פוקימון; במהירות החושך – פרק 137: חיית הברק / איידן סוייר

פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר

מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398

הערה: חלק 5 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע, ביום שבת.

– – – – –

ארקניינים, זאבים בעלי פרווה מפוספסת וסמיכה במיוחד, הקיפו את הבקתה במעגל. סילוני אש כבדים נורו מלועותיהם הפעורים והעלו באש את קורות הבקתה שוב ושוב, אבל אומסטאר וקבוטופס ריחפו מעל הבקתה על גבם של פידג'יוט ופירו וכיבו את האש בכול פעם לפני שפרצה. פראליגטור, התנין הענק, ניסה לחסום בגופו כמה שיותר מהתקפות האש, בעוד ג'סי צולפת בארקניינים בעזרת מכות חשמל מדויקות להפליא שנורו מפרוותו של ראיקו, חיית הברק האגדית. כל מכת ברק הפילה ארקניין מבלי להותיר לו שום סיכוי, ואחרי שכמה מהם נפלו מחוסרי הכרה, השאר הבינו שאם ברצונם לשרוד את הקרב הזה, עליהם לחסל קודם כל את ראיקו.

ג'סי וראיקו הסתתרו בין עצי היער, אבל לארקניינים לא הייתה שום בעיה לאתר אותם בעזרת חוש הריח שלהם. תוך שניות הם הקיפו את ראיקו במקום את הבקתה וירקו אש לעברו, אבל עד שהאש הגיעה למרכז המעגל, הטיגריס השנחרבי נעלם בזריזות מדהימה שהשתוותה כמעט להתעתקות. הוא קפץ על גזע עץ ומשם נחת על האדמה במרחק כמה מטרים מן המעגל, ובדרך חישמל עוד ארקניין.

"ראיקו, שאגה!" קראה ג'סי.

השאגה של ראיקו הייתה חזקה כל כך, עד שהרוח שיצאה מפיו הסיטה את להביורי האש ממסלולם. כמה עצים התחילו לבעור, אבל סילוני המים שנורו מלמעלה כיבו אותם במהרה. ארקניין אחד הסתער קדימה, אבל במקום לנסות להתחמק, ראיקו עמד במקום וטען את פרוותו בחשמל סטטי. הנשיכה הכאיבה לארקניין הרבה יותר מלראיקו.

"פראליגטור", קרא ברגר מתוך הבקתה, "תעזור לראיקו!"

"אני מסתדרת!" צעקה ג'סי בחזרה.

ובכול זאת פראליגטור רץ אל תוך הקרב, פער את פיו והשתמש במשאבת המים שלו. זרם מים אדיר נורה מפיו. הארקניינים התחמקו בקלות מן המתקפה, אבל האדמה שעליה עמדו הייתה מוצפת תוך זמן קצר, וראיקו השתמש במתקפת הרעם שלו שחישמלה את האיזור כולו – רק ארקניין אחד הצליח לקפוץ על עץ ולהינצל.

"ראיקו, חסל אותו עם נשיכה!"

ראיקו היה כל כך מהיר, שהצליח לטפס על גזע העץ האנכי בריצה. הוא תפס בשיניו את הארקניין, ששאג בכאב נורא, והפיל אותו בכוח על האדמה המוצפת במים מחושמלים. זה היה סוף הקרב.

ראיקו נחת על ארבע רגליו במרחק מה מג'סי. היא הושיטה יד ללטף את ראשו, אבל ראיקו נהם לעברה וחשף את שיניו. ראיקו אמנם ציית למאמנת שלו, אבל עדיין לא חיבב אותה במיוחד.

"זה עדיין יותר טוב מוויקטריבל שלי", אמר ג'יימס.

"כל דבר יותר טוב מוויקטריבל", ענתה ג'סי בשעה שהשיבה את ראיקו לפוכדור בחוסר רצון.

"מה נעשה עם כל הארקניינים האלה?" שאלה גרייס, "הם טעונים בחשמל, לא נוכל לפנות אותם מכאן".

