פוקימון; במהירות החושך – פרק 119: ברגר הסוכן הכפול / איידן סוייר

פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר

מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398

הערה: חלק 4 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע.

– – – – –

כשריק היה בן 9, ג'ק בנה לו בית על עץ בחצר הבית. כדי לעלות למעלה, היה עליו להשתמש בקורות עץ ממוסמרות לגזע העץ, ושם היה לו שק שינה ושולחן קטן לשחק בקלפים עם ריאן ועם רוס (לפעמים הוא היה מכניס גם את אנה לבית בחשאי, אבל רק כשריאן לא היה בסביבה, בגלל התנגדותו לתת לבנות להיכנס). הבית נהיה פופולרי בקרב ילדי ניו-בארק וכולם רצו לבקר בו. רק בילי לא הוזמן, בגלל יחסו לרוס ולשאר הילדים. אחרי סירוב עיקש של ריק וריאן להזמין אותו, הם קמו בוקר אחד ומצאו את הבית עולה באש. כולם ידעו מי אשם, אבל איש לא פנה למשטרה, כיוון שהמבוגרים בניו-בארק חששו לסבך ילד עם החוק בגיל צעיר כל כך. במשך חודשים לאחר מכן, ריק עוד התגעגע לבית העץ. הוא החליט שכשיהיה לו בית משלו, הוא יבנה גם בית על העץ, לא חשוב בן כמה יהיה ואם יהיו לו בכלל ילדים.

למרות זאת, הפתיעה את ריק הידיעה שהוא לא היחיד שחלם על בית על העץ בתור מבוגר. הוא מעולם לא ראה או שמע על עוד עיר כמו פורטרי – במקום מטרופולין סואן עם בניינים וכבישים מאספלט, הוא מצא בתי עץ מתנשאים מעל אדמת היער על צמרות העצים, רובם לא גדולים יותר משני חדרים אבל חלקם גדולים יותר, ונתמכים בידי כמה עצים. אחד מהם, עם סכך עלים במקום גג, נשא שלט גדול שהכריז עליו כמכון פוקימונים. ריק נפעם למראה העיר פורטרי, ורצה רק לזנק קדימה על גבה של ניינטילס שלו ולטייל בעיר המרשימה. זה בהחלט היה יכול לעודד את רוחו ממאורעות הימים האחרונים, אבל למרבה הצער זה לא היה אפשרי.

במקום למהר קדימה, ריק התגנב בזהירות בין עצי היער. במקומות מסוימים היה קצת קשה לדעת היכן מסתיים השטח הפראי של היער ומתחילה העיר, אבל הוא בכול זאת הצליח למצוא כמה נקודות תצפית טובות מחוץ לעיר ולגלות שהחשש שלו היה מוצדק: במערכת הסולמות והגשרים שחיברו בין הבתים, פיטרלו מספר גדול למדי של שוטרים. אם ייכנס לעיר הם יהיו מוכנים לקראתו, הם יודעים שהוא המשיך לאחת הערים הסמוכות למאוויל וכנראה קיבלו התראה על בואו או אפילו תוגברו במיוחד. בהתחשב בעובדה שחסרה לו רגל והוא מתנייד על גבה של ניינטילס, יהיה לריק קצת קשה להסתוות ולא למשוך תשומת-לב. הוא הרגיש שלהיות בפתח העיר פורטרי היה קצת כמו לשבת במסעדה מול הר ענקי של גלידה ולדעת שהוא לא יכול לטעום.

בדבר אחד ריק התנחם: העובדה שהוא לא יכול להיכנס לעיר לא מסכלת לחלוטין את התוכנית שלו לגנוב מעלעל. היער מסביב לפורטרי ודאי שורץ סיירים, מספיק לתפוס אחד מהם לבד ולגנוב ממנו את המעלעל. זו לפחות הייתה המחשבה הראשונה שחלפה במוחו של ריק, לפני שמחשבה אחרת תפסה את מקומה: הרי הוא הבטיח לעצמו שלא יפגע בחפים מפשע. לגנוב מארגון גדול זה דבר אחד, אבל לפגוע בסייר בודד שכנראה בכלל לא יודע שהארגון שלו קשור לצוות אקווה, זה משהו שונה לחלוטין. הוא עוד זכר עד כמה מצפונו הציק לו אחרי שהוא ופרסי שדדו את האוצר המשפחתי של צ'אק. לא בשביל זה הוא הצטרף לצוות רוקט.

