פוקימון; במהירות החושך – פרק 161: איש מת מהלך / איידן סוייר

פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר

מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398

הערה: חלק 5 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע, ביום שבת.

– – – – –

לרגע אחד, הבעה של אימה התפשטה לראשונה על פניו של מיוטו.

<הילד הזה. אני לא יכול לקרוא את המחשבות שלו>.

כמובן שהייתה רק דרך הגיונית אחת להתמודד עם המצב. סלע גדול התרומם באוויר והוטח לעבר ריק, אבל הוא התגלגל ממנו בקלות. מיוטו גרם למפולת סלעים מראש המערה, בדיוק במקום בו עמד ריק, אבל הוא הספיק לקום על רגליו ולקפוץ משם בעזרת רגלו הבריאה. מיוטו מוטט את המערה כולה, וריק קפץ ונאחז בענף נמוך של עץ שצמח מעליה. לאחר שהמערה כולה התמוטטה וריק נותר תלוי מעל תהום של עשרה מטרים, מיוטו הרים את העץ באוויר, וריק הרפה את אחיזתו. סניזל ירה קרן זריזה ויצר עבור ריק מגלשה של קרח, עליה הוא החליק עד החוף.

"זה כל מה שיש לך?" קרא, "אתה לא יכול להתמודד אפילו עם ילד נכה בלי לקרוא מחשבות?"

בתגובה רוז צווחה בקול נורא, אחזה בראשה ונפלה על ברכיה. היא קמה כשעיניה קרועות לרווחה ובוהות בריק.

"חושב שאתה חכם גדול, מה?" אמרה רוז, "אני אולי לא יכול לקרוא את מחשבותיך בזכות הקישוט על הראש שלך, אבל אני עדיין יודע עליך כל מה ששאר האנשים כאן יודעים".

"אז תקווה שהם יודעים כמה שיותר".

ריק השתדל להישמע רגוע, למרות שאפילו לא ידע אם להביט ברוז או במיוטו שהשתלט על מוחה. בכול מקרה, את מיוטו הוא בהחלט הרגיז, ויתד כמעט ושיפדה אותו בלבו. ריק הצליח להתחמק ממנה רק משום שמיוטו לא ידע מראש כיצד יתחמק.

"אני יודע שאתה חושב שאתה שונה מכולם", אמרה רוז, "מתנגד ללכידת פוקימונים וניצול שלהם בקרבות. ובכול זאת, אתה עושה בדיוק את הדברים הללו".

"רק כשאין לי ברירה".

"תמיד יש לך ברירה!"

ריק הניד בראשו. "ניסית פעם להיות אני? זה קשה".

"תירוצים! אתה עושה את עצמך שונה, כשבעצם אתה משעבד פוקימונים כמו כולם, ולא שווה כלום בלעדיהם!"

ריק התחמק מעוד כמה יתדות. נראה שמיוטו לומד את המהלכים שלו, וכעת כבר מתחיל להיות הרבה יותר קשה לחמוק ממנו. הפעם ריק לא היה מצליח לולא סניזל חש לעזרתו וגדע כמה מהן לפני שננעצו בו. אין ספק, למשוך זמן יפעל רק לרעתו, והוא חייב להתחיל להילחם.

"ניינטילס, אני בוחר בך!" קרא.

ניינטילס זינקה מן הפוכדור. היא ירתה מייד סילון אש על מיוטו, אבל הוא שלח יד קדימה והטה את האש ממסלולה.

"זה לא יעזור", אמר ריק, "תעשי רק מה שאני אומר לך, אחרת הוא יצפה את כל המהלכים שלך. סניזל, רק לך יש יד חופשית. ניינטילס, להביור בשעה אחת!"

הפעם למיוטו לא היה מספיק זמן להתכונן, וסילון האש חרך אותו מעט לפני שהספיק להפעיל את מגן האנרגיה שלו. הוא שוב גרם לאגם לעלות על גדותיו ולנטות לעבר ריק וניינטילס. סניזל קפץ מולם והקפיא את מי האגם, עד שקרחון גדול חסם את זרימת המים.

"ידעתי", אמרה רוז, "עוד אחד שחושב שהוא טוב יותר מכולם".

נחשול מים עלה לגובה מעל הקרחון, ונשבר לעבר האדמה. כשריק אחז ברעמתה של ניינטילס כשהתחמקה בזריזות מהמים שכמעט והתנפצו עליה, הוא לא יכול היה שלא להיזכר בקרב אחר שערך לפני שנה. אז, כמעט אותן מילים בדיוק בקעו מהפה שלו.

"אתה צודק", אמר ריק כשהתרחקו מן המים השוצפים, "אני לא שווה כלום בלי הפוקימונים שלי".