"אלה פוקימוני משטרה שיהיו נחושים למלא את ההוראות שלהם ברגע שיתעוררו. אין ברירה, חייבים להרוג אותם".

"ג'סי, לא!"

"את מעדיפה להישרף בשנתך?"

"יש לי רעיון", אמרה פרסי, "החשמל לא יזיק לראיקו. הוא יכול לסחוב את הארקניינים בחזרה לעיר".

"לתת לו ללכת לבד לעיר? אין סיכוי".

"מה הבעיה? את פוחדת שהוא לא יחזור?"

"הוא הפוקימון שלי, ברור שהוא יחזור. ראית איך הוא מציית לי".

ובכול זאת ג'סי הביטה בחשש בפוכדור של ראיקו, לפני שטמנה אותו שוב במקום מחבואו בתוך חולצתה.

"הוא יחזור", אמר ברגר, "הוא לא יכול לנטוש את המאמנת שלו. זה לא בטבע שלו".

"מי ביקש אותך להתערב?" ג'סי לכסנה אליו מבט, "קודם התערבת בקרב ועכשיו זה. תפסיק להידחף לכול מקום!"

"אל תתייחס", סיננה פרסי.

ברגר חשב לענות לה בעקיצה משלו, אבל פרסי שכנעה אותו שעדיף לו שלא להיכנס לזה. הרוחות נרגעו מעט, אבל עדיין נותרה הבעיה של עשרה ארקניינים ששוכבים בשלולית שתהרוג את מי שינסה להיכנס אליה. במשך כמה שניות הם רק הביטו בה אובדי עצות.

"טוב, אם לאף אחד אין פתרון אחר, נראה שאין ברירה", אמרה ג'סי והושיטה ידה לפוכדורים שלה.

אבל ג'סי אפילו לא הספיקה לחשוב מי מהפוקימונים שלה יוכל לרצוח עשרה ארקניינים בדם קר בדרך הכי פחות כואבת, לפני שצל גדול חלף מעליהם. כל הנוכחים נשאו את עיניהם לשמיים. דרקון גדול וירוק ריחף מעליהם, וכשהתקרב, הם יכלו להבחין בפניו החרקיים וברוכב שישב עליו. חיוך גדול התפשט על פניה של פרסי.

"ריק!" קראה.

הארינמל הדרקוני נחת לידם כשריק ריילי על גבו. הם הביטו בארקניינים המעולפים.

"אני רואה שהיה לכם חתיכת קרב", אמר.

"כן. הארקניינים האלה טעונים בחשמל, אין לנו איך לפנות אותם".

"אין בעיה. פלייגון הוא פוקימון אדמה והוא חסין לחשמל. הוא יישא אותם לווירידיאן בלי בעיות".

ריק ירד מגבו של פלייגון, שתפס בטפריו ארקניין אחד. רעש סטטי נשמע, אבל לא נראה שהוא הפריע במיוחד לפלייגון, שנשא את הזאב הגדול אל העיר הקרובה. בינתיים, טיפוף רגליים קטנות התקרב אליהם, וריק הסתובב. צהלת שמחה פרצה מפיו כשהוא כרע על ברכו ופרש את זרועותיו לקראת הפוקימון האהובה שרצה היישר אליהן – ופוריאון שלו, שנאלץ לנטוש לפני כמה חודשים, שבה אליו עכשיו.

לאחר שכול הארקניינים הועברו בבטחה מן היער, בעזרת ופוריאון שהצטרפה אל פלייגון כדי להגן עליו ולהתעתק משם במקרה שמישהו יתפוס אותם, ריק התפנה לדבר עם חבריו. מיסדריבוס, הרוח דמויית העלמה הצעירה, ריחפה סביב בסקרנות ובחשש קל למראה האדם החדש שהצטרף אל החבורה. עד כה היא ראתה אותו רק פעם אחת, כשהיה מיובש וחסר אונים.

"אז איך היה בהוואן?" שאלה פרסי.