בעת שהקיף את העיר בזהירות וניסה לחשוב איך להיכנס פנימה בלי שיבחינו בו, הפוקיפון שלו צפצף. על המסך הופיע שמו של ג'ון ברגר.

"שלום, ברגר", ענה ריק, "יש חדשות בקשר לגרייס?"

"גרייס חזרה אתמול. טומוהירו האמין ששיתפנו עמו פעולה ואמרנו לו שעכשיו אתה נזהר לחשוף את המיקום שלך. אני חושב שקנינו לנו עוד כמה חודשים של שקט מהמשטרה".

"טוב מאוד. תודה על העדכון".

"אבל לא רק על זה רציתי לדבר אתך. אין לי הרבה זמן, אבל אני חושב שכדאי שתדע שג'סי מתכננת לבגוד בך".

לבו של ריק החסיר פעימה. "מה זאת אומרת?"

"היא חושבת שיהיה טוב יותר לצוות רוקט בלעדיך. היא רצתה שאני אעזור לה ואגייס עזרה מחברים שלי שנשארו בהוואן, מהם כנראה תיזהר פחות מאשר מהמשטרה. אני לא מתכוון לעשות את זה, אבל היא מסוכנת, גנרל".

"ולמה בחרת לספר לי?"

"אני מכיר מספיק את הנפשות הפועלות כדי לדעת שאם אני חייב לסמוך על מישהו, זה עליך ולא עליה. עד עכשיו דאגת לכול מי שהיה באחריותך, אני לא מאמין שזה יהיה המצב עם ג'סי".

ריק הרגיש דמעות עולות בגרונו. הוא לא ידע אם הנאמנות של ברגר באמת נגעה כל כך ללבו, או שזה בגלל שברגר פשוט לא יודע מה קרה לכול אלה שלא הצליח לדאוג להם מאז שהפך לגנרל – אחת פוטרה ונרצחה, אחת נהרגה במהלך קרב פוקימונים, ספינה שלמה טבעה על כל צוותה, שלא לדבר על הפוקימון שלו שנאלץ לנטוש מאחור. המשימה שברגר משתתף בה היא היחידה שמצליחה בינתיים שלא להיות כישלון מוחלט, וגם זה רק בזכות העלמת עין מצד המשטרה.

"תודה שסיפרת לי, ברגר. אל תגיד לג'סי כלום בינתיים. תעמיד פנים שאתה משתף איתה פעולה".

"אתה לא מעדיף להיפטר ממנה וזהו?"

"לא. ג'סי חייבת להישאר. אם יקרה לה משהו והבוס יאשים אותי, התגובה שלו לא תהיה טובה יותר. פשוט תדאגו להשגיח עליה, כולכם".

"הבנתי, גנרל".

ריק ניתק את השיחה והתעורר בו צורך עז להטיח את הראש במשהו. במקום זה הוא רק נשכב בעדינות על רעמתה הפרוותית של ניינטילס, שנהמה חלושות. אם לא הספיק לו להיות מסובך עם צוות רוקט, צוות אקווה, צוות מגמה והמשטרה, עכשיו הוא מותקף מחזית חדשה, מתוך אלה שחשב שהם חבריו. אם כל מה שקרה עד עכשיו לא הספיק לו כדי להבין שהוא כבר לא במשחק, אלא שהחיים שלו מונחים על הכף, האזהרה של ברגר נתנה לו פרופורציות חדשות: הוא נמצא במלחמה, והוא חייב להשתמש בכול הכלים העומדים לרשותו. זה לא הזמן לקחת סיכונים מיותרים מתוך רחמים על מישהו אחר שעלול להיפגע.

