פוקימון; במהירות החושך – פרק 131: סוף העולם / איידן סוייר

פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר

מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398

הערה: הסופר איידן סוייר חוגג היום יום הולדת!

– – – – –

האלפא האיצה ועלתה במהירות האפשרית אל פני הים. ארצ'י ומאט נשארו להשגיח על השבויים מצוות מגמה, בעוד כל השאר דאגו לתפעל את הצוללת ולדאוג שלא לאבד אף רגע.

"למה הוא היה חייב להעיר את קיוגר?" שאל דילן, "למה לא פשוט לזרוק עליו ת'כדור-מאסטר?"

"אנחנו בעומק 382 מטרים מתחת לפני הים", ענתה דליס, "אם היית יוצא החוצה לזרוק עליו פוכדור, הראש שלך היה מתפוצץ כמו בלון".

"בסדר, אז למה לא לאסוף אותו אל מנעל האוויר כמו את האומגה?"

"בשביל זה היה צריך להזיז אותו. היית רוצה שהוא יתעורר תוך כדי כך?"

"אז הוא העדיף לסכן את כולם ולתת לקיוגר לשוט חופשי?"

"נגיע אליו מהר. הוא עדיין מנומנם, הוא לא אמור לעשות משהו משמעותי בדקות הקרובות".

הם המשיכו לעלות ולעלות, עד שנעצרו. ריק ציפה לראות אור שמש, או לפחות כוכבים, אבל לא ראה דבר מלבד גשם שניטח בעוצמה על חלונות האלפא: העננים הכבדים ביותר שראה מימיו העיבו על השמיים, שחורים כפחם ותלויים מטרים בודדים מעליהם, ורק הולכים ומתעבים. ארצ'י פתח את הדלת המרובעת בדופן העליונה של האלפא והביט נפעם בקיוגר: הוא צף בטבעת של גלים גבוהים שהתהוותה סביבו ודחפה את הצוללת הרחק ממנו, עד שארצ'י כמעט נפל למים הגועשים. הוא יצא החוצה ונאחז בדלת המתכת כדי לשמור על אחיזתו.

"ראית פעם פוקימון יפה כל כך?" שאל את מאט שעלה בעקבותיו.

"בחיים לא. קדימה, זרוק עליו ת'כדור-מאסטר!"

"עוד מעט. תן לו להרגיש קצת את החופש".

"עוד קצת חופש והוא יטביע את כולנו!"

"למה אנחנו מחכים?" שאל ריק שבדיוק הגיע אל מתחת לדלת.

"כן, ארצ'י, למה אתה מחכה?"

גשם התחיל להציף את רצפת הצוללת. זה נראה כמו גשם רגיל, אבל איכשהו הוא נערם לגובה רב תוך שניות בודדות, ונעליו של ריק כבר כמעט היו שקועות במים. מקסי התחיל לטפס מעלה בסולם, וריק חשב שמאט וארצ'י לא יתנו לו לעלות – אבל להפתעתו, ארצ'י הושיט לו יד ועזר לו לעקוף את מאט בדרך למעלה.

"ארצ'י, אני חייב להודות שניצחת", אמר מקסי, "ואני חשבתי שעם צוות כזה אין לך סיכוי".

"גם אני חשבתי. אבל הקפטן שלי אמר שאני חייב הכול לידידנו ריק שם למטה".

ריק הביט למעלה וראה את ארצ'י ומקסי שולחים אליו מבטים מחויכים. מקסי עמד עם זרוע אחת סביב כתפו של ארצ'י, מחבק אותו כמו אח. זה לא הגיוני, חשב, שום דבר ממה שקורה כאן לא נראה הגיוני. גל נוסף הטה את האלפא בזווית מסוכנת מדי.

"תפוס כבר את קיוגר!" צעק דילן.

ארצ'י לא ענה. הכדור-מאסטר היה טמון עמוק בתוך בגדיו, ולא נראה שהוא מתכוון לשלוף אותו בכלל.

"זוז!"

דילן דחף את ריק בגסות מתחתית הסולם, טיפס במהירות האפשרית, חלף על פני מאט ושלף את המעלעל. חבל דק של אנרגיה נורה לעבר קיוגר ולכד אותו. קיוגר והגלים נרגעו, אבל העננים עדיין היו שם, והגשם הכבד נמשך.

