פוקימון; במהירות החושך – פרק 152: קשה באימונים / איידן סוייר

פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר

מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398

הערה: חלק 5 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע, ביום שבת.

– – – – –

המפרץ במזרח קנטו השתנה לבלי הכר בשנה האחרונה: בעבר היו שוחים בו פוקימונים באקראיות, אבל לרוב מתרחקים מהמים המזוהמים ונראים לעתים נדירות בקרבת תחנת הכוח. כעת הוא היה מלא תמיד בפוקימונים ממינים שונים, במים ומחוצה להם, שהתאמנו בסדר מופתי כמו שאף אחד שם עוד לא ראה אצל אף פוקימון בטבע.

עשרות פוקימונים עמדו במעגל וצפו בקרב שהתחולל בין טנטקול, מדוזה כחולה בעלת שתי זרועות, לקראבי, סרטן קטן. הם התחילו מהיאבקות במים בזרועות ובצבתות, אולם קראבי, שידע גם ללכת על הקרקע, מיהר לשחות אל החוף, הרחק מהישג זרועות הארס של טנטקול. מהחוף קראבי ירק בוץ על טנטקול, שניסתה להתחמק, לפעמים הצליחה ולפעמים לא. היא ירתה בחזרה קרניים על-חושיות, והכוחות נותרו דיי שווים. כשטנטקול הרגישה שהיא עומדת להפסיד, זינקה מהמים בניסיון ללפות את קראבי בין זרועותיה הרעילות, אבל קראבי הצליח להתחמק מההתקפה. חסרת אונים על היבשה, קראבי מיהר אל טנטקול והנחית עליה מכת פטיש כואבת בעזרת הצבת שלו. הקרב נגמר.

<מה זה היה?> נשמע קול בראשם של הנוכחים, <טנטקול, למה יצאת מהמים?>

<קראבי עמד לנצח. ידעתי שאין לי סיכוי אם אני אמשיך לירות קרניים על-חושיות>.

<אין לך סיכוי ביבשה. זו לא הסביבה הטבעית שלך>.

<העדפתי לקחת את הסיכון…>

<יכולת לוותר על הסיכון! יש דרכים הרבה יותר יעילות מלהמשיך לתקוף. במקום לחשוב על המתקפה הבאה שלך, תחשבי איך את יכולה לנצל את המצב לטובתך. מה דעתך, למשל, לצלול למים ולנוח, מוגנת מההתקפות של קראבי? אז תוכלי לעלות מעל פני המים כשהוא לא מצפה לכך, לתקוף ולצלול שוב מייד. התקפות פתע הן טקטיקה מצוינת שלא ניצלת בכלל>.

הטלפת הופיע מבין קהל הפוקימונים ונעמד במרכז המעגל. זה היה סלוקינג, ואותו ליווה אחיו סלוברו.

<תזכרו נגד מי אתם נלחמים>, כעת היה זה סלוברו שחשב אל תוך מוחם, <כשבני האדם יבואו לתקוף את המפרץ שוב, הם ישתמשו במגוון תרגילים שאתם אפילו לא מעלים על דעתכם. אתם לא יכולים להיות מוכנים לכולם, אלא רק לנסות להיות טובים לפחות כמוהם>.

צלילי מחיאות כפיים איטיות נשמעו מעליו. סלוברו וסלוקינג ידעו מה המשמעות של זה: מחיאות כף היו מחווה אנושית שפוקימונים מעולם לא השתמשו בה. הם הביטו למעלה, וראו שעל ראשה של גרידוס ענקית שהתנשאה כמה מטרים מעליהם, ישב קלפרי קטן וצפה בהם.

סלוברו וסלוקינג שלחו את הפוקימונים להפסקה, בזמן שקלפרי החליק מעל ראשה של גרידוס.

<ביקשנו ממך להביא פוקימון על-חושי>, חשב סלוקינג לעבר גרידוס.

<לא פוקימון על-חושי, אבל יודע מה שצריך>. אפילו במחשבות, מילותיה של גרידוס נשמעו יותר מכול כמו שאגה אדירה.