כשעתיים מאוחר יותר, אחרי שחלף על פני כמה סיירי פוקימונים שהסתובבו בזוגות או בקבוצות, ריק הצליח לאתר ביער סיירת פוקימונים אדמונית שישבה לנוח לבדה בצל אחד העצים. זו ההזדמנות שלו, ידע. אסור לו להיכנס לקרב נגד סייר עם מעלעל, משום שפוטנציאלית מדובר בקרב נגד אינסוף פוקימונים. הוא צריך לחסל אותה מייד, במכה אחת, לפני שתספיק לתפוס פוקימון במעלעל שלה. למען האמת זה נראה לו מוזר שסיירת תשב לנוח בלי אף פוקימון ששומר עליה, למרות שהיא יכולה לקרוא לכול פוקימון מהיער לשם כך. אולי היא כמו גרייס, מעדיפה להשתמש כמה שפחות בפוקימונים. אבל אין טעם להרהר על כך ולאבד זמן.

"ניינטילס", לחש ריק, "חוש שישי".

ממקום המסתור שלהם, ניינטילס צמצמה את עיניה לעומת הסיירת ותקפה את מוחה. היא לפתה את ראשה בכאב וזעקה בקול גבוה, וכעבור רגע צנחה מעולפת. מתקפת החוש השישי של ניינטילס עשתה את העבודה. כעת היה על ריק למהר באמת, לפני שהצעקה שלה תמשוך את תשומת לבם של כל הסיירים באיזור.

"בואי מהר", אמר.

הם הלכו קדימה מהר, אפילו כבר לא מנסים לשמור על שקט – ולפתע משהו כבד פגע בריק והפיל אותו על הארץ. ניינטילס נהמה וחשפה שיניים, וזה פגע גם בה. כעת, כשזה נע מהר, ריק יכול היה לראות צורה מטושטשת של יצור בגובה מטר; הוא לא היה בלתי-נראה, אלא נראה שהוא שינה את צבעיו להתאים בדיוק לסביבה שלו.

"ניינטילס, טפלי בו!" קרא ריק.

אבל להשתמש באש היה מסוכן מדי באמצע היער. ניינטילס ניסתה להשתמש בחוש השישי שלה נגד היצור, אבל היא לא הייתה פוקימון על-חושי והמתקפה הזאת הייתה חלשה בהרבה מהאש שלה. לעומת זאת, השריטות של יריבה היו מדויקות ומהירות, והוא המשיך לשנות את צבעו בכול פעם שהתרחק ממנה ונחת שוב, נותן לעצמו זמן להתמקד שוב ולהנחית על ניינטילס מכה מדויקת לא פחות מקודמתה.

"אנורית', אני בוחר בך!"

ריק שחרר את אנורית' עוד לפני שניינטילס איבדה את ההכרה לחלוטין. היה אסור לו לאבד אף שניה. גופו המאובן של אנורית' סייע לו בהתנגדות לשריטות המכאיבות, וריק פקד עליו לא לנסות לתקוף סתם – במקום זאת, גם אנורית' התרכז בלאגור כוחות להתקפה הבאה, וברגע שהותקף בידי יריבו הבלתי-נראה, תקף בחזרה במתקפת מספריים עוצמתית במיוחד. אנורית' לא נפגע קשה, ולמרות זאת נראה שהיצור נפגע מאוד בלי שריון קשה שיגן עליו. הוא איבד ריכוז לרגע אחד, ולפני שנעלם שוב, ריק יכול היה לראות את צורתו וצבעו האמיתיים: זה היה קקליאון, שנראה כמו זיקית ירוקה בעלת פנים צהבהבות מעט ופס סגול על בטנו, שנעלם שוב ברגע שחזר לריכוז. אבל זה כבר לא הועיל לו, כיוון שאנורית' כבר ראה היכן הוא והספיק להשליך סלע לכיוונו. הסלע פגע בעוצמה חזקה בקקליאון, שהתגלה שוב, הפעם מעולף על העשב הגבוה.

"כל הכבוד, אנורית'!"