"איך ההרגשה?" שאל ארצ'י, "איך זה להחזיק כוח עצום כל כך בכף ידך?"

"אתה באמת מטורף", אמר דילן.

"אני?" צחק ארצ'י, "כולכם חשבתם שאני מטורף כי אני רוצה לתפוס את קיוגר, ועכשיו אתה קורא לי מטורף כי אני לא מתכוון לתפוס אותו? אי אפשר אתכם, בחיי".

"דילן, 'תזהר!"

מאט הספיק לדחוף אותו למעלה ברגע האחרון. במקום לפגוע בצד גופו של דילן, חרבו של ארצ'י ננעצה בזרועו של מאט. דילן נפל למים, ומאט הרפה מן הסולם במהירות לפני שיידקר שוב. ענן אדום של דם התחיל להתפשט בתוך המים שהציפו את האלפא.

"שארפידו, טפל בדילן!" קרא ארצ'י.

לשנייה אחת ריק היה בטוח שדילן אבוד. ואז חבטה גדולה הרעידה את האלפא. ריק שכח שלצד דילן נלחם כעת פוקימון חזק הרבה יותר משארפידו.

"נראה לי שאתה צריך עזרה", אמר מקסי, "קאמראפט, אני בוחר בך!"

"למה אתה עוזר לו?" צעקה קייטלין.

"ארצ'י צדק", ענה מקסי, "באמת אין לך שכל אם את לא מבינה דבר פשוט כל כך. לייבש את העולם, להציף את העולם – מה זה חשוב מה יקרה, אם התוצאה בשני המקרים תהיה זהה?"

"בשני המקרים העולם כולו ייחרב!"

"בדיוק!" עיניו של מקסי נצצו, "שנינו חתרנו לעבר אותה מטרה. השאלה הייתה רק מי יגיע ראשון".

גל נוסף הרעיד את האלפא, והפעם חפצים שונים התעופפו באוויר, ובלון חמצן כמעט פגע בראשו של ריק. כל עוד קרב מתחולל בחוץ, להישאר בתוך הצוללת זו סכנת חיים, אבל ארצ'י עדיין עמד בחוץ עם חרבו המאיימת.

"חייבים לצאת מכאן".

"אבל איך?" שאלה נדיה.

"יש לי רעיון", אמרה קייטלין, "מהר, איפה הפוקימונים שלי?"

על גבו של שארפידו רכב קאמראפט, גמל אדום בגודל הכריש המפחיד, שני הרי-געש צומחים על גבו במקום דבשות. שני הפוקימונים ירקו אש ומים לכיוון דילן, שרכב על גבו של קיוגר וניסה לתקוף אותם בחזרה, אבל הכוח העצום של קיוגר היה בלתי ניתן לשליטה. כל התקפה פשוטה ביותר יצרה גלים עצומים שכמעט העיפו את דילן, ולעומת זאת כמעט ולא פגעו בשארפידו, שרכב עליהם כאילו לא היו יותר מאדוות קטנות. המעלעל שבידו התחיל להתחמם. הוא לא היה בנוי להתמודד עם פוקימון חזק כל כך, ודילן ידע שהוא לא יחזיק עוד זמן רב, ובקרוב יאבד שליטה וקיוגר יתחיל שוב להשתולל.

ואז משהו הופיע מעליו. בובת חימר שחורה בעלת שמונה עיניים ורודות מסודרות במעגל סביב כל ראשה, מרחפת באוויר בכוח טלקינטי מדהים. זו הייתה קליידול, הצורה המפותחת של באלטוי, שהתעתקה למקום יחד עם קייטלין, ריק, מאט, נדיה ודליס.

"אתם לא יודעים מתי לוותר", קרא ארצ'י מהצוללת שהייתה כעת במרחק כמה מטרים.

"אנחנו לא נעמוד בצד וניתן לכם להשמיד את העולם", צעקה קייטלין בחזרה, "נינג'אסק, אני בוחרת בך!"

נינג'אסק של קייטלין, שהתפתחה מנינקאדה זהובה, הייתה זהובה בכול גופה, אפילו בכנפיה. היא עפה היישר לעבר ארצ'י ומקסי, מוכנה לנעוץ בהם את עוקציה, אבל קיר של אש נורה מהדבשות של קאמראפט וחסם את דרכה. נדיה ומאט שחררו בינתיים את וולריין ופליפר. נדיה השיבה לפוכדור את קליידול, שהייתה חלשה מול מים, וציוותה על נינג'אסק לחוג מסביב ולתקוף את האלפא מאחור.

