פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר
מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398
הערה: חלק 4 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע.
– – – – –
קולות המולה רחוקים נשמעו מכיוון שקיעת השמש. עיניו החדות של פירו איתרו משהו מחריב את ההרים שבמערב, ופרסי וברגר יצאו לטפל באיום. ג'סי, ג'יימס וגרייס נשארו לשמור על הבקתה, שכבר כמעט ונבנתה מחדש. ג'יימס וגרייס חיזקו כעת את קורות הגג, בעוד ג'סי ישבה במרחק בטוח מהם. צפצוף פוקיפון הפריע את מנוחתה.
"שועל האש", ענתה ג'סי, "טוב שנזכרת להתעניין במה שקורה בצוות שלך".
"מצטער, הייתי מאוד עמוס", נשמע קולו של ריק מהצד השני, "רציתי לשאול מה קורה עם ג'יימס".
"הכול הסתדר, לא תודות לך. חזרנו ליער וירידיאן".
"אתם ביער וירידיאן?! אבל אמרתי לכם לצאת משם!"
"הכריזמה החייתית של ג'יימס עשתה את שלה".
"ג'סי, אני לא רוצה שתשני פתאום את דעתך שוב ותחליטי לעזוב, ושוב נחזור לאותה בעיה".
"מאוחר מדי. כבר החלטתי להישאר. אם יש לך בעיה עם זה, בפעם הבאה תהיה זמין יותר".
היא ניתקה את השיחה ונשכבה על הדשא.
"ריק הזה יכול להיות ממש מעייף", נאנחה בקול רם.
"את עייפה?!" קראה אליה גרייס מהגג, "אולי תבואי לעזור?"
"מישהו צריך לשמור על הכוחות שלו למקרה שיבואו לתקוף דווקא עכשיו", ענתה ג'סי.
"למה המישהו הזה הוא תמיד את?"
"עזבי אותה", התערב ג'יימס.
"למה אתה תמיד מגן עליה?"
"האמת היא שאני שמח שהיא לא כאן", אמר ג'יימס, "קיוויתי שתהיה לנו הזדמנות לדבר רחוק ממנה".
"קרה משהו?"
"ג'סי מדאיגה אותי. את זוכרת שהיא אמרה שלא היינו רוצים אותה בתור אויבת? אני חושש שהרגזנו אותה יותר מדי, והיא זו ששולחת את הפוקימונים להרוס את היער".
גרייס הביטה בו בעיניים פעורות, וידה האוחזת בפטיש קפאה באוויר.
"אז למה היא כאן איתנו?"
"זה נותן לה אליבי מושלם, את לא חושבת? במקום לרדוף אחרי מי שאחראית להתקפות, אנחנו נותנים לה לשהות אצלנו בלי לעורר חשש".
ג'יימס מיהר לחזור לעבודה, כדי לא להשתהות יותר מדי ולמשוך תשומת לב מיותרת. הם המשיכו לדבר מבעד לשאון דפיקות הפטיש וחריקת קורות העץ.
"ומאיפה היא השיגה את כל הפוקימונים הללו?" שאלה גרייס.
"אני לא יודע", ג'יימס משך בכתפו, "אולי היא משתפת פעולה עם עוד אנשים, אבל בכול מקרה יש לי הרגשה שהיא חזקה יותר ממה שאנחנו חושבים. אני מכיר אותה, היא לא הייתה אומרת סתם שהיא מסוגלת לגבור על כולנו יחד. היא באמת מאמינה בזה, ולדעתי יש לה סיבה טובה".
"מה אתה מציע לעשות?"
"אני לא יודע, בגלל זה אני מתייעץ אתך".
"אני חושבת שאם באמת יש לה פוקימונים חזקים, אין טעם לנסות להילחם בה. הכי הרבה שאנחנו יכולים לעשות הוא לעקוב אחריה כל הזמן, לשים לב עם מי היא יוצרת קשר ומתי".
"זה מסובך מדי בלי שתשים לב. אנחנו לא יכולים להסתובב סביבה כל הזמן".
"למה לא? אתה השותף שלה".
