פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר
מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398
הערה: חלק 5 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע, ביום שבת.
– – – – –
זה היה קרב מכריע. על ריק הוטל לא רק לפקוד על דרגונייט באילו מתקפות להשתמש, מתי לחמוק ומתי לספוג נזק, אלא גם באיזו זווית בדיוק לתקוף או להתחמק – אם ישאיר את הבחירה בידי דרגונייט, יריבו קורא המחשבות יידע בדיוק מה הוא מתכוון לעשות. אם לא היה די בכך, ריק מעולם לא שלט בפוקימון ברמה גבוהה כל כך. מיוטו בינתיים הספיק לתקוף עם שתי קרניים על-חושיות, משתיהן דרגונייט התחמק ברגע האחרון בזכות מהירות התגובה של מאמנו, אבל גם בזכות זריזותו-שלו.
"דרגונייט, מכת ברק בשעה עשר!" קרא ריק.
המחושים על ראשו של דרגונייט בהקו וירו שני זרמים חשמליים לעבר מיוטו. הוא הקיף את עצמו במגן האנרגיה שלו שהגן עליו מכול התקפה, אבל ריק היה מוכן לכך.
"זעם הדרקון בשעה עשר!"
האש הסגולה של דרגונייט לא הזיקה במיוחד למיוטו, אבל חדרה את המגן. מיוטו ברח אל האגם כדי לרפא את עצמו, אבל דרגונייט ידע לשחות היטב וצלל אחריו. דרגונייט אמנם היה שחיין טוב יותר, אבל מיוטו לא היה צריך כלל לשחות, אלא פשוט הדף את המים מעליו ככול שהתקדם בהם. כשהבין שלא ישיג אותו הפעם, דרגונייט השתמש במתקפת פעימת מים, שגרמה לאגם כולו לרעוד ולמים לשטוף את מיוטו שבתוכם. למרות היתרון של דרגונייט במים, למיוטו היה יתרון חשוב לא פחות: מתחת למים, ריק לא יכול היה לראות מה קורה לדרגונייט, ומיוטו יכול היה לדעת מה הוא מתכנן לעשות. את המתקפה הבאה שלו הוא כבר חסם, ובמקום לתקוף ישירות, השתלט על מוחם של כמה טנטקולים ששחו באגם ופנו לתקוף את דרגונייט בזמן שמיוטו מתרפא.
"דרגונייט חזק, אבל לא חזק מספיק", אמרה רוז, גם היא תחת שליטתו של מיוטו.
"עוד אין לך מושג עד כמה", אמר לאנס.
"דרגונייט, צא מהאגם או שזה לא ייגמר טוב".
דרגונייט היה מסוגל לשמוע את ריק אפילו מתחת למים. הוא נסק החוצה בפרץ מים ענק, משאיר את מיוטו מתחתיו ומניח לו להתרפא.
"סופת שלגים!"
דרגונייט נופף בכנפיו ויצר סופה כל כך קרה, שהקפיאה את האגם. פניו של מיוטו הופיעו מבעד למשטח הקרח הדק, אבל כשניסה לפרוץ אותו, דרגונייט עיבה את הקרח עוד יותר ומנע ממנו לצאת. מיוטו התעתק החוצה ותקף מייד עם קרן על-חושית, אבל הפעם היה קל מאוד להתחמק ודרגונייט הצליח לעשות זאת אפילו בעצמו – מיוטו היה קפוא והתקשה לתקוף כהלכה.
"עכשיו תן לו מתקפת זעם קיסרי!"