"הם משיבים מלחמה", אמר מקסי, "נראה לי שצריך לתגבר כוחות. וויזינג, צא!"

"קרובאט, צא!"

שני פוקימונים נוספים הצטרפו לקרב. וויזינג כבר היה מוכר לריק בזכות ג'יימס, וקרובאט, עטלף סגול וגדול בעל ארבע כנפיים, היה הצורה המפותחת של גולבאט. שניהם חסמו את דרכה של נינג'אסק, שנאלצה שוב לסגת.

"ריק, מהר, שלח גם אתה את ויבראבה לקרב!"

ריק ידע שזה מה שהוא צריך לעשות, אבל הסיכון היה גדול מדי. הוא צריך לשמור את כוחותיו של ויבראבה, ואם הוא ייפגע בקרב, כל מה שתכנן במשך חודשים ארוכים יירד לטמיון. אבל בינתיים הפוקימונים של חבריו נלחמו בקרב קשה. נינג'אסק התקשתה לראות מה קורה על הצוללת, בגלל מסך העשן שפיזר וויזינג. פליפר ניסה להצטרף אליה במעופה, אבל נחסם בידי יריקות הרעל של קרובאט. וולריין נותר להתמודד עם שארפידו וקאמראפט יחד, והעובדה שהיה פוקימון קרח ניטרלה את ההגנה הטבעית שלו מאש. שארפידו ירה קרן-על לכיוון וולרין, והוא בקושי הספיק לצלול לים ולהתחמק ממנה.

"קדימה, ריק, תעשה משהו", התחננה דליס.

רעיון הבזיק במוחו. זה לא היה מושלם, אבל זה היה שווה ניסיון.

"סניזל, אני בוחר בך!"

סניזל הופיע על גבו של קיוגר. הוא היה רחוק מדי מאיזור הקרב כדי להשפיע, אבל כשריק שלח אותו לתקוף את שארפידו, סניזל הקפיא גוש קרח בתוך המים הסוערים, זינק עליהם והמשיך לרוץ תוך כדי שהוא יוצר לו שביל של קרח לרגליו. שארפידו לא היה מוכן לכך כלל, והוא חטף את מלוא עוצמת השיסוף של סניזל, שכמעט גרם לו לאבד שיווי משקל ולהפיל את קאמראפט למים. קאמראפט ירה עליו סילון אש תופת שהמיסה את הקרח, וסניזל זינק למים. הוא לא היה שחיין מצטיין, אבל העדיף להסתכן בטביעה ולא לספוג את האש. בינתיים המעלעל של דילן התחמם כל כך, שהוא התחיל להעביר אותו מיד ליד כאילו היה תפוח-אדמה לוהט.

"למה אתם עושים את זה?" קראה נדיה.

"נגלה להם?" שאל מקסי.

"למה לא? זה כבר לא ישנה כלום", ענה ארצ'י, "לאף אחד מאיתנו לא אכפת איך העולם הזה ישתנה. כל מה שחשוב הוא שהצפה של העולם או ייבוש שלו יובילו לאותה תוצאה: להיפטר מאלה שהורסים אותו, המין האנושי".

"אתם שני פסיכים!" צעק דילן.

"פסיכים? אתה סייר פוקימונים בדיוק כמוני, דילן. כולנו יודעים שבני-אדם הם הבעיה של העולם הזה, גידול סרטני שמשמיד את המארח, ובסופו של דבר יושמד בעצמו כשלא יהיה לו ממה לחיות. אנחנו בסך הכול עושים מה שלאף סייר אין אומץ, והולכים עם האמת שלנו עד הסוף!"

"אנחנו? ממתי אתם חברים כאלה טובים?"

"מתמיד", ענה מקסי, "דאגנו ליצור שני צוותים יריבים, כי הכוח החזק ביותר שמניע בני-אדם הוא שנאה. דע את האויב, זוכר?" הוא הביט בעיניו של ריק.

"כל עוד צוות אקווה וצוות מגמה נלחמו זה בזה, האיבה גרמה להם לפעול מהר וביעילות. השוד באבר-גרנד, למשל, לא היה יוצא לפועל לולא הייתם יודעים שצוות מגמה עלולים להשיג כדור-מאסטר ולהגשים את מטרותיהם לפניכם. אני צודק?"

