פוקימון; במהירות החושך – פרק 143: סוליטר / איידן סוייר

פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר

מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398

הערה: חלק 5 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע, ביום שבת.

– – – – –

השולחן הגדול של משפחת קינג היה עמוס בכול טוב, ולורנס לקח מנה שנייה של בשר קראבי שהכינה הערב הטבחית. לפתע נשמע פיצוץ גדול מכיוון הכניסה לבית, ושני ילדיו קפצו ממקומם והביטו אל הקומה הראשונה. אל הבית התפרצו גרידוס וצ'ריזארד ששאגו בעוצמה והביטו היישר בעיניהם.

"מהר! לדלת האחורית!" קראה אשתו של לורנס.

היא תפסה בידיהם של שני הילדים והתחילה לרוץ, בזמן ששני הפוקימונים השומרים של הבית מיהרו להילחם בפולשים. היטמונלי קפץ כמה מטרים באוויר לבעוט בצ'ריזארד, שתפס אותו בין שיניו והצליח לסחרר אותו ולהטיח אותו בקיר. היטמונצ'אן חיכך את כפפות האגרוף שלו זו בזו, הטעין אותן בחשמל והיכה בגרידוס, ששאג בכאב נורא אבל השיב לו בחבטת זנב. המשפחה רצה אל המדרגות, ולורנס הספיק לראות שני משרתים מבוהלים מספיקים לברוח בדלת הכניסה, אבל לו עצמו לא הייתה ההזדמנות הזאת לפני שהמדרגות התחילו לעלות באש.

"היטמונלי, עזוב אותם! קח אותנו מכאן!"

היטמונלי זינק, אבל כנפיו של צ'ריזארד ושאגתו של גרידוס שילבו כוחות ברוח סערה חזקה כל כך, שהטתה אותו ממסלולו וגרמה לו ליפול אל תוך המדרגות הבוערות. היטמונצ'אן חיסל את גרידוס באגרוף חשמלי נוסף, אך צ'ריזארד המטיר עליו סופת אש מלמעלה. בניסיון אחרון לפגוע בצ'ריזארד, היטמונלי קפץ מתוך האש עם רגל אחת שלוחה קדימה, אבל צ'ריזארד שוב תפס אותו בזרועותיו, צלל אל הרצפה וריסק אותו בכוח על היטמונצ'אן.

"עבודה טובה, חברים".

מהמחסה שמצא בתוך אחד מחדרי המשרתים יצא גבר רעול-פנים, שהשיב את גרידוס לתוך הפוכדור, קפץ על גבו של צ'ריזארד והמריא אתו אל הקומה השנייה. הוא נחת בדיוק במעלה המדרגות, לוכד את לורנס קינג ומשפחתו בינו לבין השריפה המשתוללת.

"שלום לך, אדוני ראש העיר".

"מי… מי אתה?" מלמל לורנס.

"אני? בסך הכול אזרח מודאג".

"מודאג ממה?"

"אתה בטוח שאתה רוצה שאני אפתח את זה לפני הילדים שלך?"

"אפשר לדבר בפרטיות אם אתה רוצה. בבקשה, רק תעזוב אותם בשקט".

"מצוין. קיוויתי שתסכים".

ולפני שלורנס הבין מה קורה, הוא היה לפות בין זרועותיו של צ'ריזארד, שירה קרן-על מסנוורת על חלון הזכוכית הגדול שנייה לפני שעף דרכו. כעבור רגע הם היו באוויר, עשרות מטרים מעל גגות גורדי השחקים של גולדנרוד, ולורנס הספיק לשמוע את צרחותיהם של אשתו וילדיו מבעד לזעקותיו-שלו.

"מה אתה אומר, ראש העיר? סידרתי לנו פרטיות".

לורנס בקושי הצליח לדבר מבעד ליבבות שבקעו מפיו.

"נשמע לי שאתה לא מרוצה. מצטער, אבל הסידור הזה נוח גם לי. ברגע זה ממש המשטרה כבר בטח בדרך לבית שלך, ורציתי למצוא מקום בו אף אחד לא יוכל להפריע לנו".

