פוקימון; במהירות החושך – פרק 106: ורידיאן בלהבות / איידן סוייר

פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר

מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398

הערה: חלק 4 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע.

– – – – –

פרסי שכבה בשק השינה שלה על רצפת הבקתה (או ליתר דיוק, על האדמה שסביבה נבנו קירות הבקתה). היא קראה ספר אלקטרוני במחשב שלה, תוך כדי שפריימיפ מתכרבל בחיקה כמו כדור פרווה גדול ושעיר. בשק השינה הסמוך שכב ברגר. הוא עוד היה עייף אחרי משמרת הלילה שלו קודם לכן, ונאלץ להתעורר מוקדם יותר כשג'סי הגיעה למקום ופירו חשב שהם תחת התקפה, כדי לתמוך בפראליגטור בקרב הראשון שלו. כעת עיניו צרבו והוא ניסה להירדם, אך לא הצליח לעשות דבר מלבד לשכב בעיניים עצומות.

"פרסי?" פנה אליה לבסוף.

"מה?" היא ענתה בלי לנתק את עיניה מהמסך.

"חשבת פעם שאולי בני-אדם הם סוג של פוקימונים?"

רק כעת פרסי הסבה אליו את ראשו והביטה בו במבט עקום.

"זה מה שמעסיק אותך עכשיו? אתה לא מנסה לישון או משהו?"

"סתם מחשבות של שינה", אמר, "זה לא נראה לך מוזר?"

"מה מוזר?" שאלה, "בני-אדם הם לא פוקימונים. הם התפתחו מהחיות הקדמוניות. זה סוף הסיפור".

"ומאיפה הגיעו הפוקימונים?"

"גם הם התפתחו…"

"בדיוק", אמר ברגר, "אולי כולנו התפתחנו מאותו יצור? הרי יש כל כך הרבה סוגים של פוקימונים, כולם כל כך שונים זה מזה. אולי גם אנחנו סוג של פוקימון ששונה מכול השאר?"

"זה נשמע לי מופרך. מישהו ניסה פעם לתפוס בן-אדם בפוכדור? אני חושבת שהיינו יודעים אם כן".

"פרסי, מי המציא את הפוכדורים?"

"מה זה קשור?"

"בני-אדם המציאו אותם", אמר ברגר, "ברור שהם לא היו רוצים שיתפסו אותם בפוכדורים. האדם תמיד ניסה להוכיח שהוא טוב יותר וחזק יותר מכולם. הפוכדור הוא ההוכחה הניצחת שהוא יכול לשלוט בכול הפוקימונים. ואם הפוכדורים תוכנתו בכוונה כך שלא יוכלו לתפוס פוקימונים מסוג אדם, אף אחד לא יוכל להשתמש בהם נגדו".

פרסי הרהרה. "בסדר", אמרה, "פוקימונים מטילים ביצים. אנחנו לא מטילים ביצים".

"לא כל הפוקימונים מטילים ביצים. יש כאלה שמתרבים בצורות אחרות".

"טוב, כל הפוקימונים שמחולקים לנקבות וזכרים מטילים ביצים".

"ואולי אנחנו דווקא שייכים לקבוצה של אלה שיש להם דרכים אחרות להתרבות, וזו הדרך המיוחדת שלנו? או אולי אנחנו בכלל שלב ביניים בין שתי הקבוצות?"

פרסי גלגלה עיניה לתקרה, הנידה בראשה, ואז שלחה אליו שוב את אותו מבט עקום.

"אתה יודע מה זה אומר, נכון?"

"מה?"

"אם פוקימונים מסוגלים להתרבות עם פוקימונים מסוגים אחרים, גם אנחנו אמורים להיות מסוגלים".

"את מתנדבת לבדוק את זה?"

"אני?! זו התיאוריה המטופשת שלך!"

"בדיוק, אני חשבתי עליה, אז את תבדקי אותה. אנחנו צוות, לא?"

"אתה גבר, אני בטוחה שלא תתנגד לנסות את זה עם איזו גארדוויר יפה, או ג'ינקס…"

"כן, כאילו שאת היית אומרת לא לפוקימון לוחם שרירי".

"אתה לא יודע כלום על נשים, נכון?"