"בדיוק בגלל זה היא רוצה ממני מנוחה לפעמים", ג'יימס הינד בראשו, "מצד שני, אולי ברגר יוכל לעזור. הם נראו דיי קרובים היום בבוקר, שמת לב?"
"כולם שמו לב. אבל למה אתה חושב שברגר לא יעדיף להיות בצד של ג'סי?"
"שברגר יהיה מוכן להרוס עבורה את יער וירידיאן? אני לא חושב שהוא עד כדי כך שפוט שלה. בכול מקרה אין לנו מה להפסיד".
"בסדר", אמרה גרייס, "נשתמש בברגר כדי לעקוב אחריה. ברגע שאחד מאיתנו יצליח לתפוס אתו שיחה לבד, נעשה את זה. אלא אם אתה חושב שאפשר לערב גם את פרסי".
"אני סומך על פרסי בעיניים עצומות. ככול שיהיו יותר אנשים שיוכלו להיות סביבה כל הזמן, יותר טוב".
"אז נחכה שיחזרו ונספר להם על התוכנית. עד אז, שום מילה נוספת".
ג'יימס הנהן, והם המשיכו לעבוד בלי להוציא עוד הגה.
פרסי וברגר חזרו על גבה של פידג'יוט, שעפה לאט מהרגיל ומנפנפת בכנפיה בצורה מוזרה. גרייס הבחינה בה ראשונה.
"מה קרה לפידג'יוט?"
"היא נראית פצועה", אמרה ג'סי.
"אני לא חושבת, הם לא היו רוכבים עליה אם היא הייתה פצועה".
כשפידג'יוט התקרבה, הם הבחינו שמשהו נישא באוויר לפניה. זה נראה יותר מכול כמו כדור ירקרק, ופידג'יוט התאמצה להשאיר אותו באוויר ובמסלול שלה, מנופפת עליו בכנפיה כדי להרים אותו ברוח. נראה שהוא לא שוקל יותר מבלון מלא באוויר. כשפידג'יוט נחתה, הם ראו מה נשאה עמה – זה נראה יותר מכול כמו ראש כרות של עלמה צעירה, שקוף למחצה.
"מה זה?" שאלה ג'סי.
"זו מיסדריבוס", ענתה פרסי, "מצאנו אותה פצועה בהר. מישהו יודע איך לטפל בה?"
פרסי כבר ראתה מיסדריבוס בעבר, כאשר נלחמה נגד אחת במכון של מורטי. אבל המיסדריבוס ההיא הייתה יפיפייה ומלאת חיים, ואילו המיסדריבוס הפצועה נראתה נורא. אף אחד מהנוכחים לא טיפל בעבר בפוקימון רוח, ולא ידע איך אפשר לעזור למישהו שלא בדיוק חי או מת.
"אני אתקשר למרכז הפוקימונים", אמרה גרייס.
"רעיון טוב".
גרייס מיהרה להתרחק מחבריה כדי שתוכל לדבר. ברגר התקרב בינתיים אל ג'סי, זרועו שלוחה לעבר פניה, אבל היא מיהרה לחלוף על פניו ולהפנות אליו את גבה. פרסי הביטה בהם בעין צרה.
"מה קרה בהרים?" שאל בינתיים ג'יימס.
"רייהורנים", ענתה פרסי, "עדר שלם החריב שם הכול. אף פעם לא ראיתי פוקימונים מתנהגים ככה".
"מי ששלח אותם כנראה ממש רוצה להיפטר מאיתנו", אמרה ג'סי.
"והם כנראה ארגון רציני אם יש להם כל כך הרבה פוקימונים. אנחנו חמישה מאמנים, איזה סיכוי יש לנו נגדם?"
"נצטרך את הכוחות של כל הפוקימונים שלנו", אמרה פרסי, "בפעמים הקודמות היה לנו יתרון בקרב, הרייהורנים חלשים מאוד נגד מים ועשב. נצטרך לדאוג שכול הפוקימונים שלנו יהיו בכושר שיא כדי שנוכל לנצח גם את הפוקימונים מהסוגים שישלחו נגדנו בפעמים הבאות".
