פוקימון; במהירות החושך – פרק 49: יריב בלתי-צפוי / איידן סוייר

קולות המולה הציפו את העיר סאפרון שעה שריאן רכב ברחובות, סלוקינג יושב על קורת האופניים שלו. למצוא את ריק בעיר כזאת ענקית הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית. סלוקינג לא הצליח לחוש את הנוכחות של ריק בין המוני האנשים, למרות שהיה מוכר לו. אפילו ראייתו החדה של ספירו, שסרק את העיר מהאוויר, לא הועילה. לרגע אחד חשב לעשות הפסקה מהחיפושים ולהילחם במכון של העיר, רק כדי להוכיח לעצמו שהוא מסוגל להשיג שמונה תגים, גם אם הוא לא יוכל להשתמש בהם להתמודד בליגת הפוקימונים. אבל זה בזבוז זמן, חשב. הוא חייב למצוא את ריק לפני שיסתלק מסאפרון, וממילא אין לו הרבה סיכוי לנצח את מנהיגת המכון.

ריאן זכר היטב את הקרב הקודם שלו נגד סברינה. כשהוא הגיע לראשונה לסאפרון לפני מספר חודשים, הוא היה בטוח שסניזל ינצח את המכון בקלות. הוא זכר שריק הסביר לו שפוקימוני אופל חזקים נגד פוקימונים על-חושיים וגם חסינים להשפעותיהם. ואכן, סניזל תפס את סברינה בהפתעה וניצח בסיבוב הראשון במכון. בתגובה, סברינה בחרה בפוקימון המוזר ביותר שריאן ראה בחייו: פוקימון ששמו אקסגקיוט, שנראה כמו שש ביצים נפרדות זו מזו. אם לא די בכך, הוא לא היה רק פוקימון על-חושי, אלא גם מסוג עשב. ריאן לא חשב שזו תהיה בעיה, כי סניזל היה חזק גם מול עשב. לרוע המזל הוא לא היה חסין לחלוטין להתקפות מסוג זה.

סניזל התחיל את הקרב בקרן קרח, אבל למרות שאחת הביצים שהרכיבה את אקסגקיוט נפגעה קשה, לא נראה שהאחרות הושפעו. גוף אחר של אקסגקיוט ריסס את סניזל באבקת שינה, ובעוד שהיה ישנוני והתקשה להתחמק, גוף שלישי ירה עליו רעל קטלני. למרות שהכאב העיר את סניזל, ההפסד שלו כבר היה מובטח. הוא החל להשתולל, ציפורניו שיספו לכול כיוון ומטחי ברד החלו להציף את המכון, אך במקום להילחם בחזרה, אקסגקיוט התרכז בלרפא את עצמו תוך כדי שהרעל עושה את העבודה. כשסניזל איבד את הכרתו, ריאן החליט לשלוח את הרקרוס, שהיה חזק מול פוקימוני עשב. כעת סברינה יכלה לעשות את מה שהיא הכי טובה בו, ולהשתמש במתקפות על-חושיות. קרן אחת שירה אקסגקיוט הספיקה להשתלט על הרקרוס; סברינה גרמה לו להקיף את המכון בתעופה, לרקוד ריקוד מוזר, להכות בגרזנו ברצפה ולבצע סדרה של שכיבות שמיכה, עד שהמאמץ התיש אותו בלי שאקסגקיוט כמעט נגע בו.

ריאן ניסה להיזכר מתי בפעם האחרונה ויתר על אתגר. בסרוליאן הוא שהה שבוע בלי להתקרב בכלל למכון, אבל עד עכשיו לא חשב על זה בכלל. יכול להיות שהוא מתחיל להתרגל לכך שהוא לעולם לא יתחרה בליגה. לא חשוב אם ימשיך לקרוא לעצמו מאמן פוקימונים ואפילו לזכות בתגים, העובדה הזאת לא תשתנה.

ריאן החליט ללכת למרכז הפוקימונים, שם יכול להיות שריק התאכסן לפחות לזמן קצר, לפני שריאן ישיג אותו שוב. למזלו של ריאן, הוא לא היה טיפש; הוא בהחלט העלה על דעתו שריק יברח מסרוליאן ולא יבוא עמו כמו שהבטיח, וכך גילה שנעלם כבר מוקדם בבוקר. ובכול זאת, הוא הרגיש נבגד. אם חשב שהוא לא מסוגל לכעוס על ריק יותר ממה שגם ככה כעס, כעת גילה שהתבדה: המחשבה על ריק הרתיחה את דמו. "גם אני הייתי רוצה את אחי בחזרה", אמר לו. הוא ידע שריאן לא יוכל לפגוע בו אחרי משפט כזה, וניצל את חולשתו. טוב, זה עזר לו פעם אחת, אבל בפעמים הבאות כבר אין סיכוי. ריאן לא יוותר לו יותר. מצד שני, כעת היה יכול להיות בטוח שלא יוכל לשנוא אותו יותר.