זו הייתה המתקפה החזקה ביותר של דרגונייט, שגרמה לריק לאבד בו שליטה לחלוטין. הוא התמלא בזעם דרקוני, עף לעבר מיוטו והתנגש בו בכול הכוח כשכול גופו בוער בלהבות סגולות. מיוטו היה קפוא מכדי להתחמק, ודרגונייט חג באוויר בחזרה אל מיוטו. מההתקפה השניה מיוטו כבר הצליח להתעתק, אבל דרגונייט המשיך להתקפה שלישית, נגדה מיוטו הפעיל את מגן האנרגיה שלו. דרגונייט אמנם לא הצליח לחדור אותה, אבל התנגש במגן במהירות גבוהה מספיק כדי לדחוף את מיוטו כמה מטרים לאחור באוויר. זה לא פגע במיוטו באמת, אבל הפתיע אותו מעט, ולדרגונייט היה מעט זמן להתגבר על שכרון החושים שחש כתוצאה ממתקפת הזעם הקיסרי. הוא חזר לשליטתו של ריק יחד עם מיוטו שקיבל את הכוחות לחזור לקרב במלוא עוצמתו, אך פצוע יותר.
"יפה מאוד", אמרה רוז, "נראה לי שכדאי להתחיל להילחם ברצינות".
דרגונייט כבר השתמש בהתקפה הבאה שלו, שהייתה הפעם סילון להביור רגיל, אבל מיוטו התחמק בהתעתקות, תקף בקרן על-חושית, ונעלם מייד. הוא תקף שוב ושוב מכול מקום אפשרי, ודרגונייט ניסה להתחמק מכול ההתקפות, לפעמים בהוראותיו של ריק ולפעמים לא. מיוטו היה כל כך מהיר, עד שרוז כבר התחילה להתנשם בכבדות, וריק הבחין בכך.
"אנחנו בדרך הנכונה, אל תוותר עכשיו! מתקפת רעם!"
מתקפת החשמל הבאה של דרגונייט התפרצה ממחושיו כמו הקודמות, אבל הפעם גרמה לפיצוץ קולי מחריש אוזניים שלא היה ניתן להתחמק ממנו. גם ריק ולאנס כיסו את אוזניהם, ומיוטו נעצר לרגע.
"להביור בשעה שלוש!"
סילון אש נוסף נורה לעבר מיוטו, והפעם פגע. דרגונייט כבר הצליח להחליש אותו מאוד, יותר מכול קודמיו יחד. מיוטו הגיב בריפוי עצמי, שעלה לו בספיגת להביור נוסף, אבל הצליח לרפא מעצמו יותר נזק משספג במתקפה הזו. עם זאת, ריק לכסן מבט לעבר רוז וראה שהיא כבר בקושי מסוגלת לעמוד על רגליה.
"נראה לי שהגיע הזמן לעוד זעם קיסרי".
"ולי נראה שאין לך מושג מה אתה עושה".
כשדרגונייט צלל לעבר מיוטו, ידו הצמיחה להב העשוי אנרגיה טהורה, אבל עבור דרגונייט כבר היה מאוחר מכדי לעצור את ההתקפה. הוא התנגש במיוטו פעם, פעמיים, שלוש, מבעיר אותו בלהבות הדרקוניות בכול פעם מחדש, אך גם סופג את מתקפת הלהב הפסיכודלי של מיוטו. דרגונייט עף בחזרה לעבר ריק פצוע וחבול כמו מיוטו, אבל הפעם מיוטו לא נתן לו זמן להתאושש מן המתקפה. הלהב שלו התפוגג כשהוא מיקד את שארית כוחותיו בדרגונייט והטיח אותו באדמה, שרעדה עד כדי כך שכול הנוכחים נפלו מרגליהם. רק מיוטו המרחף באוויר לא הושפע.
לאנס רץ לעבר דרגונייט המובס שלו. הוא ניסה לדבר אליו, אך דרגונייט לא הגיב.
"הפסדנו", אמר לריק, "אני לא מאמין".
"אם זה מנחם אותך, זה היה קרב מאתגר. אני אצטרך לנוח כמה דקות. נצלו אותן היטב", אמרה רוז.
"זה בדיוק מה שרציתי לשמוע", חייך ריק.
ומתוך הכיס הימני של מכנסיו ריק שלף פוכדור נוסף. מן הפוכדור קפץ מפלץ ענק וירוק, עורו גבשושי, ומתוך מצע העלים על גבו צומח עץ נמוך ועבה. למרות מראהו המגושם הוא הקרין עוצמה שכמעט השתוותה לזו של דרגונייט.
"מה?!"
