פוקימון; במהירות החושך – פרק 105: אסרטיבי / איידן סוייר

פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר

מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398

הערה: חלק 4 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע.

– – – – –

צווחות אזהרה מוכרות נשמעו מעל יער ורידיאן. כל הנוכחים מיהרו להיכנס לעמדות: הפוקימונים הקשוחים והתוקפניים – פריימיפ, הרקרוס ופראליגטור – ניצבים בחזית, בייליף מעט מאחור מוכנה לרפא אותם, השאר במרחק בטוח מאחוריהם או מרחפים מעליהם, כולל המאמנים שניצבו בכניסה לבקתה. רק ברגר לא עמד יחד עם פרסי, ג'יימס וגרייס. הוא נשאר קרוב לפראליגטור, במרחק של צעד אחד ממנו בלבד, בכוונה שלא לנטוש אותו עד שיוכיח בקרב הראשון שלו שהוא ראוי לאמן את הפוקימון שלו.

"קדימה, פראליגטור", לחש לו, "אני מאחוריך".

פראליגטור נדרך. הוא כיווץ את אגרופיו והחל לאגור מים מתחת ללסתו, אך בה בעת גם חבט בזנבו בקרקע, מוכן לחבוט בו גם בברגר אם ינסה לבגוד בו ברגע האחרון. גם פריימיפ והרקרוס הישירו מבט לפנים, מוכנים לכול מה שיגיע. הרקרוס היה הראשון לזהות שהאיום מגיע מן האוויר, כשמשהו התקרב בין צמרות העצים הגבוהים.

בסופו של דבר הם התגלו לעיניהם: ציפור קטנה חומת ראש ואדומת כנפיים, שנשאה בטפריה את המאמנת שלה, ששיערה הסגול הארוך התנופף ברוח כמו שובל. הן נחתו באין מפריע בין הפוקימונים.

"ג'סי", אמר ג'יימס בחשש, "מה את עושה כאן?"

"מה נראה לך? מחפשת אותך. כמה זמן חשבת שתוכל להמשיך לסנן אותי?"

"אמרת שאת לא מתכוונת לחזור ליער…"

"ובדיוק בגלל זה אתה צריך לבוא איתי, לא להישאר כאן לבד!"

"אני לא לבד, אני עם גרייס ופרסי ו…"

"אתה יודע למה התכוונתי!" קטעה אותו ג'סי, "אתה חבר הצוות שלי, אתה אמור לבוא איתי, לא עם חבורת ההיפים הזאת!"

"או שאת תישארי כאן איתי", ענה ג'יימס.

"ריק שחרר אותנו מהמשימה הזאת. הוא אמר שתחזור איתי למשימות הרגילות".

"וממתי את מקשיבה לכול מה שריק אומר?" שאל ג'יימס, "את סחטת אותו, איימת שתתפטרי. הוא רצה שנהיה כאן ביער ורידיאן ונעזור לגרייס".

"ככה משיגים דברים בימינו. אם אתה לא רוצה שהגנרל שלך ידרוך עליך, אתה צריך להיות אסרטיבי, לא לוותר ולהסכים לכול מילה שלו".

"הבנתי", אמר ג'יימס, "אני צריך להיות אסרטיבי!"

"בדיוק!"

"אם כך, אני עומד על דעתי להישאר כאן ולבצע את המשימה".

פניה של ג'סי האדימו. נראה היה שהיא עומדת להסתער על ג'יימס ולהחטיף לו אגרוף, ואפילו וויזינג חש בכך, ומיהר לרחף אל מול המאמן שלו ולחסום את דרכה.

"ג'סי, אם לא טוב לך כאן, את לא חייבת להיות כאן", התערבה גרייס.

"אני לא יכולה לעזוב את ג'יימס. אנחנו צוות. מה את מבינה בזה?"

"לא נראה שההוראות של ריק כל כך חשובות לך. למה את להוטה למלא דווקא את זאת?"

"זה לא קשור לגמד. אני וג'יימס היינו צוות הרבה לפניו, אפילו לפני הגנרל שהיה לפניו. הוא לא מי שיהרוס את זה".

"זה לא הוא, ג'סי, זה ביני לבינך", אמר ג'יימס, "אם אנחנו לא מסוגלים להיות עוד ביחד, אולי עדיף שניפרד, לפחות בינתיים".