ליד מרכז הפוקימונים שכן בניין המשרדים הענק של חברת סילף, התאגיד הטכנולוגי הגדול ביותר בקנטו. מחוץ לבניין התגודדו עשרות אנשים, נושאים שלטים וצועקים חלק מהסיסמאות שהופיעו עליהם. ריאן זיהה משפטים כמו "עניי עירך קודמים" ו"תנו לעבוד בכבוד". בעבר, הפגנה על המצב הפוליטי כנראה הייתה מעניינת אותו מאוד, אבל לא היום. למצוא את ריק חשוב יותר. הוא קשר את האופניים מחוץ למרכז הפוקימונים ונכנס פנימה.

מרכז הפוקימונים היה מלא יותר מהרגיל, כפי שריאן ציפה מעיר גדולה כל כך. לפחות עשרה מאמנים דיברו, התווכחו או שיחקו בעת שהמתינו שהפוקימונים שלהם יתרפאו. ריאן התקרב לשתי ילדות צעירות שישבו על הרצפה והיו שקועות במשחק קלפים. הוא לא שיחק מאז שעזב את ניו-בארק לראשונה, והתעניין לראות מה קורה במשחק. כשכבר היה קרוב אליהן, אחת הילדות הרימה את מבטה – ומיד נפלה לאחור בבהלה.

"מה קרה?" שאל ריאן.

"זה פוקימון…"

"זה בסך הכול סלוקינג. הוא לא יעשה לך כלום".

"היא קצת מפחדת כרגע מפוקימונים על-חושיים", אמרה חברתה, "היה לה ניסיון לא נעים עם סברינה".

"אהה, הבנתי. בכול מקרה, סלוקינג לא מזיק".

"תחזיר אותו בבקשה לפוכדור".

במחשבה שסלוקינג כבר לא יאתר את ריק אם לא מצא אותו עד עכשיו, ריאן השיב אותו לפוכדור. הילדה נרגעה מעט וחזרה להביט על הקלפים שלה.

"אם אנחנו כבר מדברים, אולי אתן יכולות לעזור לי למצוא מישהו".

"מי?"

"הוא בגילי, בגובה שלי, עם שיער חום ארוך…"

"והוא מאוד דומה לך?" שאלה הילדה.

"כן! ראית אותו?"

"נפגשנו אתמול. הוא והחברה שלו השאירו כאן את הפוקימונים שלהם לטיפול, אבל היום בבוקר הם כבר לא היו כאן. הם כנראה עזבו עם הזריחה".

"ואת יודעת לאן הם הלכו?"

הילדה משכה בכתפיה. "אם תראה אותם, תמסור להם שוב תודה".

"תודה?"

"הם הצילו אותי ואת הפוקימון שלי. בזכותם קראבי תהיה בסדר".

הילדה העיפה מבט מודאג לכיוון חדר הטיפולים, אבל שכנעה את עצמה שהכול בסדר, וחזרה להביט בריאן.

"בסדר… אני אמסור להם".

והוא סב על עקביו ויצא ממרכז הפוקימונים.

כעת ריאן שוב היה בנקודת ההתחלה. ריק יכול להיות בכול מקום בעיר הענקית הזאת, וריאן יזדקק להרבה מזל כדי לתפוס אותו. רק דבר אחד השתנה: ריאן ידע שהוא טעה. הוא כן מסוגל לשנוא את ריק יותר ממה שחשב. כל עוד עשה מעשים רעים כמו לגנוב, לשקר ולהלשין, הכול עוד היה מוצדק, איכשהו; אבל להציל ילדה ואת הפוקימון שלה? באיזו זכות ריק עושה דבר כזה? הרי הוא אמור להיות הרשע בסיפור, ואיך ריאן יוכל להמשיך לשנוא את ריק אם יעשה דברים כאלה?

ואז חשב על רעיון חדש: אם לא ימצא את ריק עד הלילה, ישלח את ספירו לחפש אותו שוב. בלילה יהיו הרבה פחות אנשים בחוץ, ולספירו יהיה הרבה יותר סיכוי למצוא את ריק. ערים גדולות כמו סאפרון מוארות בשלל פנסי רחוב, כך שלא יהיה לו קשה בכלל לראות בלילה. נותר לו רק לקוות שריק עדיין יהיה שם.

ובאותו הלילה, ספירו אכן חזר מהסיור וקרא לריאן לעקוב אחריו. ריאן ציית והחל לדהור אחריו ברחובות העיר, חוצה בניינים גבוהים ומוארים ברכיבה, מדווש אפילו בירידות. בסופו של דבר ראה אותו. ריק צפה אל הרחוב הראשי מסמטה חשוכה, נראה כאילו הוא שומר שם על משהו. ריאן הצטער שלא יכול היה להיות חשאי יותר, אבל כשעליו לעקוב אחר ספירו, זו בעיה. אבל לא נורא, חשב. ריק היה שם, ואין לו סיכוי בקרב פוקימונים.

