פוקימון; במהירות החושך – פרק 150: לו רק מדמעותיי יכולת לשוב / איידן סוייר

פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר

מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398

הערה: חלק 5 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע, ביום שבת.

– – – – –

על האי הבודד הופיעה דמות רעולת פנים, חולצה אדומה כרוכה סביב פניה, וידה חבושה. שועל האש לא הופיע שם הרבה, ואחד עשר חברי צוות רוקט לשעבר נדרכו כשראו אותו.

"מה קרה הפעם?" קראה אחת מהן.

"באת לשחרר אותנו סוף סוף מהאי המזופת הזה?"

"לצערי עדיין לא, אבל בקרוב", אמר ריק, "ג'יימס, פרסי, ברגר, בואו איתי בבקשה".

"למה תמיד אתה צריך דווקא אותם? שתף גם אחרים בתוכניות שלך!"

"הפעם אלה לא תוכניות".

"אתה הולך לספר להם משהו שאנחנו לא יודעים?"

"תאמינו לי שאם זה היה נוגע לכולכם…"

"שמעתם?" קרא דאסטי, "פתאום דברים לא נוגעים לנו! ספר לנו מה העניין, גנרל!"

ריק הביט בדאסטי ובאחרים, ואז בג'יימס. הוא בכול מקרה יצטרך לבשר זאת לחבריו, אז אולי עדיף לא להסתבך עם שאר הצוות שלו תוך כדי כך.

"כדאי שתשבו", הוא הביט בעיניו של ג'יימס, "באתי לבשר לכם שאיבדנו מישהי יקרה. רובכם לא הכרתם אותה, כי היא לא הייתה חברה בצוות רוקט, אבל חלקכם עבדתם יחד איתה ובסופו של דבר היא הקריבה את עצמה באותו מאבק שלנו, שישחרר אותנו מאלה שבגדו בנו".

עיניה של פרסי נפערו. "גרייס?" שאלה.

ריק הנהן בתגובה והרכין את ראשו.

דממה השתררה, ודמעות החלו לנצנץ בעיניה של פרסי. ברגר חיבק אותה בזרועו צמוד אליו. ג'יימס כמו הפך לפסל למשמע הבשורה.

"אנחנו לא יכולים ללכת ללוויה, אז חשבתי שכדאי שנגיד כאן כמה מילים", אמר ריק, "גרייס צ'אנג הייתה אדם טוב וחברה קרובה. היו לה אומץ ומסירות שלא ראיתי אצל אף אדם אחר שהכרתי, ולמדתי ממנה המון. היא נרצחה בידי היד הלבנה, ויחד עמה הרקרוס שלה. אנחנו נדאג שהם יהיו הקורבנות האחרונים".

כשריק סיים לדבר, הוא לא ידע מה הוא ציפה שייקרה, אבל איכשהו השקט שחזר נראה לו מעיק, לא במקום, כאילו רק מחכה שמישהו יפר אותו. אבל מלבד יפחותיה החרישיות של פרסי, הדממה נותרה למשך זמן רב. הוא הביט בחבריו אבל איש לא אמר מילה. רק אחרי דקה ארוכה נשמע לפתע קול.

"איך את חיי אחיה כאן לבד מחר? מי את דרכי ינחה כשהדרך תיטשטש?"

ג'יימס התחיל לשיר בשקט. כשפרסי הצטרפה אליו, היא שרה את השורות הבאות בקול רועד אך חזק יותר: "אם מאוחר ואת לא תשובי כבר, מה בלעדייך כאן בחיים שלי עוד יש?"

ריק וברגר הצטרפו יחד לשורות האחרונות של הבית הראשון. "מה אעשה את זאת הן לא אוכל לדעת. לא אוכל לנחש".

ואת הפזמון שר הצוות כולו, אנשים שרובם לא הכירו כלל את גרייס, אך כולם היו שותפים לאבלם של חבריהם. "לו רק מדמעותיי יכולת לשוב, לו רק היית כאן לצדי. כי בלילות קרים עודני שוב, בוכה לבד דמעות רבות כל כך. לו יכלו הן להשיב אותך".