"ואתה חושב שאם תודה בזה, אני ארחם עליך?"

"לא. זה רק אומר כמה עוד יש לך ללמוד על בני האדם. אנחנו יצורים חברתיים, אנחנו צריכים את חברתם של אחרים".

"ולכן אתה הולך ומשעבד אותם בניגוד לרצונם?"

"כל הפוקימונים שלי הם חברים שלי".

"את כולם לכדת בפוכדורים או קיבלת ממישהו שלכד אותם".

"ובכול זאת, אם אני לא אתייחס אליהם יפה, הם לא יהיו חברים שלי יותר. תשאל את ניינטילס".

ניינטילס בדיוק התחמקה מקרן על-חושית שירה עליה מיוטו.

"ואחר כך אתם מתפלאים שאני רוצה להשמיד גם את הפוקימונים שלכם", רוז לחששה, "מי שמוכן להיות עבד נרצע, מבייש את כל הפוקימונים באשר הם".

"אולי תבין כבר שהם לא עבדים? הם עוזרים לי כי הם בחרו לעזור לי!"

"היינו הך! אתה מנצל אותם לצרכים שלך, וזה מה שהופך את זה לעבדות!"

"לא", ענה ריק, "זה מה שהופך את זה לקשר. כל קשר בין בני-אדם, או יצורים חיים בכלל, מטרתו לענות על צורך כלשהו. זה לא אומר שאני מנצל אותו לרעה".

"היית מדבר אחרת אם אתה היית זה שמנוצל".

"אתה חושב שאני לא מנוצל? אח שרוצה להילחם לצדי בליגת הפוקימונים, נערה שרוצה לשמוע שאני אוהב אותה, חברה שנותנת לי לבכות על כתפה כי טוב לה להרגיש שהיא עוזרת לי – כולם סוגים של ניצול. כולנו מנצלים זה את זה כל הזמן, ועל זה בנויה החברה האנושית. מי שמפחד להיפגע גומר כמוך, מיוטו, קיובון בודד שבכלל לא מבין בני-אדם ולא יודע להתמודד עם מי שהוא לא שולט בו!"

"זה מספיק!"

בזעמו, מיוטו הרים את ניינטילס באוויר והטיח אותה באדמה. מהאוויר היא הספיקה לשלוח בו להביור אחרון לפני שהובסה. היא אמנם עשתה זאת על דעת עצמה ולכן מיוטו היה מוכן לכך והתחמק, אבל ריק בכול זאת היה גאה בה על הניסיון.

– – – – –

סלוקינג וסלוברו הביסו את הפוקימון האחרון של חייליה של קאסידי, כשהטביעו את וינומות' בזרם של מים שהכביד את כנפיו ומנע ממנו לעוף, וקברו אותו תחת משקלו של יהלום עוצמה. כעת האויב היחיד שנותר היה בלאסטויס. המהלומות שלו לא חדרו את שריונו הקשיח של פורטרס, ולכן הוא השתמש במים. פורטרס הסתובב במהירות והמים ניתזו לכול עבר. הם אמנם לא הזיקו במיוחד לבלאסטויס, אבל הפכו את החשמל של פורטרס ליעיל יותר כשירה עליו תותח זרם. התקפות חשמליות היו חזקות במיוחד מול מים, אבל בלאסטויס עדיין היה קשוח מדי.

"אל תיכנע!" אמר ריאן, "סלוברו, סלוקינג, תעזרו לפורטרס!"

שני זרמי מים שוב נורו אל פורטרס ואיימו להטביע אותו בתוך קונכייתו, אבל שניהם הוטו ממסלולם בכוח על-חושי, כל אחד לכיוון אחר. לרגע אחד מרכז גופו של בלאסטויס לא היה מוגן, ופורטרס הטיח את עצמו בפניו. בלאסטויס תפס אותו בזרועותיו החסונות, פער את פיו וירה סילון בועות היישר לתוך קונכייתו של פורטרס.

"זה קל מדי", גיחך ריאן.

באחיזתו של בלאסטויס, פורטרס נעל את עצמו על אצבעותיו, והחל לרחף באוויר בכוחו המגנטי. פורטרס נישא שני מטרים באוויר עד התקרה, וסלוקינג פער בה חור כדי שיוכלו לעלות עוד יותר למעלה. פורטרס התחיל לגרור עמו את בלאסטויס. הוא ניסה לנשוך, להקפיא, להפציץ בבועות, לבעוט ברגליו, אבל סלוברו וסלוקינג לא הורידו מבלאסטויס את מבטם והטו כל מתקפה שניסה לבצע נגד פורטרס, עד שהורם עשרות מטרים באוויר.