"וינאזור, השתמש בחבלי הגפן שלך!" קרא ריק, "מיוטו, בזבזת את כל הכוח נגד דרגונייט, עכשיו הגיע הזמן לסיים עם זה באמת!"
"כל כך טיפשי מצדי! הייתי צריך לדעת…"
לא פחות משמונה חבלים פרצו מתוך גזע העץ של וינאזור. מיוטו מיהר להקיף את עצמו במגן אנרגיה, אבל לא נראה שלוינאזור אכפת, כשהחבלים פשוט כרכו את עצמם סביב המגן וקיבעו את מיוטו במקומו.
"אבקת שינה!"
נבגים פרצו מבין עליו הוורודים הגדולים של העץ והקיפו את המגן. הם נצמדו אליו כמו קוצים לפרווה. מיוטו לא הושפע מהם בינתיים, אבל ידע שברגע שינסה לתקוף, לא יהיה לאן לברוח.
"חושב שאתה חכם גדול?" שאלה רוז, "אין בעיה. ניצחתי דרגונייט, אנצח גם וינאזור!"
ומיוטו שוב התחיל לרפא את עצמו. פצעיו וכוויותיו ממתקפת הזעם הקיסרי נעלמו אט אט, ומיוטו לא מיהר לשום מקום. אבקת השינה המשיכה לרחף סביבו, נוצצת באור השמש כאילו כדי להזכיר שהיא שם ורק מחכה לפגוע. כשמיוטו היה בריא לחלוטין, הוא צמצם את עיניו לעומת וינאזור והעלים את המגן, וקרן על-חושית מרוכזת במיוחד נורתה לעבר המפלץ – היא הייתה חזקה מספיק כדי להעיף אותו כמה מטרים כשפגעה בו, ווינאזור התנגש בחבטה גדולה בקיר האבן שמאחוריו. האבקה נשרה על מיוטו וחדרה אל תוך עפעפיו, שהחלו להיעצם. רוז התנודדה במקומה ונפלה על החול הרך, בדיוק כאשר מיוטו המורדם התחיל לצנוח לכיוון האגם.
"הצלחתי!" צהל ריק.
"רק הרגזת אותו", אמר לאנס, "הוא ישוב להכרה תוך כמה שניות".
"כמה שניות זה כל מה שאני צריך".
והפעם ריק הושיט את ידו אל כיסו השמאלי, ושלף משם פוכדור אחר, סגול ולבן ומעוטר בעיגולים ורודים בשני צדדיו. עיניו של לאנס נפערו למראה הפוכדור.
"מאיפה יש לך כדור-מאסטר?!"
"שדדתי אותו בעצמי", ענה ריק.
כשפגע במיוטו מחוסר ההכרה שצף על האגם, הכדור נפתח ושאב לתוכו את גופו של מיוטו, שהפך לאנרגיה כדי להיכנס פנימה. הכדור הסגול המשיך לצוף על פני המים בשלווה, נסחף עם הגלים השקטים אל החוף. הכול נגמר.
רוז מצמצה ופקחה את עיניה. מעליה רכן לאנס, מלטף את שיערה ופניה.
"איך את מרגישה?" שאל.
"איום ונורא. מה קרה למיוטו?"
"את צריכה להתגאות בבן שלך", אמר אדם נוסף, "הוא הצליח כמעט לבד היכן שרבים וטובים ממנו נכשלו".
כל הנוכחים סובבו את ראשיהם. ליד וינאזור שניסה לקום על ארבע רגליו, התרומם כעת על רגליו גם פרופסור אוק, שכול הזמן הזה שמר על פרופיל נמוך מול מיוטו.
"שלא תחשוב שזה שנלחמת לצדנו הופך אותך לחבר שלנו", אמר לאנס.
"זה בהחלט לא מה שאני חושב. ובכול זאת קשה לי להתעלם ממאמן פוקימונים מוצלח כשאני רואה אחד".
"אני לא מאמן פוקימונים, אני מגדל פוקימונים".
"תקרא לעצמך איך שאתה רוצה, ריילי. תן לי ללכת מכאן, ולא אפגע בך".