כשריק חזר למאורת הדרקונים, הוא ראה דרך חלון המקדש את פירו עומד על קצה הסלע שעליו שכן המקדש, מביט אל תוך האגם וממתין לצוד מג'יקארפ במקורו הארוך. הוא עדיין היה מותש מכדי לעוף, אבל לפחות נרגע מזעמו וחזר להכרה.

"יש לי חדשות רעות", אמר לאנס.

"בדיוק מה שהיה חסר לי", רטן ריק.

"סיימתי לעבור על המידע מהתיק של קאסידי. מסתבר שהחלק החשוב היחיד היה שמות ההורים שלה, ג'ורג' ומרתה קאסידי. מתברר שקאסידי היא חלק משושלת מפוארת בצוות רוקט".

"מה זאת אומרת?"

"זוכר את השותף של אקירה? זה שהוא רצח את אשתו לעיני בתו? נחש מי זאת הבת".

"קאסידי?!"

"בדיוק. ג'ורג' הרגיש כזו אשמה על מה שעשה, על כך שהקדיש את חייו לפשע וגרם למותה של אשתו, ועכשיו אפילו השותף שלו פנה נגדו. הוא התאבד כמה ימים אחרי מותה".

"ואחרי הסיפור הזה, קאסידי חשבה שהדבר הנכון לעשות יהיה להצטרף לאותו צוות?"

"אני לא יודע בדיוק מה הוביל אותה להחלטה הזאת, אבל עכשיו היא אחת החברות המסורות ביותר לצוות. קצה החוט היחיד שיש לנו למה שהיא עוד עשויה להתעניין בו, הוא נקמה באקירה. וכמובן, אנחנו לא יכולים לתת לה אותו, כי אקירה לצדנו".

"נפלא", אמר ריק, "אז כל העבודה הייתה לחינם? אין לנו דרך לצרף שני גנרלים למלחמה בצוות רוקט, ועד שהם ייפלו ניאלץ להמשיך להתחבא מהם. מה אנחנו עושים?"

"נצטרך להמשיך לחקור. לא יכול להיות שאין לנו מה להציע לאף אחד משני הגנרלים הנותרים. זה יהיה קשה וייקח זמן, כי אין לנו עוד גישה ישירה אליהם, אבל נחרוק שיניים ונעשה את זה".

מחשבה מטרידה עקצצה במוחו של ריק, אבל הוא מיהר לסלק אותה.

"בינתיים יש משהו דחוף יותר", המשיך לאנס, "אני רוצה שתיפגש עם ריאן ותברר מה הוא יודע על היד הלבנה".

"לאנס, ממש לא מתחשק לי לצאת עכשיו למשימות".

"הוא איבד את המצלמה, וכדאי שימסור לנו את המידע כל עוד הוא טרי בראשו".

"לך לפגוש אותו בעצמך. אני פושע מבוקש, לצאת החוצה זה סיכון בשבילי".

"ואני מאמן מפורסם ואמשוך הרבה תשומת לב, וכדאי לשמור בסוד את המעורבות שלי בעניין. אתה מוכן לסמוך על אחיך בעיניים עצומות שלא יסגיר עלינו דבר?"

– – – – –

ריק נפגש עם ריאן במקום היחיד שהרגיש בו בטוח והיה קרוב מספיק לסלדון: המכון של סברינה בספרון. סברינה הרשתה להם להשתמש באחד מחדרי העוזרים שלה, שהיה בעבר של קמרון.

"הספקתי לראות רק שלושה מהחברים", אמר ריאן, "על ג'ובאני קטצ'אם אתה כבר יודע, וגיליתי שגם מנהיג המכון סגן סרג' נמצא ביד הלבנה. חוץ מהם יש אישה ששמה אלינה. אני לא יודע עליה הרבה".

"ספר לי מה אתה כן יודע".

"רק מראה מאוד כללי. נמוכה, קצת שמנה, שיער חום קצר, הרבה נמשים. אני לא זוכר את צבע העיניים שלה".

"זה לא עוזר לי הרבה".

"סליחה באמת".

"אמורים להיות עוד שני אנשים. גילית משהו עליהם?"

"שום דבר. לא ראיתי אותם, לא שמעתי שום דבר עליהם".

"מעולה. אם גרייס הקריבה את עצמה לחינם…"

"אל תאשים אותי במה שקרה לה!"

