פוקימון; במהירות החושך – פרק 149: היד הלבנה / איידן סוייר

פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר

מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398

הערה: חלק 5 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע, ביום שבת.

– – – – –

ריאן עשה את עצמו חושב זמן רב. למען האמת הוא באמת התלבט; הוא לא ידע אם להחליף את קלף נסיך הלבבות שבידו בניסיון להרכיב יד של יהלומים, ולאבד את זוגו של נסיך היהלומים. להימור כזה יש סיכוי של 25 אחוזי הצלחה, חישב, קצת פחות אם לא סופרים את ארבעת קלפי היהלומים שבידו, קצת יותר אם סופרים את הג'וקרים – הוא התחיל להסתבך עם המספרים. רק כשהדילרית אמרה לו להחליט עכשיו או שהיא סוגרת את הקופה, ריאן מסר לה את נסיך הלבבות. בתמורה הוא קיבל קלף של ארבעה תלתנים. זה לא נורא, הזכיר לעצמו, הוא לא כאן כדי לנצח. אבל בלבו התחיל להרגיש את התסכול האיום שבהפסד מיד לאחר הריגוש שלפניו, ויכול היה רק לדמיין לעצמו איך יהיה לנצח.

"אף פעם לא ראיתי מישהו חושב כל כך הרבה על אסימון בודד", אמרה לו הדילרית.

זה לא טוב, חשב, אסור לו לבלוט. הוא נדד ככול האפשר בין לוחות משחק, דילרים ומכונות, עושה הכול כדי שאף אחד לא ישים לב אליו. אם מישהו מהעובדים יחליט שכדאי לבדוק איפה הוא נמצא בכול רגע נתון, זה יהיה אסון.

כמה ימים קודם לכן, ריאן הביט בשלט הגדול שניצב על חזית הבניין המפואר שבו שכן קזינו כוכב הכסף. השלט בישר על שעות הפתיחה של הקזינו: ערבי שלישי עד ראשון, עד הבוקר. לריאן זה נראה חשוד מאוד; דווקא בערבי שני, הזמן הקריטי לעקוב אחרי ג'ובאני, כוכב הכסף סגור. הוא החליט לבוא לקזינו בלילה שבין ראשון לשני, רצוי אפילו לפנות בוקר, מצויד בתרמוס מלא בקפה חזק במיוחד שיחזיק אותו עד הערב ומשתדל להיעלם מעיניהם של העובדים. בהתחלה הוא חשב שזו תהיה משימה קלה, בהתחשב בעומס האנשים. הוא לא לקח בחשבון שהקזינו מלא גם בעובדים שמשגיחים בשבע עיניים על הלקוחות, חלקם סמויים, במטרה לוודא שאף אחד לא מחזיק קלפים בשרוול או קוביות מזויפות. אפילו אם היה רמאי אמיתי, העונש שריאן היה מקבל בעוון רמאות היה קל בהרבה ממה שייקרה אם ייתפס עכשיו.

"עוד משחק?" שאלה הדילרית.

"אני חושב שאנסה את הרולטה", אמר ריאן.

"לך על זה".

אם הוא לא רוצה למשוך תשומת לב, יהיה עליו להתחיל להמר על סכומים גדולים יותר, חשב ריאן. הוא החליט רק לצפות למשך שניים-שלושה סיבובים לפני שיהמר, אבל בסופו של דבר ייאלץ לבזבז את כספו. ריק בטח צוחק עליו נורא היכן שהוא, חשב, הוא ידע שזה מה שייקרה כשנתן לו את המשימה. כשהוא יחזור לריק, הוא יכריח אותו להחזיר לו את כל הכסף שבזבז כאן, החליט.

בזמן שריאן הסתובב בקזינו כדי לא לבלות יותר מדי זמן עם אף דילר, הוא ניסה למצוא מקומות טובים להסתתר בהם. המחשבה הראשונה שלו הייתה להסתגר בשירותים, אבל זה היה מטופש, העובדים בטוח בודקים שהם ריקים בסוף היום וידעו אם יש שם מישהו. השולחנות הגדולים לא נראו כאילו מישהו מזיז אותם כדי לנקות מתחתיהם, אבל חלקם לא סיפקו מסתור טוב אם ינסה להסתתר תחתיהם, ומתחת לאחרים לא היה מספיק מקום.

