פוקימון; במהירות החושך – פרק 132: ליל הדרקונים / איידן סוייר

פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר

מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398

הערה: זהו הפרק האחרון בחלק הרביעי של הסיפור.

– – – – –

ריק המריא על גבו של ויבראבה בעקבות ראיקוזה, שעף בחזרה אל בין העננים. ויבראבה התקשה להדביק את הקצב של ראיקוזה, וכדי להקל על משאו, ריק השיב את סניזל לפוכדור. למרות שמצא סוף סוף את ראיקוזה ובידיו כדור-מאסטר, ריק ידע שכלום לא נגמר עדיין: יהיה עליו להמשיך לעוף בעקבותיו עוד זמן רב עד שישיג אותו. ראיקוזה רחוק מכדי שיוכל לזרוק עליו פוכדור. היה הרבה יותר קל אילו היה לו את רובה הקשת של ארצ'י, אבל לא הייתה לריק שום אפשרות לחזור ולהילחם בארצ'י, וכנראה גם בשארפידו, בלי לאבד זמן יקר. הוא הביט למטה וראה את ארצ'י ומקסי נמלטים מהאלפא השוקעת על גבו של שארפידו. אין לו זמן לעצור אותם ולמנוע מהם לברוח. ריק ניסה לשכנע את עצמו שזה כבר לא משנה. עכשיו הם חשפו את פרצופיהם האמיתיים לעיני הצוותים שלהם, ואין סיכוי שימשיכו להנהיג אותם ושמישהו יסייע להם שוב להעיר את קיוגר או גראודון.

הם עלו מעלה מעלה. שלג המשיך לרדת והקשה על ראייתם. ויבראבה לא אהב את הקור. בית גידולו היה המדבר החם, וגם אם מאז שריק תפס אותו הוא התרגל להילחם בגשם ובקור, זו הייתה הפעם הראשונה שנאלץ להתמודד עם שלג. לפני שנה, ריק נתקל לראשונה בשלג, וחשב שזה מראה מופלא. עכשיו ויבראבה ניסה בעיקר שלא להיתקל בשלג.

ואז, משום מקום, פרץ של חום כמעט פגע בהם מלמטה. ריק הסתכל למטה וראה שהם לא לבד: גבוה מעל האוקיינוס ריחפו שלוש דמויות. אחת מהן הייתה אישה נמוכה וממושקפת. השנייה, בובת חימר בגודל שלה, השתמשה בכוח הטלקינטי שלה להרחיף את כולם באוויר. השלישית הייתה טייפלוז'ן.

"חשבתי שנפטרתי ממך", קרא ריק.

"ושאני אתן לך לתפוס את ראיקוזה? אין סיכוי".

"תוותרי עכשיו ואני לא אפגע בך!"

"אני חוששת שאתה בעמדת נחיתות. תוותר אתה".

וכדי להוכיח את דבריה, סילון להביור וקרן על-חושית נורו לעבר ריק בו-זמנית, וויבראבה התחמק משתי ההתקפות במהירות. אלה היו רק יריות אזהרה, ידע ריק. לוויבראבה אין סיכוי נגד שני פוקימונים.

"הצלת אותי מטביעה, אז אני אתן לך הזדמנות חד-פעמית להיכנע", קראה קייטלין, "אני סופרת עד שלוש".

מזל, חשב ריק, יהיה לי קצת זמן לחשוב איך לצאת מהמצב הזה.

"אחת… שתיים…"

לפני שקייטלין תספיק להגיע לשלוש, ריק שחרר את ניינטילס מהפוכדור. היא נפלה היישר למטה, אבל הספיקה להיאחז בטייפלוז'ן לפני שקליידול תגיב ותסיט אותה ממנה. ריק מיהר לטמון את הכדור-מאסטר בתרמיל שלו, שקליידול לא תחטוף אותו.

"חבל. הבאת את זה על עצמך".

טייפלוז'ן וניינטילס התחילו להיאבק באוויר, לנשוך ולשרוט זו את זו. קליידול ניסתה להפריד ביניהן ולהשליך את ניינטילס ממנה, אבל ניינטילס נשכה בחוזקה את צווארה של טייפלוז'ן ולא הרפתה, וקליידול לא יכלה לעשות דבר. קייטלין פקדה על קליידול לעזוב את ניינטילס ולהתמקד בוויבראבה, שירק סלע גדול לכיוונן. קליידול הסיטה את הסלע ממסלולו ברגע האחרון. הם היו כל כך גבוהים מעל לאוקיינוס, עד שאפילו לא שמעו את קול הנתז, והמשיכו לעלות עוד ועוד למעלה במרדף אחר ראיקוזה.

