פוקימון; במהירות החושך – פרק 120: מן הפח אל הפחת / איידן סוייר

פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר

מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398

הערה: חלק 4 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע.

– – – – –

פוקימון הדינוזאור ששמה טרופיוס עפה גבוה בשמיים, על גבה רוכבים ריק ונורי. הם טסו במשך יומיים תמימים בלי לעצור – ריק מעולם לא חשב שזה אפשרי, אבל לטרופיוס הייתה סיבולת רבה, והיה להם אוכל בשפע. למרות ששם לב כבר ממבט ראשון לאשכול הבננות התלוי מצווארה, הוא בכול זאת הופתע בפעם הראשונה שראה את נורי קוטף בננה מצווארה של הפוקימון שלו ואוכל. מיד לאחר מכן קטף עוד אחת והציע אותה לריק. ריק עדיין לא החליט מה הוא חושב על פרי שהגיע מגוף של פוקימון (זה צמחוני? זה בשרי? האם זה ניתן מרצון או שטרופיוס נאלצת להסכים רק משום שמדובר בנורי, כפי שפוקימונים אחרים מסכימים בלית ברירה להילחם עבור המאמנים שלהם?) אבל מכיוון שלא נראה שטרופיוס סובלת מזה במיוחד, הסכים לטעום. הטעם לא היה שונה משל בננה רגילה, ואולי משום כך זה היה אפילו יותר מוזר. אבל משום שהאוכל שלו התחיל להיגמר והוא כנראה ייאלץ לחדש את האספקה בליליקוב, לשם היו מועדות פניו של נורי, ריק החליט שינסה ביומיים הקרובים לחיות על בננות.

לקנות אוכל לא היה הדבר היחיד שהיה עליו לדאוג לו בליליקוב. עדיין היה עליו לכבס את כתר האופל, מה שתכנן לעשות בפורטרי ולא זכה לכך. כשריק כבר העז לחשוב שעומד להיות לו דבר אחד פחות לדאוג לו, קיבל שיחת פוקיפון מברגר.

"אני לא לבד", מיהר לומר.

"זה בסדר", אמר ברגר, "רק רציתי לעדכן אותך שראיתי את האקסית שלך בליליקוב".

"מה?"

"אם במקרה אתה הולך לשם, תיזהר שלא להיתקל בה".

"איך אתה יודע שאני בדרך לליליקוב?"

"אמרת לי שאתה מתכוון לבקר שם. אתה לא זוכר?"

"אה, נכון", ריק החליט שלא לשאול כרגע, "תודה על האזהרה".

אחרי שסיים את השיחה, נורי הסתובב אליו, כך שישב כשצד גופו לכיוון הטיסה.

"אפשר להתערב?" שאל, "אני יודע שזה לא העסק שלי, אבל אני לא חושב שיש לך מה לדאוג מלהיתקל במישהי שאתה שונא. ליליקוב זו עיר ענקית".

"אני בכול זאת מעדיף שלא לקחת סיכונים. לא יהיה נעים להיתקל בבחורה כזאת".

"היא כל כך גרועה?"

"בוא נגיד שבפעם האחרונה שפגשתי אותה, היא שברה לאח שלי גיטרה על הראש".

"ואוו. נשמע כבד".

"אני יודע", הנהן ריק, "בכול מקרה, כמו שאתה מבין, ממש לא מתחשק לי להסתובב עכשיו בליליקוב. אם תוכל להוריד אותי בדרך, זה יהיה מעולה".

"אני לא מציע לך. אין שום דבר בדרך לליליקוב, ואם אין לך פוקימון מעופף, האפשרות היחידה שלך תהיה לחזור בחזרה לפורטרי".

"אז מה אתה מציע?"

"יש לי רעיון, בוא ננחת ישר בנמל. ממילא גם אני מתכנן להגיע לשם. משם תוכל להמשיך לאן שתרצה, ספינות יוצאות משם כל הזמן".