גם ריק ידע את זה; הבעה של חוסר אונים התפשטה על פניו למראה ריאן.

"ריאן!" קרא.

שמו של ריאן הדהד בין הבניינים הגבוהים. דומה היה שהכול השתתק סביב, למרות שהסמטה הייתה ריקה ודוממת. הם נעצו עיניים זה בזה.

"אין לך לאן לברוח", אמר ריאן, "אני לא אוותר לך הפעם".

"איך מצאת אותי?"

"בטח לא חשבת שתמשיך לברוח לתמיד".

נראה שריק קפא במקום. ריאן חייך בעונג. הוא היה מוכן לרגע שבו יעשה את התנועה הכי קלה, גם אם רק ינסה לשלוף פוכדור או לברוח. אבל הפוקימונים שלו במיעוט, ואין לו אופניים. לא חשוב מה ריק יעשה, ריאן ינצח. לרגע נראה היה שהוא עומד לוותר – ואז שלח יד לחגורתו וצעק:

"פוריגון, אני בוחר בך!"

ריאן כבר היה מוכן לקרב, וספירו עמו. ספירו זינק על ריק, מוכן לכסח אותו, כשלפתע פיצוץ חזק נשמע מן הסמטה. ריק כשל פנימה, נראה שהוא מנסה לגרור את עצמו לריצה, וריאן וספירו כמעט השיגו אותו בקלות. לרגע אחד חשב ריאן שריק רק ניסה להסיח את דעתם – הוא לא ראה אותו שולף פוכדור בשום שלב – אבל אז הפוקימון זינק מן הסמטה האפלה. הוא הביט סביבו בעיניו המשושות, רגע לפני שזיהה את ספירו כיריבו ואת ריאן כמאמן שלו. זרם משולש של אש, חשמל וקרח נורה לכיוון שניהם, בעוד ריק ודמות נוספת נעלמים מן העין בהמשך הסמטה.

"ככה אתה מפקיר פוקימון שלך, ריק?" קרא אחריו ריאן, "איבדת כל טיפת מוסר?"

אבל נראה שריק מתעלם. אין ברירה, חשב ריאן, פוריגון ייאלץ לשלם על חוסר האחריות של מאמנו. לרוע המזל, ספירו היה חלש לחשמל וגם לקרח, וההתקפה של פוריגון חיסלה אותו לחלוטין. ריאן ניסה לנצל את המולת הקרב כדי לרוץ בעקבות ריק, אך פוריגון הבחין בו ושלח לעברו קרן-איתות, שפגעה בחלון של בניין סמוך. מטר של זכוכיות צנח על ריאן, והוא ידע שיהיה עליו להילחם.

"קרוקונאו, אני בוחר בך!"

קרוקונאו זינק מוכן לקרב. לא נראה היה שגופו של פוריגון בנוי במיוחד לעמוד בהתקפות פיזיות, וקרוקונאו שעט לעברו, לסתו הכבדה שלוחה קדימה. פוריגון ירה לעברו את תותח הזרם החשמלי שלו, אך פספס, וקרוקונאו תפס אותו בטלפיו והתכונן לנשיכה. נראה שפוריגון עומד להיפגע, אך לפתע, ברק בשלל צבעים עבר בגופו, ושיניו של קרוקונאו כמו פגשו באבן קשה. זה נראה כאילו פוריגון שינה לחלוטין את הרכב גופו, ובאותו רגע זינק קדימה מזרועותיו של קרוקונאו היישר אל לסתו. קרוקונאו זעק בכאב.

"אם הוא עשוי עכשיו מאבן, בטח מים ישפיעו עליו!"

מטח מים כבד נורה מפיו של קרוקונאו. לא נראה שפוריגון נפגע קשה יותר מפוקימון רגיל, אך כוחות המים של קרוקונאו היו אדירים. לרגע אחד ריאן כבר היה בטוח שהניצחון שלו, אך שכח מהי החולשה של קרוקונאו. תוך שניה, זרם המים הפך לחשמלי, והחשמל חדר היישר אל ראשו של קרוקונאו האומלל. ריח מחליא של בשר חרוך עלה באפו של ריאן, והוא מיהר להשיב את קרוקונאו לפוכדור, לפני שיהיה מאוחר מדי.

"סניזל, אני בוחר בך!"