"אתה קולט בכלל מה יקרה אם תתפוס את ראיקוזה?" קראה קייטלין, "מי יטפל בגראודון וקיוגר בפעם הבאה שהם יתעוררו?"

"מצטער, קייטלין, אין שום סיבה שאני אאמין לך שזו הסיבה שאת לא רוצה שאני אתפוס את ראיקוזה. את רוצה אותו לעצמך, נכון? זו הסיבה שראית אותי כאויב כל הזמן הזה".

"ראיתי אותך כאויב כי אתה מתעסק בדברים מסוכנים כאלה! היית מוכן להסתכן בהצפת העולם כדי לתפוס פוקימון אגדי שאין לך מושג איך לשלוט בו!"

"ואת לא? אני יודע למה הצטרפת לצוות מגמה. התוכנית שלך הייתה בדיוק אותה תוכנית שלי, רק שבמקום להשתמש בקיוגר, רצית להשתמש בגראודון. בגלל זה התעקשת שמקסי ייקח אותך אתו בצוללת! אין שום סיבה אחרת שתרצי לצאת למשימת התאבדות כזו!"

טייפלוז'ן הבעירה את הלהבות על צווארה, אבל ניינטילס לא הרפתה. היא הייתה רגילה לחום הלהבות, בעיקר בתוך פיה. במקום ליילל מכאב, היא ירקה להבות משלה, חורכת את ראשה של טייפלוז'ן, שגם היא לא התרגשה במיוחד מהלהבות. טייפלוז'ן התחילה לנוע בפראות באוויר ולנסות לנער ממנה את ניינטילס, אבל ניינטילס כרכה ארבעה מתוך תשעת הזנבות שלה סביב גפיה של טייפלוז'ן. לא היה לה סיכוי להתנער ממנה.

"אתה יודע מה זה להיות אחיינית של מישהו כמו פרופסור בירץ'? אם אני לא אעשה משהו מרשים במיוחד, אני לעולם לא אהיה חוקרת פוקימונים בזכות עצמי, כולם יסתכלו עליי רק בתור אחיינית של מישהו. לתפוס פוקימון אגדי, זה בדיוק מסוג הדברים שייגרמו לעולם להכיר את השם שלי!"

"ואת מטיפה לי עד כמה זה מסוכן?"

"אני לא מתכוונת להשתמש בו לרעה. אני לא כמו מקסי, אני לא רוצה להחריב את העולם הזה".

"גם אני לא. למעשה אני צריך את ראיקוזה כדי להציל כמה אנשים שאני דיי מחבב".

"אתה הולך לספר לי סיפור קורע לב כדי שאני אוותר לך?"

"לא. אני יודע שלא תוותרי".

כנפיו של ויבראבה גרמו לזמזום מחריש אוזניים שפגע בכול הנוכחים. ריק כרך את רגליו בחוזקה סביב גופו של ויבראבה כדי לא ליפול כשהוא אוטם את אוזניו בידיו. קליידול לא יכלה להתגונן, ונראה שהרעש פוגע בה כל כך, עד שסדקים נפערו בגופה. לשנייה אחת היא איבדה ריכוז, וקייטלין, טייפלוז'ן וניינטילס החלו ליפול. קליידול תפסה אותן שוב במהרה בכוחה העל-חושי.

"עזבו את ניינטילס, תתמקדו בוויבראבה!" צרחה קייטלין.

שתי מתקפות שוב נורו היישר לעבר ריק. ויבראבה הצליח להתחמק מהקרן העל-חושית, שהייתה מסוכנת לו יותר, אבל נלכד בגלגל להבות. הלהבות לא מאוד הפריעו לו, אבל עבור ריק שהיה על גבו, החום היה בלתי-נסבל. במהרה הוא היה ספוג במים מרוב זיעה ושלג מומס, והאוויר הקר הגן עליו מחום הלהבות לזמן מוגבל מאוד.

"ויבראבה, מתקפת מהירות!"