"אל תגידי לי, את מאלה שרק האופי חשוב להן?" ברגר קמץ את כפות ידיו לאגרופים והרים אותן מעלה, "אני היטמונצ'אן, הלוחם הרגיש! אני אכתוב לך שירי אהבה ואבכה אתך בסרטים, אם תקחי אותי עכ…"

צחקוק גבוה מדי נפלט מפיה של פרסי, אבל הוא נקטע במהרה יחד עם דבריו של ברגר, כשגרייס נכנסה אל הבקתה חיוורת כולה. שניהם הביטו בה כאילו תפסה אותם באמצע שוד בנק.

"בואו מהר", אמרה גרייס, "אנחנו בצרות".

שלושתם יצאו מהבקתה וראו את ג'יימס פוסע הלוך ושוב, מבטו נעוץ בפוקיפון שלו.

"מה עם ג'סי?" שאלה גרייס.

"היא לא עונה".

"טוב, נצא בלעדיה", אמרה, "פרצה שריפה בצפון-מערב. אני לא יודעת אם זה בכוונה או בטעות, אבל אנחנו חייבים לעצור אותה לפני שתתפשט. קדימה, קחו את כל הפוקימונים שלכם ובואו נזוז!"

"לא", אמר ג'יימס.

"מה לא?"

"אם זו הצתה, היא כנראה מכוונת נגדך. מי שהצית את השריפה רוצה שתעזבי את הבקתה ותלכי לטפל בה, כדי שהוא יוכל לטפל בך. לפחות חלקנו חייבים להישאר כאן".

"בסדר. אני אלך, ו…"

"אין לך מה ללכת. לי ולברגר יש פוקימוני מים, לך ולפרסי אין. עדיף שתישארו כאן".

"ג'יימס, אלה הבעיות שלי, אני לא אשאר כאן ואתן לכם ללכת לסכן את עצמכם מול השריפה".

"אבל זה הדבר ההגיוני לעשות", אמר ג'יימס, "אם זה גורם לך להרגיש טוב, אם הם מנסים לפנות אותך מכאן, גם את לא תהיי בטוחה".

גרייס רק נעצה בו מבט. הרעיון הזה לא מצא חן בעיניה, אבל היא לא יכלה שלא להודות שג'יימס צודק.

"לפחות קחו את פירו ופידג'יוט", אמרה לבסוף, "הם יביאו אתכם לשם בקלות ובמהירות".

"בסדר. בתנאי שאם תיאלצו לברוח מכאן ותצטרכו אותם, תתקשרו".

"עשינו עסק", אמרה גרייס.

ג'יימס וברגר השיבו את הפוקימונים שלהם לפוכדורים והמריאו על פירו ופידג'יוט לכיוון השריפה. רק אומנייט נשאר משוחרר על גבו של פירו, מוכן עם זרמי המים שלו.

הפוקימונים ריחפו מעל השריפה, וככול שהתקרבו אליה, היא התפשטה עוד ועוד במהירות עצומה. מקרוב היה אפשר לראות שזו לא שריפה רגילה, ושמישהו מצית אותה שוב ושוב ככול שהוא מתקדם. היתרון היחיד היה שאפשר היה לראות בדיוק היכן נמצא מי שמבעיר את העצים.

"ברגר, נצטרך את פראליגטור. רק הוא יכול להתמודד עם שריפה כזאת. אני אלך לטפל במצית".

"בסדר", אמר ברגר, "פראליגטור, צא!"

פראליגטור קפץ מתוך הפוכדור בלב היער הבוער, אבל הלהבות לא הפחידו אותו. לפקודתו של ברגר, סילוני מים אדירים החלו לזרום מפיו, מכבים את האש בקצב מהיר כמעט כמו שהתפשטה. ג'יימס בינתיים החל להתקדם אל הצד השני, מנסה לאתר את מי שמצית את הלהבות. פירו, בראייתו החדה, הבחין בו ראשון, וצלל במרחק בטוח.

"הנה הוא!" קרא ג'יימס.

זו הייתה אחת הפוקימונים המוזרים ביותר שג'יימס ראה מימיו: צורתה הייתה פחות או יותר אנושית, אבל גופה נראה עשוי כולו מלבה רותחת. מפניה הבוערים, פה דמוי מקור נשף להבות אש ונראה שלא התעייף מכך בכלל, כאילו נשף אוויר. כשג'יימס והפוקימונים הופיעו בין העצים, היא בהתה בהם בעיניה חסרות הקשתיות.

"אומנייט, חסל אותו", קרא ג'יימס.

