פוקימון; במהירות החושך – פרק 110: בלדה לחובשת / איידן סוייר

פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר

מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398

הערה: חלק 4 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע.

– – – – –

ריק החליף את התחבושת על כנפו של נינג'אסק, מנסה להתרגל להשתמש בעיקר בידו השמאלית לשם כך. בינתיים, ניסה לבצע את כל השיחות שלא יכול היה לבצע בימים האחרונים. הוא זכר שהבוס כעס עליו על שנתן לקמרון העלאה במשכורת מבלי להתייעץ עמו. כעת היה עליו לפתור את הבעיה.

"אתה מבטל את ההעלאה?!" הופתע קמרון.

"אני מצטער. עשיתי את זה בלי להתייעץ עם הבוס, וזה לא היה בסדר מצדי".

"כבר התפטרתי מהמכון. אני צריך את המשכורת הנוספת. מה אני אמור לעשות עכשיו?"

"תמצא עבודה חדשה. אם זה בסדר, תשאל את סברינה אם אתה יכול לחזור".

"חשבתי שאתה רוצה שאני אהיה פנוי עבור שאר חברי הצוות".

"נכון, אבל זה לא הסתדר כמו שרציתי", אמר ריק, "עשיתי טעות. אני מקווה שעוד אפשר לתקן אותה, ואני מבטיח לפצות אותך. תאמין לי, לא קל להיות גנרל".

קמרון נאנח. "טוב, רק בגלל שאני מחבב אותך", אמר.

"תודה. אני מצטער על הכול".

ריק הרגיש כאילו אבן נגולה מעל לבו, ועדיין נותר עליה הר של אבנים נוספות. נראה שהמצב הסתדר עם קמרון, ונותרו לו רק עוד מיליון בעיות נוספות. יהיה עליו לעדכן את הבוס. הוא חרק שיניים והתקשר אליו.

"טוב לשמוע ממך שוב, ריילי", אמר הבוס.

"בוקר טוב", אמר ריק, "התקשרתי לספר לך שדברים הסתדרו".

"הסתדרו? זאת אומרת ששחררת את החיילת שלך ממעצר?"

ריק צנח על המיטה, כמעט מוחץ את נינג'אסק בדרך. הוא שכח מזה לגמרי.

"עדיין לא, אבל המשכורת ש…"

"אני יודע שלא", אמר הבוס, "אני יודע כי אני הייתי צריך לטפל בזה. החיילת שלך כמעט נשלחה לכלא. לולא ידעתי שאתה לא מטפל בזה כרגע, לא הייתי בודק בעצמי מה מצבה ומטפל בזה בעצמי".

"תודה, בוס, אני שמח שסידרת את זה".

"תיזהר מליפול שוב בשבי, ריילי. אתה זוכר מה אמרתי לך על להרוס את הצוות שלי?"

"כן".

"מה?"

"לא לעשות את זה".

"נכון מאוד", אמר הבוס, "שקול את צעדיך, ואל תחשוב אפילו לחזור מהואן בלי ראיקוזה בשבילי".

ריק נאלם לרגע. "איך אתה יודע שאני מחפש את ראיקוזה?"

"סיפרת למלכת השלג, לא? לא חשבת להסתיר את זה ממני עוד הרבה זמן".

לשנייה אחת לבו של ריק רתח מזעם, אבל אז הוא נרגע. הוא לא ידע אם מלכת השלג הפרה את האמון ביניהם וסיפרה לבוס מה הוא עושה, או שהוא סחט ממנה מידע כמו שהיה ודאי סוחט ממנו. לעת עתה החליט לא לחשוב על זה. לאבד את החברה היחידה שלו בין הגנרלים זה רעיון לא חכם.

"כן, בוס, אני אשיג עבורך את ראיקוזה. אל תדאג".

"אני אחכה לתוצאות. יום טוב".

