פוקימון; במהירות החושך – פרק 5: קרב פוקימונים / איידן סוייר

פרולוג – https://pocketmonsters.co.il/?p=42312

פרק 1 – https://pocketmonsters.co.il/?p=43596

פרק 2 – https://pocketmonsters.co.il/?p=43702

פרק 3 – https://pocketmonsters.co.il/?p=43777

פרק 4 – https://pocketmonsters.co.il/?p=43814

– – – – –

למחרת הבוקר, כל הפוקימונים כבר הרגישו כמו חדשים, ושוחררו ממרכז הפוקימונים. ריק, ריאן וגרייס התכוונו להמשיך במסע שלהם, אבל עוד לא ידעו לאן.

"אני לא מאמין שאתה עדיין רוצה לחזור לניו-בארק", אמר ריאן, "מה אתה, תינוק שמתגעגע לאבא?"

"אם אני רוצה לחזור, זו זכותי. אתה לא מחליט לאן הולכים".

"אנחנו שניים נגד אחד!"

"אני לא בעסק הזה", ענתה גרייס.

"בסדר, אז רק אחד נגד אחד. אבל התכנון המקורי שלנו היה להמשיך לעיר ויולט, אתה לא יכול לבוא פתאום ולשנות את התוכניות רק כי אתה כזה תינוק".

"תוכניות משתנות, ריאן. אולי לא שמת לב, אבל שום דבר עד עכשיו לא הלך לנו לפי התוכניות".

"אני דווקא מרוצה", ענה ריאן, "ולא הייתי רוצה לחזור אחורה עכשיו".

"זה רק עיכוב של כמה ימים! לא נישאר שם הרבה זמן, אני מבטיח".

"ריק, אפילו עוד לא השתמשת בפוקיפון שלך! אם היית כל כך מתגעגע הביתה, היית מדבר עם אבא שעות! למה לא עשית את זה?" ריק שתק. הוא הביט לעבר גרייס, עמה חלק את סודו. לא היה לו מה לומר.

"קדימה, בוא נמשיך במסע. אנחנו מבזבזים זמן על שטויות". ריאן החל ללכת לכיוון הקצה השני של העיר, אבל ריק נשאר נטוע במקומו ולא זז, וכך גם גרייס. ריאן הסתובב אחורה. "למה אתם מחכים?"

"אני מחכה שתחליטו", ענתה גרייס.

"ומה אתך?" הוא פנה אל ריק.

"מצטער, ריאן, אבל אני חוזר לניו-בארק", ענה ריק והסתובב על עקבותיו.

"מה זאת אומרת? ריק, אתה לא יכול לפרק ככה את הצוות! בוא הנה מיד!" ריאן רדף אחריו וניסה למשוך בזרועו, אבל לא הצליח.

לפתע, צחוק רועם נשמע מאחורי גבם. הם הסתובבו וראו גבר מזוקן ועב-בשר, מביט בהם וצוחק.

"מה כל כך מצחיק?" צעק עליו ריאן.

"אתם מאמני הפוקימונים החדשים שהגיעו מניו-בארק?" שאל והמשיך מבלי לחכות לתשובה, "לא מצליחים להסתדר ביניכם בהחלטה הכי פשוטה. איך אתם מצפים להסתדר בעולם של הגדולים?"

"לא שזה עניינך, אבל אנחנו יודעים להסתדר טוב מאוד".

"באמת?" לגלג האיש, "אם ככה, מה דעתכם להראות לי למה אתם מסוגלים, בקרב פוקימונים?" הוא שלף פוכדור מחגורתו. הם הביטו בו המומים.

"אל תגידו לי שעוד לא נלחמתם עד עכשיו!"

"אנחנו באמת לא נלחמנו", אמר ריאן.

"באמת? נו, מילא, אני לא אהיה קשוח מדיי איתכם. וזה רק לטובתכם, כי מאמן אמיתי לעולם לא יסרב לקרב פוקימונים טוב".

ריאן שלח את ידו לחגורתו ושלף פוכדור משלו. "בסדר", אמר, "רק כי עלית לי על העצבים, אני אשמח לכסח את הפוקימונים שלך".