סילון בועות נורה לעבר מפלצת הלבה, שהייתה איטית ומגושמת מכדי להתנגד. במקום לנסות לזוז, היא פשוט ירתה להבות אש לעבר פירו, שהתחמק בזריזות, בעוד הבועות התפוצצו עליה וגרמו לה לזעוק בכאב בקול עמוק. היא הסתובבה והחלה ללכת בכיוון ההפוך, אל תוך האש.

"נסה להכשיל אותו בגלישת סלעים!"

הפעם, במקום סילון בועות, אומנייט ירק מפיו סילון של אבנים. הוא ניסה לכוון לרגליה של המפלצת, אבל העצים הצפופים הפריעו לו, והמפלצת פשוט המשיכה ללכת לאט באדישות מוחלטת. במהרה היא נעלמה בין הלהבות.

– – – – –

פרסי וגרייס עמדו על גג הבקתה וצפו בדריכות אל בין העצים, מעליהן מרחף הרקרוס ומנסה לתצפת מגבוה יותר. במשך דקות ארוכות לא נראה דבר באופק.

"את בטוחה שמישהו עומד לתקוף?" שאלה פרסי.

"לא, אבל אם השריפה היא באמת פעולת הסחה, הם בטח…"

רעידת אדמה פתאומית קטעה את דבריה של גרייס, ושתיהן נפלו לאדמה מהגג שקרס תחת רגליהן. גרייס לא נחתה כמו שצריך ונפלה על גבה, כאב חזק התפשט בכול גופה. היא הספיקה לראות את אחת מקורות הבקתה נופלת ישר עליה, ובקושי הספיקה להגיב לפני שהרקרוס התעופף מולה ותפס את הקורה בזרועותיו החזקות. מאחורי הקורות הנופלות היא הספיקה לראות שני קרנפים גדולים ואפורים מפילים את מה שנשאר מקירות העץ.

פרסי זיהתה את הקרנף הקטן יותר, שהיא וריק כבר ראו בספארי. זה היה רייהורן, פוקימון שעורו קשה כמו אבן אפורה, אבל למרות הטבע העדין שלו, כרגע הוא בבירור כאן כדי לתקוף. הצורה המפותחת שלו הייתה ריידון, שנראתה כמעט כמוהו אבל עמדה על שתי רגליים, והקרן האימתנית הקבועה על אפה הסתובבה כמו מקדחה. שניהם החריבו את הבקתה עד שלא נותר ממנה דבר, ובמהרה פנו לטפל בהרקרוס שניצב ביניהם לבין גרייס. שתי נגיחות משניהם העיפו אותו כמה מטרים משם, והוא נפל על הארץ ללא הכרה.

"הרקרוס, לא!" קראה גרייס, "בייליף, אני בוחרת בך!"

"ליליפ, אני בוחרת בך!"

כל הפוקימונים של גרייס ופרסי בילו את זמנם מחוץ לפוכדורים, אבל שתיהן עדיין כיבדו את שני חוקי היסוד של ליגת הפוקימונים: רק ששה פוקימונים לכול מגדל, ורק פוקימון אחד בקרב נגד יריב. את החוקים הללו, שמטרתם למנוע פגיעה בפוקימונים, אפילו הגנרלים של צוות רוקט אכפו באדיקות. כעת, ליליפ ובייליף שלחו את חבליהם קדימה וניצבו בחזית הקרב, בעוד שאר הפוקימונים התקרבו למקום בזהירות, ממתינים לתורם.

"ליליפ, השתמש בקרן סולרית!"

"בייליף, הגני עליו!"

בשעה שליליפ החל לטעון את אנרגיית השמש להתקפה החזקה ביותר שלו, בייליף כבר שחררה את חבלי הגפן שלה והציבה אותם באיום בינו לבין רייהורן וריידון, שהיו חלשים במיוחד מול התקפות מסוג עשב. שניהם הסתערו בזעם, אבל בכול אחד מהם הצליף בכוח חבל אחד. רייהורן לא הצליח להתנגד להתקפה החזקה ונהדף משם כאילו לא שקל יותר מנוצה, מרעיד את האדמה בנפילתו. ריידון, לעומתו, אמנם ספגה סדק בשריון האבן שלה, אבל המשיכה להסתער בכול הכוח, הנמיכה את ראשה וקדחה בגופה של בייליף, התקפה שהוציאה אותה מכלל פעולה.

"בייליף, לא!" קראה גרייס.

