פוקימון; במהירות החושך – פרק 133: נאמנות מוחלטת / איידן סוייר

פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר

מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398

הערה: חלק 5 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע, ביום שבת.

– – – – –

ריק שלף את הניצרה מן הכדור השחור, מוכן לפתוח אותו בכול רגע. הוא הביט בעיניו של לאנס, הדרקון האדום, וידע שהוא ניצח – כנראה שאפילו הפוקימונים של לאנס לא חזקים מספיק כדי להתמודד עם מה שנמצא בתוך הכדור השחור, הפוקימון החזק ביותר בעולם. לאנס היה צריך לחשוב פעמיים לפני ששלח את ריק לגנוב את הפוכדור מהמעבדה של צוות רוקט. עכשיו מאוחר מדי.

זו לפחות המחשבה האחרונה שעברה בראשו, לפני שגל חשמלי משתק תקף אותו משום מקום. הכדור השחור נשמט מידו, אבל לאנס הרכוב על אירודקטייל מיהר לצלול ולתפוס אותו. פלייגון של ריק, שנשא אותו באוויר, זינק מעלה אל מקור המתקפה, אבל קרן קרח תקפה אותו לפני שהספיק לראות מה יש שם. אירודקטייל תפס את פלייגון בעדינות האפשרית בין שיניו, בעוד לאנס תומך בריק.

"זה היה קרוב", אמר לאנס.

אישה כבת ארבעים הופיעה לצדו, מרחפת על הפוקימון שלה.

"לא חשבתי שהוא יהיה טיפש מספיק כדי לפתוח את הכדור השחור. אתה בטוח שהזהרת אותו?"

"אני חושב שהוא פשוט הפסיק לסמוך עליי, ואני מבין אותו", אמר לאנס, "הכדור כבר לא נצור. נצטרך לשמור עליו היטב. תדאגי למצוא לו מקום מבטחים בזמן שאני אטפל בריק".

האישה הנהנה. השניים שלחו מבט אחרון בראיקוזה, הדרקון האגדי שהצילו זה עתה, ונעלמו באוויר.

ריק התעורר על מיטה בחדר עץ קטן ונטול חלונות. האור היחיד בקע מעששית שהונחה ליד מיטתו. זו לא הייתה הפעם הראשונה שהוא נופל בשבי, והוא שנא את זה, אבל הפעם הוא הבחין מהר מאוד שהמצב שונה: הפוקימונים שלו עדיין היו עמו. חגורת הפוכדורים שלו הייתה תלויה על הקיר מולו, ואליה היו מחוברים חמישה פוכדורים. אחד מהם, צהוב ושחור, הכיל את ניינטילס, שועלת האש שלו. השני, כחול ושחור, הכיל את סניזל, סמור הקרח. השניים האחרים, פוכדורים אדומים ולבנים רגילים, הכילו את אנורית' החרק המאובן ואת פלייגון הארינמל הדרקוני. פוכדור חמישי, לבן כמעט לחלוטין, היה שייך לוופוריאון שלו, אך היא לא הייתה עמו כרגע, אלא ביער וירידיאן יחד עם חבריו. ריק יאסוף אותה בחזרה ברגע שיוכל. רק פוכדור אחד נוסף היה חסר: הכדור השחור.

ריק מיהר לחגור את הפוכדורים שלו לגופו, וכשהתקרב לקחת את החגורה שלו, שם לב לפתק שהיה תלוי עליה: "אתה יכול ללכת. אם תישאר, נוכל להפיל יחד את הבוס. ל".

כמובן, זעם החל לבעור בריק, אין לו ברירה עכשיו. אילו היה תופס את ראיקוזה, הבוס של צוות רוקט היה מפסיק להיטפל אליו ולחברי הצוות שלו. עכשיו, אחרי שלאנס הכשיל אותו, הוא ייאלץ לשוב אל הבוס בידיים ריקות. הבוס יכעס מאוד, אין ספק בכך, ולריק יהיה מזל אם בכלל יישאר בחיים. לאנס יודע את זה – הוא בילה כמה שנים טובות כגנרל של צוות רוקט, למד להכיר היטב את הבוס ואת האנשים ששירתו עמו (כמו ריק למשל), רק כדי לחשוף את עצמו כבוגד. הכדור השחור, שהיה בידי ריק, נגנב ממעבדה סודית של צוות רוקט. ריק יכול היה להשיב לבוס את הפוכדור היקר שנגנב ממנו בכול שלב, אבל בחר שלא לעשות זאת. הוא העדיף לשמור אותו לעצמו, וכעת ניסה להשתמש בו נגד לאנס, ואיבד הכול.