"בסדר", אמר ריק, "תודה, נורי".

טרופיוס נחתה לפנות ערב בנמל ליליקוב. בדרך הם חלפו מעל העיר כולה, וריק ראה שנורי צדק: העיר באמת הייתה ענקית. היא אמנם לא התאפיינה בגורדי שחקים ענקיים, אבל מדי פעם הם ראו בניין גדול במיוחד, ונורי הסביר לריק על כל אחד מהם. בליליקוב היו הרבה מבנים חשובים, כמו מוזיאוני אמנות ומרכז מסחרי ענק. רק מכון פוקימונים לא היה בה משום מה, אבל כן נערכו שם תחרויות פוקימונים מסוגים אחרים, כמו תחרויות יופי, פיקחות וקשיחות. זה נשמע מושלם למי שמעוניין לצאת למסע פוקימונים אבל לא להתמקד בקרבות, חשב ריק. אם בג'וטו היו אולמות תחרות במקום או בנוסף למכוני פוקימונים, יכול להיות שהחיים שלו היו נראים עכשיו אחרת לגמרי.

השמיים האדומים השתקפו במי הים, וריק הודה על כך בלבו. ככול שיהיה פחות אור, יהיה לו קל יותר להיעלם. לאחר שנחתו על אחד הרציפים, הוא החליט שלא לשחרר את ניינטילס, ובמקום זאת מצא ארגז פלסטיק שבור שלא היה בשימוש, פירק צד אחד שלו והשתמש בו כקב הליכה. זה לא היה נוח, אבל זה היה טוב כפתרון זמני והרבה פחות קל לזהות אותו ללא הפוקימון שלו. הוא נפרד לשלום מנורי, פיזר את שיערו על פניו כמו שהיה עושה בעבר כשביקש שלא יבחינו בו במקומות הומי אדם, וכך החל ללכת בין הרציפים ולחפש מעבורת שיוצאת בקרוב, רצוי למקום שלא היה בו עדיין.

ריק חלף בדרכו על פני זוג עם שני ילדים קטנים. הוא עבר מהר מכדי להבחין שיש בהם משהו יוצא דופן, אבל הם בהחלט הבחינו בו והחלו לעקוב אחריו. זה לא היה קשה להדביק את קצב ההליכה שלו, ובמהרה הם הגיעו למקום ריק יחסית מאדם – ואז אחד הילדים הסתער ישר על ריק, שני האנשים שלפו אקדחים, והילד השני גרם לגל הדף שהרחיק משם את כל מי שהיה באיזור. מעגל גדול נוצר סביבם, כשהאקדחים מרחיקים את כל מי שחשב להתקרב. ריק מצא את עצמו לכוד באחיזתו החזקה של מה שכלל לא היה ילד, אלא פוקימון קטן בעל עור כחול, פרט לפניו הלבנים ומה שנראה כמו חיתול שלבש.

זה הסוף, חשב ריק. הוא חשב שאין סיכוי שדווקא כאן תתפוס אותו המשטרה, אבל התעלם מהסיכון שבכול זאת היה קיים. אם לא ימצא מהר דרך לצאת מהצרה הזאת, הוא יהיה אבוד, אבל ידיו היו לכודות באחיזה כל כך חזקה, עד שלא היה לו סיכוי לשלוף פוכדור. אבל אז נשמע קול נשי.

"עבודה טובה, מדיטייט. עכשיו קח לו את הפוכדורים".

זו בהחלט לא הייתה שוטרת. הקול הזה היה מוכר מדי, אבל השוטרת היחידה שהכיר הייתה ג'ני, ואת קולה הוא שמע יותר מדי פעמים מכדי לטעות בזיהוי. לפני שהספיק להיזכר, הרגיש את חגורת הפוכדורים שלו מתנתקת ממנו שוב, פעם אחת יותר מדי, ונלקחת בידי האישה שדיברה אליו קודם.