"אני לא יכול לספר לכם עדיין", אמר ריק, "היום בערב תתקיים פגישה של היד השחורה. אני אתקשר אליכם מיד אחריה. אם לא תשמעו ממני, זה כנראה סימן שהבוס כועס עליי מאוד, וכדאי שתקחו את הדברים שלכם ותסתלקו מכאן".

"ומה יהיה עם יער וירידיאן?" שאלה גרייס.

"אני מצטער. עשיתי מה שיכולתי, אבל יכול להיות שתיאלצי להסתדר בעצמך. החדשות הטובות הן שאם הכול יילך בשלום, אני אנסה לפתור את הסיפור הזה אחת ולתמיד".

"זאת אומרת שהיער יהיה שוב בטוח?"

"אני מאוד מקווה".

"מה עם שאר החיילים?" שאל ג'יימס.

"במקרה שתיאלצו לברוח, כדאי שתעדכנו גם אותם. אני לא רוצה שאף אחד ייפגע, אבל גם לא יכול לקחת את הסיכון שמישהו מהם ידע משהו לפני הזמן".

"כמו תמיד", רטנה ג'סי, "שומר לעצמך סודות שמסכנים חיים של אחרים".

"סיפרתי לכם כי אתם חברים שלי. אני אחראי על כל השאר, אבל יש גבול לכמה שאני יכול לסמוך על חבורה של שודדים וגנבי פוקימונים".

"היית צריך לחשוב על זה לפני שהצטרפת לחבורת השודדים וגנבי הפוקימונים הזאת".

"את צודקת. לא חשבתי שאני אצטרך להיות אחראי על אף אחד, ועכשיו כבר מאוחר מדי", הנהן ריק, "ובאותו עניין, אני צריך לדבר אתך בפרטיות, ג'סי".

"מה?!"

ג'סי הופתעה, אבל היא לא הייתה היחידה. גם ג'יימס ופרסי אמרו בדיוק את אותה מילה בו-זמנית, וגרייס וברגר נראו לא פחות בהלם. כולם ידעו שג'סי רק מחכה להזדמנות להיפטר מריק, כדי להסיר מעליה את האיום הכרוך בלהיות חיילת שלו. לדבר אתו בפרטיות זו ההזדמנות המושלמת לבגוד בו, במיוחד כשיש לה פוקימון כמו ראיקו, שבוודאי גם הוא כועס מאוד על האדם שגנב אותו ממאמנו המקורי. החלק המוזר ביותר היה שריק ידע מה ג'סי מתכננת מאחורי גבו – ברגר והשאר דאגו לעדכן אותו. ובכול זאת הוא נראה בטוח בעצמו.

"מה ששמעת", חזר, "בואי איתי רגע לצד".

"ריק, אתה בטוח שזה רעיון טוב?" שאלה פרסי.

"ג'סי היא החברה שמיניתי להחליף אותי כגנרלית במקרה שמשהו יקרה לי. היא חייבת לדעת כמה דברים".

"אתה לא יכול לומר אותם בנוכחותנו?"

"אני מאוד מעדיף שלא".

"תירגעו", אמרה ג'סי, "אם ריק רוצה לדבר איתי לבד, כנראה שיש לו סיבה".

"לפני רגע התנגדת מאוד לעובדה שהוא מסתיר סודות מהחברים שלו".

"אלה לא סודות שלי. אלה פשוט דברים שאתם לא אמורים לדעת, ואם הבוס יתפוס אתכם כשאתם יודעים אותם, שום דבר לא יגן עליכם מפני קריאת מחשבות".

"אתם רואים? הגמד לא משקר, הוא באמת רוצה להגן עליכם".

ריק הביט בעיניה של פרסי, מתחנן להבנה. הרעיון הזה עדיין לא מצא חן בעיניה בכלל, אבל היא לא יכלה להמשיך להגן על ריק בניגוד לרצונו.

"בסדר", אמרה, "ניתן לכם לדבר בשקט".

אבל ברגע שריק וג'סי נעלמו בין העצים, פרסי המשיכה לתצפת לכיוונם בדריכות. למזלם, כל הפוקימונים שלהם היו מחוץ לפוכדורים, מלבד ראיקו שג'סי כנראה מתכוונת לשחרר ביער.