"כל הכבוד, פורטרס. הגיע הזמן לסיים את זה!"

פיצוץ מחריש אוזניים הופיע בשמיים. בלאסטויס הוטח בכוח אדיר בחזרה לעבר בית החולים, וכל הנוכחים מיהרו לברוח לפני שיתרסק עליהם. אחריו צנח גם פורטרס הכבד אף יותר. שניהם היו מחוסרי הכרה, אבל הניצחון היה של ריאן, וסלוברו וסלוקינג פנו במבט זועם לעבר קאסידי.

– – – – –

קרן הקרח של ופוריאון פגעה במיוטו והקפיאה את זרועו השמאלית. הוא התחדש מהר וגרם לה להבריא, אבל בזמן שעשה זאת, סניזל זינק מן הצללים, שיסף את צווארו האחורי וחזר להסתתר. מיוטו השליך סלע אל הכיוון הכללי בו נעלם סניזל, אבל היה ברור לו שלא פגע כאשר שב לרפא את עצמו.

"אתה רק מרגיז אותי", אמרה רוז.

"אם להרגיז אותך זו הדרך לנצח אותך, אין לי בעיה", אמר ריק.

"אתה לא היחיד שיכול להרגיז. איך תגיב, למשל, אם תדע שהאישה שהגוף הזה שייך לה בדרך כלל, בוחרת לחלוק אותו עם חברך?"

מול עיניו של ריק, רוז הצמידה בכוח את פניה לפניו של לאנס, ופחות או יותר לעסה את שפתיו.

"זה אמור לעצבן אותי? חשבתי שאתה יודע עליי הכול, מיוטו. האימא שנטשה ולא רצתה בי והאדם שהשתמש בי בניגוד לרצוני, השניים האלה ראויים זה לזו!"

לאנס התנתק מאחיזתה של רוז. היו לו לפחות עשרים דברים שונים לומר על כך, וכנראה היה מתקשה לבחור ביניהם גם לולא היה טרוד כעת בדברים הרבה יותר דחופים.

"ופוריאון, התעתקות ונשיכה!"

ופוריאון הופיעה על מיוטו ושיניה ננעצו בבשרו. רוז צרחה. מיוטו ניתק את ופוריאון והעיף אותה לעבר קיר הסלעים שהיה פעם מערה, אך יחד עמה נתלשו גם חתיכות מעורו. ופוריאון ידעה שתתרסק אם לא תתעתק מהר, אבל לא העזה לעשות כך מבלי לחכות לפקודה.

"ופוריאון, אל האגם!"

ופוריאון נעלמה. מיוטו הביט למטה, אבל ראה רק מים גועשים.

"אתה חושב שהכוח של ופוריאון להיעלם במים יועיל לה כשאני יכול לקרוא את מחשבותיה?"

"לא, אבל זה בהחלט יסיח את דעתך".

אור השמש התעמעם, וכעבור רגע גם סניזל הופיע על מיוטו, נועץ את שני הלהבים שלו בגבו. מיוטו צלל לאגם וסניזל לא הרפה ממנו.

"הוא יחסל את שניהם", אמר לאנס.

"אין בעיה. רק התחלתי".

עמוק בתוך האגם, מיוטו הרחיק ממנו את ופוריאון בכול דרך אפשרית, כשניסתה להגיע אל סניזל ולקחת אותו החוצה. סניזל לא נשם, אבל לא ויתר, והמשיך לנעוץ להב אחד במיוטו בעוד בשני הוא משסף שוב ושוב. כשנגמר לו האוויר, ביצע התקפה אחת אחרונה והקפיא את המים סביב מיוטו בנשיפת כפור. מיוטו היה קפוא לרגע קט, וופוריאון מיהרה לנצל את ההזדמנות, לחטוף את סניזל בשיניה ולשחות עמו אל מעל פני המים, משום שלא יכל להתעתק. כעת הוא הרשה לעצמו להתעלף.

"עבודה טובה, סניזל", קרא ריק.

סניזל שב לפוכדור, והמים געשו אף יותר. מיוטו פרץ מתוכם בריחוף תוך כדי שראשו חובט בוופוריאון במכת זן. גם היא נאלצה לשוב לפוכדור שלה.

"זה כל מה שיש לך?"

"עוד לא ראית כלום. ארמאלדו, תורך!"

– – – – –

סלוברו וסלוקינג יצרו שני קירות שקופים בשני צדי המסדרון, ולכדו בתוכם את חיילי צוות רוקט. בין כל חברי צוות רוקט, ריאן היה היחיד שנותרו לו פוקימונים.