ריאן קם על רגליו, ידיו מכווצות לאגרופים. ריק שם לב שלראשונה מזה הרבה מאוד זמן, זו הפעם הראשונה שהוא מסתכל לו בעיניים.

"זו הייתה טעות לשלוח אותי לדבר אתך", הניד ריק בראשו, "אני לא האדם הנכון אחרי הכול".

"מה אתה אומר?"

"מצטער על מה שאמרתי, ריאן. תודה על המידע על סגן סרג'. נראה איך אנחנו ממשיכים מכאן".

והוא נעלם מהמקום בעזרת ופוריאון.

– – – – –

פרסי וברגר חזרו מסבך העצים שעל האי עם עגלה של פירות, שסחבו פריימיפ ופראליגטור. בדרך הם הבחינו בכמה מחברי הצוות יושבים במעגל במרחק.

"הבעיה היחידה היא לוודא שהבוס לא יחשוב שגם אנחנו בוגדים", אמר דאסטי, "בגלל זה אסור לנו לפעול עד ששועל האש יהיה בידינו".

"אבל מה אם לא נצליח לתפוס אותו?"

"אז לא הפסדנו כלום. מה כבר יש לנו לאבד?"

"את האפשרות שאולי הוא כן יצליח לשחרר אותנו".

"נראה לך שיש לו סיכוי? איך הוא מתכוון להילחם נגד כל צוות רוקט? לעולם לא נצא מכאן אם זה תלוי בו".

"אתה חושב?"

"אני אגיד לכם יותר מזה", דאסטי נשען קדימה, "מי אמר שהוא בכלל רוצה לשחרר אותנו? עד כמה שאנחנו יודעים, אולי הכול חלק מהמזימה להרוג את כולנו. חצי מהצוות שלנו כבר חוסל, עד כמה שידוע לנו, אולי הגנרל מנסה למכור את מי שנשאר".

"אתה לא מתבייש?!" נשמעה צרחה.

דאסטי הסתובב. פרסי הלכה לעברו מהר ככול שיכלה על החול הרך, וכשהגיעה אליו, סטרה לפניו.

"אתה לא מבין בכלל עד מה שועל האש עושה כדי להוציא אותנו מכאן! אם היית יודע, היית מת מבושה!"

"אולי אם הוא היה מספר משהו למישהו חוץ ממך ומהחבר שלך, זה היה עוזר".

"ואתה מצפה שיבטח בך אחרי מה שאתה אומר עליו מאחורי הגב? אנחנו מסכנים את החיים שלנו פעם אחר פעם כשאנחנו יוצאים ליבשת לעזור לו, והוא מסתכן אפילו יותר, וכל זה בשבילך! ואיך אתה מודה לו על כך?"

"איך לדעתך אני יכול לדעת שכול מה שאמרת עכשיו הוא אמת?"

"אם אתה לא סומך על הגנרל, תסמוך עליי. על ברגר. על ג'יימס. חשבתי שאנחנו חברים, דאסטי, לא הייתי מאמינה עליך שאתה מסוגל לתקוע לצוות שלך סכין בגב".

"פרסי, רק רציתי…"

"אני יודעת מה רק רצית", גרונה של פרסי ניחר, "אנחנו תקועים כאן עכשיו וצריכים להסתדר ביחד, אבל ברגע שהסיפור הזה מסתיים, גמרתי אתך. במקום לחשוב איך לבגוד בנו, אני מציעה לך לחשוב למה לא שיתפו אותך בתוכניות הגדולות מלכתחילה".

– – – – –

בימים הקרובים, ריק התרכז בטיפול בפירו. ניינטילס השתמשה באש החמה שלה לטפל במכות הקור שקיבל, וזה היה הטיפול הטוב ביותר שריק יכול היה להעניק לו. כמו ריאן, גם פירו נמנע מלהביט בעיניו, וריק הניח שהוא מצטער על שתקף אותו בלי סיבה. הוא השתדל להראות לו ככול יכולתו שהוא סולח לו.

"שלום, ריק".

ריק אפילו לא שם לב שהוא לא לבד, עד ששמע את הקול מאחוריו. זו הייתה רוז. לא התחשק לו אפילו לכעוס עליה.

"אני קצת עסוק", הוא הסתפק בלומר זאת.

"אני רואה. אבל שמעתי מה קרה לחברה שלך, וחשבתי שאולי תרצה לדבר".