"בסדר", מיהרה ללחוש, "אני אשלח אחריהם את בטרפרי, היא הכי שקטה ומסוגלת להרדים".

"נשמע רעיון טוב", הנהן ג'יימס.

"מצוין. בטרפרי, ת…"

אבל פרסי אפילו לא הספיקה לתת את הפקודה, לפני שחבטה רמה וזעקת כאב הדהדו ביער לפניהם. מאוחר מדי.

= = = = =

גנרל צוות רוקט המכונה אוקיינוס, לבוש בגלימתו ובברדסו הכחולים, הקדים לפגישה באותו ערב. הוא חיכה לבדו בחדר המחומש מול השולחן השחור העגול, עד שדלת המעלית נפתחה, וגנרל נוסף נכנס, רגלו השמאלית נוקשת עם כל צעד. זה היה שועל האש, שבדרך כלל לבש גלימה אדומה, אבל הפעם הופיע בבגדיו הרגילים. הוא התיישב במקומו, מרחק כיסא אחד מאוקיינוס. במשך כמה דקות הם רק ישבו בשקט, אבל אוקיינוס לא יכול היה שלא לשים לב למבטים שעמיתו שלח בו כל הזמן.

"אפשר לעזור לך?" שאל.

"מה הבעיה?"

"אתה בוהה בי כאילו אני זה ששכח את הגלימה שלו".

"לא", אמר הגנרל, "שום דבר".

"אז תוריד ממני ת'עיניים שלך".

הם המשיכו לחכות, אבל במהרה הצטרפו אליהם שלושת הגנרלים האחרים: העורב, מלכת השלג ומכת ברק. העורב גיחך למראה הגנרל בלי הגלימה והברדס, אבל לא אמר דבר. כשכולם היו שם, נדלקו מסכי הטלוויזיה והבוס הופיע בהם כרגיל, מצולם משכמותיו ומטה ועל ברכיו יושב אמבראון ומתלטף.

"שועל האש איתנו. אני מבין שזה אומר שיש לנו חדשות מהוואן. איפה הגלימה שלך, ריילי?"

ריק השתדל לרעוד כמה שפחות.

"היא טבעה בים", ענה, "איבדתי את כל הציוד שלי כשהספינה של צוות אקווה טבעה".

"איבדת את הגלימה שלי?!"

"מה זה חשוב? בסך הכול גלימה…"

"זה רכוש של צוות רוקט שהיה באחריותך! ככה אתה שומר על מה שאני מפקיד בידיך?"

"התמודדתי שם עם דברים הרבה יותר גרועים! לרדוף אחרי ראיקוזה זו לא משימה קלה כל כך!"

"נו? והשגת עבורי את ראיקוזה?"

ריק נאבק שלא להשפיל את מבטו. "לא", אמר, "אבל השגתי משהו טוב יותר".

"טוב יותר מדרקון מזג האוויר האגדי?"

ריק שלף מחגורתו את הפוכדור שעליו היה מוטבע סמל הברק הצהוב.

"ראיקו, חיית הברק האגדית".

"תן לי להבין", אמר הבוס, "אתה מנסה לשכנע אותי שפוקימון חשמלי חזק מהממוצע, טוב יותר מהפוקימון שבכוחו לשלוט במזג האוויר?"

"ראיקו הוא לא סתם פוקימון חזק. הוא המפתח שבעזרתו תוכל לתפוס את כל שלישיית חיות הפרא. ראיקו חזק נגד סויקון, וסויקון חזק נגד אנטיי, ואם תחזיק בשלושתם יחד תהיה בלתי מנוצח מול כל פוקימון, אפילו ראיקוזה".

הבוס הרהר לרגע. "אולי אתה צודק", אמר לבסוף, "למען האמת, זה יותר ממה שציפית ממך. תן לי את ראיקו ואני אשקול לסלוח לך על הכישלון המביך שלך בהוואן".