ויבראבה עבר בתוך גלגל הלהבות במהירות הבזק. הלהבות לא הספיקו ממש לחרוך את ריק, אבל גופו בער בכאב איום. שיערו וזקנו כמעט התחילו לעלות בלהבות, אבל השלג כיבה אותן במהרה. בינתיים, ניינטילס החליטה לתקוף את מוחה של טייפלוז'ן במקום לנסות לתקוף באש, והשתמשה במתקפת חוש שישי. טייפלוז'ן זעקה מכאב חד כל כך, עד שסילון להבות נוסף נורה מלועה, אבל לא במטרה לתקוף. ויבראבה התחמק ממנו בקלות והשתמש שוב במתקפת הזמזום שלו. הוא שוב גרם לקליידול כמעט לשמוט את עצמה ואת קייטלין וטייפלוז'ן, ובתגובה חטף מטח של אבנים. ריק נאלץ להחזיק בו בחוזקה כדי לא ליפול כשוויבראבה נפגע.

"זמן לסיים את זה", אמר ריק, "ויבראבה, מכת בוץ! ניינטילס, קרן בלבול!"

הפעם גם ניינטילס תקפה את קליידול. ריק ניצל את הרגע שטייפלוז'ן הייתה משותקת מכאב וידע שלא תתקוף את ויבראבה. כמו ויבראבה, גם קליידול לא יכלה להתחמק משתי ההתקפות במקביל, ונפגעה מקרן הבלבול. שמונה עיניה התחילו להיעצם ולהיפקח באופן אקראי כשהיא איבדה לרגע קשר עם המציאות. מכת בוץ מדויקת אחת נוספת הספיקה כדי לחסל אותה, בדיוק כאשר ריק השיב את ניינטילס לפוכדור. ויבראבה חטף סילון אש נוסף מכיוון טייפלוז'ן, אבל זה כבר לא שינה כלום. קליידול, טייפלוז'ן וקייטלין בירץ' התחילו ליפול בחזרה אל האוקיינוס.

ריק חשש שהקרב יתיש את ויבראבה, אבל נראה שהניצחון רק חיזק אותו. גופו של ויבראבה גדל והתארך, הוא הפך לירוק ועיניו נהיו אדומות. רגלי החרק שלו הפכו לרגליים לטאיות, וזנבו הפך לזנב זוחל מפוספס. פלייגון, הדרקון שריק חיכה כל כך לפתח, סוף סוף היה שלו.

ריק הביט למטה אל קייטלין והפוקימונים שלה. נפילה של מאות מטרים הפרידה בינן לבין האוקיינוס. שייפלו, חשב ריק. האישה הזאת ניסתה לרצוח אותי, שלא לדבר על הפוקימון שהייתה שלי. בגללה איבדתי רגל ביונית מוצלחת ואני נאלץ להסתפק ברגל עץ. היא ניסתה לקחת ממני את הסיכוי לתפוס את ראיקוזה… ובדיוק בגלל זה היא כנראה חושבת עליי בדיוק את אותו דבר. ריק נזכר בכול המיתות האחרונות שלא הצליח למנוע. רובן היו של אנשים שלא חיבב, וזה לא שיפר את הרגשתו במיוחד. עד לאותו רגע, הדבר האחרון שריק רצה היה שעוד שמות יתווספו לרשימה הזאת. האם עכשיו משהו השתנה, רק כי מדובר באויבת מוצהרת ובפוקימון שליוותה אותו מאז שיצא למסע הפוקימונים?

בתשובה לעצמו, ריק פתח את תרמילו, הוציא משם את אחד השיקויים הסגולים שלו, והשליך אותו בעוצמה למטה. הוא ראה את קייטלין והפוקימונים שלה נעלמות בין פתיתי השלג, ואחריהן השיקוי שיוכל להשיב את קליידול לאיתנה. אבל ריק לא התכוון להישאר מאחור ולברר אם הן אכן ניצלו. עשיתי את שלי, החליט, וזה היה יותר ממה שהגיע להן. והוא הישיר מבט והמשיך לרדוף ביתר שאת אחרי ראיקוזה.