<זה נכון>, הוסיף קלפרי.

בלי מילה נוספת, קלפרי נעלם לנגד עיניהם והופיע שוב בצל סלע גדול. סלוקינג וסלוברו הנהנו והלכו לשבת ליד הסלע עם קלפרי.

<עבודה יפה, גרידוס>.

<מאיפה למדתם לאמן ככה פוקימונים?> שאל קלפרי, <אתם ממש כמו מאמנים אנושיים>.

<פעם היה לנו בן-אדם>, ענה סלוברו, <בעזרתך אולי נוכל לחזור אליו>.

<גם לי היה בן-אדם, ואני לעולם לא אחזור אליו. הוא נטש אותי כי הייתי קטן וחלש מדי בעיניו. מאמן ראוי לשמו לא נוטש את הפוקימונים שלו>.

<האדון שלנו לא נטש אותנו. נלקחנו ממנו בכוח. היינו מוצאים אותו בעצמנו אם הייתה לנו דרך>.

<ואיך אני יכול לעזור לכם?>

<למד אותנו להתעתק>, ענה סלוקינג, <אנחנו יודעים איפה הוא גר, אבל אנחנו לא יודעים איך להגיע לשם. אם נוכל להתעתק לשם, מספיק שנחשוב על המקום, כדי שנוכל להיות שם מייד>.

<לא יכולים ללכת!> נשמעה שוב שאגה במוחם.

כולם הסתובבו לעבר גרידוס. היא עדיין הייתה שם והביטה בהם בזעף, אם כי זו הייתה הבעתה הרגילה.

<אבל הגיע הזמן שלנו ללכת, גרידוס>.

<סלוברו וסלוקינג עזרו לפוקימונים. סלוברו וסלוקינג הגנו על פוקימונים מאנשים רשעים. אם סלוברו וסלוקינג ילכו, פוקימונים לא יוכלו להגן על עצמם, ואנשים רשעים יהרגו ויתפסו פוקימונים!>

<התחזקתם מאוד בזמן שהיינו כאן. למדתם כל מה שאתם צריכים כדי לשרוד. אם רק תמשיכו להתאמן, לא תצטרכו אותנו יותר>.

<גרידוס לא תשרוד!> היא שאגה בקול, <גרידוס גדולה וגרידוס חזקה, אבל אפילו גרידוס לא יכולה לשרוד אנשים רשעים בלי סלוברו וסלוקינג>.

<אני מבין למה>, קלפרי גלגל את עיניו, וסלוברו וסלוקינג נזהרו שלא לשדר את המחשבה הזו הלאה לגרידוס. לרגע אחד הם רק הביטו זה בזה, עד שלסלוקינג עלה רעיון.

<יש לי רעיון>, חשב, <מה אם רק אחד מאיתנו יילך?>

<אבל סלוברו וסלוקינג לא יכולים להיפרד! סלוברו וסלוקינג זה ביחד!>

<אם אין ברירה ואחד מאיתנו חייב להגן על המפרץ, זה מה שנעשה. אבל לפחות לסלוברו תהיה הזדמנות לחזור אל האדון>.

כבר למחרת, האימונים היו בשיאם, כשקלפרי ניסה ללמד את סלוברו מה שהוא יודע על התעתקות. סלוברו הרגיש קצת טיפש שהוא, פוקימון על-חושי, מנסה ללמוד להתעתק מפוקימון רגיל, אבל השתדל לא להראות זאת לקלפרי.

<זה בדיוק כמו טלפתיה>, חזר קלפרי, <אבל במקום לחשוב על פוקימון אתה חושב על מקום, ובמקום לחשוב איך להעביר לשם מילים, אתה חושב איך להעביר לשם את עצמך>.

<אם זה כל כך פשוט, למה זה לא מצליח לי?>

<אתה רק צריך להתאמן. אתה יודע שאתה מסוגל>.

בינתיים, קרוב יותר למים, סלוקינג והשאר המשיכו כרגיל בשגרת האימונים, וגרידוס לצדו.