"סוגרים את המטבח!" שמע את הברמנית מכריזה.

ריאן הביט לעברה. הוא הבחין שמאחורי בר המשקאות ישנו חלון המוביל למטבחון ובו שני בחורים צעירים שטיגנו המבורגרים וצ'יפס. חדר לעובדים בלבד נראה כמו מקום שכנראה לא יעבור בדיקה יסודית כמו החללים המיועדים ללקוחות, אם ריאן רק יצליח להיכנס לשם. אילו רק היה לו פוקימון שמסוגל להתעתק, הכול היה הרבה יותר קל, חשב ושוב כעס על ריק שלא דאג לו לפוקימון כזה.

ריאן חיכה כמעט שעה עד שייצאו הזמנות האוכל האחרונות ועד שעובדי המטבח יסיימו לסגור אותו, וכשבסופו של דבר הם הלכו הביתה, הקזינו עצמו כבר היה לקראת סגירה. עוד מעט הוא יתחיל להתרוקן מלקוחות וריאן כבר לא יוכל להישאר שם מבלי שייראו אותו. אם הוא לא רוצה לחכות לשבוע הבא, יהיה עליו לפעול עכשיו. בראשו התחילה להתגבש פעולת הסחה.

הקזינו היה רועש כל הזמן ממוזיקה וצלצולים, אבל הפיצוץ מחריש האוזניים נשמע בו היטב והרעיד את כולו. אחת ממכונות המזל התפוצצה בלי סיבה נראית לעין. קהל רב של לקוחות ועובדים כאחד התגודד סביבה תוך שניות ספורות, ואפילו הברמנית, שלא יכלה לנטוש את עמדתה, מתחה את צווארה בניסיון לראות את המכונה מעלת העשן. ריאן ניצל את ההזדמנות לחמוק מאחוריה, להתגלגל מעל לבר ובתנועה מהירה דרך החלון למטבחון. הוא היה משוכנע שאיש לא שם לב – כולם היו עסוקים בניסיונות לחלץ את הפורטרס שהגיע איכשהו לתוך מכונת המזל. אפילו ג'ובאני עצמו הגיע למקום.

"של מי הפוקימון הזה?" שאל בכעס.

איש לא פצה פה.

"אף אחד? זו הזדמנות אחרונה להתוודות ולשלם רק על המכונה ההרוסה", וכששוב לא נשמעה תשובה, "טוב, אני אשמור אותו אצלי בינתיים. הפחדן שהפוקימון הזה שייך לו מוזמן לבוא לקחת אותו בזמנו החופשי".

לרוע מזלו של ג'ובאני, להזיז גוש פלדה במשקל 125 קילוגרם לא הייתה משימה פשוטה. הוא קרא לארבעה גברים חסונים שהרימו את פורטרס מארבעת הקנים שבגופו, והם נעלמו אתו במעלה המדרגות שמהן הגיע ג'ובאני, שכעת עלה בעקבותיהם.

מכאן, ריאן היה צריך רק לחכות. הוא התחבא בתוך ארון מטבח עד שהקזינו נסגר. המשימה הכי קשה הייתה לא להירדם, בעיקר מרוב שיעמום. ריאן אמנם הביא אתו ספר, אבל לא הצליח להתרכז בו במשך זמן רב עד שנמאס עליו, ורוב הזמן עבר באפס מעשה. הוא כבר התחיל לחשוב שג'ובאני לא יבוא לכוכב הכסף ושהוא בכלל נמצא עכשיו במקום אחר, והמשיך לחשוב כך עד הערב, כששמע מפתח מסתובב במנעול וראה את ג'ובאני חוזר לקזינו שלו. ריאן מיהר להציץ בזהירות מחלון המטבחון. הפעם ג'ובאני היה לבדו בלי אף בריון, מלבד פרסיאן שלו שהתחככה ברגליו. כעבור כמה דקות הגיעה אישה מבוגרת לקזינו. ריאן מיהר לצלם אותה. הוא קיווה שהתמונה תהיה ברורה מספיק בתאורה הקלושה של הקזינו, משום שמן הסתם לא השתמש בפלאש.

