פוקימון; במהירות החושך – פרק 134: יומנו של ויקטור פוג'י / איידן סוייר

פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר

מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398

הערה: חלק 5 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע, ביום שבת.

– – – – –

5 לחודש השביעי

זה בתקווה היומן האחרון שאני מתחיל לכתוב בשבילך. כבר נמאס לי לכתוב יומנים ולזרוק אותם לפח כשהכול יורד לטמיון, אבל הפעם זה יהיה שונה. אני מרגיש את זה. על מה אני מדבר, "מרגיש את זה", כאילו שאני איזה נזיר ספראוטי ולא מדען מכובד. כמובן, זו לא סתם תחושת בטן שלא מבוססת על כלום, ואני באמת מאמין שהגענו לפריצת דרך במחקר שלנו. אם לא, אני אחנוק במו ידיי את דוקטור יושידה.

שיבוט זה לא דבר קל, ידעתי את זה כשעוד נכנסתי לתחום הגנטיקה. על החלום שלי תמיד העיבו שתי בעיות גדולות: כסף ובירוקרטיה. הפתרון החלקי שמצאתי היה להקים מעבדת מחקר משלי, שם אף אחד לא יישב לי על הראש, וכך הקמתי את מעבדות סיניבר. נכון, אני עדיין צריך להתעסק עם פקידים ממשלתיים שצריכים לאשר כל מחקר ובאים לחטט כשאין להם שום דבר טוב יותר לעשות, אבל לפחות הם היחידים שמתערבים לי בעבודה, לא שום מנהלים או ראשי צוותים. וגם לבעיית הפקידים מצאתי במהרה פתרון יצירתי, שפותר לי גם את בעיית הכסף: לעבוד בחסות מישהו שלא מדווח לממשלה על כל דבר. כן, זה לא חוקי. לא, אף פעם לא חשבתי שמה שאני מנסה לעשות יהיה חוקי, אז זה לא באמת משנה.

צוות רוקט היו הבחירה הטבעית. בכול המדינה אין ארגון חזק יותר, אולי אפילו לא החוקיים מביניהם, והעובדה שהם מתעסקים בפוקימונים רק מסייעת לי. ברור מה אני יכול להרוויח מהם, השאלה היא מה הם יכולים להרוויח ממני? ובכן, התשובה הגיעה במהרה: הבוס של צוות רוקט דווקא יכול להיעזר בגנטיקאי כמוני, והוא ייתן לי את כל המימון שאני צריך. בתמורה, אני צריך לעשות משהו עבורו משהו קטן – למצוא DNA של הפוקימון החזק ביותר בעולם, ולשבט ממנו עותק עבור הבוס. חשבתי שהוא צוחק עליי, אבל הוא היה רציני. מדובר בפוקימון מיתי, פוקימון שאף אחד אפילו לא הוכיח את קיומו מעולם, והוא אגדה אפילו יותר מהפוקימונים האגדיים ביותר. הסיבה היחידה שאני בכלל מנסה היא שאני יודע שהבוס לא משחק משחקים, ואם הוא מבקש דבר כזה, הוא כנראה מצפה שמישהו יצליח. החלטתי להשקיע את המשאבים המינימליים למציאת הפוקימון הזה, בזמן שאני מחפש משקיעים אפשריים אחרים. למען האמת, לא חשבתי שהמאמצים יניבו פרי.

מכיוון שכול המידע שיש לנו הוא אגדות, חיפשתי בסיפורי אגדה. לפוקימון הזה, שמסוגל ללמוד כל מתקפה בעולם, יש שמות שונים במקורות שונים. האקרוטים קראו לו מיו, והסיפורים שהם סיפרו עליו לא הביאו יותר תועלת מכול אגדה אחרת – לפחות עד לפני יומיים. מי היה מאמין שגנטיקאית צעירה אחת שכמעט ולא שכרתי לעבודה אצלי, תהיה שימושית כל כך?

