פוקימון; במהירות החושך – פרק 128: עסקת חבילה / איידן סוייר

פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר

מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398

הערה: חלק 4 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע.

– – – – –

לפני שהגורביס תשקע לחלוטין בים, נדיה צללה פנימה להביא את הציוד היקר שלה מהמרפאה. כמה שודדים הצטרפו אליה, וכמה אחרים שחו גם הם להביא חפצים שהיו חשובים להם. הפריגטה של סילף אמנם כללה את רוב הציוד שהם יצטרכו, אבל אף פעם לא יזיק עוד אוכל, בגדים ורום, במיוחד למי שמתכוון לשרוד זמן רב בלב ים. נדיה אספה כמה שיקויים ותחבושות שיכלה אל תוך התיק שלה, שיזדקק לייבוש רציני לאחר מכן, עלתה אל המים והתחילה לשחות בחזרה אל הפריגטה, שכבר נסחפה כמה מטרים הרחק מהגורביס. היא בקושי הספיקה לטפס על הסיפון, כשראתה את ריק מדדה החוצה במה שנראה כמו ריצה עקומה וצועק:

"פצצה! יש פצצה על הפריגטה!"

ריק קפץ למים, ומיד אחריו החלו להישמע קולות בהלה ושודדים נוספים שקפצו בעקבותיו. נדיה זינקה בחזרה לים והתחילה לשחות בכול הכוח לכיוון הפריגטה. חצי דקה לאחר מכן נשמע פיצוץ עז, ונדיה הסתכלה לאחור וראתה את הפריגטה נשברת לשניים. גל הדף בגובה מטר עלה מסביב לפריגטה, ורוב השודדים צללו מתחתיו כדי להתגונן מפני חתיכות העץ והמתכת שעפו לכול עבר. מים התחילו למלא את הבקע שבאמצע הפריגטה, שעוד מעט תתחיל לטבוע בדיוק כמו הגורביס. שוב לא הייתה להם ספינה.

"מה עושים?" צעק מישהו.

"אין ברירה. חייבים לשחות לאבר-גרנד", קרא דילן.

"יצאת מדעתך? יתפסו אותנו שם תוך דקה!"

"את מעדיפה לטבוע? לכי על זה אם את רוצה!"

ריק הביט בגורביס הטובעת. היא אמנם כבר כמעט כוסתה במים, אבל לפחות לא הייתה שבורה כמו הפריגטה. ואז הבחין בוולריין שהתפתח, וניסה להישאר מעל לפני המים בכוחותיו האחרונים.

"יש לי רעיון", צעק.

"אם הרעיון הזה הוא לברוח שוב, אני נשבע…"

"נדיה, נצטרך את וולריין, אז תני לו את השיקוי הכי חזק שיש לך", ריק התעלם מההערה העוקצנית, "וכדאי שגם פליפר יעזור, מאט, תקשור לו חבל כמו לוויבראבה. וכמה שיותר קארוואנות".

מאט קרא לפליפר וקשר חבל סביב מקורו העבה. את החבל שסביב גופו של ויבראבה ריק קשר בינתיים אל ירכתי הגורביס השוקעת, וכשסיימו הם קשרו יחד את פליפר לחרטום.

"ועכשיו למשוך!"

הספינה המלאה מים הייתה כבדה מאין כמוה. אפילו שני פוקימונים מפותחים לא יכלו להרים אותה. אבל וולריין והקארוואנות דחפו אותה מלמטה, המים הלכו ונשפכו ממנה, ובהדרגה היא נהייתה יותר ויותר קלה. וולריין דחף את הגורביס בכול כוחו, מרים אותה מעל פני הים, יוצר גלים גדולים מהמים שנשפכו כמו מפל, ובסופו של דבר היא הייתה מעל פני המים, מיוצבת כמעט לחלוטין בידי הפוקימונים.

"מה עכשיו?" קראה מוריאל, "הם לא יצליחו למשוך ספינה לאורך זמן!"

"אנחנו לא צריכים הרבה זמן", ענה ריק, "יש הרבה איים באיזור אבר-גרנד, נכון? נצטרך רק למצוא את האי הקרוב ביותר שאינו מיושב".