"אתה לא יכול לעשות לו כלום", אמר לאנס, "הצוות שלך מחוסל, פרופסור. הטרור שהשלטת על המדינה הזאת נגמר. אתה לבד עכשיו".
"זה לא אומר שאני לא יכול לחסל את כולכם כפעולת תגמול אחרונה".
פרופסור אוק שלף אקדח ודרך אותו. הוא כיוון אותו אל ריק ואל לאנס לסירוגין, מבהיר להם מה יקרה אם יתקרבו, והתחיל לסגת לכיוון האופניים שלו.
"ריק, תשתמש בוינאזור", אמר לאנס, "הוא חזק יותר מאקדח".
"סתום את הפה, אני מזהיר אותך", אמר הפרופסור ונופף באיום בנשקו.
"מהר, ריק! אולי לא תהיה לנו עוד הזדמנות!"
פרופסור אוק ירה בלאנס. הוא פגע ברגלו השמאלית, ולאנס צנח על החוף כשהוא זועק בכאב. ריק נבהל, רוז צרחה, והפרופסור ניצל את רגע ההמולה וקפץ מהר על אופניו.
"וינאזור, עצור אותו!" צעק ריק.
אבל וינאזור עוד היה תשוש מהקרב, ובמקום לתקוף, רק נהם בזעם.
"להתראות, ריילי! זכור שחסתי על חייך!"
ופרופסור אוק הסתלק. ריק כשל לעבר אחד העצים מהר ככול האפשר, רגליו טובעות כמה סנטימטרים בחול עם כל צעד. הוא קטף כמה עלים גדולים ואלתר מהם תחבושת, בה רוז עזרה לו לחבוש את לאנס.
"אני מצטער", מלמל ריק, "אחרי שהוא ירה בך…"
"אני אהיה בסדר", אמר לאנס, "רק קיוויתי שוינאזור במצב טוב מספיק כדי לעצור אותו. מאיפה השגת אותו?"
"השתמשתי בפריווילגיות שלי בתור גנרל. קיבלתי את הרעיון הזה ממך".
"אני שמח לדעת שעזרתי במשהו בקרב הזה".
ריק הביט אל האופק. בצד השני של האגם, בכביש שהקיף אותו מכיוון סרוליאן, ראה כמה ניידות משטרה מתקרבות ומלוות ברכב מסחרי גדול.
"אני חושב שיש לנו אורחים. כדאי שאני אסתלק".
"אתה לא מתכוון להיות גיבור?"
"אני עדיין רוצח מבוקש", הזכיר לו ריק, "כדאי שמישהו יישאר כאן ויסביר להם מה בדיוק קרה".
"אני אטפל בזה, גם ככה לא כדאי שאני אזוז לשום מקום עכשיו", אמר לאנס, "רוז, תוכלי לקחת בינתיים את הפוקימונים שלנו למרכז הפוקימונים? הם צריכים טיפול דחוף אחרי מה שהם עברו".
"בשמחה, אם ריק יסמוך עליי עם הפוקימונים שלו".
"בשביל הפוקימונים שלי אני אסמוך אפילו עלייך".
"ניפגש עוד יומיים בבוקר ליד המגדלור של ביל. זה מקום מבודד מספיק, ואני אגיד לכולם להגיע לשם".
ריק השיב את וינאזור לפוכדור ומסר אותו ואת שאר הפוכדורים שלו לרוז, וכך עשה גם לאנס. הם נפרדו איש מרעהו, רוז פנתה לעבר סרוליאן ואילו ריק לעבר החורשות שמחוץ לעיר. פעם או פעמיים היה נדמה לריק שהבחין בעקבות של צמיגי גלגלים דקים באדמה, אבל הם נעלמו מבלי שהיה אפשר לעקוב אחריהם.
5 תגובות
אף אחד לא מתכנן לקחת את מיוטו?
חוץ מזה כמה מתקפות היו לדרגונייט? XD לפחות 5 XD
הרבה יותר מחמש ואתה צודק אבל אולי הם יקחו אותו אחר כך ומניסיון רגיל פה אחרי שלוכדים פוקימון בפוקדור אמיתי בניגוד לפוקדור הקודם שהיה סתם פוקדור מעבדה הוא אמור לציית למאמן שלו.