"סוף סוף תפסנו אותך שוב, ריילי".

מדיטייט, הלוחם העל-חושי שלכד אותו, הפנה את פניו בכוח כלפי שוביו, ועכשיו ריק זיהה את האישה. זו הייתה מוריאל, אחת מחברות צוות אקווה ששירתו על סיפון הגורביס. גם הגבר נראה לו מוכר מאותו מקום, אם כי ריק לא חשב שהוא דיבר אתו אי פעם או יודע את שמו. אם עדיין נותר לו צל של ספק בקשר ליחס הנוכחי שיזכה מצוות אקווה, הוא נעלם ברגע זה.

"שאף אחד לא יתקרב", אמר הגבר תוך שהוא מנופף באקדחו, "אל תתערבו ואיש לא ייפגע".

אף אחד מהנוכחים לא התכוון לסכן את חייו מול צוות אקווה בשביל נער שהוא לא מכיר בכלל. המדיטייטים תפסו את ריק משני צדיו בעוד שני השודדים מתחילים לקשור אותו בחבל חזק.

"מה אתם רוצים ממני?" שאל ריק.

"הטבעת את הספינה שלנו. דבר כזה לא יעבור לך בשקט".

"אני יכול לפצות אתכם! באמת, אני אעשה הכול…"

"ואיך נדע שלא תבגוד בנו שוב?"

"לא בגדתי! באמת! הייתה לי פוקימון שלא הקשיבה לי, אבל היא כבר…"

"כל כך קל להאשים את הפוקימונים. לרוע מזלך, לא חסרים לנו עדי ראיה שיודעים בדיוק מה קרה שם".

ריק פקח את עיניו לרווחה. "יש ניצולים מההאנטייל?"

"כאלה שישמחו לסגור אתך חשבון באופן אישי. אני חושבת שמגיע להם להחליט מה לעשות אתך. כדאי לך לקוות שקורדליה תחשוב אחרת".

"תקשיבו, אתם באמת עושים טעות. אולי גם הם טועים, אני לא מאשים אותם, הייתי חדש בצוות והיה לי…"

"הוא מתחיל לעייף אותי", אמרה מוריאל, "בוא נסתום לו את הפה".

על פיו של ריק נקשרה מטפחת כחולה, ששימשה בדרך כלל כבנדנה של צוות אקווה. הוא לא יכול היה לדבר עוד, וכעת הוא גם היה קשור. כל תקווה לצאת בשלום מעסק הביש הזה הלכה ונגוזה, וכעת המדיטייטים התחילו לגרור אותו בעקבות השודדים אל סירת מנוע שהייתה קשורה לרציף. הם נכנסו פנימה, מוריאל התירה את החבל והם התכוננו להפליג, כשלפתע נשמעה קריאה מוכרת.

"חכו רגע!"

דמות חשוכה רצה לקראתם על הרציף. הגבר כיוון אליה את אקדחו.

"אמרתי לא להתקרב!"

הדמות יצאה לעברם בידיים מורמות, וכעת ריק זיהה אותה. זה היה נורי.

"קחו אותי אתכם", ביקש.

"מי אתה?" שאלה מוריאל.

"אני נורי. באתי לליליקוב כדי למצוא את צוות אקווה ולהצטרף אליכם".

ריק הניד בראשו לעומתו בכול כוחו, אבל מכה חזקה בראשו גרמה לו להפסיק.

"למה אתה רוצה להצטרף אלינו?"

"יש לי חשבון ארוך עם צוות מגמה. אני יודע שהדרך הכי טובה לנקום בהם הוא להצטרף אל צוות אקווה".

"ולמה שאנחנו נרצה אותך?"

"אני מוכן לעשות הכול. להיות נער סיפון, לעשות את העבודות שאף אחד לא רוצה, להתחיל מלמטה כדי להגשים בסופו של דבר את מטרתי".