לפי הפוקיפון, הייתה קבוצת איים קרובה מדרום לשם. צוות אקווה טיפסו על הגורביס, וולריין והקארוואנות התחילו לדחוף אותה בדרכה, פליפר וויבראבה ניווטו, ובינתיים הגשם פסק וזה הקל עליהם להמשיך בדרך. אחרי כשעתיים של הפלגה נראתה יבשה באופק. מאט הביט במשקפת שלו ולא ראה בתים על האי. זה היה סימן טוב. וולריין דחף את הספינה בכוחותיו האחרונים עד שהגיעו אל היבשה, ושם הגורביס עלתה על שרטון ועצרה בטלטלה גדולה, חצי ממנה על החוף וחצי במים.

וולריין שחה לחוף בכוחותיו האחרונים. פליפר וויבראבה צנחו על הסיפון מותשים. מאט התיר את החבל ממקורו של פליפר, קפץ מהספינה על החול הצהוב, ואז את אוזני כולם החרישה צעקה חזקה שנפלטה מגרונו. נראה שהוא שמר אותה לאורך כל ההפלגה, בה נאלץ לפקד על הספינה ועל פליפר שלו, וכעת כל הזעם משתחרר ממנו. רק לצעקה השנייה התחילו להתווסף מילים.

"מנוולים!" צעק, "מג'יקארפים ארורים!"

"מאט, תירגע…" קראה אליו מוריאל.

"לא רוצה להירגע! המניאקים האלה, בכלל לא 'כפת להם מהספינה 'שלהם, רצו רק 'פוצץ אותנו!"

"מה אכפת לך מהם? תראה, השגנו כדור-מאסטר!" דילן נופף בכדור בידו.

"לעזאזל עם הכדור-מאסטר! אנחנו צוות בלי ספינה, מה אנחנו שווים לעזאזל?"

"מה אנחנו שווים? רק ביצענו את השוד הכי גדול בהיסטוריה של הוואן, וכולנו בחתיכה אחת!"

מאט הביט במוריאל, ואחריה בריק ודילן ושאר צוותו שעמדו לידה על חרטום הגורביס השבורה. הוא שם לב גם לנדיה, שירדה אל החוף וטיפלה כעת בוולריין. נראה שמילותיה האחרונות של מוריאל הרגיעו אותו מעט.

"אתה יודע למה סילף ברחו כמו פחדנים?" שאל ריק, "הם יכלו להציל את הפריגטה שלהם, עם כל הסחורות היקרות שלהם, אבל הם ידעו שהם ירוויחו הרבה יותר אם הם ייפטרו מצוות אקווה וישאירו אותנו בלי ספינה. עד כדי כך היה חשוב להם לפטור את נתיבי הסחר של הוואן מאיתנו!"

"לפחות בינתיים", הוסיף דילן, "עד שנשיג ספינה חדשה".

"נגנוב לנו את הסנט טיידל!" קראה מוריאל, "נגנוב לנו איזו ספינה שנרצה! אנחנו יכולים להשיג הכול!"

נדיה ניגשה אל מאט, הניחה יד על כתפו והושיבה אותו בעדינות על החוף. ריק ראה שהיא אומרת בשקט משהו שלא הצליח לשמוע. מסיבה מסוימת זה הרגיז אותו.

"מה עכשיו?" שאל דילן בינתיים, "נודיע לארצ'י שהכדור-מאסטר בידינו?"

"צריך שמאט יירגע, ואז הוא יחליט".

"למה אנחנו לא יכולים להודיע לו בעצמנו?"

"מכול צוות אקווה, רק לקפטן הגורביס יש פוקיפון", הסבירה מוריאל, "זו הדרך היחידה להתקשר עם ארצ'י, והוא מיועד למקרי חירום בלבד".

"לי יש פוקיפון. אם רק תגידי לי מה המספר שלו…"

"קודם נחליט אם אנחנו רוצים בכלל לתת לארצ'י את הכדור-מאסטר. אולי בכלל נשמור אותו לעצמנו".

מספר גדול מדי של עיניים ננעצו בדילן. אם הכדור-מאסטר לא יימסר לארצ'י, אף אחד לא חשב שדווקא לדילן מגיע להחזיק בו, ואף אחד לא התכוון לוותר על הזכות הזו. דילן הבין זאת באותו רגע כמו כל השאר.