הר האבנים על לבו של ריק התרסק. הוא הרגיש שיהיה עליו לנשום מעט אוויר אוקיינוס צח ולהירגע. הוא קם מהמיטה, ליטף בעדינות את נינג'אסק הפצוע, ועלה במדרגות.

אוויר צח היה הדבר האחרון שהיה על הסיפון. ברגע שיצא מבטן הספינה, צחנה נוראית עלתה באפו, והוא ראה את נדיה מטפסת על סולם אל צריח הספינה, מעל לראשה חגה להקת ווינגולים, וחולצתה המורמת אל מעל לאפה וחושפת מעט מבטנה העגלגלה, מוכתמת במה שנראה כמו בשר רקוב ושומני שפוזר לרגליה. ריק מיהר לכסות גם הוא את אפו והתקרב אליה.

"מה הדבר הזה?" קרא.

נדיה הביטה מטה אליו.

"בשר וויילמר", ענתה, "אלה החלקים הפחות טובים לאכילה. אנחנו משאירים אותו על הגג בשביל להאכיל את הווינגולים, וכך מושכים אותם אלינו בלב האוקיינוס".

"זה נראה דוחה".

"הווינגולים לא מסכימים אתך", אמרה נדיה, "בוא תעזור לי".

"את רוצה שאני אגע בדבר הזה?"

"אתה איתנו בצוות או לא? אם אתה רוצה להישאר על ההאנטייל, תצטרך לעזור. יש עוד סולמות במחסן".

ריק הביט בכפות ידיו.

"אני לא חושב שכדאי לי לטפס על סולמות עכשיו", אמר, "יהיה לי קשה להחזיק כמו שצריך".

"אתה צודק. אם כך, בוא תעזור לי. תביא לי חופן בכול פעם".

ריק השתדל שלא תראה את הבעת הגועל על פניו. הוא לקח בידיו עיסה מדממת והרים אותה למעלה אל נדיה. היא חבקה את מוט הסולם בין ברכיה והושיטה את ידיה אל ריק, וכך לא הייתה צריכה לרדת ולטפס בכול פעם. בגדיו של ריק התלכלכו והסריחו במהרה, אבל הם סיימו את העבודה תוך זמן קצר.

"יפה. עכשיו אתה תשטוף את הסיפון ואני אכין מים לכביסה".

"למה רק אנחנו עובדים? איפה כל שאר חברי הצוות?"

"זה בוקר שאחרי הילולה. אף אחד לא הולך לעבוד לפחות עד הצהריים".

"אז למה אנחנו כן?"

"כי מישהו צריך".

נדיה טיפסה למטה בסולם, אבל כשהניחה את רגלה על הסיפון החלקלק, מעדה. ריק תפס אותה ברגע האחרון, אבל הוא עצמו החליק ולא הצליח למנוע ממנה ליפול. במקום זאת הוא נפל בעצמו, ומצא את עצמו כורע על הסיפון כשנדיה שרועה מתחתיו.

"מצטערת", אמרה.

"הכול בסדר".

במשך כמה שניות הם רק נשארו שרועים על הסיפון במבוכה.

"אתה מפריע לי לקום", אמרה לבסוף נדיה.

"נכון. סליחה".

ריק מיהר לקום בזהירות, נדיה בעקבותיו. כעת כל הבגדים שלהם היו ספוגים בדם שומני.

"יש מגב וסמרטוט במחסן. לא תהיה לך בעיה למצוא מים".

נדיה השפילה את מבטה ומיהרה לעבר המעקה.

בזמן שריק קרצף את הסיפון. נדיה מילאה בינתיים את אחת מסירות ההצלה במי ים והוסיפה להם אבקת כביסה. כשריק הביט בה, ראה שהיא פושטת את המדים בגבה אליו, חושפת גב שכוסה כעת רק בחוט דק של ביקיני אדום, ומשליכה את המדים המלוכלכים אל הסירה.

"בוא גם אתה", אמרה לריק, עדיין בגבה אליו, "כדאי שתיפטר מהריח כמה שיותר מהר".