"אתה בטח יודע שיש לנו כרגע רק ספינה אחת עם יותר מדי צוות, בלי מספיק מקום ואוכל לכולם".

"יש לי טרופיוס. אפשר לישון עליה ולאכול ממנה. לא תצטרכו לבזבז עליי משאבים מיותרים".

השודדים הביטו זה בזו.

"ניקח אותו איתנו?"

"למה לא?" שאלה מוריאל, "ניתן לקפטנית להחליט. אם היא לא תרצה אותו, נזרוק אותו למים".

כשאמרה את המילים האחרונות, היא הסתכלה בכוונה על נורי, אבל הוא לא נרתע. נראה שעבר את המבחן הראשון, ומוריאל בעטה בערימת החבלים שהייתה ריק כדי שיזוז ויפנה מקום לנוסע הנוסף. נורי קפץ פנימה, הם הפעילו את מנוע הספינה והתרחקו מהחוף, משחררים מהמעלעלים שלהם את המדיטייטים, שפנו לחזור אל תוך העיר כאילו לא קרה דבר.

הם הפליגו כל הלילה, אבל ריק לא הצליח לעצום עין. ראשו כאב ועיניו שרפו מעייפות, אבל במוחו התרוצצו יותר מדי מחשבות על מה שיקרה ברגע שיפגוש את קורדליה. הם מצאו את הגורביס בבוקר, כשמלחיה כבר התחילו להתכונן ליום החדש, לפרוש את המפרשים ולדוג. מוריאל קשרה את הסירה אל הספינה הגדולה והחלה לטפס במעלה הסולם שהיה קשור אליה.

"אני צריכה עזרה", קראה לחבריה, "תפסתי דג גדול ושמן".

כמה מהשודדים הורידו חבל נוסף אל הסירה, ושני הגברים שבתוכה עזרו לקשור אותו לחבל שכבר כבל את ריק. הוא נמשך אל סיפון הגורביס, ראשו נחבט בדופן הספינה לפחות פעמיים. נראה שזה מאוד הצחיק את השודדים שמשכו אותו למעלה. כשריק כבר היה על סיפון הספינה, הוא זיהה מייד אחת מהם: נמוכה, שמנמנה, שיערה שחור ובידה מגב שנשמט ברעש גדול למראה ריק. הוא היה רוצה לחשוב שהיא מתרגשת לראות אותו אבל מפחדת להביע את שמחתה בין שאר חברי צוותה, אבל למען האמת לא היה בטוח בכך בכלל. כך או כך, היא לא הייתה הראשונה שהגיעה אליו: גבר גדול וחסון הספיק לתפוס אותו לפניה, והרים אותו באוויר בזרוע שרירית אחת.

"'תה!" צעק, "לא הספיק 'ך לשרוף ת'ספינה שלי?!"

ריק רצה לענות, אבל פיו היה חסום. נראה שמאט מתכוון להנחית עליו את אגרופו העצום, אבל מוריאל עצרה אותו.

"תשאיר ממנו משהו לקפטנית", אמרה, "היא בטח תתן לך לטפל בו אחר כך".

במקום להלום בריק, הוא הטיח אותו בסיפון בכול הכוח וירד אל בטן הספינה. בינתיים גם נורי והשודד השני עלו על הסיפון. נורי נשען על המעקה והביט מסביב בחשש, כנראה מתחיל להבין רק עכשיו לאן נקלע, משחק בעצבנות במשהו בין אצבעותיו. עכשיו נדיה התקרבה אל ריק ועזרה לו לקום.

"אני יכולה לשחרר לו את הפה?" ביקשה.

"את אל תתערבי! את זוכרת מה קרה בפעם האחרונה שנתת לו להסתובב חופשי בספינה שלנו".