"נפתור את זה מאוחר יותר. בינתיים אני לא הולך לשום מקום, אנחנו על אי בלב הים בלי ספינה או פוקימונים".

והוא מיהר לרדת גם כן אל החוף, לעבר עץ גויאבה נמוך שזיהה במרחק.

את הלילה החליטו צוות אקווה לבלות מחוץ לספינה, לראשונה מזה זמן רב. הם הקימו מדורה גדולה על החוף, בתקווה שהגשם לא יתחיל שוב לרדת ויקלקל להם אותה, והתחממו כמו שלא היו יכולים אילו היו נשארים בבטן הגורביס שהייתה חשופה כעת לרוחות. הפוקימונים של ריק זכו סוף סוף להזדמנות לחלץ עצמות. מאט שתה בקבוק שלם של רום, ושוב היה השיכור שריק ראה לראשונה על סיפון ההאנטייל, אבל הפעם ריק כבר הכיר אותו וידע להעריך אותו כקפטן, כמו שאר הצוות בזמנו.

כעבור זמן מה ריק הבחין שנדיה חסרה. הוא ראה אותה יושבת על סיפון הגורביס, עם גבה אל המדורה. ריק התרחק גם כן מהמדורה, הלך אליה ומצא אותה עטופה בשמיכה עבה כדי להגן על עצמה מהקור. רק אז ריק עצמו הבין כמה קר לו. הוא קרא לניינטילס והתכרבל עמה כשהתיישב לייד נדיה.

"קרה משהו?" שאל.

"כלום. הייתי צריכה קצת להיות לבד".

"עד שסוף סוף יש לך הזדמנות להשתתף במסיבה אמיתית?" שאל ריק, "כשרק הכרתי אותך ואף אחד לא אהב אותך, הייתי יכול להישבע שזה מה שהיית רוצה".

"הייתי רוצה, אבל עכשיו אני כבר רגילה להיות לבד. מוזר לי שפתאום אני רצויה".

ריק גירד בצווארה של ניינטילס והרגיש משהו קשה. המצלמה עדיין הייתה תלויה על צווארה. ריק הסיר אותה בעדינות, ונראה שהיא אפילו עדיין עובדת.

"את חושבת שלי לא מוזר? אותי הם כמעט השליכו לקארוואנות לפני חצי שנה. ותראי אותנו עכשיו".

"כן", נדיה הביטה בעיניו, "אתה נכס לצוות הזה, ריק. אני לא מבינה למה צוות רוקט כל כך לא מעריכים אותך".

פניו של ריק הלבינו. "מתי סיפרתי לך על צוות רוקט?!"

"ידענו מההתחלה שאתה חלק מהם. מוריאל גילתה את זה עוד לפני שבכלל הגעת להאנטייל. זוכר?"

"אבל אם כל הזמן הזה ידעתם שאני נמצא גם בצוות אחר…"

"למה סמכנו עליך?" שאלה נדיה, "לומר לך את האמת, בהתחלה מוריאל התעקשה שאתה מנסה לפרק את הצוות, שצוות רוקט רוצים להיפטר מאיתנו כדי להשיג דריסת רגל בהוואן. אבל את מאט הצלחת להרשים, וזה מה שקובע".

"באמת? עם כל מה שאמרתי על ארצ'י?"

"בטח! בסך הכול אמרת את מה שהרבה מאיתנו חושבים, שאולי לצוות אקווה עדיף בלי ארצ'י. אנחנו שודדי הים הכי מוצלחים במדינה, בשביל מה אנחנו צריכים מנהיג מטורף שרוצה להעיר את קיוגר?"

"חשבתי שאתם רוצים לגלות למה הוא רוצה להעיר את קיוגר".

"למי אכפת? הוא ממילא לא יוכל לתפוס אותו בלי עזרתנו. אנחנו פשוט נשמור את הכדור-מאסטר לעצמנו. מוריאל רוצה להציע את זה למאט ברגע ש… יהיה במצב לקבל החלטות".

ריק נשם עמוק. זה בהחלט לא מה שתכנן.

"איך תחליטו מי יקבל את הכדור-מאסטר?" שאל.

"מאט יחליט".

"הוא לא יכול לקבל החלטה כזאת. כדור-מאסטר הוא כל כך יקר, אתם תתחילו לדקור אחד את השני בגב כדי לקחת אותו בכוח".