"ערב טוב, אלינה", אמר ג'ובאני.

"אתה יודע מה על סדר היום?" שאלה האישה ששמה אלינה, "נמאס לי מפגישות שלא קורה בהם כלום".

"הפעם יש לנו עסק רציני. הבוס חושב שיש בינינו בוגדים".

"טוב, לפחות יהיה מעניין".

"זה לא מצחיק", נזף בה ג'ובאני, "אני חושד בלורנס קינג. הנמושה הזה מסוגל לספר הכול אם קצת מאיימים עליו".

"אדם כזה אנחנו צריכים לצדנו, במיוחד אם הוא הולך להיות ראש הממשלה".

"אני בספק אם הוא ייבחר. ראש עיר הבירה זה נחמד, אבל למדינה אין לו מה להציע מלבד השושלת שלו".

"במקרה הגרוע, תמיד אפשר לאיים עליו בחזרה, אם כל כך קל לתמרן אותו", אמרה אלינה, "נדבר על זה כבר בישיבה. אין לי כוח להתעסק בזה יותר ממה שצריך".

ג'ובאני הזיז עבורה כרזה גדולה על אחד הקירות השחורים, שפרסמה את מכון הפוקימונים המקומי של אריקה מאמנת העשב, שהייתה לבושה בלי סיבה בבגד-ים חושפני במיוחד. מאחורי הכרזה התגלתה דלת שחורה, ואלינה פתחה את הדלת במפתח ונכנסה פנימה. שוב ג'ובאני נותר לחכות בחדר הראשי, עד שנכנס לקזינו אדם נוסף.

הפעם ריאן הופתע באמת, כשזיהה מיד את הגבר הבלונדיני הענק והשרירי שנכנס לחדר. הוא לעולם לא היה חושד בו בחברות בצוות רוקט, ואפילו היה חושב שנפלה טעות, אלמלא השיחה עם אלינה שאישרה במה בדיוק מדובר. ריאן נזכר שעליו לצלם תמונה, אבל בעצם לא היה בכך צורך – הוא יוכל פשוט למסור את שמו של סגן סרג'. מרוב בלבול, ניסה לצלם ולשלוח את ידו בחזרה בו-זמנית, ומרפקו נתקל במחבת גדולה שעמדה על הדלפק. פרסיאן נשפה והביטה היישר לכיוונו, וריאן מיהר להסתתר, אבל היה מאוחר מדי.

"מי שם?" קרא ג'ובאני.

"לא אמרת לי שיש לך אורחים", אמר הסגן.

ריאן חיפש בעיניו דרך להימלט, אבל לא ראה שום פתרון למצב הביש שנקלע אליו. עוד לפני שהספיק לחשוב בצלילות, מצא את עצמו מורם מעל לרצפה בזרועו החסונה של סגן סרג'. ג'ובאני תלש את המצלמה מידיו.

"מה יש לנו כאן", אמר ג'ובאני, "עבור מי אתה מרגל, ילד?"

"עבור צוות רוקט", ענה ריאן, "באתי לבדוק אם יש כאן בוגדים".

סגן סרג' הכניס אגרוף לבטנו. למרות הכאב המשתק, ריאן היה בטוח שהוא השתמש רק במעט מכוחו.

"שקרן", אמר ג'ובאני, "אתה אוהב את המטבח הזה? בוא נכניס אותך לארון וניתן לך זמן לחשוב קצת על האמת".

סגן סרג' דחף בגסות את ריאן לארון המטבח בו התחבא בבוקר, אבל הפעם נעל את הדלת. בחושך המוחלט, ריאן כבר לא היה בטוח שלא עדיף לספר להם את האמת – במקרה הגרוע, ריק ישלם.