אבל בייליף הצליחה להשיג את מטרתה – למשוך זמן עבור ליליפ, שירה את הקרן הסולרית שלו היישר בריידון, שהסתערה עליו כעת. התקפת עשב עוצמתית כזו הספיקה כדי לחסל את ריידון, אבל היא נפלה בכול כובד משקלה על ליליפ, שנמחץ תחתיה. רייהורן בינתיים קם על רגליו והתנער. הקרב עדיין לא נגמר.

– – – – –

סילוני מים אדירים נורו מלועו של פראליגטור וכיבו את השריפה המשתוללת. מדי פעם הוא השתעל כשעשן חנק את גרונו, אבל במהרה התעשת והמשיך במשימה. עשן לבן היתמר מעלה, מחליף את העשן השחור במקומות בהם פראליגטור כיבה את האש. לעשן השחור והלבן הצטרף עשן נוסף, צבעו לא מובחן, מכסה את האיזור כולו כמו ערפיח. פראליגטור לא ראה דבר, רק המשיך לירוק מים לכול עבר, כשלפתע משהו קשה הכה בו והפיל אותו ארצה.

ברגר הבחין בערפיח מן האוויר. היה בו משהו לא טבעי, והוא הזכיר לו יותר מכול את מתקפות העשן של וויזינג.

"פידג'יוט, פזרי את הערפל", אמר.

הוא החזיק חזק בצווארה של הציפור הגדולה, שנפנפה בכנפיה במהירות כדי לפזר את הערפיח. לחרדתו, הבחין בפראליגטור משוטח על האדמה, ומעליו גוהרת מגמר – אותה מפלצת לבה שג'יימס ניסה לעצור, כעת פנתה להילחם בפראליגטור שכיבה את השריפה שלה, והכתה בפניו באגרופים בוערים, פעם בימני ופעם בשמאלי.

"אל תיכנע, פראליגטור!" קרא ברגר, "היא פוקימון אש, אתה אוכל אותה בלי מלח!"

פראליגטור שאג בזעם וקם על רגליו האחוריות, מעיף ממנו את מגמר ומטיח אותו בקרקע. העשב הנמוך שבו פגעה מגמר החל מיד להתלקח, אבל האש דעכה במהרה בזרם המים שהמטיר פראליגטור על מגמר. בתגובה, מגמר ירקה סילון של עשן רעיל, שעקץ בנבזיות את גופו של פראליגטור ומנע ממנו להמשיך לתקוף. מגמר קמה על רגליה וכיוונה עוד אגרוף אש אל בטנו של פראליגטור.

"פראליגטור, זהירות!"

אבל הצעקה לא עזרה – הכאב האט את פראליגטור ולא נתן לו להתחמק. מגמר הלמה בו באכזריות, מותירה כוויה בכול חלק בגופו שבו פגעה. ברגר לא האמין למראה עיניו: פראליגטור מפסיד לפוקימון אש?!

מגמר שיטחה את פראליגטור על בטנו והתכוונה להלום בו מכה אחרונה, אבל רגע לפני שהספיקה, סלע גדול ניטח בה מן האוויר. גם היא וגם ברגר הביטו לראות מה קורה. מעליהם ריחף פוקימון מוכר, על גבו סרטן-פרסה עם סכינים חדות במקום זרועות, ובטפריו אישה סגולת שיער.

"ג'סי!" קרא ברגר, "מה את עושה כאן?"

"התקשרתם אליי. ראיתי את העשן מקילומטרים", ענתה כלאחר-יד, "מהר, קבוטו, עוד אבנים!"

עוד ועוד סלעים ניטחו מגופו של קבוטו לעבר מגמר. היא ניסתה לירות סילון אש לעבר ספירו, אבל הוא התחמק בזריזות. התנועות החדות של ספירו הקשו על קבוטו לכוון, אבל ברד הסלעים נמשך גם אם לא פגע ברובו במגמר. פראליגטור הצליח להתאושש ולקום על רגליו. ספירו התקרב אל פידג'יוט כדי שג'סי תוכל לשוחח עם ברגר.

"מהר, תגיד לפראליגטור לחסל אותו".

"אבל אסור להשתמש ביותר מפוקימון אחד נגד יריב. חוקי הליגה ברורים".

"אתה מתכוון לתת ליער להישרף בגלל חוקי הליגה?" שאלה ג'סי.

"לא, אבל נראה לי שקבוטו מסתדר".