במבט ראשון לא הייתה דלת בחדר. במהרה ריק הבחין בסולם קבוע בקיר שהוביל אל דלת בתקרה. בדיחה אכזרית, חשב ריק. לאנס ידע שהוא יתקשה לטפס בסולם, משום שיש לו רגל אחת מעץ, ובידיו היו חסרות שלוש אצבעות. אבל בדיוק עבור מקרים כאלה טוב שיש פוקימונים. ריק שחרר את פלייגון מהפוכדור, טיפס על גבו, ויחד הם עפו דרך הדלת.

החדר שאליו הגיעו היה דומה מאוד למרתף ממנו יצאו, אבל גדול יותר, על קירותיו מצוירים גלים כחולים לכול אורכם, והוא מואר באח מבוערת. גם החדר הזה היה חסר חלונות, וריק תהה אם המקום כולו נמצא מתחת לאדמה. עם זאת, לחות מטרידה מילאה את האוויר, מה שאומר שהם כנראה קרובים מאוד גם למקור מים. דלת רגילה הובילה החוצה, אבל בין ריק לבין הדלת ישב מישהו ועבד על מחשב. זה היה לאנס.

"בוקר טוב", אמר לאנס.

הוא התחיל לתופף באצבעותיו על אחד הפוכדורים שלו. הוא לא שחרר ממנו שום פוקימון, אבל ריק הבין שיעשה זאת אם ינסה לתקוף.

"אתה יכול לוותר על הנימוסים", ענה ריק, "אני יודע מה אתה רוצה".

"אני רוצה שתעזור לי להפיל את צוות רוקט. כבר אמרתי לך את זה קודם".

"למה אתה חושב שאני אעזור לך? צוות רוקט הם כל מה שיש לי. הם החברים שלי, העבודה שלי, המקום שאליו אני שייך…"

"אתה מתכוון שהיית שייך, כל עוד אני הייתי הגנרל שלך?" שאל לאנס, "או שאני צריך להזכיר לך מה נשבעת לפני ששלחתי אותך להשיג את הכדור השחור?"

ריק היסס. "נשבעתי לנאמנות מוחלטת".

"בדיוק. נאמנות מוחלטת לי, לדרקון האדום. לא לצוות רוקט או לבוס".

"השבועה הזאת חסרת משמעות! לא ידעתי שאתה בוגד!"

"ועכשיו, כשאתה יודע, זה משנה משהו? האם אתה זוכר למה הצטרפת לצוות רוקט מלכתחילה, ריק?"

"כמובן שאני זוכר. אין לזה שום קשר אליך. רציתי לגלות את הסודות של עולם הפוקימונים, ורק לארגון עשיר כמו צוות רוקט יש את הכלים".

"ומה בדיוק גילית מאז שאתה עומד ברשות עצמך?"

"מצאתי את ראיקוזה וקיוגר…"

"בזכות המחקר של ביל, שגילית בזכותי", אמר לאנס והביט בפוכדורים שלו, "אנורית', פוקימון שנכחד לפני 65 מיליון שנה, אולי היחיד מסוגו בעולם, נמצא אצלך – בזכותי. ופוריאון, פוקימון מים, היחידה מסוגה בעולם שמסוגלת להתעתק נמצאת אצלך – בזכותי. כתר האופל, ארטיפקט שימושי ביותר שאתה חובש בקביעות עד היום – בזכותי".

מתחת לבנדנה של צוות אקווה שריק חבש, הוא הסתיר בנדנה נוספת, סרט שחור שהיה למעשה חפץ עתיק ונדיר, שמנע מפוקימונים על-חושיים לקרוא את מחשבותיו. למרות זאת, הוא הרגיש חסר תועלת מול לאנס, שכנראה לא צריך לקרוא את מחשבותיו כדי להבין אותו היטב.

"אני צריך לאיית לך את זה? לצוות רוקט לא אכפת ממך כמו שלי אכפת. הבוס לא יקדם אותך לשום מקום, בשבילו אתה רק עוד חייל שאפשר להשתמש בו ולהיפטר ממנו. אם תצטרף אליי, לעומת זאת, אני מבטיח לך שנחשוף יחד עוד סודות רבים של עולם הפוקימונים, ונעשה את זה תוך כדי הפלת ארגון הפשע הגדול ביותר במדינה!"

"מה אכפת לך כל כך מצוות רוקט?" שאל ריק.

