עלייתו ונפילתו של אתר פוקימון מפלצות כיס: שנת 2011!

לאחר חצי שנה של ניסוי וטעייה, הגיעה שנת 2011. בשלב הזה, האתר עדיין היה קטן מאוד, קהל היעד שהוא הגיע אליו היה מזערי והזהות שלי עדיין הייתה בדויה. ובכל זאת, אהבתי את מה שעשיתי והייתי מוכן להשקיע המון כדי שזה יצליח.

הצעד הראשון שעשיתי היה להציע תכנים שאי אפשר היה להשיג במקומות אחרים. חשבתי לעצמי: מה במותג הרחב של פוקימון אפשר להציע לקהל הישראלי שהוא לא יכול לקבל במקומות אחרים? תשובה אחת ריחפה אל מוחי – תרגום לעברית. תפסתי את המנגה של פוקימון והתחלתי לתרגם אותה. הותיקים שביניכם בטח זוכרים את הכתובית של האתר "קסם של מצוירים" מעטרת את הדפים הראשונים של המנגה. החדשים שביניכם בטח שואלים את עצמם – מדוע הספירה של הפרקים במנגה אינה זהה לספירה של הפרקים באתר? ובכן, כי בכרכים הראשונים פרסמתי חצאי פרקים. רק בשלב מאוחר יותר לקחתי על עצמי לפרסם פרקים מלאים. למען האמת, זו הייתה הרבה עבודה בשביל אדם אחד.

עם הזמן התחלתי להרגיש יותר בנוח, אומנם לא הגיעו יותר מדי אנשים, לראייה, באפריל 2011 התהדרתי בהישג הבא: לאתר היו 100 פוסטים, 85 תגובות בסך הכל, ו540 צפיות בחודש אפריל. אבל התחושה הזו שאתה עושה משהו חדש, משהו מרגש, בעבעה בי והתחלתי "להשתולל" מבחינה יצירתית. התחלתי לתרגם יצירות בידוריות. יומנו של צ'רמנדר היה אחד הקטעים הבולטים יותר.

דבר הוביל לדבר, והתחלתי לנסות ולפרסם חומרים על בסיס קבוע, מה שנראה כיום כמובן מאליו… אני פשוט חשבתי לעצמי – כשאנשים גולשים בYnet או בMako, הם מצפים לקבל תכנים חדשים בכל יום, דברים מעניינים, מבדרים, מצחיקים, משוגעים. וחשבתי שאם אני רוצה שיגלשו באתר, אני צריך לעשות את אותו דבר. שבועות שלמים התחילו להיות מוקדשים לתוכן קבוע שעלה באתר. בין התכנים ניתן היה למצוא את סיקור הספיישלים, סיקור האנימה (עונות 1-2) והמנגה כמובן.

כמובן שלא יכולתי לעשות את כל זה לבד. שמות כמו: ליאור, אדם ומיכאל עזרו לי עם האנימה, אילן היה מופקד על המדריכים, אדם (2) פתח את מדור הספרות באתר והתחיל לפרסם סיפורים, איגור היה אחראי על העלאת הורדות למשחקים, גם בנושא פוקימון וגם לא בנושא פוקימון. לא יכולתי לעשות שום דבר בלעדי העזרה שלהם. וגם היום תודתי נתונה להם מקרב לב. בזכותם האתר נבנה.

לצד החומרים הרציניים, התחלתי באמת למצוא את "הקול" שלי, שהיה מאוד שונה מכל מה שהיה לפניי. מלבד התוכן הבידורי שפרסמתי, התחלתי להריץ מתיחות על הגולשים. המתיחה הראשונה הייתה אכזרית במיוחד. לצד זה, גם התחלתי לפתוח את הלב. אני זוכר שהסיכומים החודשיים הפכו להיות יותר ויותר אישיים, הרגשתי שאני אשכרה נפתח מול הגולשים האנונימיים שלי, מתחבר אליהם.

לראיה, ביוני 2011 האתר נפל למשך 26 יום, ובתחושה שלי, כל יום שהתעוררתי וראיתי שהאתר לא עובד – זו הייתה מועקה, כישלון. בסוף, כשהוא אשכרה חזר לפעול, לקחתי על עצמי החלטה ששינתה את האתר לנצח – להשקיע בו כסף. קחו בחשבון שהייתי דמות אנונימית, זה היה בלוג חינמי, הכל היה בגדר תחביב בלבד. הצעד הזה עמד לשנות את הכל. וכך היה. שילמתי על דומיין, מהר מאוד לאחר מכן השם של האתר שונה ל"פוקימון: מפלצות כיס" והשאר היסטוריה.