"מה… מה אתה…"

"מה אני רוצה? בוא נגיד את זה ככה, מה אומר לך השם ג'ובאני קטצ'אם?"

למשמע שמו של ג'ובאני, לורנס השתתק מיד. הוא הרגיש שגופו מכוסה זיעה, בין אם מפחד ואימה ובין אם מהלהבה החמה על זנבו של הדרקון שלכד אותו.

"הוא איש עסקים ידוע, אבל מה הוא…"

"אל תעשה את עצמך. אני יודע מי הוא בדיוק, ואני יודע שנפגשתם. מה הוא הבטיח לך, קינג?"

"אתה לא…"

"אני לא הולך להשליך אותך, אם מזה אתה מפחד. בסך הכול רציתי לעשות רושם. אבל התחלת לאחרונה קמפיין בחירות לראש הממשלה, נכון? אני תוהה מה יחשוב ציבור הבוחרים שלך, אם כולם ידעו שאתה מעורב עם העולם התחתון. במיוחד אני תוהה מה יחשבו אשתך והילדים שלך".

לורנס התחיל שוב לייבב. טיפת זיעה נפלה מקצה אפו, ונעלמה מעיניו הרבה לפני שפגעה במדרכה.

"למה שלא תגיד לי, מה לדעתך הם יחשבו?"

"הם… הם…" הגבר רעול הפנים שתק, מחכה שיידבר, "הם לא יאהבו את זה".

"נכון מאוד. אני אוהב פוליטיקאים שאומרים את האמת… טוב, לפעמים. לכן, אם אתה לא רוצה שהסוד הקטן שלך ייצא לאור, כדאי שתמשיך לומר דברים שאני אוהב".

"בבקשה ממך…"

"בארבעת החודשים האחרונים ניסינו לעקוב אחרי ג'ובאני שלוש פעמים. בכול פעם מחדש לא גילינו כלום. הבנו שאנחנו צריכים מידע מבפנים, ממישהו קרוב אליו. מה אתה יודע על היד הלבנה, אדון ראש העיר?"

"כלום. אני לא יודע כלום".

"אתה בטוח?"

"כן, בבקשה…"

"אתה כנראה באמת לא יודע כלום. אין סיבה שישתף אותך במידע כזה. אבל אני בכול זאת אשאל אותך, מה אתה כן יודע?"

"אני באמת לא יודע כלום…"

"בבקשה, שרפתי לך את הבית והפחדתי את המשפחה שלך למוות, אל תתן לזה להיות לחינם", אמר החוטף, "תן לי משהו לעבוד אתו. משהו על לוח הזמנים שלו או על מקומות אהובים עליו".

"אני…"

צ'ריזארד הפסיק לרחף לרגע והתחיל ליפול. אחרי כמה מטרים התייצב שוב, וכעת החזיק את לורנס קינג הקטן והשמן רק ברגל אחת. הוא התחיל לצרוח ולייבב שוב, ופניו התחילו להירטב גם מדמעות, שזלגו מעיניו אל מצחו.

"סליחה, צ'ריזארד רק רצה לעזור לך להיזכר. מה התחלת להגיד?"

"הוא אף פעם לא…" שאר המשפט נבלע במלמולים.

"אף פעם לא מה, לורנס?"

"אף פעם לא… לא יכול להיפגש בערבי שני".

"תודה רבה! סוף סוף משהו שמקדם אותנו".

וצ'ריזארד עזב את רגלו של לורנס המסכן, שהתחיל ליפול בצרחות היישר למטה, רק כדי להיתפס שוב בידיו תוך זמן קצר.

"ותזכור, אני בסך הכול שודד פשוט שאיים עליך בשביל כסף. אם תאמר משהו אחר או תרמוז על מה שבאמת דיברנו עליו כאן היום, כל המדינה תדע עם מי אתה עושה עסקים. אז פשוט תמשיך לשקר להם. זה לא אמור להיות קשה במיוחד עבורך".