פלייגון היה מהיר יותר מוויבראבה, והצליח לצמצם את הפער שנוצר בינו לבין ראיקוזה. עדיין היה קר מאוד ומושלג מאוד, מדי פעם ראיקוזה נעלם מאחורי מסך שלג וערפל, אבל תמיד הופיע שוב, גם אם ריק הצליח לראות רק את קצה סנפיר הזנב שלו. ריק נצמד חזק אל פלייגון – למרות שעדיין נראה יותר מכול כמו ארינמל גדול, דמו היה חם, למרות שהוא בעצמו לא יכול היה לסבול את הקור. לריק כבר לא היה שק שינה, משום שהתרגל לישון בספינות וצוללות, ולא היה לו במה להתכסות. היה לו רק סט אחד של בגדים להחלפה, ואלה היו הבגדים הקיציים שגנב מלאבארידג', שבשום אופן לא התאימו למזג אוויר כזה. אבל זה היה יותר טוב מכלום, וריק אילתר מהם שמיכה שתכסה אותו וגם את פלייגון. הוא עדיין רעד מקור. פלייגון הצליח להתחמם מעט מהמאמץ הגופני, אבל הוא שנא את הקור אפילו יותר מריק. ובכול זאת הם המשיכו. לוותר בשלב הזה לא היה בא בחשבון. הם עפו שעות על גבי שעות, גופו של ריק דואב מחום ומקור גם יחד ואוזניו מצלצלות.

בסופו של דבר נראה שראיקוזה נעצר. פלייגון עצר כדי שראיקוזה לא יבחין בו ויחליט לתקוף אותם. הם הביטו עליו בשקט ממרחק. מבעד למסך הלבן, ריק הצליח לראות את גופו הנחשי של ראיקוזה מתכרבל כאילו הולך לישון. בתחילה התנוחה נראתה ספירלית, אבל אז ראיקוזה הניח את ראשו הגדול על זנבו וכמעט בלע אותו. ריק לא יכול היה לראות את עיניו, ותהה אם גם לראיקוזה אין עפעפיים כמו לקיוגר, ואולי הוא בכלל לא ישן באמת. בכול זאת הוא החליט להתקרב בזהירות. פלייגון עף באיטיות, מנסה שלא למשוך תשומת לב. השלג התחיל להיחלש, וריק חשב שראיקוזה כנראה נרדם. כעת ריק ראה על מה הדרקון הענק נח: מגדל גבוה מאוד שהזכיר יותר מכול מקדש אקרוטי עתיק, אבל ענקי, גבוה יותר מגורדי השחקים של ספרון. בגלל הערפל, ריק ראה רק את ראשו של המגדל. כעת הוא גם שם לב שראיקוזה לא מבחין בו בכלל. אין סיבה להתגרות בו. הוא יעוף מהר, לפני שיספיק להגיב, וישליך עליו את הכדור-מאסטר. הוא כבר פתח את התרמיל והתחיל לפשפש בו. ואז מישהו נוסף החליט להפריע.

מתוך הערפל מתחתיו פרץ פוקימון נוסף, בעל גוף סלעי אפרפר וכנפי עטלף גדולות. אדם רכב עליו, אבל ריק לא הצליח לראות את פניו, בגלל המהירות שבה טס. כנפו של אירודקטייל שיספה את גופו של פלייגון, שכלל לא היה מוכן להתקפה. פלייגון נהדף לאחור וירה אש דרקונית סגולה, אבל הוא הגיב מאוחר מדי, ואירודקטייל המשיך להמריא עד שנעלם מעליו.

"ותר!" נשמע קול גברי מוכר מתוך המסך הלבן.

"אין סיכוי! פלייגון, מהר!"

פלייגון עף לכיוון ראיקוזה במהירות מרשימה, אבל לפני שהספיק להשלים חצי מהמרחק, סלע גדול ניטח עליו מלמעלה, הסיט אותו ממסלולו וכמעט מחץ את ריק.

"אני לא רוצה לפגוע בך", נשמע שוב הקול, "אבל אתה לא תתקרב לראיקוזה".

"מה זה עניינך, גנרל?" ריק הדגיש את המילה האחרונה בבוז.

"זה ענייני ועוד איך. לא הגנתי עליו מהבוס רק כדי שאתה תבוא הנה ותעשה את העבודה במקומו. אם כי אני חייב לציין שהתרשמתי ממך לטובה שהצלחת. איך גילית את המיקום שלו?"

"אני לא במצב רוח לפטפט", ענה ריק.