<גרידוס שלנו חזרה ממסע ארוך, בו חיפשה עבורנו פוקימון שיודע להתעתק. היא עשתה עבודה מצוינת אבל הפסידה הרבה אימונים. אני רוצה שנראה לה מה אנחנו יודעים לעשות, אבל הפעם נתחלף בתפקידים: אנחנו נילחם, ואתם תתנו לנו פקודות ותגידו איפה אנחנו טועים. אני צריך שני מתנדבים>.

ראשו של סלוקינג הוצף בקולות. לשמחתו, כמעט כולם רצו להיות הפעם בתפקיד המאמן.

<בסדר, קראבי, אתה תהיה המאמן של גרידוס, וטנטקול, את תהיי המאמנת שלי>.

סלוקינג וגרידוס ניצבו זה מול זה. סלוקינג ידע שיש לו חסרון גדול בקרב הזה: עליו להעביר את הפקודות המוחיות בין קראבי לגרידוס, ובכך בעצם גם להילחם וגם לסייע ליריביו בו-זמנית. יחד עם היותו איטי מטבעו, זה לא יהיה קל.

<גרידוס, נשיכה!> ציווה קראבי.

הפתיחה כבר הייתה לרעתו – סלוקינג היה חלש למתקפות מסוג אופל, וגרידוס שעטה לעברו. לא יהיה לו סיכוי להתחמק, והוא עצר בעצמו שלא לעשות דבר בעצמו ולספוג את המתקפה, אלא אם טנטקול תחליט אחרת.

<יהלום עוצמה!>

חכם מאוד, חשב סלוקינג. הוא לא ניסה להתחמק, אלא ירה על גרידוס מאבן האודם הקבועה בקונכייתו, ושתי ההתקפות העוצמתיות פגעו בו-זמנית: גרידוס ספגה את הסלע שהוטח בפיה בדיוק כשנשכה את סלוקינג. היא שאגה בכאב, נאלצת לפעור את פיה ולשחרר מבין שיניה את סלוקינג, שאמנם נפגע קשה אך שוב יכול היה לתקוף.

<זעם דרקון!>

להבות סגולות נורו לעבר סלוקינג, אבל בפקודתה של טנטקול, הוא החל לרחף מעלה בכוחו הטלקינטי. גרידוס ניסתה לירות לעברו להבות נוספות, עד שהיה הרחק מחוץ לטווח שלה. סלוקינג אמנם היה כבר פצוע קשה, אבל לא הובס עדיין.

<סלוקינג, פרץ ריפוי>.

באוויר, לסלוקינג היה די והותר זמן לרפא את עצמו. הוא היה גאה בטנטקול – נראה שבמקום לבזבז זמן על ריפוי, היא למדה לנצל את היתרונות הנוספים של שדה הקרב, ולהרחיק את סלוקינג מהתקפותיה של גרידוס בעוד הוא חוזר למוטב. גרידוס נותרה חשופה מתחתיו, אבל לא לזמן רב; קראבי פקד עליה להיכנס מתחת למים ולהגן על עצמה, וכך גרידוס עשתה. כעת היתרון היה שלה: שניהם היו מוגנים זה מהתקפותיה של זו, אבל גרידוס יכלה להישאר מתחת למים ככול שרצתה, בעוד סלוקינג נאלץ להתרכז ולכלות את כוחו העל-חושי כדי להמשיך לרחף. יהיה עליו לעשות משהו בדחיפות, אבל הוא חיכה לפקודה מטנטקול.

<המשך עם יהלומי העוצמה שלך!>

סלוקינג החל להטיח סלעים במים. הוא לא ידע היכן גרידוס, אבל כל עוד היא נשארת מתחת למים, היא בסכנה. לבסוף גרידוס עלתה אל פני המים, וירתה קרן עוצמתית וממוקדת במיוחד – קרן-על. לולא סלוקינג היה מרפא את עצמו, הוא היה מחוסל כעת. הוא נפל מעוצמת הקרן, והיה מתרסק לולא בלם את נפילתו ברגע האחרון בכוחו העל-חושי. גרידוס שוב יצאה מהמים לעברו. לא היה לה כוח לתקוף אחרי קרן העל, מה שנתן לסלוקינג מעט זמן להגיב.