"אבל בשביל מה אתם צריכים בכלל כדור-מאסטר אם לא בשביל קיוגר?"

עוד לפני שנדיה סיימה את המשפט, ריק וקייטלין הביטו זה בעיני זו וההבנה הפציעה בהם.

"ראיקוזה!" אמרו ביחד.

"מה?"

"ראיקוזה הוא הפוקימון שמרגיע את קיוגר וגראודון", הסבירה קייטלין, "הוא זה שמונע מהם להשמיד את העולם בכול פעם שהם מתעוררים. אם ראיקוזה יהיה מנוטרל, אף אחד לא יוכל להרדים אותם שוב".

"תראה, המדענית שלך לא כזאת טיפשה אחרי הכול", אמר ארצ'י, "למה הבאת אותה?"

"היא התעקשה להצטרף. לא הצלחתי להיפטר ממנה, והיא לא יכולה לעשות הרבה נזק בכול מקרה".

מעט מאחוריהם, קרובאט ונינג'אסק נלחמו בקרב קרוב מדי. ידו של קרובאט הייתה על העליונה, כשלפתע וולריין הגיח מן הים, על גבו סניזל, ושניהם ירקו קרני-קרח שהקפיאו את כנפיו של קרובאט. הוא נפגע קשה מאוד, נפל לים ופרפר בחוסר-אונים. וולריין התחיל לשחות לעבר האלפא בכול הכוח.

"עצרו אותם!" קרא מקסי.

להביור נורה על וולריין מכיוון קאמראפט, אבל פליפר מיהר לכבות אותו. וויזינג ריחף בדרכם באיום, אבל סניזל קפץ מראשו של וולריין, רץ על פני המים שהקפיא בדרך מעוקלת, כדי שוויזינג לא יוכל לחסום את שניהם. סניזל הצליח לפלס את דרכו אל הצוללת והסתער בלהבים שלופים לעבר ארצ'י.

"וויזינג! פיצוץ!"

הפיצוץ של וויזינג יצר גל אדיר ששטף את האלפא כמה מטרים הרחק מסניזל וגרם לו לפספס את ארצ'י. וולריין היה קרוב מדי וחטף את מלוא עוצמת הפיצוץ, ונינג'אסק נהדפה אל השמיים. שארפידו הצליח לרכוב על הגל בקלות, ורק קיוגר לא נפגע כלל; הוא פשוט שבר את הגל לפני שהגיע אליו. המעלעל של דילן כבר התחיל להעלות עשן. סניזל קם על רגליו כשהוא עומד על גוש קרח בלב האוקיינוס, מנסה להתאושש ולצאת להתקפה נוספת.

"שארפידו, חסל אותם".

שארפידו הפסיק להתחמק מהתקפותיו של פליפר, מה שנתן לו להטביע את קאמראפט במתקפת מים אחת. הוא זינק לעבר פליפר, מוכן לחסל אותו במתקפת שיסוף הלילה שלו, אבל גל ענק נוסף הטה אותו ממסלולו. קיוגר נחלץ לעזרתם פעם אחת אחרונה, רגע לפני שהמעלעל של דילן יצא מכלל פעולה.

"איבדתי עליו שליטה", קרא, "קפצו למים!"

ריק קפץ לים שהתחיל במהרה לגעוש שוב. הוא פרפר בידיו יותר משהצליח לשחות.

"סניזל!" זעק.

סניזל שמע את ריק, ויתר על ההתקפה על האלפא וחש מייד לעזרה. הוא יצר גוש קרח גדול בלב האוקיינוס וריק וחבריו הצליחו לטפס עליו, אם כי הגלים התחילו לשאת אותם הרחק מהצוללת.

"ריק", אמרה קייטלין, "אני מצטערת שזרקתי אותך אז לקארוואנות".

"אני לא אסלח לך על זה בחיים, אבל כרגע יש דברים יותר גרועים".

"נשמע לי הוגן. נינג'אסק!"

נינסג'אסק צללה לעבר ארצ'י בעוקצים שלופים, אבל כשהייתה בחצי הדרך אליהם, שארפידו זינק מהמים לגובה של כמה מטרים, תפס אותה בין שיניו החדות וצלל בחזרה למים.

"פליפר, מהר! לצוללת!"