"זה בכול מקרה עדיף מלמסור אותו לידיים של ארצ'י, אתה לא חושב?"

"במחיר של הרס הצוות? שכול החברים שלך יהפכו לאויבים, וכל מה שאת רואה כאן יתפרק לך מול העיניים?"

הוא הביט לאחור וגם נדיה, והם ראו את חבריהם חוגגים, שותים ורוקדים מסביב למדורה.

"אם את מאמינה לי שאני לא רוצה שצוות אקווה ייהרס, תקשיבי לי ותשכנעי את מאט למסור את הכדור-מאסטר לארצ'י".

"ואם ארצ'י ישתמש בו כדי להציף את העולם?"

"הוא לא", אמר ריק, "אנחנו נהיה שם כדי לדאוג לזה".

למחרת, חברי צוות אקווה שהיו על הסיפון יכלו לראות את הצוללת הגדולה עולה מן הים, ולצדה שוחה כריש גדול ומפחיד שגופו הסתיים מייד אחרי סנפיר הגב, בלי זנב. על גבו של הכריש טיפס גבר מגודל, בעל זקן שחור ללא שפם, והם התקרבו אליהם במהירות.

"זה ארצ'י!" נשמעו קריאות.

ריק מיהר לעלות על הסיפון, וכך גם כל מי שהיה עמו. רק דילן נשאר בבטן הספינה. מאט פקד עליו להישאר מאחור ולשמור על הכדור-מאסטר למקרה שארצ'י ינסה לחטוף אותו בכוח, והשאיר עמו את פליפר ליתר ביטחון. הכריש הגדול הגיע אל הגורביס והגבר שעל גבו טיפס על הספינה.

"קפטן!" קרא ארצ'י בחיוך, "שמעתי שיש לך משהו בשבילי".

"יש לי משהו", ענה מאט, "נמסור 'ך אותו ברגע שנדע מה 'תה מתכוון לעשות בו".

החיוך נמחק מפניו של ארצ'י. "מה זאת אומרת? התכוננו לרגע הזה במשך שנים…"

"'תה התכוננת", תיקן אותו מאט, "אפ'חד כאן לא רוצה לתפוס פוקימון שיכול להציף ת'עולם".

"אולי לא שמעתי טוב, קפטן, אבל נשמע שאתה מנהיג כאן מרד".

"אין כאן שום מרד, המפקד. כולם כאן נאמנים לקפטן 'שלהם, והקפטן רוצה לדעת מה 'תה מתכוון לעשות בקיוגר".

"כמו שאמרת, אני המפקד…"

"אז נראה מי יציית למפקד שהוא בחיים לא ראה, ומי יציית לקפטן שאכל אתו חרא על ספינה במשך חודשים".

כל צוות אקווה עמדו מאחורי מאט, תרתי משמע. ארצ'י שלח מבט אל הכריש. הוא אחד מול שלושים, ידע.

"אתה מכאיב לי, מאט. אתה חושב שלמפקד שלך יש מה להסתיר?"

"אם אין 'ך מה להסתיר, שתף אותנו. בטח יש סיבה ש'תה רוצה לתפוס פוקימון שישמיד ת'עולם".

"אתה באמת מאמין שאני רוצה להשמיד את העולם?" שאל ארצ'י, "כבר שכחת בשביל מה צוות אקווה קיימים מלכתחילה?"

מאט שתק. ריק הביט בארצ'י יחד אתו, ולפתע נראה כאילו כל החתיכות מסתדר במקום.

"בזמן שאתם נהנים לשחק בשודדי-ים, יש לנו מטרה גדולה יותר והיא להילחם בצוות מגמה. גם לצוות מגמה, להזכירך, יש פוקימון אגדי שהם רוצים לתפוס. אם אנחנו רוצים למנוע מהם להשתמש בגראודון, אנחנו צריכים פוקימון שישתווה לו בכוחו. פוקימון מים שיביס אותו וימנע ממנו לייבש את העולם".

"הם לא רוצים לייבש את העולם", פלט ריק.

ארצ'י הביט בריק כאילו עד עכשיו לא הבחין שהוא שם.

"סליחה?"

"פגשתי את מנהיג צוות מגמה. הוא אמר לי שהוא מתכוון לייבש רק חלק מהים כדי להגדיל את שטח היבשה".