"אפילו הייתי רוצה לדבר, זה לא היה אתך".

"אני מבינה", אמרה רוז, "רק רציתי שתדע שיש לך למי לפנות. אמנם לא הייתי אימא מוצלחת במיוחד עד עכשיו, אבל אני יודעת כמה קשה לאבד אדם אהוב".

"את יודעת? אני מתמודד עם מוות מאז מה שקרה לאבא. אנשים סביבי לא מפסיקים למות מאז, זה כאילו המוות רודף אחריי, אז תאמיני לי שכבר למדתי איך להתמודד אתו. וגם את זה, כמו כל דבר אחר, נאלצתי לעשות בעצמי".

רוז הרכינה את ראשה. זו בהחלט לא התגובה שציפתה לה.

"את באמת רוצה לעזור? אז תגידי לי סוף סוף למה אני צריך לעשות הכול בעצמי. למה עזבת אותנו ככה?"

"ריק, אתה בטוח שמה שאתה צריך עכשיו זה לדעת משהו שיכאיב לך יותר?"

"תני לי להחליט לבד מה אני צריך ומה לא. חיכיתי מספיק זמן לתשובה".

"בסדר", רוז נשמה עמוק, "לפני הכול, אני רוצה לומר לך שאני לא חושבת שאני אדם רע, אבל אני כן אימא רעה. אף פעם לא ידעתי איך לגדל ילד, אז תאר לעצמך איך הרגשתי כשפתאום הייתי צריכה להתמודד עם שניים".

"אף הורה לא יודע לאיך לגדל ילד עד שהוא נולד".

"אבל לא כולם יודעים גם אחר כך. זו עבודה קשה ואני מעריכה את מי שמסוגל, אבל אני לא הייתי מסוגלת. הסיבה היחידה שילדתי אתכם היא כי אהבתי את ג'ק, ולוותר עליכם היה שובר לו את הלב".

"אז אחרי כל הזמן הזה, זה ההסבר שלך?" שאל ריק, "פשוט לא רצית אותנו מלכתחילה?"

"בהתחלה עוד חשבתי שאני יכולה להסתדר. בפעם הראשונה שקראת לי אימא לא הבנתי על מי אתה מדבר, איזו אימא יש כאן בכלל. ואז הבנתי שזו אני. זה כל מה שהפכתי להיות. להיות אימא זה אומר לוותר על כל דבר אחר שהיה לי בחיים, ואני לא הייתי מוכנה לוויתור כזה".

ריק ליטף את אחד מזנבותיה של ניינטילס, שהייתה היחידה שם שיכול היה להסתכל לה בעיניים.

"מזל שסיפרת לי עכשיו, כשלא אכפת לי", אמר לבסוף, "בכול יום אחר בטח הייתי רוצה להרוג אותך".

"ריק, אני…"

"פשוט עזבי אותי. את טובה בזה".

הוא שוב הפנה אליה את גבו. נדמה היה לו שהוא שומע את רוז חוצה את האגם בחזרה בעזרת אחד הפוקימונים של לאנס, אבל הוא החליט שלא לבדוק.

למחרת פירו כבר הבריא לחלוטין. ריק התעתק עמו אל החורשה הסמוכה לצ'ריגרוב – המקום שבו ריאן תפס אותו בתחילת מסע הפוקימונים שלהם, כשעוד היה ספירו צעיר.

"הפעם אין לך ברירה", אמר ריק בחיוך עצוב, "היית פוקימון מדהים ואני בטוח שגרייס שמחה שנשארת".

פירו השיב לו בחיכוך ראשו על ידו, בדיוק במקום בו לפני כמה ימים ניקר אותו. למרות הכאב, ריק ידע שכוונתו טובה. פירו פרש את כנפיו הגדולות והמריא, ובעודו באוויר עשה סיבוב אחד אחרון לכיוון ריק, לפני שנעלם מן העין. זה היה החלק הקל, ידע ריק. הוא שלף פוכדור נוסף, וכעבור רגע מצא את עצמו בלב סופת חול, רגליו כמעט שוקעות בחול המדברי. הוא סוכך על עיניו ושחרר מהפוכדור את פלייגון.

"זהו זה", אמר לו, "חזרנו הביתה".