ריק מיהר לזחול לעבר הסיירת. הוא מצא את המעלעל בכיס שלה, וכבר התחיל לשמוע את צעדי הסיירים האחרים קרבים אליו מבין העצים. עליו להיעלם מכאן במהרה. הוא השיב את אנורית' לפוכדור, שחרר שוב את ניינטילס והשקה אותה באחד השיקויים שקנה במאוויל. היא חזרה לאיתנה וריק מיהר לברוח על גבה.

ריק הביט לאחור. הוא הצליח לחמוק לזמן קצר מעיני הסיירים, אבל הם יעלו על עקבותיו בקלות אם יישאר בסביבה. עליו להיעלם ללא עקבות, ולשם כך כדאי שישתמש בפוקימון מעופף. ניינטילס הפסיקה לרוץ וחזרה לנוע בשקט, ויחד הם חיפשו פוקימונים מעופפים.

ריק לא ידע אילו מין פוקימונים חיים בחלק הזה של הוואן, אבל הוא ציפה למצוא ביער ציפורים קטנות, שאמורות להיות נפוצות בכול העולם. במקומן הוא מצא משהו שונה לחלוטין: דינוזאור ארוך צוואר, על גופו צומחים עלים גדולים שארבעה מהם מסודרים כמו כנפיים ענקיות, וריק מעולם לא היה מאמין שהוא באמת מסוגל לעוף לולא היה נוסק לנגד עיניו אל צמרת עץ ואוכל את העלים הגבוהים שלא הגיע אליהם בעזרת צווארו. אם הוא לא היה מוזר מספיק, על צווארו היה תלוי מה שנראה כמו אשכול בננות, ששיווה לו מראה של ג'ונגל טרופי שלם. אין ספק שיהיה קשה להיעלם על גבו של פוקימון כזה, אבל כרגע ריק לא היה בררן, מה גם שהוא השתדל לראות את הצד החיובי בסיפור: לעוף על גבו העלוותי של דינוזאור גדול נראה הרבה יותר נוח מאשר בין טפריה של ציפור, מה גם שזה פשוט יותר מגניב. ריק כיוון את המעלעל לעבר הדינוזאור ולחץ על הכפתור הגדול ביותר.

דבר לא קרה.

לרגע אחד ריק חשב שאולי עם המזל שלו הוא גנב מעלעל מקולקל. אבל זה לא יכול להיות, נזכר, הרי לפני רגע בעליו החוקית תפסה בעזרתו קקליאון. אולי הוא פשוט לא יודע להפעיל את המעלעל, או שבדיוק נגמרה לו הסוללה. הוא ניסה ללחוץ על עוד כמה כפתורים, להסתכל עליו מכמה זוויות בתקווה להבין איך המכשיר המוזר הזה עובד, אבל שום דבר לא עזר.

"נו כבר, מכשיר מטופש".

מצמרת העץ נראה שהפוקימון המוזר הפסיק לאכול, וכעת מביט בו בעיניים שחורות גדולות, כאילו רק ממתין שריק יתפוס אותו בלי לנסות אפילו להתנגד. אך לשווא. ריק הצר על כך שאין לו גישה למחשב לבדוק בו איך בדיוק משתמשים במעלעל. גרייס בטח תדע בתור סיירת פוקימונים, אבל משהו אמר לו שלספר לה שהוא גנב מעלעל זה לא הדבר החכם לעשות. מצד שני, כן יש מישהי שהוא יכול להתקשר אליה, והיא תשמח לעזור לו.

"ריק! אתה בסדר?" נשמע קולה של פרסי מהפוקיפון.

הוא הביט בצג וראה אותה מלטפת את שיערותיה של מיסדריבוס, שכבר נראתה הרבה יותר טוב אם כי עדיין חלשה. ריק תהה האם הן יכולות להרגיש זו את זו כשאצבעותיה של פרסי עוברות דרך מיסדריבוס.

"הכול בסדר, אבל אני צריך את עזרתך. אפשר לדבר אתך ביחידות?"

"אני לבד בבקתה".