וכדי להתחמק מההמונים שהתקהלו כעת ברחוב מתחתיהם, צ'ריזארד צלל למטה באלכסון, השאיר את לורנס על גג אחד מגורדי השחקים הגבוהים, והמריא משם כמו חץ.

ריק השתעמם. ארבעת החודשים האחרונים היו הפעם הראשונה שהוא רק חיכה שמשהו יקרה; אפילו בחודשים שהוא ופרסי חיכו בחורבות אלף למשימה מהדרקון האדום, היה להם מה לעשות. כעת יותר מתמיד אסור היה לו להסתכן בחשיפת פניו, והכול היה תלוי באנשים אחרים – קלייר שתמצא את כדור הקריסטל, העורב שיימצא את הפעמון הרביעי, או לאנס שיימצא את היד הלבנה. האחרון היה כעת בדרכו לסחוט את לורנס קינג, בזכות ריק שנזכר שראה אותו נפגש עם ג'ובאני בעבר, אבל הוא ידע שגם אם קינג יודע משהו, זה יהיה רק רמז.

כעת הוא שכב על בטנו והיה עסוק במשחק נוסף של קלפים שקיבל מנדיה. לא היה לו עם מי לשחק, אז הוא שיחק לבדו במשחק סוליטר, ובדיוק הצליח להרכיב את השורה הראשונה של קלפים לפי סדר מספרי, כשהדלת נפתחה. ריק ציפה לראות את לאנס חוזר, אבל זה לא היה הוא.

"מה את רוצה?" נהם.

"אני צריכה לדבר עם לאנס", ענתה רוז.

"הוא לא כאן. את יכולה לחכות בחוץ".

במקום לחכות בחוץ, רוז התיישבה על הרצפה מולו.

"לא נמאס לך לשחק לבד?"

"נמאס לי מהכול".

"אז בוא אני אצטרף אליך".

"אחרי המשחק הזה".

ריק עשה את עצמו בכוונה חושב יותר מדי על המהלך הבא.

"מה קרה שהחלטת פתאום להתנהג כמו אימא?" שאל.

"ריק, למרות מה שאתה כנראה חושב, אני לא רוצה שתשנא אותי ואני מעדיפה לא להתחמק ממך כל פעם שאני רואה אותך", אמרה רוז, "חששתי להתקרב אליך מאז שהצטרפת אלינו, כי ידעתי שאתה כנראה לא רוצה בחברתי, אבל עכשיו אני כבר כאן ושנינו לבד, אז אולי זו ההזדמנות".

"הבנתי, אז בגלל שלאנס לא כאן, אני האפשרות הכי פחות גרועה", אמר ריק.

"לא התכוונתי שזה יישמע ככה".

"חוץ מזה, נניח שאני מבין למה לא דיברת איתי בחודשים האחרונים, אבל איפה היית 15 שנים? חיכית שניפגש במקרה כשתנסי להרוס את הארגון שאני חלק ממנו?"

"זה לא מה שקרה ואתה יודע את זה".

"אז אם את רוצה לדבר, את יכולה להתחיל מלספר לי איך לעזאזל הגעת לעבוד עם לאנס".

"הוא פנה אליי כי הוא חיפש עוד אנשים למבצע הזה. הוא ידע שאיבדתי את בעלי בגלל צוות רוקט, שאני רוצה להרוס אותם לא פחות מ…"

"בגלל צוות רוקט? את מתכוונת בגללי".

"אני לא מאשימה אותך, ריק, אבל לולא היית מצטרף אליהם, לא היית מתחיל להילחם עם אחיך, וכל זה לא היה קורה".

"אולי לא הייתי מתחיל להילחם עם ריאן אילו הייתה לנו משפחה קצת יותר נורמלית מלכתחילה".