ריאן לא ידע כמה זמן היה נעול בארון, אבל לפתע הדלת המתכתית נעקרה ממקומה. הוא מצמץ לנגד האור, ומצא את עצמו מביט בעיניו של חיפוש-זבל גדול עם גרזן מזדקר מראשו.

"גרייס?"

"בכבודי ובעצמי", עכשיו ראה גם אותה.

"מה את עושה כאן?"

"מה זה חשוב, עלה על פירו ובוא נטוס מכאן!"

ריאן התכונן לעלות על גבו של פירו מאחורי גרייס ולטוס דרך החור הגדול שהיה פעור כעת בקיר המטבח, כשלפתע נזכר שאסור לו ללכת עדיין.

"אני לא יכול ללכת. פורטרס עדיין כאן".

"אז בוא נמצא אותו מהר!"

הם יצאו אל החדר הראשי של הקזינו והתכוונו לעלות במדרגות, בדיוק כאשר הכרזה של אריקה זזה ממקומה והדלת מאחוריה נפתחה. ג'ובאני הופיע שם ופרסיאן לרגליו.

"אחריהם!" קרא ג'ובאני.

לא היה זמן לעלות במדרגות. הרקרוס שבר את הקיר שהפריד בין החללים, ופירו טס בעקבותיו, ריאן וגרייס על גבו. הם מצאו את עצמם במסדרון ארוך מלא דלתות לבנות, וריאן שלף את הפוכדור של פורטרס.

"פורטרס!" הוא צעק.

נקישה מתכתית חרישית נשמעה בתגובה. הרקרוס זיהה מאין היא מגיעה ופרץ את הדלת הנכונה. הם היו בחדר גדול מלא ברהיטי קזינו ומכונות מזל מקולקלות, וביניהם מצא ריאן את פורטרס, חלש מכדי לתקוף אך בהכרה. ריאן השיב אותו לפוכדור בדיוק כאשר פרסיאן זינקה פנימה אל המחסן. הרקרוס שבר גם את קיר המחסן והמריא החוצה, פירו בעקבותיו, אבל לא מהר מספיק – כשהיו באוויר, פרסיאן הצליחה לירות את יהלום העוצמה שלה לעברו, והאבן פגעה בו בחוזקה. המכה טלטלה אותו כל כך, עד שריאן וגרייס נפלו מגבו. הם פגעו באדמה בכוח, וריאן היה בטוח ששבר משהו.

"מה עושים עכשיו?" גנח.

גרייס הביטה בפרסיאן מזנקת דרך החור בקיר, בדיוק כאשר ג'ובאני יצא מדלת הקזינו. הם החלו להתקרב אליהם במהירות. גרייס ניסתה לקום אך ללא הצלחה.

"פירו", אמרה, "קח מפה את ריאן".

"מה?! מה אתך?"

"אם אנחנו לא יכולים לרכוב עליו, הוא יכול לקחת רק אחד, ואתה צריך לומר מה גילית".

פירו תפס את ריאן בטלפיו והמריא מעלה באוויר. הוא הביט בגרייס מתרחקת מתחתיו בעוד פירו נושא אותו. בינתיים, הרקרוס נחת על האדמה והציב את עצמו בין גרייס לבין ג'ובאני ופרסיאן.

"הרקרוס, ברח מכאן גם אתה".

הרקרוס הניד בראשו ושב לנעוץ את מבטו היוקד בג'ובאני.

"נאמן עד הסוף. אני אוהב את זה", אמר ג'ובאני, "חבל שההערכה שלי כבר לא תועיל לכם".

וג'ובאני נקש באצבעו. זנבה של פרסיאן הזדקף.

– – – – –

במאורת הדרקונים, ריק ולאנס עברו על המסמכים שקיבלו מג'סי, כשצפצוף פוקיפון נשמע.

"זה ריאן, בדיוק בזמן", אמר ריק וענה, "מה קורה, ריאן?"

"ריק", התנשף ריאן, "אנחנו על הגג של תחנת הרכבת בספרון. בוא מהר!"

