פרולוג – https://pocketmonsters.co.il/?p=42312
פרק 1 – https://pocketmonsters.co.il/?p=43596
פרק 2 – https://pocketmonsters.co.il/?p=43702
פרק 3 – https://pocketmonsters.co.il/?p=43777
פרק 4 – https://pocketmonsters.co.il/?p=43814
פרק 5 – https://pocketmonsters.co.il/?p=44114
פרק 6 – https://pocketmonsters.co.il/?p=44145
פרק 7 – https://pocketmonsters.co.il/?p=44276
פרק 8 – https://pocketmonsters.co.il/?p=44295
פרק 9 – https://pocketmonsters.co.il/?p=44419
פרק 10 – https://pocketmonsters.co.il/?p=44736
– – – – –
הייתה זו שעת בוקר מאוחרת, והעיירה אזליה נראתה ריקה ושוממה. כאשר ריק, ריאן וגרייס הלכו ברחובות, נראה שאיש לא יוצא החוצה, ולולא ענן עשן דק שבקע ממפעל פחם קטן, העיירה הייתה ריקה לחלוטין. התחושה שזה נתן לריאן אולי לא הייתה מאיימת במיוחד לולא הביקור בחורבות אלף, זמן לא רב לפני כן.
חורבות אלף, כך הסבירו להם החוקרים שם, מתעדות את ההיסטוריה של העולם כולו, ולא רק את העבר אלא גם את ההווה והעתיד. זו עבודה קשה מאוד לדעת לקרוא אותה, כיוון שכל פיסת מידע שהחורבות מגלות, עלולה להיעלם כהרף-עין. צריך להיות חוקר מנוסה, וגם לדעת מה לחפש, כדי לדעת להתמצא בחורבות.
אבל קירות האבן היו יכולים להיות באותה מידה חלקים עבורם. הסימנים עליהם לא נראו כמו שום שפה שאף אחד מהם הכיר, וגם השתנו ללא הרף, עד שהם הגיעו למסקנה שהביקור הזה לא יועיל. ריאן היה מאוכזב במיוחד שלא מצא שום דבר מעניין בחורבות, אבל גם הוא הסכים ששום דבר טוב לא יצמח אם הם ישארו כאן. עם זאת, כאשר הם המשיכו בדרכם, הוא הרגיש חוסר-אונים. ייתכן שהעובדה שנכשל במשהו שקשור בהיסטוריה העיקה עליו, אבל גם המחסור בפוכדורים עשה את שלו ללא ספק, וריאן הרגיש כמעט כמו אדם שאיבד את שתי ידיו.
לאחר שהלכו מרחק-מה בתוך העיירה, ראה ריק ממרחק כמה ילדים קטנים ששיחקו בכדור. הכדור עף בבעיטה חזקה ופוגע בראשו של אדם במדים שחורים, חבל על כתפו וקופסא בידיו, ונראה ממהר מאוד.
"מה אתם עושים?" צעק עליהם.
הילדים נראו מפוחדים למראהו. אחת מהם, כנראה אמיצה יותר מהאחרים, ניגשה לכיוונו. "אנחנו מצטערים, איש… אפשר את הכדור שלנו בחזרה?"
הבעתו של האיש לא הייתה ברורה ממרחק כזה, אבל הוא זרק את הכדור בחזרה אל הילדה. "תשתדלו להיות זהירים יותר. יש לנו פה עיסוקים חשובים ואנחנו לא רוצים שמשהו יפריע להם".
ממרחק, הם צפו בו הולך מן המקום ומתקרב לכיוונם הכללי, בעוד הילדים ממשיכים לשחק. נראה שהם מרגישים כי הדבר שגורם למבוגרים להישאר בבתים לא נוגע אליהם.
"שנלך אחריו?" הציע ריאן.
"למה שנעשה דבר כזה?" שאלה גרייס.
"הוא המבוגר היחיד שראינו עד עכשיו בעיר הזאת. אולי הוא יודע לומר לנו מה בדיוק קרה כאן".
ריאן החל ללכת אחריו בשקט, ובעקבותיו ריק וגרייס. איש מהם עדיין לא ידע שהמפגש עם אותו אדם ועם עמיתיו עתיד לשנות את חייהם לעד. הגבר במדים ירד בעזרת החבל אל באר שהייתה ממוקמת בקצה העיירה, ממש במקום בו ריק, ריאן וגרייס נכנסו אליה. צ'יקוריטה ניגשה אל שפת הבאר וניסתה להביט מטה, כאשר החבל נמשך בידי הגבר שהגיע לתחתית הבאר ונפל אל התחתית.