ריק זיהה את הדובר כשודד אחר ששירת בעבר על סיפון ההאנטייל. כעת הבחין בניצול אחד נוסף. הוא לא ידע את השם של אף אחד מהם. לא מהם תבוא הישועה, וגם לא ממאט. אם מישהי תסכים לעזור לו זו רק נדיה, ואם המעמד שלה בצוות לא השתנה מאז הפעם האחרונה שראה אותה, הסיכוי שתוכל להשפיע על חבריה קלוש. בינתיים מאט חזר אל הסיפון, ועמו אישה שחומה וגבוהה.

"תראו תראו", אמרה, "הבן האובד שב אלינו. מה יש לך לומר להגנתך, ריילי?"

ריק ניסה לומר משהו, כדי להזכיר לה שפיו עדיין מכוסה.

"חשבתי כך", אמרה בשיעמום ופנתה אל נורי, "ומה זה?"

"זה נורי. פגשנו אותו בליליקוב, הוא רוצה להצטרף אלינו", אמרה מוריאל.

"מעניין. למה שאני ארצה אותך בצוות שלי, נורי?"

נורי התקרב אליה. נראה שהוא מנסה לגייס ביטחון עצמי. הוא הרים אצבע אחת.

"ראשית כל, אני מוכן לעשות דברים שאף אחד לא רוצה, כולל משימות מסוכנות", הוא הרים אצבע שניה, "שנית, יש לי טרופיוס, וזה אומר שלא תצטרכו לבזבז עליי משאבים", הוא שחרר את טרופיוס מהפוכדור והרים אצבע נוספת, "ושלישית, אני בכלל מצוות מגמה".

ריק ראה את זה קורה לפני שזה קרה. נורי עוד לא סיים את המשפט, ובין אצבעותיו בצבץ אולר קטן, שבתנועה מהירה שיסף את גרונה של קורדליה. תוך כדי כך טרופיוס נשכה את רגלו של נורי והמריאה, ובידיו נורי זרק את האולר ותפס את קורדליה בשיערותיה. חלשה והמומה מכדי להתנגד, קורדליה נישאה עמם באוויר, מתיזה דם כהה על כל מי שעמד מתחת לנתיבה של טרופיוס.

כמה שודדים שלפו אקדחים וירו. אחרים שלפו את המעלעלים שלהם, תפסו חלק מהווינגולים לפני שהספיקו להיבהל מהיריות, ושלחו אותם בעקבות טרופיוס. אבל טרופיוס הייתה פוקימון עשב ואקדחי המים של הווינגולים בקושי השפיעו עליה, לעומת מתקפות העשב שלה שהיו יעילות נגדם. נורי התלוי במהופך באוויר עזב את קורדליה מעל לאוקיינוס. המים החלו לגעוש מייד ובישרו על הקארוואנות שנמשכו אל הדם. אחרי שהתרחקו מספיק כדי להיות בטוחים מהיריות, טרופיוס ביצעה סלטה באוויר, וכשהשלימה חצי סיבוב שחררה את רגלו של נורי וירתה בווינגולים עלי תער מהירים שהרתיעו אותם. אחר כך צללה כלפי מטה עד שהשיגה את נורי, שנחת בשלום על גבה. הם נעלמו באופק כשהווינגולים עדיין בעקבותיהם במרדף חסר סיכוי.

צוות אקווה ניסו להשתלט על הקארוואנות באמצעות המעלעלים שלהם. פעם ריק כבר ניצל בזכותם, אבל במקרה של קורדליה היה לו ספק גדול שזה יעזור אחרי שגרונה שוסף. אבל כרגע כלום לא עזר גם לו. נראה שמאט ושאר חברי צוות אקווה צמאים לדם לא פחות מהקארוואנות, ומכיוון שנורי ברח, הם יסתפקו בשלו. ובכול זאת, עכשיו מאט היה מספיק קרוב כדי שריק יבחין במשהו שלרגע אחד הסיח את דעתו מגורלו הצפוי: בחגורתו היה נעוץ פוכדור שחור עם עין אדומה במרכזו.