לאחר שהורידה גם את המכנסיים, קפצה לים. ריק השאיר את הסיפון רטוב, זרק גם הוא את בגדיו לסירה וקפץ אחריה. הוא ראה את נדיה שקועה לחלוטין במים, עושה מה שנראה כאילו חפרה בעורה בעזרת אצבעותיה.

"מה את עושה?" שאל אותה ריק כשהוציאה את ראשה לנשום אוויר.

"אף פעם לא התרחצת בלי סבון?" שאלה, "כדאי שתלמד. המלח של הים עוזר בזה, אבל תצטרך להשתמש גם בציפורניים. לדעתי נשארו לך מספיק כאלה".

"פשוט לגרד את העור?"

"בערך. זה יותר לגרוף. תנועות איטיות, חזקות ולכיוון אחד. אני אראה לך".

נדיה שחתה לכיוונו, אחזה בכתפו הימנית ושרטה בעדינות את כתפו השמאלית עם חמש אצבעות.

"זה בטח לוקח הרבה זמן".

"דיי הרבה, אבל זה כיף".

היא עזבה אותו וצללה שוב. ריק החל גם הוא לקרצף את גופו בידו השמאלית. נדיה סיימה להתרחץ הרבה לפניו ועלתה בחזרה על ההאנטייל. כשטיפסה על סולם המתכת המחובר לדופן הספינה, ריק לא יכול היה שלא לשים לב לירכיה המתנועעות מעליו.

"אני אכבס גם את הבגדים שלך. חבל שתבזבז זמן".

"תודה", מלמל ריק.

כשסיים, חזר גם הוא אל הספינה. בגדיו היו תלויים לייבוש, ומדים נקיים ומקופלים של צוות אקווה המתינו לו, וכשריק לבש אותם הוא הקפיד שהבנדנה הכחולה תכסה את כתר האופל שחבש מתחתיה. הסיפון עדיין הצחין מהדם שלא סיים לנקות, אבל לא נותרה לו עוד הרבה עבודה, והוא סיים אותה תוך מספר דקות.

"אתה רואה? זה לא היה נורא כל כך", אמרה נדיה.

למען האמת, העבודה השכיחה ממנו לחלוטין את צרותיו.

"כל עוד אני לא אצטרך לעשות את זה כל היום, זה בסדר".

"אני חושבת שאלך לנוח. אתה צריך משהו?"

"למען האמת, כן. כל הדברים שלי נרטבו, אז אם יש לך במקרה מחברת ועט, זה יהיה מצוין".

"מה אתה רוצה לכתוב?"

"שום דבר מיוחד. אני פשוט חושב שהפכתי להיות שמאלי, וכדאי שאני אתאמן כבר מעכשיו לכתוב ביד שמאל".

"אתה צודק", אמרה נדיה, "חכה כאן, אני אביא לך".

נדיה השאירה את ריק לבד על הסיפון. הוא התיישב על המדרגות שהובילו מהסיפון התחתון לעליון, המחברת על מדרגה עליונה יותר, וחשב מה לכתוב. למרות שלא הייתה לכך שום חשיבות, הוא גילה שלהתחיל סתם לכתוב בלי לדעת מה זו משימה קשה בהרבה ממה שחשב. בסופו של דבר החליט לכתוב מכתב. גם אם לעולם לא ישלח אותו, לפחות יהיה לו מה לכתוב.

"אנה היקרה", החל לכתוב.

הוא לא יכול היה להמשיך בלי לבחון את כתב ידו. הוא לא היה רגיל להחזיק עט ביד שמאל, והעובדה שהייתה חסרה לו זרת בטח לא תרמה לכך. הוא החזיק את העט חלש מדי והכתב היה דק מדי, עד כי חלק מהקווים לא היו שלמים, בנוסף על כך שהיו גדולים ורועדים. למרות זאת, אם לא יתאמן, זה יישאר הכתב שלו לנצח. והוא המשיך:

"אנה היקרה, אני נמצא בהואן עכשיו. אל תשאלי איך הגעתי הנה. זוכרת שאמרת לי שאני צריך לצאת מעולם הפשע לפני שיהיה מאוחר מדי? ובכן, עכשיו כבר מאוחר מדי. לא רק שאני גנרל בצוות רוקט, הצטרפתי גם לצוות אקווה. כמו שאת בטח רואה, אני כותב ביד שמאל, וחכי עד שתראי את הפרצוף שלי. אני כנראה אשאר גנב-פוקימונים ואמות גנב-פוקימונים", הוא היסס לרגע לפני שהמשיך, "אבל הכרתי כאן מישהי. היא גרמה לי לחשוב. אני יודע שלא ראיתי אותך כבר כל כך הרבה זמן, אבל תמיד הרגשתי במקום כלשהו שזה רק זמני, ולא יכולתי לחשוב על לאהוב מישהי אחרת. אבל עכשיו את כל כך רחוקה, ואיתה אני תקוע על אותה ספינה בלב ים… הלוואי שיכולתי לדעת מה את חושבת על זה, אם היית נותנת לי את ברכתך או צועקת עליי שלא אעז לבגוד בך".

ידו של ריק כבר התעייפה. הוא לא ידע שזה יהיה מתיש כל כך. הוא תלש את הדף מהמחברת, קימט אותו וזרק אותו הימה. הוא החליט לנוח כמה דקות לפני שינסה שוב. הוא נשען אחורנית על המדרגות, והביט אל השמיים.

ריק לא היה בטוח מתי זה קרה בדיוק, אבל ענן גדול בשמיים נראה לו לפתע מוזר. הענן התקרב אליו עוד ועוד, ובשלב כלשהו הוא החל גם לזמזם. שנייה אחת של הבנה נוראה נפלה עליו, וריק הזדקף במקומו ומיהר לשחרר את ניינטילס, אנורית', ופוריאון וסניזל. הוא עצמו לא נשאר עמם, אלא רץ אל בטן הספינה, עבר בין התאים וצעק: "נינג'אסקות!"

חברי הצוות לא מיהרו להתעורר. הם נראו שלווים לחלוטין, חלקם ניסו לקום ולא הצליחו מרוב שראשם הסתובב מהאלכוהול שעוד היה בגופם.

"מה אתה מקשקש?" פיהקה דריה.

"אני לא מקשקש, נינג'אסקות תוקפות אותנו!"

"הן תקפו כבר אתמול", התמתח אחד אחר.

"אז עכשיו הן תוקפות שוב. אולי הפעם צוות מגמה השיגו הרבה כאלה במיוחד, אני לא יודע".

"מה עם האזעקה?"

"זה מה שחשוב לך?" צעק ריק, "אני לא יודע איך מפעילים את האזעקה! הפוקימונים שלי נלחמים לבד על הסיפון! קומו ותעזרו להם!"

הוא ממש בעט כמה מהם מהדרגשים, עד שהזמזום קולני נשמע אפילו בבטן הספינה. כולם נאחזו אימה כשהבינו מה קורה. חלקם קמו על רגליהם, חלקם כשלו בניסיון. ריק רץ בחזרה אל הסיפון. סילוני להביור, מטחי אבנים, בועות מתפוצצות וקרני קרח נורו לכול עבר, מרחיקים מעט את הנחיל, אבל לא מספיק כדי לפגוע בו ממש. נינג'אסקות קרעו את המפרשים, קדחו חורים בספינה, מדי פעם צללו למתקפה מאורגנת היטב לעבר הפוקימונים, אך ניינטילס תמיד מרחיקה אותם ברגע האחרון. במרחק ריק הבחין בלהקת ווינגולים מתרחקת בתעופה מההאנטייל – צוות אקווה לא הספיקו לתפוס אותם במעלעלים, וייאלצו להסתדר בלעדיהם בקרב הזה. כמה שודדים עלו על הסיפון והבינו בדיוק את זה. ריק זיהה ביניהם את דילן.

"קדימה!" קרא, "אין ווינגולים, ניאלץ להסתפק בקארוואנות!"