פליפר ניצל את הסחת הדעת של שארפידו והתעופף גם הוא לכיוון האלפא. כעת כבר לא היה אף פוקימון שיגן על ארצ'י ומקסי. ארצ'י שלף את רובה הקשת שלו, טען אותו בחץ וירה בפליפר. פליפר הצליח להתחמק, אבל חג וצלל להתקפה נוספת. אבל לפני שהספיק לתקוף, דעת כולם הוסחה.

אלומת אור שמיימית הגיחה מבין העננים השחורים.

"מה קורה כאן?" שאל דילן.

"ראיקוזה!" קראו ריק, קייטלין, ארצ'י ומקסי יחד.

מה שנראה כמו צל של נחש, ארוך ודק, התעופף מבין העננים לכיוונם. ארצ'י טען את רובה הקשת שלו בכדור-מאסטר, בזמן שמקסי שלף את חרבו והניף אותה באיום לעבר פליפר, לא נותן לו להתקרב.

"אתה שלי", לחש ארצ'י.

"פליפר! אל תתן לו לירות בשום אופן!"

שארפידו הגיח מן הים וירה קרן-על לעבר פליפר. פליפר היה עסוק בהתחמקות, אבל ראיקוזה הלך והתקרב, וככול שהתקרב, נכנס אל טווח הירי של ארצ'י. ריק הביט סביבו ומבטו פגש בקייטלין. שוב הם חשבו בדיוק על אותו דבר: קייטלין כבר ידעה מה מטרת ביקורו של ריק בהוואן. היא הנחיתה בפניו אגרוף שהפיל אותו אפיים ארצה על גוש הקרח, אבל לא היה לה סיכוי נגד סניזל, שמיהר להגן על מגדלו ודחף את קייטלין לים.

"מה אתם עושים? התחלנו להילחם בינינו?" צעקה נדיה.

"ראית שהיא התחילה", התגונן ריק.

אבל למרות ניסיונותיו להיתמם, ריק בקושי הצליח להסתיר את המבט שלכסן כעת לעבר מאט. למזלו, כולם היו שקועים במשהו חשוב יותר. כעת כבר ניתן היה לראות בבירור את ראיקוזה: דרקון ענק, גופו עשוי חוליות ירוקות ומעוטר בסימנים צהובים, צולל במהירות מרשימה לעבר קיוגר ולא שם לב בכלל לאיום המופנה כלפיו. אל הגשם היורד הצטרף כעת שלג שירד היישר על ראשם. הים התחיל לשקוט.

"אתה לא תרדים לי את קיוגר, אתה שומע?" סינן ארצ'י.

הוא לחץ על ההדק. הכדור-מאסטר נורה לעבר ראיקוזה, ופליפר בעקבותיו. לא היה לו סיכוי להשיג את הכדור שנורה, אבל הוא נופף בכנפיו בכול כוחו, יוצר רוח סערה שתטה את הכדור ממסלולו. הכדור-מאסטר פספס את ראיקוזה במטרים בודדים. קיוגר המנומנם מהשפעת השלג התחיל להתנדנד על הגלים. הים התחיל להירגע, ורק זעקות השבר של ארצ'י הפרו את השקט. אבל זה כבר לא היה משנה. קיוגר התחיל לשקוע בחזרה באוקיינוס.

"סניזל, תביא לי את הכדור!" צעק ריק.

סניזל התחיל לרוץ על שביל קרח חדש שיצר, מהר יותר ממהירות הנפילה של הכדור-מאסטר. ריק שחרר את ויבראבה מהפוכדור. חברי הצוות של ריק הבינו את כוונותיו שנייה אחת מאוחר מדי.

"מצטער", אמר, "ויבראבה, פיצוץ קולי".

הרעש מכנפיו של ויבראבה החריש את אוזני כל הנוכחים. אוזניו של ריק הלמו בכאב, אבל הוא ניצל את הרגע שכולם מנוטרלים, התנפל על מאט וחטף ממנו את הכדור השחור. אז קפץ על גבו של ויבראבה ועף משם.

"עצרו אותו! פליפר, עצור'ותו!"

אוזניו של ריק צלצלו והוא בקושי שמע את קללותיו של מאט, אבל בהחלט ראה את פליפר טס חזיתית לעבר ויבראבה. הוא התחמק מהתקפותיו, צלל לקחת את סניזל והכדור-מאסטר, והמריא באוויר בעקבות ראיקוזה.