הוא דחף בעדינות את וויזינג הצידה, כדי שלא יסתיר לו את ג'סי.

"ולאן אני אלך? אני לא יכולה לעבוד לבד, כולם יודעים שזה מסוכן מדי".

"תמצאי לך חבר צוות אחר".

"אתה מכול האנשים מציע לי דבר כזה?"

ג'יימס שתק. כולם הביטו בו במבט שואל, אך הוא הסיט את עיניו מהם.

"לא רציתי להתחיל לאיים", אמרה ג'סי, "אבל אם אני עוזבת את היער הזה בלי ג'יימס, הפעם הבאה שתפגשו אותי תהיה נגדכם".

"מה?!"

"מה ששמעתם. אתם רוצים שאף אחד לא יהרוס את היער הזה? בהצלחה עם להגן עליו מפניי!"

"את לא מפחידה אותי", אמר ג'יימס בשלווה, "עם שלושה פוקימונים ששניים מהם לא מפותחים…"

"אני יכולה לגבור על כולכם ביחד ולא כדאי לכם לנסות אותי".

"באמת? בסדר, וויזינג, אני בוחר ב…"

"לא", הפעם פרסי התערבה, "אנחנו צריכים את הכוחות של הפוקימונים שלנו, לא יעזור לבזבז אותם על קרבות מיותרים. ג'יימס, אולי פשוט תלך עם ג'סי, וריק ישלח צוות אחר".

"אל תקשיב, ג'יימס", אמרה גרייס, "אם תיכנע לה, היא תמשיך לסחוט אותנו בכול פעם שהיא תרצה משהו. כולנו יודעים שאנחנו יכולים לנצח אותה".

"בבקשה, נראה אתכם", חייכה ג'סי.

"הביטחון שלה לא מוצא חן בעיניי", הודה ג'יימס.

לרגע אחד הם רק עמדו זה מול זו בעיניים זועמות כפי שפרסי לא ראתה מעולם. היא לא חשבה שג'סי וג'יימס יכולים לריב כל כך.

"אני יכול להציע פשרה?"

כולם הביטו לעבר ברגר, ששבר את השתיקה.

"אני יודע שאני חדש כאן ולא מכיר אתכם, אבל נראה לי שאני יודע איך אפשר לפתור את זה. אם ג'סי לא רוצה לגור ביער וג'יימס רוצה להגן עליו, זה בכלל לא סותר. למה ששניכם לא תישארו בעיר קרובה, למשל ורידיאן או פיוטר, ונתקשר אליכם בכול פעם שנצטרך את עזרתכם? הרי לשניכם יש פוקימונים שיכולים להביא אתכם הנה בזמן קצר".

"יש לו נקודה", אמרה פרסי.

"זה בסדר מבחינתי", אמר ג'יימס, "מה דעתך, ג'סי?"

"בסדר, בתנאי שאם זו המשימה שלנו, לא נצטרך לבצע עוד דברים שגרתיים".

"אני בטוח שזה יהיה בסדר. גם ריק לא היה רוצה שנסתכן. אם כך, סיכמנו", והוא פנה אל גרייס, "שמרי על עצמך. תתקשרי בכול פעם שתצטרכי".

"לא בכול פעם", אמרה ג'סי, "שלא תתחיל להעיר אותנו באמצע הלילה כי היה לך חלום רע".

"זה בסדר. כולנו ילדים גדולים ואני בטוחה שנסתדר", אמרה גרייס.

וויזינג וספירו נחתו בפיוטר יחד עם מאמניהם. בעוד ג'יימס סקר שכונת בתי אבן קטנים במפת הפוקיפון שלו, הוא לא הבחין שג'סי כבר החלה ללכת לכיוון ההפוך, אל מרכז העיר.

"מה אתה עושה?" שאלה אותו כשראתה שג'יימס מתמהמה, "בוא כבר".

"אמור לגור כאן חבר-צוות שנוכל להישאר אצ…"

"אנחנו לא נשארים אצל אף אחד. בוא, הולכים לבית מלון על חשבון צוות רוקט!"

"מה?!" ג'יימס הרים את מבטו, "ריק בחיים לא יאשר את זה!"

"ריק רוצה שנבצע את המשימה. הוא יאשר הרבה דברים".

"אם תמשיכי לסחוט אותו ככה, בסוף יימאס לו ממך".

"ואז הוא יפסיק לתת לנו משימות מעצבנות. תאמין לי, ג'יימס, אתה צריך ללמוד להוציא את המיטב מכול דבר".