כולם מיהרו להטיל את המעלעלים שלהם לתוך המים. הקארוואנות עלו משם במהרה, אבל הם היו הרבה פחות יעילים בקרב מול יצורים מעופפים. הם ירו לעבר הנינג'אסקות באקדחי המים שלהם, אבל רוב הנינג'אסקות התחמקו בקלות. נראה שהן הבינו שהיריב האמיתי הוא עדיין ריק, התעופפו כגוש אחד מעל להאנטייל כדי לחסום את אקדחי המים של הקארוואנות, ומביניהן יצאה אחת שנראתה שונה מהשאר: צבעה חום-אפור, ומה שנראה כמו הילה לבנה של מלאך מרחפת מעל ראשה. אבל היצור הזה היה רחוק מלהיות מלאך: מבט אחד בעיניה המחורצות הבהיר לריק שקליפתה ריקה לחלוטין, וגרם לו להרגיש כאילו נשאב אל תוך חור שחור שהיה בתוך גופה. זו הייתה שדינג'ה.

"ניינטילס", קרא ריק, "תקפי את זאת!"

הוא הצביע על שדינג'ה, וסילון אש נורה עליה, אבל שש נינג'אסקות מיהרו להגן על שדינג'ה בגופן. הן נפלו מפרפרות על הסיפון, אבל שדינג'ה לא נפגעה, יצרה בין זרועותיה כדור-צל שחור והשליכה אותו על ניינטילס. הקרב נמשך, במהלכו עוד ועוד נינג'אסקות נפלו חלל, אבל לא נתנו לשדינג'ה להיפגע עד שניינטילס הובסה. ריק הבחין בסניזל מתגנב בצללים. הוא חיכה עד לרגע האחרון ממש, ואז ירה את קרני הקרח שלו על שדינג'ה. הפגיעה הייתה מדויקת, אבל לא נראה ששדינג'ה נפגעה כלל; היא הסתובבה באיטיות, כאילו סניזל היה לא יותר ממטרד קטן.

"סניזל, זהירות!"

מאוחר מדי – שדינג'ה הסתערה, ריתקה את סניזל לקרקע ונראה כי היא שואבת ממנו את כל אנרגיות החיים. ריק מיהר להשיב אותו לפוכדור, וגם את ניינטילס. לפתע, משהו הופיע מעל שדינג'ה – ופוריאון התעתקה מעליה וניסתה לרתק אותה בחזרה. כמובן שזה לא עזר, ושדינג'ה שהייתה פוקימון רוח פשוט ריחפה מעלה דרך גופה של ופוריאון, ונעצה בה את הטפרים שעדיין היו מחוברים לקליפתה.

"אנורית', תורך!"

רק אנורית' נותר, וריק השתדל לתלות בו תקווה. הוא ידע חרקים חלשים נגד פוקימוני אבן, והנינג'אסקות לא יצליחו לעצור בגופם סלע שנזרק על שדינג'ה. אבל נראה שגם שדינג'ה יודעת זאת, והיא עפה גבוה למעלה, הרחק מהישג הסלעים של אנורית'. אנורית' ניסה לטפס על התורן, אבל נינג'אסקות קפצו עליו מכול עבר, התקיפו ודקרו אותו, עד שלא הצליח עוד לטפס. נותר לריק עוד פוקימון אחד – הפוקימון האחרון שרצה לסמוך עליו. הוא החזיק בידו את הפוכדור האחרון, ומאחוריו שמע את קולה של דריה, ששמה לב לכך.

"מהר, ריק! עשה משהו!"

עדיף לנסות מלראות את הנינג'אסקות טובחות בכולם, חשב ריק. הוא הוציא את הפוכדור מהחגורה. הוא עדיין היה רגיל להחזיק אותו בידו הימנית, והפוכדור החליק בין אצבעותיו, פגע בסיפון ונפתח. קווילאבה זינקה החוצה היישר אל שאון הקרב. אם אין ברירה אז אין ברירה, חשב ריק.