"אם כך הכול בסדר!" ענה ארצ'י בעוקצנות, "שלושה רבעים מהעולם הזה מכוסים במים, ילד, והמים האלה הם ביתם של פוקימונים רבים. אי אפשר פשוט לייבש חלק מהם בלי השלכות קטסטרופליות על העולם כולו!"

"מקסי אומר שאוכלוסיית העולם הולכת וגדלה ובקרוב נצטרך עוד שטח מחיה".

"תלמד להצביע על הבעיה! אם בני-אדם מתרבים יותר מדי, צריך לטפל בבני האדם! למה שפוקימונים יסבלו?"

"אז מה הפתרון שלך? להרוג בני-אדם?"

"אני לא מציע שום פתרון, אני רק מגן על הפוקימונים מהפתרון המטורף של צוות מגמה. זה תפקידי כסייר פוקימונים. אם צוות מגמה רוצים לטפל בבני-אדם, שיהיה להם לבריאות. לא על חשבון הפוקימונים".

"מה אתה בעצם אומר?" שאל ריק, "שכול הזמן הזה התכוונת לתפוס את קיוגר לטובת הכלל?"

"למה לא? אני סייר פוקימונים, וכך גם רבים מכם, גם אם הספקתם לשכוח את זה", ארצ'י העביר מבט מהיר על אנשי צוותו, "קשה לכם לתת אמון במנהיג שלכם? חבל מאוד".

"מאט הוא המנהיג שלי", אמרה נדיה.

"כן", הסכימו קולות מכמה מקומות.

ארצ'י לא נראה מרוצה בכלל. נראה שהאנשים שהוא סמך עליהם דחקו אותו לפינה.

"הנה מה שנעשה", אמר ריק, "אתה תקבל את הכדור-מאסטר, אבל בתנאים שלנו".

"מי אתה בכלל, צוציק?"

"זה ריק, ו'תה חייב לו הרבה יותר ממה ש'תה חושב", ענה מאט במקומו.

"כמו שאמרתי, בתנאים שלנו. באלפא יש מקום לששה אנשי-צוות, נכון? אם כך, אתה תוותר על הצוות הקבוע שלך, ותיקח חמישה מאיתנו. אנחנו נשמור שלא תעשה שטויות".

"אני צריך את הצוות שלי. אתה חושב שכול כך קל לתפעל צוללת?"

"אני בטוח שהם יוכלו ללמד אותנו. כולנו כאן עכשיו, נוכל לעבור חפיפה מהירה".

"אתה צוחק? זה יכול לקחת שבועות!"

"בסדר, אז תשאיר איש צוות אחד משלך שיפקח עלינו", אמר ריק, "אבל קפטן מאט, נדיה, דילן ואני, כולנו עזרנו להשיג את הכדור-מאסטר, וכולנו נתלווה אליך אל הצוללת. זאת ההצעה האחרונה שלי".

"רגע אחד", קראה אחת השודדות, "אתה לא יכול לקחת לנו את הקפטן!"

מלמולי הסכמה התחילו להישמע, אבל נגדעו במהרה כאשר מאט הסתובב עם הפנים כלפי השאר.

"הוא צודק", אמר, "אני כבר לא קפטן של אפ'חד. איבדתי שתי ספינות תחת פיקודי, מגיע לכם קפטן שלא יטביע לכם גם ת'ספינה הבאה".

"מגיע לנו קפטן טוב!"

"יהיה לכם קפטן טוב! אני ממנה את מוריאל לקפטנית החדשה".

המלמולים התחדשו. מוריאל פערה את פיה בהתרגשות.

"'תם יכולים מצדי לערוך בחירות", המשיך מאט, "אבל אם 'תם באמת סומכים עליי, תדעו שאני משאיר אתכם עם הקפטנית הכי טובה ש'תם יכולים לבקש".

"נראה שכולכם מקבלים כאן הרבה החלטות בלעדיי", סינן ארצ'י.

"ככה זה", ענה ריק, "אתה תלוי בנו, לא אנחנו בך. יש לך אותנו ויש לך כדור-מאסטר. אתה יכול לחזור לצוללת שלך עם כולנו או עם אף אחד מאיתנו, אבל לא רק עם אחד מאיתנו. זו עסקת חבילה".