"או שהוא יפטר אותך".

"הוא לא", אמרה ג'סי בביטחון, "בפעם הקודמת שהתפטרתי, הוא התחנן שאחזור. הוא יודע שהוא צריך אותי בצוות שלו. הוא לא שווה כלום בלעדיי".

"בסדר", אמר ג'יימס, "ובכול זאת לא הייתי רוצה להעמיד אותו במצב הזה. חוץ מזה, את יודעת שאני רוצה להישאר במשימה הזאת".

"ותראה מה אני עושה בשבילך, רק כדי שאתה תוכל להישאר בה! המעט שאתה יכול לעשות בשבילי הוא לבוא איתי לבית מלון ולהנות קצת, לא?"

ג'יימס גלגל את עיניו לעומתה. ג'סי ידעה שאין לו מה לענות, ושלחה לעברו חיוך ניצחון קטן.

"את יודעת שאין לך סיכוי לשכנע אותי, נכון?"

"אני לא צריכה לשכנע אותך. ריק כבר הסכים שנבטל את המשימה, אתה זה שצריך לשכנע אותי להישאר".

"כבר הסכמת להצעה של ברגר".

"לא הסכמתי שתעשה לי את המוות בגללה", אמרה ג'סי, "קדימה, אתה יודע איך זה ייגמר. תחסוך לשנינו את הריב המיותר הזה כי אין לך סיכוי לנצח".

ג'יימס נשם עמוק. "בסדר", אמר, "הבנתי. את כבר יודעת איך זה ייגמר כי את רגילה שכולם עושים מה שאת רוצה. לא הפעם, ג'סי".

"ג'יימס, אתה רוצה אותי בתור אויבת או לא?"

"גרייס צודקת. את לא יכולה לאיים ככה בכול פעם שאת רוצה משהו. תעשי מה שאת רוצה, תשרפי את יער ורידיאן מצדי, תגידי עד מחר שאין לכולנו סיכוי לעצור אותך. מה את חושבת שתשיגי מזה? שכול העולם ייפול לרגלייך?"

"זה בדיוק מה שאני אשיג. צוות רוקט יודעים שצריך לגרום לאנשים לפחד ממך בשביל להצליח".

"ולמה את חושבת שקוראים לנו צוות רוקט? כי אנחנו צוות. אפילו אנחנו לא יכולים לעבוד לבד. תראי את ריק, הוא יודע להסתדר עם אנשים, ותוך זמן קצר הפך לגנרל! אנחנו כבר 5 שנים בצוות, ומה השגנו?"

"הוא יודע שהוא לא יכול בלעדינו".

"נכון. אבל הוא ינסה אם תכריחי אותו, ואני לא מתכוון לבחון את זה".

והוא טיפס שוב בין שני הראשים של וויזינג, שריחף לאוויר.

"לאן אתה הולך?!"

"אני חוזר ליער", ענה ג'יימס, "תלכי לאן שאת רוצה, רק תעשי לי טובה ותודיעי לי כשתחליטי אם אנחנו עדיין צוות".

ג'יימס נחת ביער ורידיאן בזמן המשמרת של גרייס. לרגע אחד היא לא הייתה בטוחה שזה הוא, אבל העובדה שפירו הכיר אותו ולא השמיע צווחות אזהרה, הרגיעה אותה.

"מה אתה עושה כאן?" שאלה אותו כשהגיע אליה.

"חזרתי", אמר, "אני לא יודע מה יהיה עם ג'סי, אבל אני מקווה שהיא תבחר נכון".

"אני לא סומכת עליה", אמרה גרייס.

"אל תדאגי, היא לא כזאת גרועה כמו ש…"

ג'יימס השתתק לפתע. גרייס הביטה בו במבט שואל.

"קרה משהו?"

"את מריחה את זה?"

גרייס רחרחה את האוויר. נראה שגם בייליף שמה לב לריח באותו רגע, והתכווצה בפחד במקומה. גרייס קראה לפירו, עלתה על גבו והמריאה אתו לשמיים, ג'יימס עם וויזינג מאחוריה. מהאוויר הם יכלו לראות יותר טוב מה קורה כרגע בחלק אחר של היער.

"הנה זה", קרא ג'יימס והצביע על עמוד העשן המיתמר מבין העצים.

יער ורידיאן החל לעלות באש.