"טוב מאוד!" אמר, "זובאט, אני בוחר בך!"

הפוקימון של הגבר המגודל היה עטלף קטן בעל ניבים חדים. נראה כי אין לו עיניים כלל.

"חושב שאתה קשוח, מה? פינקו, אני בוחר בך!"

הגבר המשיך לצחוק, "זה יהיה ממש קלי-קלות. זובאט, נשך אותו!"

"פינקו, תתקיל אותו בחזרה!"

זובאט טס לעבר פינקו, אשר לא נראה שמתכוון לתקוף בקרוב. במקום זאת, ממש כמו בפעם הראשונה ששמע על קרב פוקימונים, התכווץ בתוך עצמו ונראה שעומד להתפוצץ.

"אוי לא, זובאט, פניית פרסה!"

זובאט הצליח לחמוק ברגע האחרון מהפיצוץ העז, שנראה כי הרעיד את העיר כולה. לאחריו פינקו נותר שרוע על הריסות המדרכה, מחוסר הכרה לחלוטין. ריאן החזיר אותו לפוכדור, והגבר צחק שוב את צחוקו המרגיז.

"אחד נוצח! מי הבא בתור?"

ריק פסע קדימה. "אתה לא תעשה מאיתנו צחוק, אתה שומע? סינדקוויל, צאי!"

מול מראהו של זובאט, סינדקוויל הבעירה מייד את הלהבה על גבה.

"יש לך פוקימון קשוח. זובאט, מתקפה על-קולית!"

"סינדקוויל, רססי אותו בלהביור שלך!"

ריק הספיק לצעוק את הפקודה רגע לפני שאוזניו התחרשו – הרעש שבקע מפיו של זובאט היה בלתי-נסבל. נראה שגם סינדקוויל לא מצליחה לתקוף, ובתוך זמן קצר הלהבה שלה כבתה. זובאט, שידע שאף פקודה לא תישמע בשלב הזה, הפסיק את הרעש העל-קולי בעצמו, תוך כדי שהוא טס במהירות אל סינדקוויל ונשך אותה בחוזקה.

"סינדקוויל, לא!"

"תעשה משהו", אמר ריאן, "מסך עשן".

"אין טעם, אתה לא רואה שזובאט עיוור? הוא מכוון את עצמו עם גלי הקול שלו. אאוץ'!"

זובאט החל בעוד מתקפה על-קולית. נראה שהוא מתכוון לצלול ולתקוף בהפתעה, בלי לתת לסינדקוויל את ההזדמנות להגיב. ריק ניסה לחשוב מה לעשות, אבל גם אם היה עולה בדעתו רעיון, סינדקוויל לא יכולה הייתה לשמוע אותו. בסופו של דבר, סינדקוויל ספגה מספר נשיכות. זעם נורא עלה בקרבה, אבל התקפה על-קולית חדשה מנעה ממנה להגיב. זובאט צלל פעם נוספת להתקפה נוספת – ואז, רגע לפני ששיניו ננעצו בעורה של סינדקוויל, הוא עלה באש. זעמה של סינדקוויל התלקח בה מחדש, והלהבה שלה חזרה לבעור בעוצמה. זובאט התעופף משם בכאב.

"עבודה טובה, סינדקוויל! עכשיו תני לו להביור!" הלהביור של סינדקוויל לא היה חזק כפי שהיה יכול להיות אם לא הייתה פצועה כל כך, אבל הוא עשה את העבודה. זובאט נכווה קשות, וסינדקוויל ריססה אותו ללא רחמים.

"זה מספיק! זובאט, תחזור!" המאמן החזיר את זובאט אל הפוכדור שלו. סינדקוויל הפצועה רצה אל ריק בשארית כוחותיו, וקפצה אל זרועותיו הפרושות לקראתה.

"עשית עבודה מעולה", אמר ריק כשהחזיר את סינדקוויל לפוכדור.

"יפה. מי הבא בתור? את!"

"אני לא נלחמת", אמרה גרייס.

"מה? איזה מין מאמנת את?"

"אני לא מאמנת, ועכשיו אם תסלח לי, אנחנו צריכים לטפל בפוקימונים שלנו. כדאי מאוד שגם אתה תיקח את זובאט למרכז הפוקימונים".

