צָבָּבָּה (צבר+סבבה) ~> עֶרֶבְּרֶס (ערב+סברס)
קקטוס, הידוע בשמו העברי – צבר. ותסתכלו על הכיסלצת הראשונה שלנו, Cacnea, או ביפנית sabonea. בשני המקרים מדובר בהלחם של saboten (קקטוס) או Cactus (קקטוס), לצד Debonair (עליז, שמח, מעודן, מקסים, מתוחכם, מסוגנן, מנומס, אדיב, עוד מילים שאני מעתיק ממילון מורפיקס…) איזו מילה מורכבת. תראו, אפשר להחליף את כל זה במילה אחת – סבבה. ומה יוצא מצבר וסבבה? צבבה. זה יותר מעניין מאדיבר (אדיב+צבר), מקסברס (מקסים+סברס) או סברסוגנן (סברס+מסוגנן). אין ספק, כשמסתכלים על הכיסלצת הזאת עולה רק שם אחד לראש – צבבה.
ההתפתחות של הכיסלצת היא Cacturne באנגלית ו-nokutasu ביפנית, הלחמים של קקטוס לצד Nocturnal (לֵילִי), הרי מדובר בצבר אפל. אפשר ערבר (ערב+צבר) או ערברס (ערב+סברס). אפשר חצבר (חצות+צבר). ההחלטה קשה כי אף הלחם לא מושלם, אבל נראה לי שערברס זה הכי מעניין. ואנקדוטה: אם היינו הופכים את ערברס היינו מקבלים סברב, רב שהוא סבא, או לחילופין שרברב הקקטוסים.
הידעת? המילה סברס בכלל מגיעה מערבית, שם sabr זה סבלנות או עקשנות, והמילה צבר (מלשון צובר, כי הוא צובר מים) כנראה נלקחה מזה. מצד אחד קצת חבל שדווקא המילה צבר, שמסמלת ישראליות, היא לא מילה עם מקור בעברית. מצד שני, המילה הזאת מסמלת את היכולת לקחת מילים אחרות ולעברת אותן, וזה מאוד ישראלי. אז נחליק את זה הפעם ונשתמש במילים צבר וסברס בגאווה.
תארו לי בתגובות מה אנחנו רואים כאן:
לעמוד הפייסבוק של מיכאל אלבוים: https://www.facebook.com/Elboim
תגובה אחת
נראה לי סבברס היה עובד יותר טוב, כי ככה רואים שזה קקטוס ולא צב