לא יודע אם זה במכוון או לא, אבל הנקודה שעלתה בסיפור מולידה ביקורת די נכונה לגבי העולם שלנו.
החומריות של גיראטינה מתבטאת גם במרדף שלנו כבני אדם אחרי השקל, אחרי החפצים, אחרי החומריות, לדוגמה: "אני חייב להשיג את זה", "אני חייב לקנות את זה".
ואפילו לא פעם אחת אנחנו עוצרים כדי להסתכל על הזמן או על המרחב שמוצעים לנו. קחו לדוגמה את תקופת הסגר של הקורונה. לכאורה נתנו לנו את כל הזמן שבעולם וכולם סובלים מזה.
עוד דבר שנתנו לנו זה את המרחב מאנשים אחרים, האפשרות לא להיות רכושניים, או את האפשרות לצאת ממרדף העכברים הזה, ושוב, רוב האנושות סובלת מזה.
כלומר, על אף שגיראטינה היא דמות מומצאת, אנחנו חיים בעולם תוהו שנשלט על ידי החומריות.
תגובה אחת
לא יודע אם זה במכוון או לא, אבל הנקודה שעלתה בסיפור מולידה ביקורת די נכונה לגבי העולם שלנו.
החומריות של גיראטינה מתבטאת גם במרדף שלנו כבני אדם אחרי השקל, אחרי החפצים, אחרי החומריות, לדוגמה: "אני חייב להשיג את זה", "אני חייב לקנות את זה".
ואפילו לא פעם אחת אנחנו עוצרים כדי להסתכל על הזמן או על המרחב שמוצעים לנו. קחו לדוגמה את תקופת הסגר של הקורונה. לכאורה נתנו לנו את כל הזמן שבעולם וכולם סובלים מזה.
עוד דבר שנתנו לנו זה את המרחב מאנשים אחרים, האפשרות לא להיות רכושניים, או את האפשרות לצאת ממרדף העכברים הזה, ושוב, רוב האנושות סובלת מזה.
כלומר, על אף שגיראטינה היא דמות מומצאת, אנחנו חיים בעולם תוהו שנשלט על ידי החומריות.