פלייגון הביט בו בעיניו האדומות הגדולות.

"הייתי צריך לעשות את זה מזמן, אבל כל כך אהבתי שאתה איתי, עד שהעדפתי לשכוח שהייתי צריך להחזיר אותך הביתה ברגע שהתפתחת. אין לי עוד תירוצים".

פלייגון לא הבין מה פירוש המחווה המוזרה של ריק שכרך את זרועותיו סביב צווארו הארוך. הוא השיב לו בליקוק.

"תחסר לי. היית חבר טוב, אבל יש לך חברים שצריכים אותך יותר".

בפעם השנייה בדקות ספורות, ריק הביט בפוקימון אהוב מתרחק ממנו. פלייגון נעלם במהרה באוויר האביך, וריק חזר למאורת הדרקונים בלי הדרקון שלו.

בהיעדר מקלחת מסודרת, ריק נאלץ לשטוף את החול מגופו במים מהאגם הקפוא. כדי לא להסתכן בכוויות קור, הוא יצר לו אמבטיה מסלע גדול שביקע עבורו ארמאלדו – שמו של הפוקימון שהתפתח מאנורית' שלו, כפי שהספיק לגלות בינתיים מחיפוש קצר ברשת. לאחר מכן מילא את האמבטיה במים, וניינטילס חיממה אותם עבורו. תוך כדי כך עלה בדעתו שהוא בעצם לא התקלח בכלל בכול הזמן ששהה כאן ואפילו לא חשב על זה. הוא תהה אם אנשים אחרים הרגישו בכך ולא היה להם נעים להעיר לו. אנה בוודאי הייתה מנידה בראשה ואומרת שזה מתאים לבן.

כשהוא סיים להתרחץ ונכנס אל המקדש עטוף במגבת, מצא את לאנס מסיים שיחה בפוקיפון.

"נו? איך אתה מרגיש?"

"אני אהיה בסדר. עברתי דברים גרועים יותר".

"לפחות הפעם יש לי קצת חדשות טובות בשבילך", אמר לאנס, "קלייר חזרה".

– – – – –

ריאן ישב בתחנת המשטרה מול צייר קלסתרונים. זו הייתה הדרך היחידה שיכול היה לחשוב עליו למצוא את האישה שחיפש, ורק קיווה שיצליח לתאר מספיק טוב את מי שראה.

"לסת כבדה. עם משקפיים".

"תחליט, אתה מתאר לי עכשיו את הלסת או את העיניים?"

"אני מתאר מה שאני זוכר", התגונן ריאן.

בעוד הצייר מנסה לצייר כמיטב יכולתו את מה שתיאר של ריאן, שוטרת אחרת נכנסה לחדר והביטה בציור.

"היא דומה לאלינה", העירה.

לבו של ריאן קפץ.

"עכשיו כשאת אומרת, יכול להיות", הסכים הצייר.

"מי זאת אלינה?" שאל ריאן.

"הניצבת של מחוז ג'וטו. אני לא מאמין שהיא תשדוד מישהו".

"תן לי לראות".

ריאן הביט בציור הלא גמור.

"לא, זה לא דומה בכלל", אמר, "היה לה אף שונה לגמריי ולחיים עגולות יותר".

מצאתי אותך, חייך בלבו.

– – – – –

ריק צפה בשיערות זקנו לשעבר צפות על פני האגם, בו השתמש כבמראה. כשסיים, קלייר כבר הייתה שם, ולחגורת הפוכדורים שלה היה מחובר פוכדור נוסף, עשוי זהב וכסף.

"אני כל כך שמח לראות אותך", אמר ריק.

"אותי או את כדור הקריסטל?"

"גם וגם. את לא מבינה עד כמה מעודד לראות אותך כרגע".

"אני שמחה שאתה מעריך את המאמץ שהשקעתי כדי להשיג לך את זה".

קלייר הושיטה לו את כדור הקריסטל. ריק לקח אותו בידיו ולבו פעם כמו שכבר לא זכר שהוא יכול לפעום.

"גילחת את הזקן לכבוד המסע?" שאל לאנס.

"כן. עדיף לי בלעדיו".

"אתה חושב שבעתיד אנשים לא מגדלים זקן?"

"אני לא מתכוון לנסוע לעתיד", ענה ריק.