"אני אחד ממאמני הפוקימונים החזקים ביותר בעולם. בשבילי זה לא אומר רק להשתתף בתחרויות ולזכות בפרסים – יש לי כוח, ואני בוחר לנצל אותו לטובת הכלל. אני מאמין שזה בדיוק מה שאתה חשבת כשבחרת לשלוח ארבעה מחברי הצוות שלך למשימה להגן על יער וירידיאן. אני צודק?"

"המשימה ביער וירידיאן לא באמת מסכנת אף אחד. לעומת זאת, להסתנן לצוות רוקט כדי להפיל אותם זה טירוף".

"ובכול זאת שרדתי עד הנה", אמר לאנס, "אם אני לא הייתי עושה את זה, אף אחד לא היה עושה. המשטרה חסרת אונים נגד צוות רוקט, כולם יודעים את זה. תכננתי להמשיך ולפעול מתוך צוות רוקט עד הסוף, אבל אז גיליתי על הכדור השחור, כוח הרסני מכדי להשאיר אותו בידיו של הבוס, אם יחליט להשתמש בו. סמכתי עליך שתחשוב בדיוק כמוני ולא תמסור אותו לידיו של הבוס. מסתבר שצדקתי".

"להשאיר בידיי פוקימון עוצמתי זה דבר אחד. לפעול למען הפלת הבוס, זה סיפור אחר לגמריי".

"ומה בדיוק תכננת לעשות בראיקוזה?" שאל לאנס, "הרי אתה מסכים איתי שהבוס לא צריך להחזיק ביותר מדי כוח, וזה בדיוק מה שראיקוזה היה נותן לו".

ריק שתק. המחשבה הזו אכן חלפה במוחו מספר פעמים, אבל הוא תמיד השתיק אותה, עד הרגע שבו לאנס אמר אותה בקול רם.

"אני יודע שבדיוק מהסיבה הזאת לא היית נותן את ראיקוזה לבוס. כמובן שהוא היה כועס ומנסה לקחת אותו בכוח, ומה היית עושה אז? היית חייב להתעמת מולו פנים אל פנים. עם ראיקוזה לצדך, היה לך סיכוי לא רע. תודה בזה, ריק, המעשים שלך היו מובילים בסופו של דבר להשתלטות על צוות רוקט. הבוס מאז ומתמיד היה האויב שלך בדיוק כפי שהוא האויב שלי".

מילותיו של לאנס, אפילו שריק מעולם לא שקל אותן במלואן, היו הגיוניות להחריד. ריק תהה האם הוא יודע את כל הסיפור, איך הבוס חושד בו כמרגל ומתעמר בו ובצוות שלו מהיום שהפך לגנרל. כבר חודשים רבים שריק מקווה להזדמנות לצאת מצוות רוקט, להשתחרר ממצב הביש שנקלע אליו, כשחשב שהוא משחק במשחק של גדולים בלי להבין בכלל לאן הוא נכנס. לאנס מציע לו הזדמנות חד-פעמית לכרטיס יציאה, כשהאפשרות היחידה שלו היא לחזור לבוס אחרי שנכשל במשימה שלו. מדוע הוא בכלל חושב פעמיים?

כי הוא נאלץ לסמוך על מילה של בוגד, הזכיר לעצמו. אילו היה לו מה להפסיד, הוא היה חושש להסתבך אפילו יותר ממה שכבר הסתבך. אולי למזלו, כבר אין לו יותר מה להפסיד.

"בסדר", אמר ריק, "נניח שאני אסכים. איך אתה מציע ששנינו לבד נפיל את צוות רוקט?"

"לא שנינו לבד. יש עוד כמה אנשים שעובדים איתי כרגע, ואתה תוכל כמובן להשתמש בכול הצוות שלך, אבל זה עדיין לא יספיק. ברגע שנרתום לצדנו לפחות שני גנרלים נוספים, אני מעריך שנוכל להתחיל באמת".

ריק נחר בבוז. "שני גנרלים נוספים? ואיך אתה מציע לשכנע אותם לוותר על קריירת הפשע שלהם בצוות רוקט?"

"משום שאף אחד מהגנרלים, בדיוק כמוך, לא בחר בפשע רק למען הפשע. לכול אחד מהם יש מטרה גדולה יותר, וצוות רוקט הוא רק אמצעי להשיג אותה. בזמן שביליתי בחברתם למדתי להכיר אותם, ואני יודע בדיוק מה להציע להם כדי שיצטרפו אליי".

"אז למה לא עשית את זה עד עכשיו?"