<גרידוס, נשכי אותו שוב, בזמנך החופשי>.

<סלוקינג, מהר! מכת זן!>

לומר לסלוקינג למהר לא היה מועיל במיוחד, אבל הוא החליט להתעלם מכך ולתקוף. גרידוס כבר פערה את פיה, וכדי לא לסיים את המתקפה בין מלתעותיה, סלוקינג כיוון לגחונה הארוך. הוא ירה את עצמו לעברה בכוחו הטלקינטי, ראשו קדימה, ונכנס עמו בגופה. גרידוס השתנקה. לכמה רגעים היא רק התפתלה, מנסה למצוא את הכוח להמשיך לתקוף.

<קדימה, גרידוס, אל תוותרי!> חשב קראבי בכול כוחו.

אבל גרידוס כבר הייתה פצועה מאוד ותנועותיה מגושמות, והיא בקושי הצליחה לכוון את עצמה. לפני שהצליחה לתקוף, סלוקינג הביס אותה ביהלום עוצמה נוסף שכיוון היטב, וגרידוס העלתה ענן גדול של אבק כשצנחה על החול בכול כובד משקלה.

<עבודה מצוינת, טנטקול!>

<גם אתה היית לא רע>.

טנטקול רק סיימה לחשוב זאת, ומייד התחילה להשתנות. גוף המדוזה שלה נפתח, מפנה מקום לזרועות ציד רבות נוספות לצמוח ממנו, בנוסף לצבת אכזרית למראה. גם גופו של קראבי גדל לפחות פי שלושה מגודלו המקורי, והצבת השמאלית שלו גדלה אף יותר, כפליים מהימנית. כתר סלעי למראה צמח כעת על ראשו. סלוקינג לא ציפה שזה יקרה, אבל שני הפוקימונים בכול זאת הפגינו כישורים מצוינים בקרב, והתפתחו לקינגלר וטנטקרול.

כל הנוכחים ניגשו לברך את קינגלר וטנטקרול על הקרב המרהיב, בעוד סלוקינג ניגש לטפל בגרידוס. לא היו לו כישורי ריפוי מלבד היכולת לרפא את עצמו, אבל הוא לפחות יכול היה לחוש את הכאב שלה, ולהקל עליו מעט בעזרת זרמי מים צוננים. לפתע, משום מקום, סלוברו הופיע לצדו.

<סלוברו!> התרגש סלוקינג, <עשית את זה בעצמך?>

<לגמרי בעצמי>, ענה סלוברו, <איך את מרגישה, גרידוס?>

<גרידוס כואב. כואב מאוד>.

<אלה רק חבלות שטחיות, גרידוס קשוחה כמוך תתגבר עליהן בקלות. מחר תרגישי כמו חדשה>.

<כלומר, כמו גרידוס חדשה. הוא לא מתכוון שתרגישי כמו מג'יקארפ>.

הם לא החליטו אם הנהמה של גרידוס נשמעה יותר כמו צחוק או כמו זעם.

<בכול מקרה>, המשיך סלוקינג, <אני מקווה שהוכחנו לך שהפוקימונים שחיים כאן למדו המון בתקופה שהיינו איתם. הם לא צריכים אותנו יותר. בקרוב גם את תהיי כמוהם>.

<רגע אחד>, גרידוס ניסתה להזדקף, <סלוקינג אמר שיישאר! סלוקינג אמר לא אמת!>

<אני מצטער, אבל לא ראיתי אפשרות אחרת. אני בטוח שתביני>.

<סלוקינג שקרן כמו בני-אדם!>

היא שלחה את צווארה בניסיון נואש לנשוך אותו בזעם, אבל עדיין התקשתה לתקוף כהלכה. סלוברו אחז בידו של סלוקינג והשניים נעלמו כאילו לא היו שם מעולם.