"לפחות תזכור שלא ניצחת אותי", אמרה קאסידי לאקירה, "הייתי קורעת לך את הצורה לולא הצילו אותך".

היא ירקה בפניו. אקירה מחה את הרוק מפניו, אבל חוץ מזה לא עשה דבר. ריאן, לעומתו, הצביע עליה, וקאסידי מייד הוצמדה לקיר בכוח טלקינטי.

"אבל הפסדת", הזכיר לה ריאן, "אז תתנהגי בהתאם".

"מה זה בהתאם? להתרפס? להתחנן שתתן לי ללכת? לא נראה לי".

ריאן התקרב אליה, לא לפני שווידא שזרועותיה ורגליה מוצמדות לקיר כך שלא תוכל לפגוע בו.

"שמך קאסידי, נכון?" אמר, "את יודעת, במשך שנים צברתי שנאה. רציתי לנקום באחי על שהצטרף לצוות רוקט, ובסופו של דבר מצאתי את עצמי משתף אתו פעולה. אבל שנאה עזה כל כך לא יכולה פשוט להתפוגג. צריך להפנות אותה למקום כלשהו אחר".

"אז עכשיו אתה שונא אותי", קאסידי עיוותה את פניה, "למה שיהיה לי אכפת?"

"כי אם באחי אני כבר לא יכול לנקום, לפחות אעשה משהו מועיל אחר".

ריאן שלף מכיסו סכין מנתחים ונעץ אותה היישר בלבה של קאסידי. היא לא השמיעה הגה, רק הביטה בו בעיניים ופה פעורים לרווחה, בעת שזרזיף של דם החל לנזול מפיה. ריאן לא הרגיש שום דבר בידו הימנית, אבל כששלף את הסכין והסתכל בה, ראה את ידו מגואלת כולה ביותר דם משראה אי פעם. זה היה מחריד יותר מכול מה שהעז לדמיין, ולפתע הוא איבד תחושה לא רק בידו, אלא בכול גופו. הוא התכופף והקיא. הוא בכלל לא שם לב שכול הנוכחים מתרחקים ממנו ורק אחד מתקרב, עד שיד גדולה הונחה על כתפו.

"אני מבין אותך", אמר אקירה, "הפעם הראשונה תמיד קשה".

"הפעם הראשונה?" ריאן הזדקף והביט בו.

"בהמשך זה קל יותר".

ריאן הניד בראשו. "אני לא מאמין. אני לא אהיה כמוך, אקירה, אתה שומע אותי? אף פעם!"

הוא העיף את ידו של אקירה מעליו, רץ אל הפוקימונים שלו וחיבק את סלוברו. כעבור שנייה הם נעלמו.

– – – – –

הקרב נגד ארמאלדו היה קצר. הוא השליך על מיוטו סלעים, אבל מיוטו הקפיד להישאר הרחק מהישג צבתותיו כדי שלא יוכל להשתמש במתקפות החרק שלו, היעילות מול פוקימונים על-חושיים. למרות שלא היה מוכן לרוב התקפותיו, מיוטו בחר לתקוף בכול הכוח, וחיסל אותו בקרן על-חושית ממוקדת אחת.

"קדימה", אמרה רוז, "יש לך עוד פוקימון אחד. רוצה להשתמש בו, או שאחסל אותך עכשיו?"

מבלי לחכות לתשובה, קרן על-חושית נורתה גם לעבר ריק, אבל הוא התחמק ממנה בקלות. לאנס הביט בפרופסור אוק. נראה שמיוטו שכח אותו לנוכח האיום הדחוף יותר, והפרופסור מצדו העדיף להישאר בצד ולא לנסות אפילו לברוח כדי לא למשוך תשומת לב.

"אני לא חושב שיש לי ברירה", ענה ריק, "דרגונייט, צא!"

מן הפוכדור של ריק המריא דרקון יפהפה, אשר כנפיים קטנות ועדינות נושאות את גופו הגדול, וראשו מעוטר בזוג מחושים מעל לעיניו. רוז נרתעה מעט לאחור למראה הדרקון המלכותי, למרות שמיוטו עצמו לא זע.

"ידעתי שהוא חזק, אבל זה יותר ממה שדמיינתי".

"אמרתי לך לא לזלזל ביכולות שלי", אמר לאנס.

"אני לא מזלזל לרגע", חייכה רוז, "סוף סוף יריב ראוי לשמו!"

מיוטו ריחף מול דרגונייט וחש את עוצמתו של הדרקון בכול גופו. דרגונייט ראוי להיות יריבו האחרון. אחרי שיסיים עמו, דבר לא ימנע ממנו להשמיד את האנושות ולברוא עולם טוב יותר.