"כמו שאמרתי, היה לי חשוב יותר לטפל בכדור השחור, ונאלצתי לעזוב את צוות רוקט. כדי ליצור קשר עם היד השחורה, הייתי זקוק לגישה לישיבות הצוות שלה, ועד שאשיג אותה דרכך, מיקדתי את מאמציי בהשגת… חפץ מסוים שהייתי זקוק לו כדי לשכנע את אוקיינוס להצטרף אליי".

"דווקא אוקיינוס?" שאל ריק, "ראיתי אותו, הוא אדיש כל כך, לא אכפת לו מכלום".

"ובדיוק בגלל זה הוא משתף הפעולה המושלם! נראה לך שאכפת לו אם צוות רוקט ימשיך להתקיים או לא? כל עוד הוא ישיג את מטרתו, זה כל מה שחשוב".

"לא נראה כאילו יש לו מטרה בכלל".

"זה בגלל שהוא ויתר עליה מזמן. הוא חושב שהיא בלתי אפשרית. זה מה שהפך אותו להיות מי שהוא".

"אז מה המטרה שלו?"

במקום לענות, לאנס חייך לעומתו. "סקרנתי אותך, נכון? באמת חשבת שאני אגלה לך הכול לפני שאני אדע שאתה איתי באמת? אני אתן לך מכתב שמזמין את אוקיינוס להיפגש איתי. תמסור לו אותו בפגישה הבאה של היד השחורה. אם תבחר לשתף פעולה, אני מבטיח לך שתדע הכול".

זה לא מצא חן בעיני ריק בכלל. הוא הרגיש ששוב דוחקים אותו לפינה.

"בסדר", אמר ריק, "מי הגנרל השני?"

"הגנרל השני הוא העורב".

"העורב?! חשבתי שאתם שונאים אחד את השני!"

"זה בגלל שגיליתי מייד אחרי מה הוא רודף, ויכולתי לעמוד בדרכו מהרגע הראשון. אני בטוח שאפילו אתה יכולת כבר להבין את זה".

"להבין מה?"

"תגיד לי אתה. מה אתה יודע על העורב?"

ריק חשב. הוא לא יכול היה לחשוב על שום פרט חשוב. ואז נזכר בפעם שבה מלכת השלג קראה לו בשמו.

"שמו האמיתי הוא איגנציו", אמר ריק, וכעבור רגע הוסיף, "הוא גנרל חדש יחסית. רק לגנרלים החדשים קוראים בשמות שלהם. רק לי הם קוראים ריילי".

"יפה מאוד. מה עוד?"

"הוא תמיד עונד פעמון קריסטל על הצוואר", אמר ריק, "אותו פעמון ששדדנו מהאוצר המשפחתי של צ'אק".

"כמעט נכון", תיקן אותו לאנס, אבל בכול זאת נראה מרוצה, "אלה שני פעמונים שונים, אבל זהים. הם חלק מרביעיית פעמונים זהים לחלוטין, ורק מי שיהיו בידיו כל הארבעה, יוכל להפעיל את כוחם האמיתי. הפעמון של צ'אק עדיין שמור היטב אצלי. זה היה החלק היחיד באוצר שלו שהיה חשוב לי באמת. כמו שאתה בטח זוכר, את כל שאר האוצר השבתי לו עם התנצלות, והתנצלות נוספת על כך שלא אוכל להחזיר לו את הפעמון".

"אנחנו חשבנו שהחלק החסר הוא היומן", נזכר ריק.

"גם היומן חזר אליו. דאגתי להשיג אותו בחזרה מדוקטור לויד. ההיסטוריה של אקרוטיק מעולם לא עניינה אותי באמת, שלא כמו הפעמון".

ריק כבר הבין מה הוא מנסה לעשות. הוא שוב מנסה לסקרן אותו, ובסוף לא לגלות לו דבר.

"כשהעורב הצטרף אל היד השחורה כבר היה לו פעמון אחד, אותו אחד שהוא עונד תמיד. ברגע שגיליתי מה הוא, הבנתי שהוא מעוניין להשתמש בצוות רוקט כדי להשיג גם את השלושה האחרים. תוך כמה שנים הוא איתר אחד מהם, בידיו של לורנס קינג. אחרי שהוא נכשל בניסיון הראשון שלו להשיג את הפעמון, חשבתי שאצליח להקדים אותו לפני הניסיון הבא, אבל טעיתי. כרגע יש בידיו שני פעמונים. ברגע שהעורב ימצא את הפעמון הרביעי, נוכל לצרף גם אותו אלינו בתמורה לשלישי".