"מה יש לו לחפש בתוך הבאר?" שאל ריאן.
"אני לא יודע, אבל כדאי שנלך לברר אם אנחנו רוצים לדעת מה קורה כאן".
"ברור שהוא לא רוצה שנדע, אחרת הוא לא היה מושך את החבל אחריו", אמרה גרייס, "מזל שיש לנו דרכים אחרות להיכנס לשם. את מוכנה להוריד אותנו למטה, צ'יקוריטה?" צ'יקוריטה שלשלה את אחד מחבלי הגפן שלה אל הבאר, ובשני השתמשה בשביל לאחוז בראש הבאר. גרייס ירדה ראשונה, גולשת למטה בזהירות על החבל, אחריה ריק ולבסוף ריאן, ולאחר שכולם סיימו לרדת, ספירו אחז בצ'יקוריטה והוריד אותה אל קרקעית הבאר. הם התקדמו בשקט מוחלט לאורך המעיין התת-קרקעי, משתדלים שלא לדרוך במים בכדי להימנע מרעש.
"היי, בוץ', הבאת את זה?"
"כן, מה אתך, ג'יימס? אני רואה שעדיין לא תפסת כלום".
"עובר זמן עד שהסלואופוקים האלה שמים לב בכלל למשהו".
"עזוב אותו, בוץ'!" נשמעה צעקה של אישה, "אמרנו בלי להיטפל אחד לשני".
"זה קצת קשה, כשהבוס נתן לנו לעבוד עם לא-יוצלחים כמוכם", אמרה אישה נוספת בקול מאנפף.
"די לריב!" אמר גבר, "אם בוץ' השיג את הפתיונות, אנחנו אמורים לתפוס את הסלופוקים האלה הרבה יותר מהר עכשיו. ג'יימס, תן לי את החכה".
הם הציצו מעבר לקיר. ששה אנשים היו שם, כולם במדים עם האות R מוטבעת עליהם, ארבעה מהם במדים שחורים ושניים במדים לבנים. אחד מהם חיבר לחכה פתיון מהקופסא שהביא בוץ', ואז הגיש אותה לאיש ששמו היה כנראה ג'יימס, שישב ליד המעיין והשיב את החכה למים.
"אתם עוד תתחרטו על זה!" נשמע קול נשי חדש, שלא ברור מאין הגיע.
"ומי יגרום לנו להתחרט? את לא בדיוק במצב לזה", אמרה האישה עם הקול המאנפף, בעלת שיער זהוב.
"עד שתצליחו להשתחרר, אנחנו כבר נסיים את העבודה ונהיה רחוק מכאן", אמר בוץ'.
"לפחות תנו לי ללכת", נשמע גבר זקן.
"למה, מה נעשה אם הפוכדורים שלך לא יפעלו? תאכל את מה שבישלת, סבא".
ריאן החליט ששמע מספיק. הוא הסתובב אל ריק וגרייס ולחש: "אני חושב שאלה צוות רוקט!"
"צוות רוקט?" שאלה גרייס, "אתה מגזים, מה יש לארגון פשע כזה לחפש בעיירה הקטנה הזאת?"
"ראיתי את הסמל על המדים שלהם. אלה הם, אני בטוח, ומה שזה לא יהיה שהם מחפשים כאן, זה רע מאוד. הם חטפו לפחות שני אנשים ומתכוונים גם לפגוע בפוקימונים".
"איך אתה יודע שהם מתכוונים לפגוע בפוקימונים?"
"מה לדעתך הם מתכוונים לעשות עם החכה אם לא לדוג?"
"הם באמת אמרו משהו על סלופוקים", נזכר ריק, "סלופוק הוא פוקימון שאמור להיות נפוץ באיזור הזה, למרות שאני לא יודע למה צוות רוקט צריכים אותו".
ריאן הושיט את ידו אל הפוכדור על צווארו. "מה שזה לא יהיה, אנחנו נצטרך לעצור אותם".
"ריאן, חכה! אנחנו רק שלושה ילדים, איזה סיכוי יש לנו נגד צוות רוקט?"