הוא אסף את הקלפים שלו, ערבב אותם וחילק לו ולרוז חמישה קלפים, מתוכם החליף שלושה. הייתה לו יד מוצלחת שכללה שלושה מלכים, הצורות המפותחות ביותר של הפוקימונים ההתחלתיים של קנטו: וינאזור, צ'ריזארד ובלסטויס. צ'ריזארד כרגע הזכיר לו יותר מדי את לאנס.

"על מה אנחנו מהמרים?"

"אני לא חושבת שאני אמורה לחנך את הילד שלי להימורים".

"נזכרת מאוחר מדי. הימורים כבר הספיקו לעשות לי כאלה צרות, שהאוזניים שלך יסמיקו".

"למה שלא תספר לי?"

"בסדר, אם את מנצחת", ענה ריק, "ואם אני מנצח, את מספרת לי למה עזבת אותנו".

הוא הניח את שלושת המלכים שלו על הרצפה מולו. רוז חשפה את חמשת הקלפים שלה, שכולם היו מסוג מים.

"הייתה לי חברה שהתמכרה להימורים. היא הייתה בסדר גמור רוב הזמן, אבל ברגע שהיא התקרבה לקרן השפע בגולדנרוד, היא כאילו הפכה לאדם אחר והייתה חייבת לסכן את כל מה שיש לה, עד כדי כך שהיא גנבה ממני ומריאן. היה חסר לנו כסף באותה תקופה, ובגללה איבדנו הכול".

"ואיפה היא עכשיו?"

"לא עניינך", אמר ריק.

"תספר לי אם אני אנצח בעוד משחק?"

"כבר אין לי חשק לשחק. למדתי מתי להפסיק, אני לא רוצה לתת לך להרגיש כמו אימא ולא לקבל כלום בתמורה".

ריק אסף את הקלפים שלו וקם על רגלו.

"לאן אתה הולך?" שאלה רוז.

"לבלות קצת עם החברים האמיתיים שלי".

חלל המערה שמחוץ למקדש היה גדול מספיק כדי להיות סביבה מושלמת עבור פלייגון, שאהב גם לעוף וגם לשהות מתחת לפני האדמה. סניזל הקפיא שטח גדול מהאגם, וכך היה מקום גם בשבילו ובשביל אנורית', שהחלקה על הקרח הייתה סביבה חדשה ומצוינת עבורם ללמוד מהלכים חדשים, יחד עם ופוריאון שהצטרפה אליהם כשלא העדיפה לשחות באגם. רק ניינטילס לא אהבה את הקרח, שהיה קר מדי בשבילה לדרוך עליו. רוב הזמן ריק ציוות אותה לפלייגון ונתן לה משימה לעופף מעל השאר, להמיס את הקרח ולגרום להם ליפול לאגם, בשעה שסניזל מקפיא אותו מחדש ואנורית' מנסה להפיל את פלייגון. את ופוריאון צירף לצוות אחר בכול פעם. הפעם היא צוותה לסניזל ואנורית' והייתה צריכה להחליט בכול רגע האם עדיף כרגע לירות סילון בועות לעבר פלייגון או לעזור לסניזל ליצור קרח חדש.

האימון הופרע בידי לאנס שהגיע בתעופה על גבו של צ'ריזארד. הפוקימונים נעצרו כדי לא לפגוע בו בטעות, למרות שאם היה נשרט או נחרך קלות, זה לא היה מצער את ריק במיוחד.

"גילית משהו מעניין?" שאל ריק.

"יש סיכוי גבוה שפגישות היד הלבנה נערכות בערבי שני. ננסה להתמקד בזמנים האלה".

"אמרתי לך שכדאי לנסות לתחקר את לורנס קינג".

"עכשיו יש בעיה אחרת. בכול הזמן שעבר, ג'ובאני כבר התחיל לחשוד שהוא תחת מעקב. ניאלץ להיות זהירים יותר מעכשיו".

"מה ההצעה שלך?"

"ג'ובאני עלול לחשוד באנשים מבוגרים, אבל אני לא חושב שמישהו בגילך, למשל, יהווה סכנה בעיניו. אולי יש מישהו שאתה סומך עליו מספיק בשביל המשימה?"