"יופי. תקשיבי, אני צריך שתבדקי בשבילי משהו ולא תגידי על זה מילה לאף אחד".

"אין בעיה".

"אני צריך לדעת איך משתמשים במעלעל".

"גרייס כבר הסבירה לנו", ענתה פרסי, "כל מעלעל הוא אישי וקורא את טביעת האצבע של הסייר שמשתמש בו".

"מה?!"

"מה חשבת, שאיגוד הסיירים ייתן למכשיר כזה להסתובב ככה סתם בלי אמצעי בטיחות, שכול גנב יוכל להשתמש בו אפילו אם אין לו אצבעות בכלל?"

"את לא עוזרת, מיץ-גזר".

"סליחה. לפחות ניסית, גם זה משהו".

"סיכנתי את החיים שלי בשביל השטות הזאת במקום להיעלם. עכשיו חצי מהסיירים של פורטרי רודפים אחריי".

"אילו רק הייתה לך ופוריאון…"

"שוב, את לא עוזרת".

ריק ראה אותה נאנחת דרך הצג, למרות שהייתה לו הרגשה שזה יותר לעצמה מאשר כלפיו. צל גדול חלף מעליו, והוא הביט למעלה בבהלה. בשמיים עף פוקימון נוסף כמו הדינוזאור שישב כעת על העץ. לרגע אחד חשב ריק שהסיירים סורקים את היער מהאוויר, אבל במחשבה שניה, הפוקימון עף בגובה רב מדי לשם כך לדעתו.

"ניינטילס, להביור לשמיים, ותיזהרי שלא לפגוע בו", אמר.

"ריק, מה אתה עושה?!" הזדעקה פרסי.

"אולי יש לי הזדמנות לברוח מכאן דרך האוויר. זאת הדרך הכי בטוחה שלי לצאת מפה".

סילון האש תפס את תשומת לבם של הפוקימון ורוכבו. הם הביטו למטה, וריק נופף בידיו כדי שיבחינו בו.

"ומה אם זה סייר, או אפילו שוטר?"

"תישארי איתי על הקו לוודא שהכול בסדר".

"ואם לא, מה אני אוכל לעשות? לצרוח עליהם?"

"לפחות את תדעי שקרה משהו. זה יותר בטוח מלהישאר על הקרקע ולהסתכן בלהיתפס בכול מקרה".

הפוקימון נחת ליד ריק. על גבו ישב בחור צעיר, שלא נראה כלל כמו סייר או שוטר.

"הכול בסדר?" שאל את ריק.

"ראיתי שאתה עף מזרחה. רציתי לשאול אם אפשר לקבל טרמפ".

"בהחלט אפשר. רק תשתדל בפעם הבאה לא להשתמש באש, הייתי שם לב אליך גם אם היית פשוט צועק".

ריק הודה לו וטיפס על גבו של הפוקימון המוזר, ויחד הם המריאו לשמיים, משאירים מאחור את היער ואת פורטרי. ריק הביט מטה בפעם האחרונה בעיר שלא הספיק לבקר בה.

בינתיים ביער וירידיאן, ג'סי מצאה את ברגר בסיור שגרתי עם פראליגטור.

"ברגר!" קראה אחריו, "הגיע הזמן לפעול. ריק נמצא בפורטרי ופונה מזרחה".

"מה? איך את יודעת?"

"האזנתי לשיחה שלו עם פרסי. מהר, מה יש ממזרח לפורטרי?"

"יש את עיר הנמל ליליקוב ועוד כמה איים ממזרח".

"הוא בטח לפחות יעצור בעיר, גם אם הוא ממשיך משם לאיים. מהר, תפעיל את החברים שלך שם!"

"אבל אני לא מכיר אף אחד בליליקוב".

"מה זאת אומרת? גדלת שם!"

"גדלתי בליטלרוט. זו עיירה קטנה, והוואן מחוז גדול. את מכירה אנשים מכול רחבי קנטו?"

"בסדר", אמרה ג'סי, "אין בעיה. לא צריך להכיר שם אף אחד. פשוט נלשין עליו למשטרה".