש בבלאסטויס עם גופו המתכתי במלוא העוצמה, אבל גם שריונו של בלאסטויס היה קשיח כמעט כמו מתכת, ושני הפוקימונים קרקשו בהד גדול כשהתנגשו.

"מה עם מלכת השלג?" שאל אקירה.

"לא במצב טוב, אבל לפחות נשאר לה עוד פוקימון אחד. אני מקווה שהיא לא תסתבך כמוך, כי אני לא חושב שאוכל להציל את שניכם".

– – – – –

סנורלקס המשיך להדוף בידיו את הפוקימונים של חיילי מלכת השלג. מעליו, שני הצ'ריזארדים עוד נלחמו באוויר, לופתים זה את זה ולא מרפים.

"הגיע הזמן לסיים את זה", אמרה מלכת השלג, "צ'ריזארד, חסל את סנורלקס!"

סילון אש אימתני נורה על סנורלקס, שהיה איטי מכדי להתחמק. צ'ריזארד של מכת ברק נשך את צ'ריזארד של לאנס בצווארו, מפחית מעט את עוצמת הלהבות, אבל לא מספיק כדי למנוע מסנורלקס להיכוות.

"לא!" קרא מכת ברק, "סנורלקס, קרן-על!"

צ'ריזארד היה זריז מכדי להיפגע מסנורלקס, והציב את צ'ריזארד של מכת ברק כמגן בינו לבין סנורלקס. לאחר מכן המשיך לרסס אותו באש תופת, הפעם בלי שאף אחד יפריע לו, כאשר הצ'ריזארד שנגדו ממשיך לנסות לנשוך את צווארו, אבל בהרבה פחות כוח משהיה לו. גם סנורלקס היה מותש לאחר שהשתמש בקרן העל, ונראה שכעת, כשלא יכול עוד להתנגד, זה הסוף שלו.

"פיקאצ'ו, מכת ברק!"

מהגג שעליו עמדו מכת ברק ופיקאצ'ו שלו, הוא שלח ברק ממוקד במיוחד לעבר הצ'ריזארדים. הוא לא יכול היה להימנע מלפגוע גם בצ'ריזארד שלו, אבל האחרון בכול מקרה היה כמעט מחוסל, ומכת ברק הבין שעליו להקריב אותו כדי לנצח בקרב הזה. שני הצ'ריזארדים ספגו עוד ועוד מהזרם החשמלי, שהיה חזק במיוחד מולם כפוקימוני אוויר, ואיבדו את הכרתם הרבה לפני שפיקאצ'ו הרפה ושניהם צנחו לקרקע. האדמה רעדה כששתי הלטאות המעופפות הגדולות פגעו בה.

"נו", קרא לעבר מלכת השלג, "נראה לי שהפסדת".

"זה נכון", ענתה, "אבל גם אתה".

"על מה את מדברת?"

"שכחת משהו חשוב. אנחנו לא לבד בקרב הזה".

מכת ברק הסתובב בדיוק בזמן כדי לראות שניים מחייליה של מלכת השלג שטיפסו על הגג.

"אבל סנורלקס כבר ניצח את כל הפוקימונים שלכם!"

"לא את כולם".

אחד החיילים זרק לעבר פיקאצ'ו חפץ מרובע וכסוף. פיקאצ'ו מיהר לחשמל אותו, אבל לא היה בכך צורך, משום שהחפץ התפוצץ עוד לפני שהברק פגע בו. בין הרסיסים שעפו לעבר המאמן והפוקימון צנח משהו נוסף, פוקימון דמוי ברווז רובוטי. פיקאצ'ו מיהר לירות עליו את מכת הברק שלו. בתגובה, פוריגון ריסס אותו בחזרה בחשמל, אש וקרח יחד.

"לא היית צריך לתקוף אותו", אמרה מלכת השלג, "עכשיו הוא חושב שאתה האויב. תרגיל נחמד שלמדתי מחבר".

– – – – –

במקום לתקוף את אמבראון החסין להתקפותיו, מיוטו ירה קרן על-חושית על תקרת המערה. סלעים התמוטטו על אמבראון ופרופסור אוק, אבל אמבראון עמעם את אור השמש לשנייה, וכשהמערה הוארה שוב, הסלעים נפלו על אדמה ריקה. אמבראון היה באמצע זינוק לעבר מיוטו, נשך אותו בצווארו הקדמי, בעט בחזהו כדי לקבל תנופה, וחזר שוב אל חיקו של פרופסור אוק במקום אחר במערה.

"אימנת את אמבראון היטב, אני אומר לזכותך", אמר לאנס.