וזה באמת ענה לי על השאלה מה קרה לפוקדור מאסטר שריק השיג בהואן.
ויש לי הרגשה שהוינאזור החדש של ריק היה הבאלבזאור שחולק למאמנת מניו בארק שנשרפה מהצ'ארמנדר שהיה לבילי שכל מי שהגיע לפרק הזה יודע מה קרה איתו.
הניחוש הזה הגיע עליי מכך שלאף אחד ממה שנשאר מהצוות של ריק אין וינאזור אבל נשאר באלבזאור פנוי אחד שהרבה אנשים שחכו ממנו כגון הבאלבזור וסקווירטל (שגם עליו יש לי תאוריה שאני אומר אחר כך) שהיו אמורים להיות פוקימונים התחלתיים של שתי מאמנות שפשוט לא זכו לזה בגלל שנשרפו באכזריות על ידי מאמן מתחיל שהוא פשוט רשע טהור.(שיניתי קצת את דרך הניסוח שלי פה).בכל מקרה זאת התאוריה שלי על באלבזאור.
התאוריה שלי על סקווירטל היא קצת שונה ובעלת שתי אפשרויות:1. הוא הוורטורטל של בל ומה שתומך בתאוריה הזאת זה:1. אחד הצופים בפרק ההוא אמר: איך תאגיד סילף השיג פוקימון נדיר כל כך כמו סקווירטל?!. והסיבה לזה היא כנראה בגלל שהם באמת לא יכלו להשיג פוקימון נדיר כל כך סתם ככה בתור פוקימון פראי אז מה היה עדיף יותר מלקחת סקווירטל שלא שייך לאף אחד טכנית אבל סתם תקוע במעבדה ומה יותר טוב בשבילו מלתת לו את היעוד שהוא נועד לו מלכתחילה שזה לצרף אותו למאמנת מתחילה בלי פוקימונים. ושמטיילת בעולם בדרך שלה כמו בל?
2.(ופחות נעים) הוא הבלאסטוייז שהיה של קאסידי עד שריאן הרג אותה והוא נשאר לבד עם השאר הפוקימונים שהיו לה (אפילו שלא ממש דיברו על זה אבל זה בעצם מה שקורה עכשיו) ומה שתומך בזה הוא חלק ממה שתומך בתאוריה מספר 1 על סקווירטל. מה שכנראה קרה(זה תקף גם על הסיפור של באלבזאור אבל עם כמה נתונים אחרים) זה שקודם קאסידי פרצה (אני מניח שבלילה כי זה הכי הגיוני) אולי עם בוץ' אולי בלעדיו זה לא חשוב למעבדה של פרופסור אלם בשביל איזו משימה אבל נתקלה במקרה בסקווירטל ומכיוון שהוא ראה מה הם עושים והוא היה סקווירטל בלי מאמן היא החליטה לקחת אותו ולשמור אותו לעצמה.
בטח אותו דבר קרה עם באלבזאור אבל הוא לא נתפס באותו הזמן בגלל שאו שהוא ישן או התחבא מהם כי הוא פחד או שהוא היה בחצר של הפוקימונים (עם יש לפרופסור אלם אחת כזאת) ולכן הוא לא נתפס או שפשוט הוא נתפס לפני על ידי אחד החיילים בצוות של ריק ונלקח למחסן שמשם אימנו אותו עד שריק יכל לקח אותו כשעוד נחשב לגנרל ולא לבוגד כשחזר לג'וטו/קאנטו.
למה ריק לא שלח את מיוטו על פרופסור אוק? משער שאפשר להשתמש בסלוקינג וסלוברו כדי לאתר אותו.
פרק מתוק מריר מבחינתי. מתוק כי מיוטו יצא הגיבור שהוא אמור להיות, ומריר כי הסיפור שלו הסתיים 🙁
נכון זה עצוב ופיתאום פשוט צץ וינאזור… יאיי!