גרייס חזרה באמצע המשפט, והספיקה לשמוע את מחציתו.
"זה אומר להפוך את הפוקימונים שלנו למכונות מלחמה", אמרה, "זה לא מה שרציתי".
"גם אני לא", הודתה פרסי, "אבל זה הסיכוי היחיד שלנו".
"יש חדשות בקשר למיסדריבוס?" שאל ג'יימס.
"אי אפשר לטפל בה בדרכים רגילות, אבל ריפוי מיוחד של פוקימונים יכול להועיל. האחות במרכז הפוקימונים חושבת שפוקימון עשב כמו בייליף תוכל להועיל".
בייליף שמעה את שמה ומיד רצה לעבר פרסי מקצה קרחת היער. מיסדריבוס המעולפת ריחפה כמה סנטימטרים מעל לאדמה, נישאת מדי פעם ברוח הקלה.
"בייליף, קחי את מיסדריבוס לבקתה. טפלי בה בארומתרפיה שלך".
בייליף הנהנה וצייתה. היא הצליחה לאחוז במיסדריבוס בעדינות בחבלי הגפן שלה, ולקחה אותה פנימה.
"לפחות בייליף תדע לרפא ולא רק להילחם. אני בטוחה שהיא תעדיף את התפקיד הזה הרבה יותר", אמרה גרייס.
ברגר הבחין בג'סי הולכת אל בין העצים. הוא עקב אחריה, וכשהגיע ראה אותה משחקת בחגורת הפוכדורים שלה.
"ג'סי?" אמר.
ג'סי הסתובבה בהפתעה.
"מה אתה עושה?!" צעקה.
"אמרת שאולי לא תהיה לנו עוד פרטיות, אבל אני רואה שכאן דווקא יש".
"לא באתי הנה בשבילך. רציתי להתבודד קצת, אסור לי?"
"בשביל מה?"
"לא שזה עניינך, אבל רציתי להקדיש קצת תשומת-לב לפוקימון שלי. הזנחתי קצת את ארבוק בזמן האחרון".
ארבוק הגיח מבין העצים. הוא שם לב לכעס של ג'סי, ולחשש באיום כלפי ברגר.
"בסדר. אני אשמח אם אחר כך תקדישי גם לי קצת תשומת-לב".
"זה לא יקרה, ילד. אני מציעה לך לשחרר".
"אבל חשבתי שאנחנו…"
"אנחנו לא שום דבר. אני בסך הכול הרגשתי קצת בודדה, זה הכול. לא התחתנתי אתך או משהו".
"את לא יכולה להתעלם ממה שקרה אתמול בלילה".
ג'סי נאנחה. "אתמול בלילה רציתי, עכשיו כבר לא. זה לא כל כך קשה להבין".
"אבל…"
ארבוק רחרח את האוויר בלשונו הדקה והמפוצלת. הוא לחשש אל תוך היער. ג'סי הביטה לכיוון אליו הביט ארבוק, והבחינה ברגל נעלמת מאחורי גזע עץ עבה.
"מי זה שם?" קראה ג'סי.
לאט לאט, ג'יימס הגיח מאחורי העץ. ג'סי כיווצה את גבותיה לעומתו.
"גם אתה, ג'יימס? כבר אי אפשר לקבל רגע אחד של פרטיות במקום הזה?"
היא נעלמה בצעדים מהירים עמוק יותר אל תוך היער, ארבוק מזדחל בעקבותיה. שניהם נעלמו במהרה.
6 תגובות
סוף סוף גייימס עלה על זה ומיסדריבוס תוכל תמיד להפוך לבילתי ניראת ולעקוב אחרי גסי
מעניין אם מישהו יתפוס את מיסדריבוס
כלב(ה) נובח(ת) לא נושך(ת), ג'יימס. ג'סי לא כזו טובה ב-להיות רעה.
מעניין למה ממשיכים לתקוף סתם מסביב ולא שולחים שוב ישר לבקתה את התקיפה
ג'סי מעצבנת אותי ממש