מתברר שכדי לפענח את האגדה, לא מספיק לדעת את השפה האקרוטית – צריך באמת להבין אותה. דוקטור יושידה, כפי ששמה מרמז, היא ממוצא אקרוטי ודוברת את השפה העתיקה. מתברר שפרט אחד תמיד חמק מעינינו: האקרוטיים סיפרו שמיו הופיע תחת "עץ הזהב". בעולם ישנם כמה פסלים של עצים מזהב, הצוות שלי חקר את המפורסמים מביניהם, ולא נראה שאחד מהם הוא מה שאנחנו מחפשים. ואז הופיעה יושידה. היא טענה שכול הזמן הזה הייתה לנו טעות בתרגום: בשפה האקרוטית, המילה "זהב" לא מתייחסת בהכרח ליסוד זהב, אלא לדבר היקר ביותר לאדם. "עץ הזהב" הוא עץ אפרסמון ענק, שעל פי האגדה היה היחיד שהניב פרי בשנת בצורת קשה והציל את העם האקרוטי מרעב. העץ כבר לא קיים, אבל המיקום שלו ידוע, ומונצח דווקא על ידי פירמידת אבן שאין בה שום פסל של עץ מזהב. לך תבין את האקרוטים.

בדרך כלל הייתי שולח לשם צוות, אבל הפעם החלטתי לצאת לשם בעצמי. אם אנחנו באמת על סף פריצת דרך גדולה כל כך, אני לא אפספס אותה. חכי לי, אמבר. בקרוב תהיי שוב שלי.

– – – – –

10 לחודש השביעי

זה היה מסע קצר. זה פשוט מאוד כשיודעים מה לחפש. אני, דוקטור יושידה ודוקטור לוול מצאנו ענבר המכיל שערה מאובנת של הפוקימון. קראנו לו מיו, בדיוק כפי שהוא נקרא באגדה האקרוטית שהובילה אליו. בדיקות ראשוניות גילו שהשערה לא שייכת לאף פוקימון שמוכר לנו. אנחנו כבר בכיוון הנכון. אכתוב לך שוב מחר, אהובתי. אוהב אותך לנצח ומעבר לו.

– – – – –

6 לחודש השני

את תהיי הבת שלי.

שבעה חודשים של ניסויים, ולא השגנו שום פריצת דרך. את תהיי הבת שלי.

לא כתבתי לך כל הזמן הזה, כי הייתי עסוק בעבודה עד מעל לראש. קיבלנו מימון של צוות רוקט, אבל שיבוט הפוקימון החזק ביותר התגלה כמלאכה מסובכת במיוחד – מעולם לא נתקלתי בגנום שכזה. הוא עצום. אין סיכוי שנצליח לשחזר אותו בשלמותו. החלטנו להפוך אותו למשהו אחר. הוא לא יחזיק בכוחות המיוחדים של מיו, אבל הוא יהיה חזק אפילו יותר. זכיתי לעצב חלק ניכר מהמראה שלו כיד הדמיון, ונתתי לו כוחות על-חושיים אדירים. קראנו לו מיוטו. הבוס יהיה כל כך גאה בו, שהוא אפילו לא יכעס שלא שיבטנו את מיו בשלמותו.

החדשות הרעות הן שלא השגתי את הדבר החשוב באמת. בעוד שיש לנו את כל הידע התיאורטי לשבט אדם, ובזכות צוות רוקט התגברתי על בעיות החוק והכסף, את המכשול האמיתי לא הצלחתי לפרוץ כל הזמן הזה: לא מצאתי שום דרך לשבט גוף בוגר. הדרך היחידה ליצור אותך תהיה כתינוקת, לא כאישה, לא כאהובתי. תצטרכי לגדול שוב מגיל אפס ולחיות את כל חייך מחדש. את עדיין תהיי אותה אמבר, אבל אני אאלץ לגדל אותך כבת. לעולם לא אוכל לאהוב אותך כאישה, ואת תאהבי אותי כמו שילדה אוהבת את אביה, ותעזבי אותי כשתגדלי ותתאהבי בגבר אחר. אולי זה פרס ניחומים, כי מעולם לא זכיתי להביא אתך ילדים לעולם, וזו ההזדמנות שלי. אבל זה לא מה שרציתי.

פוקימונים הם סיפור אחר. השלבים שפוקימונים עוברים, מה שאנשים קוראים לו בטעות "התפתחות", אינם התפתחות במובן האבולוציוני של המילה, אלא מטאמורפוזה: שינוי צורה לאורך חייו של יצור חי, ולא לאורך דורות. אמנם הצלחתי לשבט במעבדה רטיקייט, אבל זה היה בזבוז זמן. בגוף האדם אין שום תהליך דומה מספיק למטאמורפוזה שעוברים פוקימונים, ולא היה לי מספיק זמן לסיים את המחקר. מחר אנחנו עוברים למעבדה החדשה, בה מיוטו צפוי להיוולד תוך חודשים ספורים. במעבדה הזאת אוכל ליצור מחדש גם אותך. אני יכול לעשות את זה עכשיו ולקבל אותך מחדש בתור בת, או להמשיך לחכות עוד זמן לא ידוע עד שאשלים את המחקר, אם בכלל. החלטתי לבחור באפשרות הראשונה.