"אני לא יודע, אבל אני לא מתכוון לעמוד בצד". הוא ניתק את הפוכדור מהשרשרת, והשליך אותו אל מעבר לקיר. ששת חברי צוות רוקט הסתובבו כשראו את ריאן וטוטודייל מתפרצים אל הבאר. תוך שניות, אקדח המים של טוטודייל הצמיד אותם אל קיר הבאר, והם נאנחו בכאב. ההתקפה שלהם השאירה שטח מת גדול בחלל הבאר, ורק החכה של ג'יימס נשארה מוטלת במעיין מאחורי ריאן. ריאן הביט סביב, וראה את שני האנשים שהיו בבאר מלבד צוות רוקט, איש זקן ואישה צעירה, שוטרת לפי המדים שלה, שהיו קשורים גב-אל-גב. מלבדם שכבו בבאר גם שני סלופוקים מעולפים שזנבם כרות.
"מה עשיתם לסלופוקים האלה?" צעק ריאן.
"זה לא עניינך! עוף מפה לפני שתשלם!" קראה האישה במדים הלבנים.
"אני חושב שהוא צריך לשלם בכול מקרה, ג'סי", אמר ג'יימס ושלף פוכדור מחגורתו, "רק טיפשים מפריעים לתוכניות של צוות רוקט". שניים מהחיילים בשחור שלפו גם הם פוכדורים, אבל ג'סי עצרה אותם.
"תנו לנו לטפל בזה. יש לך הזדמנות אחרונה, ילד, תברח".
"אין סיכוי!"
"אין בעיה, אתה הבאת את זה על עצמך", וגם היא שלפה פוכדור, "אקנס, צא!"
"קופינג, אני בוחר בך!"
אקנס היה נחש-פעמונים סגול וענק, זנבו מקשקש באיום. קופינג נראה כמו כדור-גז מרחף ומרושע למראה. שניהם שעטו לעבר טוטודייל בו-זמנית, ולפני שריאן הספיק להגיב, טוטודייל היה מאוגף.
"אל תתן להם לפגוע בך, טוטודייל!"
"קופינג, מסך-עשן!" קרא ג'יימס. העשן של קופינג מילא את הבאר, וטוטודייל לא יכול היה לראות דבר. לפי זעקות הכאב שלו, נראה שהוא מחוסל. לפתע ציוציה של סינדקוויל החלו להדהד בין קירות הבאר. העשן התפזר וחשף את סינדקוויל, שתפקדה טוב מאוד בתוך הערפל, נושכת בחוזקה את צווארו של אקנס, שלחשש בכאב.
"זהירות, אקנס! תתחפר!" אקנס זינק אל מתחת לאדמה, שיניה של סינדקוויל נעוצות בצווארו. כאשר סינדקוויל פגעה באדמה, היא קיבלה מכה חזקה כל כך בראשה, שעוצמתה גרמה לה להתעלף מייד.
"בסדר, סינדקוויל, חזרי!" ריק הגיח אל החדר, "בלספראוט, צאי!" ריק ידע שפוקימוני-עשב חלשים מול פוקימוני-רעל כמו קופינג ואקנס, ועדיין לא הייתה לו כל כוונה לוותר. הוא זכר היטב את דבריה של ג'ין, שסוג הפוקימון הוא לא כל מה שיכריע את הקרב.
"אתה צוחק עלינו", קראה ג'סי, "אקנס, חסל אותה!" אקנס זינק מהאדמה כשהוא לוכד את בלספראוט בין שיניו. אבל בתוך לועו של אקנס, בלספראוט השתמשה בחבלים שלה כדי לפשק את פיו עד כמה שאפשר היה.
"קופינג, מכת בוץ!" הבוץ של קופינג פגע בבלספראוט, והכאב החד גרם לה להרפות את החבלים. היא כמעט נפלה אל לועו הפעור של אקנס, לולא השיב אותה ריק ברגע האחרון אל הפוכדור.
"נו, ילדים, נשארו לכם עוד פוקימונים או שוויתרתם?"
"אנחנו לא נוותר!" נשמעה קריאה מאחורי גבו של ריק.
ריק וריאן הסתובבו, וראו את גרייס וצ'יקוריטה רצות לעבר צוות רוקט, החבלים שלה מצליפים בקופינג ואקנס ממרחק בטוח. לא חשוב כמה צוות רוקט ניסו לפגוע בה, היא שמרה על מרחק מהם, והם לא הצליחו לפגוע בה, בעוד אקנס וקופינג הולכים ונחלשים. כאשר ג'יימס הבין שאין להם סיכוי לנצח במכות פיזיות, הוא פקד על קופינג להשתמש שוב במסך העשן שלו, אבל צ'יקוריטה השתמשה בתגובה בעלי התער שלה, אשר פגעו במטרותיהם גם כשצ'יקוריטה לא יכלה לראות אותם. בסופו של דבר, העשן התפזר וצ'יקוריטה התגלתה מעולפת, אך גם הפוקימונים של צוות רוקט ספגו פציעות קשות, והם עצמם נחתכו מעט מן העלים.