"חבל. לפטפט זו האופציה היחידה שלך, אלא אם אתה מעדיף להמשיך לחטוף סלעים מאירודקטייל".

"אז צא להילחם כמו בן-אדם ואל תתחבא כמו פחדן!"

"אני חושב שלא הבנת, ריילי. אני לא כאן כדי לערוך אתך קרב פוקימונים ידידותי. אני כאן כדי למנוע ממך לתפוס פוקימון שאסור שייפול לידיים של הבוס, ובעצם גם לא לידיך. פלייגון שלך קשוח, אבל יש גבול לכמה שהוא מסוגל לחטוף, ואם שניכם תפלו מגובה כזה, זה יהיה חבל מאוד".

כל הזמן הזה לא נשמע שמץ של איום בקולו של הדרקון האדום. נשמע כאילו הוא מנהל עם ריק שיחה על כוס קפה בנושא מדיטציה במגדל הספראוט.

"בסדר, נדבר", אמר ריק, "איך גילית שאני כאן?"

"כשהמשטרה פרסמה שחברת לצוות אקווה, הבנתי שהסיבה היחידה שתעשה דבר כזה, היא שגילית על המחקר של ביל ואתה רוצה לתפוס את ראיקוזה. אין לך שום סיבה אחרת לרצות להעיר את קיוגר. גם בטח לא תרצה להיות שוב טירון בארגון פשע אחר, עכשיו כשאתה גנרל בצוות רוקט".

"אתה חושב שזה כיף להיות גנרל?" צעק ריק, "הרסת לי את החיים! אני וכל הצוות שלי בני ערובה של הבוס!"

"באמת חששתי שזה יגיע לידי כך, אבל מה שחשוב הוא שאתה בריא ושלם. אתה טיפוס שנופל תמיד על הרגליים. ידעתי את זה מהרגע הראשון".

"נשמע שאתה יודע עליי הכול. למה שלא תגלה לי מי אתה?"

"אני בהחלט מתכוון לעשות את זה, ריילי, אבל לא כרגע. לחשוף את המיקום שלי לא יהיה צעד חכם מצדי. ברגע שראיקוזה יהיה בטוח, נוכל לדבר פנים אל פנים".

הוא לא יכול להיות רחוק מדי אם אני שומע אותו, חשב ריק. אירודקטייל אולי חזק יותר מפלייגון, אבל בטח אין לו סיכוי מול שני פוקימונים. הבעיה היא שבטח גם לדרקון האדום יש עוד פוקימונים. הוא צריך לחשוב לפני שהוא מסתער לקרב ככה סתם.

"מה אתה אומר?" המשיך הדרקון האדום, "אם כל כך רע לך להיות גנרל, למה שלא תצטרף אליי? נחזור הביתה ונוכל לדבר על להפיל את צוות רוקט".

שוב אותה נימה רגועה, כאילו הגנרל לשעבר הציע לו לא יותר מטיול בחיק הטבע. ריק לא ידע למה, אבל זה הרגיז אותו אפילו יותר. לעבוד בשביל הבוס אמנם היה קשה, אבל הייתה לו הרגשה שגם הדרקון האדום, שקורא אותו כמו ספר פתוח, לא יהיה תענוג; והרי הוא במרחק זריקת פוכדור אחד מלהפוך לגנרל החביב על הבוס. בלבו גמלה ההחלטה, והוא לחש לפלייגון להמריא לכיוון הקול.

וסוף סוף ריק ראה את פניו. הוא הכיר אותו. כולם הכירו אותו. השיער האדמוני הפרוע, שנראה כלהבה בוערת על ראשו, היה סימן ההיכר של מושא הערצתו של כל מאמן פוקימונים מתחיל.

"אז כל הזמן הזה זה היית אתה, מאסטר לאנס".

הדרקון האדום לא נראה מתרגש מחשיפת זהותו. "יפה, אז עכשיו אתה יודע מי אני, ויודע שאין לך סיכוי להביס אותי בקרב. אני מקווה שלפחות זה שינה את דעתך".

"אני מוכן להתערב שאפילו לפוקימונים שלך אין סיכוי נגד הפוקימון החזק ביותר בעולם".

לראשונה התפשטה על פניו של לאנס הבעת אימה, כשעין אדומה כאילו הישירה בו מבט – ריק שלף מחגורתו את הכדור השחור.