"אתה חושב שקבוטו יכול להמשיך את המתקפה הזאת בלי סוף?" שאלה ג'סי, "קדימה, יש לך הזדמנות עכשיו. צריך גם לדעת מתי לצפצף על החוקים!"

ברגר הביט מטה, אל הסלעים הנופלים שרובם אפילו לא התקרבו אל מגמר, שהמשיכה לנשוף להבות אש תופת.

"פראליגטור, משאבת-מים!"

מגמר שמעה את הצעקה, אבל הסתובבה מאוחר מדי. פראליגטור, שעמד כעת על ארבע רגליו, פער את לועו למלוא הגודל וירק סילון מים חזק כל כך על מגמר, עד שנראה כאילו כל גופה הולך וכבה. שלולית גדולה נקוותה במקום והמשיכה להתמלא עוד ועוד, בעוד פראליגטור מתרומם מן הקרקע הבוצית כמנצח.

"מה אתה יודע", אמרה ג'סי, "אולי בסוף עוד ייצא ממך משהו".

– – – – –

"בטרפרי, אני בוחרת בך!"

רייהורן שעט לעבר גרייס, אבל היא השתמשה בשארית כוחה להתגלגל ולהתחמק מהקרן האימתנית שלו. מעליה ריחף פרפר גדול וסגול. זו הייתה הפוקימון שפרסי בחרה כעת כדי לסיים את הקרב: בטרפרי, הצורה הסופית של קטרפי, שהתפתחה זה לא מכבר ממטאפוד. אבקה שקופה ומנצנצת צנחה מטה מבין כנפיה של בטרפרי, ועפעפיה של גרייס נהיו כבדים; זו הייתה אבקת השינה של בטרפרי, שכעת לא הייתה דרך להשתמש בה בלי לפגוע גם בגרייס. היא הספיקה לראות את רייהורן מסתובב להתקפה נוספת, אבל הוא כבר לא יפגע בה, ידעה. בטרפרי תרדים אותו לפני שיספיק להגיע אליה שוב. גרייס חשה את האדמה רועדת, מתקפה נואשת אחרונה של רייהורן, שלא השפיעה כלל על בטרפרי שריחפה גבוה מעליהם. העולם היטשטש, ואז החשיך.

כשהתעוררה, כולם כבר היו שם. ג'יימס וברגר חזרו, פניהם שחורים כאילו נכנסו בעצמם לתוך הלהבות, ואפילו ג'סי הייתה עמם, והם חבטו את בגדיהם וניערו את הפיח שדבק בהם. היא הביטה סביב וראתה את הבקתה ההרוסה. אז נזכרה מה קרה.

"הבית שלנו", הצליחה לומר.

ג'יימס שמע את קולה ומיהר לעברה.

"גרייס, איך את מרגישה?"

"כאילו דרס אותי רייהורן".

"זה יעבור, זו בסך הכול אבקת שינה".

"כולנו כנראה נחטוף עוד הרבה דברים לא נעימים", אמרה ג'סי, "נגמרו המשחקים. התחילו לשלוח נגדנו פוקימונים".

"נגדנו?" חזר אחריה ג'יימס, "חשבתי שאת לא נשארת כאן".

"הבטחתי לעזור לכם כשתצטרכו, לא? נראה לי שעכשיו אתם צריכים עזרה להקים את הבקתה שלכם מחדש".

ג'יימס פתח את פיו לענות, אבל גרייס מרפקה את רגלו, החלק היחיד בגופו שאליו הצליחה להגיע.

"תודה", אמרה במקומו.

באותו לילה, ברגר שמר על חורבות הבקתה, כאשר רוב חבריו ישנים בקרבת מקום. את עבודות הבנייה הם החליטו להתחיל מחר, לאחר שינוחו מהקרבות של היום ויחליפו כוחות, ובינתיים הקימו משמרות מסודרות לכול שעות הלילה. ברגר הגניב מדי פעם מבט לעבר השאר, בעיקר אל פרסי. לפתע שם לב שמישהו חסר: ג'סי לא הייתה בשק השינה שלה. הוא בקושי הספיק להבין זאת, כשהיא הופיעה מולו.

"איך הולך?" שאלה.

"בסדר", ענה ברגר, "מה את עושה ערה?"

"אין כמעט פרטיות במקום הזה. חשבתי שלא יהיו לנו עוד הזדמנויות".

והיא אחזה בעורפו של ברגר והצמידה את שפתיה לשפתיו.