"אם הפעמונים האלה כל כך יקרים, למה אף אחד אחר לא מנסה להשיג אותם?"

"ראשית כל, רוב האנשים לא שמעו עליהם, וגם אלה שכן מתייחסים להם או לכוחם כאגדה בלבד", אמר לאנס, "שנית, אתה בטח מבין שלהחזיק בפעמון זה מסוכן מאוד. רוב האנשים לא היו רוצים בכלל להתעסק עם חפץ כזה. תאר לך מה יקרה אם אדם כמו העורב יגלה שיש לך פעמון, ולא יבחל בשום אמצעי לקחת אותו ממך".

"אתה לקחת את הסיכון", אמר ריק.

"אני לא חושב שהעורב מסוכן לי. יש לי מה להציע לו בתמורה".

"יש לו הרבה כוח כגנרל בצוות רוקט. אתה חושב שהוא יסכים לוותר עליו ככה סתם? הוא בטח יעדיף לקבל את הפעמון ולהישאר גנרל, אם תהיה לו הזדמנות כזו".

"אנחנו נדאג שלא תהיה לו הזדמנות. אם הוא ינסה, בהצלחה לו להתמודד מול הפוקימונים שלי".

"אתה אומר שלקחו לו כמה שנים לאתר את הפעמון השני. מה אם ייקחו לו עוד כמה שנים למצוא את האחרון?"

"אני לא חושב שזה ייקח לו כל כך הרבה זמן. העורב עבד על איתור כל הפעמונים במקביל, וברגע שהוא מצא את השני, הוא כבר היה קרוב מספיק למצוא גם את האחרים. אני העסקתי מומחית מחשבים שהשיגה גישה לרשימות שלו, וכך היה לי את כל הידע שלו ויכולתי להקדים אותו".

"השתמשת בפרסי?!"

"לא, זו הייתה מישהי אחרת", חייך לאנס, "פרסי היא לא מומחית המחשבים היחידה בעולם, אתה יודע".

ריק ידע זאת, כמובן. הוא הכיר לפחות עוד אשת מחשבים אחת, והשתדל לחשוב עליה כמה שפחות. כעבור רגע נוסף של שתיקה, אמר לאנס:

"אז מה אתה אומר? תעביר עבורי את המכתב לאוקיינוס?"

"אתה רוצה שאני אחליט כבר עכשיו? אתה רוצה שאני אצטרף אליך, אבל אני אפילו לא יודע במה זה כרוך. אתה מסתורי כל כך, מבטיח לספר לי הכול, ובינתיים אני לא יודע כלום".

"אתה צודק", אמר לאנס, "אתה יודע מה? כמחווה של רצון טוב, אתה יכול לשאול אותי שאלה אחת, ואני אענה עליה בכנות. אני לא אגלה לך עדיין את כל מה שאני מתעסק אתו, ורק אזכיר לך שתגלה הכול בדרך, אם תסכים להצטרף אליי – ובכול זאת, דבר אחד תוכל לגלות כבר עכשיו".

ולמשך שעה ארוכה השתררה דממה. ריק חשב, לא רק על ההצעה של לאנס, אלא על כל מה שנחשף אליו היום. האם לסמוך על לאנס? האינסטינקט הראשוני שלו היה להמשיך להאשים אותו בכול מה שקרה לו מאז שהצטרף לצוות רוקט, אבל ריק לא יכול היה להתעלם מכך שלאנס, אחרי הכול, לא הכריח אותו להצטרף לצוות רוקט מלכתחילה. אפילו עכשיו הוא מותיר לו ברירה. ואפילו נניח שלאנס אשם – מה זה חשוב עכשיו, אם הוא יכול להיות גם זה שיוציא את ריק מהבוץ שהכניס אותו אליו? אין לי מה להפסיד, חזר ריק והזכיר לעצמו.

"החלטתי", אמר לבסוף.

"מה החלטת?"

"אני רוצה לדעת מה יש בתוך הכדור השחור".

לאנס הנהן. במקום לענות הוא ניגש אל אחד מפסלי האבן הגדולים שעיטרו את האח, פתח מגירה כאילו משום מקום, והוציא מתוכה ספרון קטן ומפויח למראה. הוא דפדף בו מעט, תלש ממנו דף אחד, ואז הגיש אותו לריק.

"כאן תמצא את כל הפרטים", אמר לאנס.

ריק לקח את הספרון לידיו. על הכריכה שהייתה פעם לבנה נכתב בכתב יד מוקפד למראה: "יומנו של ויקטור פוג'י".