"לא כל כך מהר", אמר ריק, "אני רוצה משהו בתמורה".

"אתה מעז לבוא אליי בדרישות?!"

"אני רוצה שתשתמש ביד הלבנה כדי לגרום לתאגיד הרכבת לבטל את תוכניות הבנייה ביער וירידיאן", אמר ריק, "ברגע שהיער יהיה בטוח, תקבל את חיית הברק".

"יש לך חוצפה, ריילי. העובדה שאני נותן לך לחיות היא די והותר בעיניי".

"לא בעיניי", ריק לפת את הכדור-מהיר בידו השמאלית, "אתה כבר לא יכול לאיים עליי, בוס. עם ראיקו לצדי, אני יכול לנצח את כל שאר הגנרלים שלך יחד".

"הוא משקר", התערב העורב, "אני אומר שבכלל אין לו ראיקו בפוכדור הזה!"

"אתה רוצה שאני אוכיח לך? קדימה, תקוף אותי ונראה".

"שקט!" אמר הבוס, וריק לא היה בטוח, אבל נדמה היה לו שנימה של חיוך נשמעה בקולו. "אני רואה שבכול זאת למדת משהו, ריילי. אתה מתחיל להתנהג כמו גנרל אמיתי של צוות רוקט. בסדר גמור, אני אפעיל את הקשרים שלי בתאגיד הרכבת. אבל אם אני אגלה ששיקרת לי ואין לך מה לתת לי בתמורה, אני אדאג באופן אישי שזה יהיה הסוף שלך. הבנת?"

"כן, בוס".

"יפה", אמר, "לך אל המחסן ומסור את ראיקו לוונדי. אני אדאג שיגיע אליי משם. הפגישה הסתיימה עבורך".

= = = = =

ג'סי התעוררה בבקתת העץ. ארבוק, פוקימון נחש הקוברה הוותיק שלה, היה כרוך סביב כל גופה וחימם אותה למרות דמו הקר, ועטרת צווארו שימשה לה ככרית. ג'סי ניסתה לקום, אך ראשה הסתחרר מהמאמץ והתחיל להלום כמו פטיש כבד. רק אז היא שמה לב שהיא לא לבד: גם פרסי הייתה עמה בבקתה, אבל הייתה שקועה בקריאת ספר אלקטרוני, עד ששמעה את ג'סי נאנקת בכאב.

"לאט לאט", אמרה פרסי, "לא כדאי שתתאמצי".

"מה קרה לי?" שאלה ג'סי.

"ריק תקף אותך ביער", היא הרכינה את ראשה, "בהתחלה בכלל חשבנו שאת זו שתקפה אותו".

ג'סי התחילה להבין מה קורה. היא שלחה את ידה אל חזה, שם הסתירה בדרך כלל את הכדור-מהיר שלה, ובדיוק כפי שחששה הוא לא היה שם.

"חתיכת…"

"ג'סי, אני מבינה שאת כועסת, אבל בבקשה תשתדלי להיות רגועה".

פרסי צדקה: הדם המפעפע בראשה רק החמיר את הכאב, וג'סי השתדלה לנשום עמוק ולהירגע. אבל תוך כדי שראשה התרוקן, תחושה מוזרה התחילה לעלות בו, ומבלי להבין מדוע, ג'סי מצאה את עצמה לפתע צוחקת צחוק בלתי נשלט.

"ג'סי! הכול בסדר?"

"אז…" היא ניסתה להירגע כדי להרכיב משפט, "אז סוף סוף הוא למד".

"על מה את מדברת?"

"הוא היה חייב להשיג פוקימון אגדי, אז… אז הוא גנב את ראיקו. הוא היה חייב לגנוב אותו! אחרת… לא שהייתי נותנת לו אותו מרצון, אבל…"

גם פרסי התחילה להבין.

"ריק נתן את ראיקו לבוס, אבל הוא רצה שייברח ממנו?"

"הגמד מתחיל ללמוד", הצליחה ג'סי לומר לפני שהתפקעה מפרץ צחוק נוסף.