האחות של מרכז הפוקימונים כעסה מאוד לראות שוב את ריק וריאן.

"רק הבוקר שחררתי את הפוקימונים שלכם מטיפול, וכבר אתם מביאים אותם שוב?"

"אל תכעסי עליהם", אמר המאמן של זובאט, "אני התגריתי בהם להילחם".

"אז בפעם הבאה תילחם במאמנים בגודל שלך, לא בילדים! יכולת לפגוע ממש בפוקימונים שלהם!"

"נתתי להם קרב הוגן לחלוטין. אחד מהם אפילו ניצח אותי".

הם החליטו להשאיר את השניים להתווכח, ופרשו לחדריהם בזמן שהפוקימונים מתאוששים.

"אתה רואה?" אמר ריאן, "עכשיו אנחנו תקועים כאן עוד יום. אי אפשר להתעכב יותר ממה שגם ככה נתעכב".

"ריאן, אמרתי לך, המסע חזרה לניו-בארק לא ישנה כלום. המסע שלנו יהיה ארוך ממילא, מה זה חשוב אם נאריך אותו בכמה ימים?"

"אנחנו לא צריכים לחפש בכוח איך להאריך אותו!"

"אני לא רוצה להאריך אותו בכוח, אלא כי צריך!"

ריאן התכוון להמשיך להתווכח, אבל אז נעצר וחשב. נראה שאף אחד מהם לא עומד לוותר, והדבר האחרון שרצה היה לפרק את הצוות.

"יש לי רעיון איך לפתור את זה בדרך מתורבתת".

"איך?" שאל ריק.

ריאן אחז בפוכדור שעל צווארו. "קרב פוקימונים", אמר, "מי שינצח מחליט לאן הולכים".

האחים יצאו בריצה ממרכז הפוקימונים, וגרייס, ששמעה את שיחתם מהחדר השני, בעקבותיהם.

"אתם לא הולכים לפגוע בפוקימונים שלכם בגלל סכסוך מטופש ביניכם!"

"מי דיבר על לפגוע? אין לי שום כוונה לפגוע בריק, רק להראות לו מה זה", אמר ריאן, "טוטודייל, צא!"

"אתה תראה לי מה זה?" צחק ריק, "אני זה שניצחתי בקרב עד עכשיו. ספירו, אני בוחר בך!" גם אם סינדקוויל הייתה בריאה, לריק לא הייתה שום סיבה להשתמש בה נגד פוקימון מים שחזק מולה. ספירו היה הבחירה הטובה ביותר שלו, אך ריאן גיחך לעומתו.

"ניצחת להקה שלמה של כאלה, טוטודייל, אין סיבה שלא תנצח אחד! תן לו מבט!" טוטודייל היה ידוע בעיניו החודרות, שרק מבט בהן עלול להחליש את הגנותיו של יריבו. לריק לא הייתה כל כוונה להיכנע לו.

"בסדר, ספירו, מתקפת חול!"

ספירו נופף בכנפיו והעיף חול היישר לעיניו של טוטודייל, אשר התקפל בכאב.

"עכשיו תנקר אותו!"

ספירו הלם בו בחוזקה עם מקורו החד. לאחר שפגע בו, הוא חג באוויר במהרה להתקפה נוספת, אבל כאשר הגיע אל טוטודייל, הוא פקח את עיניו במהרה ושרט אותו בטפריו החדים. ספירו צווח בכאב.

"כל הכבוד, טוטודייל! עכשיו אקדח-מים!"

הכאב מנע מספירו להגיב כמו שצריך, וסילון המים העיף אותו היישר אל קיר אחד הבתים. המכה מהקיר הייתה חזקה כל כך, שספירו לא יכל עוד להמשיך לעוף, וצנח על הכביש הרטוב.

"מעולה, הניצחון שלי!" קרא ריאן, "אתה רואה, ריק, אני טוב בקרבות לא פחות ממך! עכשיו, תזכיר לי לאן אנחנו יוצאים מחר בבוקר?"

"לעיר ויולט", נאנח ריק.