"בגלל זה היית צריך לדעת לא להתעסק איתי. אמבראון, פעימת אופל!"

מיוטו כבר התחיל לרפא את עצמו, ופרופסור אוק ידע שיעשה זאת, ושלא כדאי לתת לו את ההזדמנות הזו. המערה רעדה כמו פעימת לב, ומיוטו התעוות לרגע כאילו הוא סובל מהתקף לב בעצמו, והריפוי נפסק. אמבראון עשה זאת שוב ושוב, לא נותן למיוטו רגע של מנוחה.

<אתה לא מותיר לי ברירה>.

ומיוטו נעלם. לאנס ורוז הביטו סביבם, ואמבראון הפעיל שוב את מגן האור השחור שלו.

"איפה הוא?" שאלה רוז.

"התעתק", ענה פרופסור אוק, "הוא הלך למקום אחר כדי להתרפא, אבל הוא יחזור".

"איך אתה יודע?"

"הוא לא יוותר על ההזדמנות לנקום בי".

רוז סרקה כל מקום במערה, מצפה שמיוטו יופיע בכול מקום כל רגע. היא הרגישה כמו בסרט ישן שבו רוצח סדרתי עומד לקפוץ עליה בכול רגע מכול פינה בבית, ולמעשה זה לא היה רחוק מהאמת. מיוטו לא נראה בשום מקום, ושוב כל שנייה שנקפה נראתה כמו נצח.

"אל תדאגו", אמר הבוס, "אני מוכן לקראתו".

לפתע אבנים החלו להמטיר על ראשיהם, כשהאדמה רעדה והמערה כולה זעה. הקרקע עלתה למעלה והתקרה נעה לקראתם, כמו זוג לסתות שמבקשות ללעוס אותם.

"לברוח מהר!" קרא לאנס.

הם רצו בכול כוחם אל פתח המערה, ופרופסור אוק השיג אותם על אופניו, מלווה באמבראון שרץ אפילו יותר מהר ממנו. כשלאנס ורוז יצאו מהמערה אל הגשם השוטף, הם ראו את מיוטו מרחף מעל לאגם הסוער ומסיים לסגור את לוע המערה, ולמרות שאמבראון היה בגבו אליהם, המבט החודר שנעץ במיוטו נראה איכשהו אפילו מבעד לעורפו.

<אתה תשלם על זה, סמואל אוק!> מוחם כמעט התפוצץ.

"מה עשית לו?" שאלה רוז.

"מתקפת מבט מרושע. אמבראון סימן את מיוטו במבטו, ועכשיו הוא לא יכול עוד לברוח".

מרוב זעם וחימה, אינספור יתדות נשלחו מן האדמה לכיוון הבוס, ומיוטו המשיך לשלוח אותן למרות שכולן התנפצו חסרות תועלת כשפגעו במגן של אמבראון.

"ועכשיו הגיע הזמן לסיים את זה. אמבראון, פעימה…"

מי האגם החלו פתאום לזרום נגד כוח המשיכה, היישר לעבר אמבראון והבוס. לא היה לאן לברוח, ונראה שלמיוטו כבר לא אכפת להטביע גם את לאנס ואת רוז.

– – – – –

פיקאצ'ו ופוריגון שלחו זה בזה אינספור ברקים, שהאירו את השמיים באורות מרצדים. לפוריגון לא היה אכפת להרוס כל מה שנקרה בדרכו, והוא ירה את תותח הנעצים שלו לרגלי מכת ברק ומוטט את הרעפים שעמד עליהם. הגנרל נפל מרגליו, התגלגל מן הגג אל שביל הכניסה ונחת נחיתה כואבת במיוחד על צד גופו. פיקאצ'ו זעק בבהלה כשראה מה קרה למאמנו, אבל לא היה לו זמן להתעסק בכך כל עוד פוריגון ממשיך לתקוף.

מכת ברק פקח את עיניו והביט לשמיים. ראשו הלם מהברקים המרצדים שסינוורו את עיניו והחמירו את הכאב. כעת לא רק ברקים עפו באוויר, אלא גם קרני איתות וקרניים על-חושיות, שהיו יעילות יותר נגד פיקאצ'ו העמיד לחשמל. אבל היעילה ביותר הייתה מתקפת שלושת האלמנטים, ששיתקה, חרכה והקפיאה גם יחד את פיקאצ'ו המסכן. הוא רצה לומר לפיקאצ'ו להיכנע ולסגת, אבל גופו היה חלש והוא לא הצליח להוציא מילה מהפה.