"קווילאבה, חסלי אותם… בבקשה", קרא.

קווילאבה הביטה בנחיל המוכן לתקוף בכול רגע, הביטה בריק, ולמעלה אל שדינג'ה שריחפה בראש התורן. בתנועה מהירה היא זינקה אל חרטום הספינה, הרחק מריק, וירקה גלגל להבות אימתני היישר אל מפרשי ההאנטייל.

"קווילאבה, לא! מה את עושה?"

ריק ניסה להרים את הפוכדור, אבל הוא לא היה שם. הוא הבחין שהפוכדור התגלגל על הסיפון הרחק מטווח ידו והחל לרדוף אחריו, אבל בינתיים קווילאבה המשיכה להבעיר את המפרשים, עד שאש גדולה אחזה בהם. קארוואנות זינקו מן המים וניסו לנשוך אותה, אבל קווילאבה התרחקה מהחרטום והחלה גם היא לטפס על התורן, לעבר שדינג'ה שחיכתה לה בשלווה. מראש התורן היא המשיכה להמטיר אש על הסיפון, ושודדים מיהרו לתפוס מחסה. דילן זינק היישר על ריק, אגרופו שלוח מעליו.

"מה עשית לעזאזל?"

"זה לא היה בכוונה!"

דילן כמעט הנחית את אגרופו, אבל ברגע האחרון משהו משך אותו מעל ריק. זו הייתה דריה. לפחות היא יודעת שאני לא אשם, חשב ריק, למרות שבהחלט הרגיש אשם. אבל זה לא היה הזמן לכך.

השריפה פערה חור ענק בצד הספינה, ומים חדרו פנימה. ההאנטייל החלה לנטות לכיוון הירכתיים. דלת נפתחה בטריקה. שודד חסון, חזהו המקועקע חשוף, התנדנד אל הסיפון ובידו פוכדור. הוא הביט אל הנינג'אסקות, על ברד האש הניטח מהשמיים, ולא איבד את עשתונותיו.

"פליפר, אני בוחר בך!" קרא.

שקנאי לבן, מקורו הנפוח תופס את רוב גופו, המריא למעלה מן הפוכדור. פליפר ירק על קווילאבה פרץ גדול של מים מהשק שמתחת למקורו, והיא לא יכלה להתחמק ממקומה על ראש התורן, אבל שדינג'ה מיהרה להיחלץ לעזרתה והסתערה על פליפר. פליפר שיסף אותה בכנפו – התקפה אחת הספיקה לבקע את הקליפה לשתיים, ושני חצאי הקליפה של שדינג'ה נשרו מטה, כאילו היו לא יותר מעלים ברוח. כל הנינג'אסקות הסתערו בזעם על פליפר, עד שנעלם בתוך ענן הנחיל, וכשהתפזרו, פליפר המעולף צנח גם הוא על הסיפון. מאט השיב אותו לפוכדור לפני שפגע בספינה, ומטר האש התחדש בכול הכוח.

"'תה!" היישיר מבט על ריק.

דמו של ריק קפא בעורקיו, כאילו פגש במבטו המהפנט של ארבוק.

"תסביר את עצמך אחר כך. עכשיו תשתלט על הפוקימון שלך".

"אני לא יכול, היא לא מקשיבה לי".

"תירוצים! הספינה 'שלי עולה באש בגללך!"

"זה באמת לא…"

הוא זינק הצידה כדי להתחמק מכדור אש שקווילאבה שיגרה לעברו. הוא הבחין בפוכדור במרחק כמה מטרים ממנו.

"בבקשה, אם רק תתן לי לתפוס את הפוכדור…"

"'תפסו את הפוכדור!" צעק.