"מה קרה?"

"פשוט בוא! גרייס בצרות!"

"גרייס?!"

"אתה לא יודע על זה כלום?"

"לא. אבל אני כבר מגיע".

ריק התעתק לשם תוך שניות. על גג התחנה הוא מצא את ריאן עם פירו של גרייס, משום מה, שצווח לעומתו.

"ילדה מטומטמת, מטומטמת…" מלמל ריאן.

"מה גרייס קשורה עכשיו?"

"היא בטח ראתה שאתה שולח אותי למשימה בקזינו, והייתה חייבת לבוא בעצמה. סיפרה לעצמה שזה בסדר כי זה למטרה טובה".

"אני לא מבין. בוא תספר לי בדיוק מה קרה".

במקום תשובה, ריק קיבל נקירה מכאיבה בכתפו. פירו צווח שוב.

"נראה לי שהוא רוצה שתבוא אתו".

"אז כנראה שאין ברירה".

ריק וריאן ניסו לטפס על גבו של פירו – משימה לא פשוטה, בגלל רגל העץ של ריק וגופו הדואב של ריאן, ותנועותיו חסרות המנוחה של פירו לא הקלו עליהם. הם המריאו לאוויר כשהם לא רכובים היטב, וריק נאלץ לתפוס חזק בצווארו של פירו כדי לא ליפול, בעוד ריאן תופס במותניו. תוך זמן קצר הם שוב היו בשמי סלדון. למרות שעפו נמוך היה קשה לראות משהו באור פנסי הרחוב, אבל כשבסופו של דבר הגיעו אל הגן שמחוץ למכון הפוקימונים, ריק הבחין בהתקהלות אנשים סביב בריכה מלאכותית קטנה. שני גושים גדולים צפו בתוכה.

"זה לא נראה לי טוב", אמר.

פירו נחת לייד הבריכה. מקרוב הם יכלו לראות מה צף בה: גופותיהם של נערה ושל הרקרוס עם פניהם כלפי מטה. פירו פלט צווחה נוספת, אשר הפעם לא כוונה לאף אחד, אבל הייתה חזקה ונוראה בהרבה מקודמותיה.

"היי", נשמע קול היכן שהוא בקהל, "זה לא איך קוראים לו?"

"אריק ריילי", נשמע קול אחר, "נראה לכם שהוא קשור?"

לפני שהבין מה קורה, כמה זוגות ידיים החלו לסגור עליו, וריק זיהה בקהל גם כמה שוטרים שכעת התקרבו אליו. פירו נופף בכנפיו בפראות, המריא באוויר מעל כולם וגרם לרוח חזקה כל כך, שפצעה את כל מי שהיה באיזור וחתכה גם בפניו של ריק. שני גראולית'ים משטרתיים מיהרו לתקוף אותו בחזרה בלשונות אש, אבל פירו צלל ותפס אחד מהם, הטיח אותו על השני, ואז חיסל את שניהם בו-זמנית במקור המקדחה שלו. ריק הצליח לחזור לעשתונותיו, שחרר שוב את ופוריאון מהפוכדור, תפס בזנבו של פירו שהפנה את המקדחה לעומתו, ונעלם משם.

כשהופיעו שוב במקדש המים, לאנס הרים את ראשו בבהלה כששמע את ריק צורח בכאב כאשר פירו קודח בהתקף זעם בידו הימנית. ופוריאון זינקה למקום בטוח וירתה קרן קרח שהקפיאה את פירו במקום. לאנס מיהר למשוך את פירו מעל ריק ולהרחיק אותו ממנו, בעוד ריק זועק מכאב ואוחז בידו המדממת.

"ריק, אתה בסדר?"

"שום דבר לא בסדר!" צעק עליו ריק.

לאנס מיהר להביא תחבושת ולחבוש את פצעו של ריק. אין ספק שתישאר צלקת, אבל צלקות נוספות היו הדבר האחרון שעניין את ריק. הוא עדיין ניסה לעכל את מה שראה הרגע בסלדון.