"וואו, גרייס, חשבתי שאת לא אוהבת להילחם", אמר ריק.
"אין לי עניין בקרבות פוקימונים, אבל זה לא אומר שאני אתן לצוות רוקט לפגוע במישהו!"
"הבנתי", אמר ריק, "אם ככה, בואו נטפל בהם ביחד!" הוא וריאן שחררו את הספירואים שלהם, שהצטרפו אל ספירו של גרייס בטיסה ישירה. אקנס וקופינג עוד התאוששו מההתקפות של צ'יקוריטה, וכעת, כשהספירואים חתכו דרכם בזריזות, לא היה להם כל סיכוי לנצח.
"זה מספיק", אמרה האישה זהובת השיער, "ניצחתם את ג'סי וג'יימס הליצנים, אבל עכשיו בואו נראה אתכם נגד מאמנים אמיתיים בפעולה! צאי, רטיקייט!" ארבעת המאמנים שנותרו, במדים השחורים, שלפו את הפוקימונים שלהם מהפוכדורים.
"תיזהרו, רטיקייט היא הצורה המפותחת של רטטה", לחש ריק. ריאן זכר היטב את רטטה הזריזה, שהוא ניסה ללכוד בעבר ללא הצלחה. רטיקייט נראתה כמו חולדה צהבהבה, גדולה ומרושעת בהרבה מרטטה. הפוקימונים האחרים היו דראוזי הטפיר הדו-רגלי, גריימר שנראה כמו ערימת רפש רעיל, וזובאט, אשר כבר היה מוכר להם מתחילת המסע.
"תצטרכו לתקוף מרחוק, ספירואים! השתמשו במערבולת אוויר!" המכות הפיזיות של ספירו לא היו מועילות מול הגוף הרעיל של גריימר או הזריזות של רטיקייט, וגם מפגש עם שיניו של זובאט לא היה נעים במיוחד. דראוזי נראה פגיע יחסית, אך השלושה האחרים הגנו עליו. עם זאת, מערבולת האוויר העיפה את כולם לעבר המאמנים שלהם, מלבד זובאט, שידע כיצד לרכב על הרוח בקלות וגלש מעלה לעבר תקרת הבאר. הוא התגנב אל מאחורי הספירואים בתעופה.
"זהירות!" קרא ריאן. אך זה היה מאוחר מדיי. זובאט החל את ההתקפה העל-קולית שלו, שבלבלה את הספירואים והרגיזה אותם. ספירו של ריאן איבד שליטה, והחל לתקוף את חבריו ללא אבחנה, וגם הם נאלצו להפסיק את הרוח שלהם ולהתמקד בלהגן על עצמם מפניו.
"זה פועל", צהל בוץ', "דראוזי, נטרל אותם!" דראוזי הפעיל מייד את היכולות העל-חושיות שלו, והצליח להשתלט על הספירו של גרייס בעזרת כוח המחשבה. באמצעות טלקינזיס הוא הפריד אותו מחבריו והטיח אותו שוב ושוב ברצפה ובתקרה, בעזרת מוחו בלבד. שני הספירואים האחרים המשיכו להיאבק ביניהם, עד שספירו של ריאן צנח מחוסר-הכרה. באותו רגע, זינקה רטיקייט מעלה על הספירו של ריק, שכבר היה פצוע מאוד, ונשכה אותו בשיניה החדות והחזקות. נראה שהקרב הוכרע.
"נלחמתם באומץ, אבל כמו שהזהרנו אתכם, זה היה חסר סיכוי", אמר בוץ', "למרבה הצער, בשלב הזה כבר לא נוכל להניח לכם ללכת".
5 תגובות
אני יודעת את ההמשך אני לא מגלה רק בגלל שפעם קודמת שגיליתי משהוא נתנו לי את פרס הספויילר
אהבתי אבל אני גם יודעת את ההמשך…
פרק יחסית חלש, למרות שאהבתי לראות את הכוח הלא שגרתי של צוות רוקט.
אני מדסכים עם היטמן, משהו חסר. אבל העובדה שצוות מרושע כנראה חזק יותר מילדים בני עשר היא חשובה.
וואו אני חושב שעכשיו זה יהיה שונה יותר מהסיפור של המשחקים… ואולי סוף סוף נגלה למה זה במהירות החושך!