לאורות החזקים התווספו כעת גם רעשים. בהתחלה הם נשמעו כמו סתם בליל של צלילים מתחזקים ונחלשים, ולמכת ברק לקח זמן להבין שהוא שומע סירנות של משטרה. אילו היה מבין זאת מוקדם יותר, אולי היה מצליח איכשהו להתעשת ולברוח. כל מה שיכול לעשות היה להביט מסביבו. הוא ראה אנשים במדים כחולים רצים לעברו, וכמה מחיילי של צוות רוקט נפוצים לכול עבר. מלכת השלג לא נראתה במקום כלל. היא נמלטה, הבין, טמנה לו פח והוא נפל בו, ומאותו רגע נוכחותה אפילו לא הייתה נדרשת במקום. לפחות שש זרועות תפסו אותו, הקימו אותו ואזקו אותו. מישהו ניתק מחגורתו פוכדור מסומן בברק והשיב לתוכו את פיקאצ'ו המשותק. זה לא טוב, חשב, פיקאצ'ו יהיה עצוב. הוא שונא להיות בפוכדור.

– – – – –

האגם התקדם לעבר לאנס, רוז והבוס בקצב מסוכן, כשלפתע משהו האט אותם. נראה שמיוטו מתחיל להיאבק כדי להזיז את המים.

<אל תתערבי, פוקימון טיפשה!>

<אני אעשה כל שביכולתי לעצור אותך>, ענתה אברה.

<אין ביכולתך לעשות כלום!>

מיוטו הרים את אברה בכוחו העל-חושי, היא התעתקה באוויר והופיעה שוב במקום שבו צמחה יתד קטלנית שננעצה בגופה – מיוטו ידע בדיוק להיכן תתעתק. עם זאת, המתקפה גרמה לו לאבד ריכוז במי האגם, שזרמו בחזרה למקומם הטבעי.

<אברה הקנתה לכם כמה שניות של חסד>, אמר מיוטו, <אתם יודעים מה זה אומר?>

"מה?" שאלה רוז.

<שום דבר>.

ומייד עץ ברוש גדול נעקר משורשיו, ונפל היישר לכיוון פרופסור אוק. נהיה חושך מוחלט, וכשהאור חזר העץ נפל על האדמה, והפרופסור ואמבראון היו במקום אחר, לא רחוק משם. מיוטו הפיל עץ נוסף, ועוד אחד, ואמבראון המשיך להתעמעם ולהחליף מקום בקצב כה מהיר, עד שכיפת השמיים כמו הפכה לדיסקוטק. כעת השאלה הייתה רק למי ייגמר קודם הכוח, ולרוע המזל, התשובה הייתה ברורה; המתקפה האחרונה של אמבראון הייתה מתקפת זריזות ולא מתקפת עמעום, כאשר נע במהירות מפרופסור אוק רגע לפני שמיוטו הפיל עליו את העץ האחרון. בדיוק כמו עם אברה, פרופסור אוק זכה לשנייה נוספת של חסד, וזה כבר לא שינה דבר.

<נלחמת באומץ>, חשב מיוטו, <אני מבין למה חבריך אמרו שאתם מוכנים להילחם נגד כל הסיכויים>.

"הם לא חברים שלי", ענה פרופסור אוק.

<מהתקדמות השיחה עמך, יכולתי לחשוב שאין לך חברים בכלל. אבל מה זה משנה? הייתי מציע לך לשמוח שאף אדם קרוב לא יתאבל עליך, אם ממילא לא כולם יושמדו ברגע שאסיים אתך>.

מיוטו ניתק סלע גדול מקיר המערה הסגורה, והניף אותו באוויר מעל לעצים הכרותים, מעל לראשו של יוצרו.

<להתראות, בוס>.

הסלע הוטח בכוח לעבר הפרופסור יחד עם טיפות הגשם – וממש כמו בפעם הקודמת, משהו שנראה כמו צל שחור זינק משום מקום במהירות הבזק, ניפץ את הסלע לשניים בעזרת להבים חדים, ונחת על שתי רגליו בדיוק כאשר שני חצאיו של הסלע נפלו לצדי פרופסור אוק. הוא הביט בתדהמה על הפוקימון שהופיע במקום, סמור שגופו מעוטר בנוצות אדומות וזרועותיו מסתיימות בציפורניים חדות כתער.

<מי הפוקימון הזה? הוא לא שייך לאף אחד מכם!>

מיוטו סרק את השטח בעיניו, עד שהבחין בו: בראש המערה זקף את ראשו נער עם שיער ארוך מעוטר בבנדנה.