כולם החלו במרדף אחר הפוכדור בהמולה נוראית, אבל כעת היה קל יותר לתפוס אותו, משום שהספינה נטתה לאחור והפוכדור נח בירכתי הספינה. ריק חטף את הפוכדור. ממרחק כזה הוא לא יצליח להשיב את קווילאבה; יהיה עליו לטפס על התורן. הוא השיב את הפוכדור לחגורה והחל לטפס. נינג'אסקות חסמו את דרכו, עקצו אותו בהמוניהן, אבל ריק השתדל להתעלם מהכאב ומהחום הנורא שעלה מן המפרשים הבוערים, והמשיך בדרכו מעלה. חלק מהנינג'אסקות עפו למטה וכרסמו את התורן, שהחל להתנדנד בצורה מאיימת. הקארוואנות עדיין לא היוו כוח חזק מספיק נגד הנינג'אסקות, וחלק מהשודדים ניסו להילחם בהן בידיהם החשופות ונפלו מעולפים תוך זמן קצר.

בסופו של דבר הצליח ריק לטפס גבוה מספיק. הוא השיב את קווילאבה לפוכדור, אבל הנזק שנגרם כבר היה גדול מדי, וההאנטייל כולה עלתה בלהבות. נינג'אסקות נצמדו בהמוניהן לצד אחד של התורן, מערערות את שיווי משקלו וגורמות לו לקרוס הצדה. ריק החזיק חזק בשעה שנחבט במים ברעש עצום. החבטה גרמה לו לצלול כמה מטרים אל תוך האוקיינוס, והוא לא הצליח להיאבק בכוח שמשך אותו מטה, שלא לדבר על רגלו המתכתית שהוסיפה לו משקל. הוא שחרר את ופוריאון, בתקווה שנותר לה עוד מספיק כוח. היא יכלה עוד לשחות, אך לא להתעתק, ובמאמץ רב הובילה את ריק אל פני הים.

ריק הביט אל ההאנטייל, ששקעה במהירות עצומה. חלק מחברי צוות אקווה הורידו סירות הצלה למים, אך הנינג'אסקות התנפלו על הסירות וקדחו בהן חורים – הן כבר לא יצילו אף אחד. ריק רצה לעזור להם, אך ופוריאון הייתה קטנה מכדי לסחוב יותר מאדם אחד. הוא קיווה שהקארוואנות הקטנות יוכלו לעזור להם, אבל לא היה בטוח בכך בכלל. המים היו מלאים בגופות של נינג'אסקות, וריק תהה אם גם נינג'אסק שהציל הוא אחת מהן.

"ופוריאון, טפלי בנינג'אסקות", התנשף.

אבל ופוריאון הייתה חלשה מכדי לתקוף, ובקושי החזיקה את ריק מעל למים. הוא צפה בחוסר אונים בהאנטייל שוקעת במהרה, ומלחיה לא יכלו לעשות דבר במתקפה האווירית שחוו. אם ינסה להתקרב לשם, גם ופוריאון תותקף ואולי לא תוכל לשחות כלל. הוא תהה אם מוטב יהיה לו להסתלק מן המקום ולהציל את עצמו. בין השודדים שקפצו לים הוא היה בטוח שזיהה את נדיה. הוא לא ידע אם יש לו בכלל מה לעשות למענה.

חלפו יומיים. ריק נישא לבדו באוקיינוס, בטנו מקרקרת וגופו מיובש. פעם אחת ניסה לשתות את מי הים, אבל זה גרם לו להרגיש רע אפילו יותר. ופוריאון שחתה כל הזמן לכיוון שקיעת השמש, וריק ידע ששם נמצאת היבשת, אבל לא העריך עד כמה היא רחוקה. רק כאשר הבחין במה שנראה כמו ביצה מתכתית עולה מן הים, הבין שאולי סוף סוף מצא משהו, או שמישהו מצא אותו.

"היי!" נופף בידיו בשארית כוחותיו.

הביצה המתכתית הפליגה לכיוונו, ודלת מרובעת נפתחה בה. מתוך הביצה הציצו שתי דמויות, לבושות מדים אדומים שעליהם מצויר בשחור מה שנראה כמו הר-געש בצורת האות M. רק לא זה, חשב ריק.