"כמו מי? אני לא בדיוק יכול לתת למישהו מהצוות שלי להסתובב בחוץ בלי לסכן אותו ואותנו".

"מה עם ידידתך גרייס?"

"ג'ובאני מכיר אותה. אם הוא חלק מתאגיד הרכבת, הוא יודע בדיוק מי היא".

"הבנתי. תנסה לחשוב על מישהו, טוב?"

"אין בעיה, אבל אני לא מבטיח כלום".

"תודה, ריק".

לאנס נכנס אל המקדש. רוז חיכתה לו שם.

"אז היית לבד עם ריק וזה לא הסתיים במכות? אנחנו מתקדמים".

"עכשיו יותר גרוע", אמרה רוז, "הוא שאל בפעם הראשונה למה עזבתי אותם, ולא הייתי מסוגלת לספר לו. בקושי יצאתי מזה".

"כואב לשמוע דבר כזה, אבל הוא ימשיך לשאול. תצטרכי לספר לו מתישהו".

"אתה בטוח? לא תגיד שעדיף להגן עליו מהאמת למען טובת הכלל, או משהו כזה?"

"מי הם הכלל? זה עניין שלך ושל המשפחה שלך, לא של אף אחד אחר".

"ואין לך איזו עצה מועילה?"

"לא הפעם. אני לא יכול לומר לך מה לעשות, רק להציע הקשבה וחיבוק".

רוז הביטה על ריק מחלון המקדש, מוודאת שהוא לא מביט לכיוונם, ואז כרכה את זרועותיה סביב לאנס.

"אתה צודק. תודה שאתה מבין אותי".

היא נשקה לשפתיו, ולאנס נענה לה אך מיהר להתנתק ממנה.

"אמרתי לך, לא כאן. רק זה חסר לנו, שריק ישנא אותי אפילו יותר".

רוז שוב ידעה שלאנס צודק, אבל התגעגעה למגע שלו. בחודשים האחרונים הם נאלצו להסתיר את הקשר ביניהם יותר מתמיד, לאחר שהבן שלה עבר לגור באותו המקום, ורוז סוף סוף הבינה את ההכרח הקשה מנשוא של לאנס להסתתר. אבל לא היה לה הרבה זמן להרהר בכך כעת, משום שהם הופרעו בידי שיחת פוקיפון שקיבל. על צג הפוקיפון הופיע שמו של אקירה, ולאנס קיבל את השיחה.

"חדשות רעות, לאנס", הוא אמר, "העורב לא יצטרף למחתרת הקטנה שלך".

"איך אתה יודע?"

"הייתה עכשיו פגישה של היד השחורה, והעורב הודיע שהוא פורש".

"פורש?! מה פתאום פורש?"

"מתברר ש…"

"חכה רגע. גם ריק נמצא כאן, אולי כדאי שגם הוא ישמע את זה".

לאנס ורוז יצאו החוצה והפסיקו שוב את האימון של ריק. הוא הביט יחד איתם בפוקיפון.

"אז ככה", אמר אוקיינוס, "העורב הביא למישהו משימה מיוחדת, למצוא איזה פעמון מטופש כמו זה שהוא עונד כל הזמן. הוא הצליח למצוא את הפעמון, אבל במקום לתת אותו לעורב, אמר שהוא רוצה בתמורה להיות הגנרל החדש במקומו. העורב כנראה כל כך רצה את הפעמון, שהוא הסכים".

לאנס נשם עמוק. "בסדר", אמר, "אני אטפל בזה. אתה יודע מי החייל שהשיג את הפעמון?"

"לא בדיוק, אבל הבוס נראה דיי מרוצה ממנו. איזה ילד קטן, בגיל של ריק, הבוס שם עליו עין עוד מהיום שהצטרף לצוות רוקט".

לבו של ריק צנח. הוא ידע בדיוק מי הילד הזה, ואלה בהחלט היו חדשות רעות.