אני אמשיך לנסות, אמבר. אמשיך את המחקר ואגלה איך להשיב אותך לחיים כאדם בוגר. אבל עד אז אסתפק בלהיות לך אבא. אני מקווה להיות אבא טוב.

– – – – –

[דפים חסרים שנתלשו בכוח מן היומן]

– – – – –

1 לחודש התשיעי

מיוטו חזק מדי. הוא השתחרר וזורע הרס במעבדה. מצאתי מחסה במחסן, אבל זה חסר סיכוי – כוחו העל-חושי חזק כל כך, הוא קורא את מחשבותיי ויודע היכן אני, זה רק עניין של זמן עד שיגיע הנה. אלה מילותיי האחרונות, שבתקווה יגיעו אלייך.

מיוטו לא אוהב את הרעיון שהוא פוקימון שמשועבד לרצונותיהם של בני-אדם. הוא פוקימון חזק כל כך ואנחנו יצורים נחותים כל כך. אין שום טעם לשקר לו. הוא רצח את יושידה ראשונה, החדיר עט ללבה במהירות של קליע, כשהוא עצמו לא זז בכלל. הכוחות הטלקינטיים והטלפתיים שלו עצומים. אין שום סיכוי לשלוט בו. הוא ריסק את כל אמצעי הבטיחות של המעבדה, ונראה שהוא נשבע לנקום באנושות כולה. הוא יודע בדיוק מה אנחנו עושים לפוקימונים. לדבריו, הוא לא יחוס אפילו על הפוקימונים שלנו, משום שהסכימו לחיות כעבדים.

אני מצטער, אמבר. אני מקווה שמישהו ימצא את היומן הזה וישיב אותך לחיים כמו שאני לא הספקתי. בקשה אחרונה של אדם שעף קרוב מדי לשמש. חלמנו ליצור את הפוקימון החזק ביותר בעולם, והצלחנו.

– – – – –

2 לחודש השלושה-עשר

ויקטור פוג'י מת. מצאתי את היומן שלו בין שרידי המעבדה ההרוסה, אבל עד היום לא חשבתי לכתוב בו. כעת גם אני לוקח על עצמי משימה מסוכנת שייתכן שלא אחזור ממנה, והחלטתי לתעד כמוהו את זכרונותיי האחרונים. בתקווה זה לא יהיה גם הסוף שלי.

הבוס עקב אחרי פרויקט השיבוט של מיו, וידע בדיוק מה קרה במעבדה. הוא הבין עד כמה מיוטו מסוכן, ושלח אחריו את אחת הגנרליות שלו, ורטיגו, יחד עם כל חברי הצוות שתחת פיקודה. הם הצליחו להתחקות אחריו וללכוד אותו בפוכדור מיוחד, אבל הקרב היה קשה ושני שליש מהצוות קיפחו את חייהם, כולל ורטיגו עצמה. הייתי מצפה שהבוס יבין מכך שלא כדאי לו להתעסק עם מיוטו. כשגיליתי שהוא עוד מחזיק אותו במעבדה הסודית שלו, החלטתי שאני חייב לפעול עכשיו, בתקווה שאני סומך על האדם הנכון.

אלה הם פירוט התוכניות שלי והמידע שאספתי על צוות רוקט עד כה:

[דף אחד קרוע]
[…] במקום ורטיגו. הוא רק ילד, אני בטוח שהוא הפך לגנרל בזכות קשרים בצוות רוקט ולא בזכות הכישורים שלו. אבל גם אם לא אצליח לצרף אותו אליי, אני עדיין חושב שהוא מועיל לי מאוד. טוב שיש תקדים וריילי לא יהיה הילד הראשון שהופך לגנרל בגיל כזה.

אלה הם חמשת הגנרלים הנוכחיים, אלא אם קרה שינוי דרסטי שאינני מודע לו.

אם היומן הזה הגיע אליך ואני כבר מת, אנא השלם את מלאכתי. כולם יודעים שצוות רוקט מסוכנים, אבל מעטים מבינים עד כמה. כפי שראית בכתביו של דוקטור פוג'י, הם מתעסקים בדברים שאין בכוחם לשלוט בהם, וימיטו הרס וחורבן על עולם בני האדם והפוקימונים. כעת זה בידיך.

בברכה,

הדרקון האדום.