לשסף את פוריגון לא יעזור, הבין ריאן, אבל אולי עוד יש סיכוי להקפיא אותו. פוריגון ירה שוב את המתקפה המשולשת שלו, אך הוא היה איטי בהרבה מסניזל, שהתמחה בזריזות. הוא קפץ מצד לצד, זינק על קירות הבניינים והשאיר אחריו שובל של ברד, שניתך בזעם על ראשו של פוריגון. סניזל הוסיף לנוע במהירות-על, מתחמק ממתקפות משולשות וקרני איתות ששלח לעברו פוריגון. נראה שהוא השתמש שוב בהמרת הרכב גופו כדי שיושפע פחות מהקור, אך עדיין ספג נזק לאט לאט.

"כל הכבוד, סניזל!" קרא ריאן.

אך אז, פוריגון עשה דבר משונה נוסף: הוא הביט בסניזל במבט חודר, וקרן לייזר ירוקה בקעה מאחת מעיניו, כמו כוונת של צלפים. ברגע שפוריגון הצליח להישיר את מבטו אל סניזל, נקודה ירוקה סומנה לשבריר שנייה על גופו, רגע לפני שתותח-זרם קטלני נורה שוב מפוריגון. זו הייתה המתקפה עם הכי פחות סיכוי לפגוע, אך ברגע שסניזל התחמק ממנה, הזרם שינה את כיוונו באוויר והתביית עליו. סניזל אפילו לא ראה את זה מגיע. הוא צנח משותק ופצוע על הכביש, מובס כמעט לחלוטין. סניזל ניסה לקום, אך פוריגון גהר מעליו, משחרר תותח-זרם קטלני נוסף שחיסל את סניזל.

"בידריל, אני בוחר בך!"

אם יש דבר אחד שריאן עוד יכול היה לקוות אליו, הוא שפוקימון פראי משתולל יוכל להביס סוף סוף את פוריגון. פוריגון השתמש שוב במתקפה המשולשת, אך הדבר רק הרגיז את בידריל, והיא צללה לכיוונו בזעם. היא דקרה את פוריגון שוב ושוב בעוקצים שלה. פוריגון הפך את גופו לסוג רעל, שחסין לרעלים וגם עמיד מול פוקימוני חרק, אך בידריל תקפה אותו בסופה של דקירות, והנזק המועט שגרמה לו בכול דקירה החל להצטבר. פוריגון ירה את תותח הזרם שלו, אבל בידריל חגה סביבו כל כך מהר, עד שאפילו מטווח אפס הצליח לפספס אותה. הוא ניסה לשרוף את בידריל במתקפה משולשת, אבל זה כבר היה מעט מדי ומאוחר מדי, לפני שצנח על הקרקע מדקירה אחת אחרונה.

ריאן השיב את בידריל לפוכדור לפני שתספיק לפנות נגדו. לרגע אחד רק בהה בפוריגון, לא מאמין שהצליח להביס את אחד הפוקימונים הקשוחים שראה מעודו, וגם שבידריל הועילה לו סוף סוף. ריק כנראה כבר הספיק להתרחק מאוד. לא יהיה טעם לרדוף אחריו, אבל הוא בהחלט יוכל לקחת לו את הפוקימון. פוריגון אינו פוקימון מפותח, ובהחלט יהיה תוספת מעולה כשיפנה אותו נגד ריק…

ואז, אורות כחולים הבהבו, וסירנות משטרה נשמעו מכול עבר. ריאן היה מוקף בשלוש מכוניות משטרה אשר צצו כל אחת מכיוון אחר. באור המסנוור, ריאן הספיק לראות צלליות של שוטרים יוצאות מכול רכב, ונראה שהם מכוונים לעברו אקדחים. שוטר אחד ניגש אליו ובלי לשאול שאלות אזק את ידיו.

"מה זה?" נדהם, "מה אתם רוצים ממני?"

"מיתמם, מה?"

"אבל באמת לא עשיתי כלום!"

"ספר את זה לשופט. עשית כל כך הרבה רעש, שכול הרחוב ראה מה הלך פה".

"על זה אתם עוצרים אותי? על קצת רעש?"

"ועל השוד הקטן שניסית לבצע", ענה השוטר.

נשימתו של ריאן נעתקה. הוא באמת לא ידע על מה הם מדברים. ואז הבין: הדבר שריק שמר עליו היה השותף שלו, זה שנעלם יחד אתו, בזמן ששדד את הבנק. הם הסתלקו, וריאן בטיפשותו נשאר במקום. גם פוריגון היה כנראה חלק מהמלכודת המתוחכמת. היו לו יתרונות רבים על ריק, זה נכון, אבל ריק לא יהסס להשתמש באלה שעומדים לרשותו.

"יש לך הזכות לשמור על שתיקה. כל מה שתגיד עלול לשמש נגדך בבית המשפט".

ובעוד הוא מובל לאחת הניידות, ריאן תהה אם סיבה אחת נוספת לנקום באחיו באמת משנה משהו.