פוקימון; במהירות החושך – פרק 122: ריקוד מושחת / איידן סוייר

פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר

מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398

הערה: חלק 4 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע.

– – – – –

ג'יימס חבש את זרועה של גרייס שנפצעה בהתקפה האחרונה על הבקתה. היא בקושי הספיקה לחזור אל הפוקימונים שלה, וכבר הם הותקפו שוב, הפעם בידי מאצ'וקים – פוקימונים חסונים ושריריים בגודל אדם, אפורי עור, הצורה המפותחת של מאצ'ופ.

"אז מה עדיף", שאל אותה, "להיפצע בקרב או להיות במעצר?"

"ברור שלהיפצע בקרב. לפחות אני יודעת שנלחמתי עבור משהו שחשוב לי".

"גם נעצרת כי נלחמת עבור משהו שחשוב לך".

"אבל לא ממש יכולתי להמשיך לעזור לכם. עכשיו קצת כואב לי, אבל אני יכולה להמשיך עוד ועוד".

"עד שיקרה לך משהו רציני יותר משריטה ביד".

"הייתי מודעת לסיכונים כשבחרתי לקבל על עצמי את המשימה הזאת. בדיוק כמו שאתם בחרתם להצטרף לצוות רוקט. להתמודד עם קרבות פוקימונים, עם מעצרים, אפילו עם בריונים שיורים עליי ברובה, כל אלה דברים שידעתי שייקרו. גם עכשיו ברור לי שהגרוע מכול עוד לפנינו, ואני עדיין בוחרת להמשיך".

ג'יימס בדיוק סיים לחבוש את הזרוע, כשפרסי התקרבה אליהם בריצה.

"פרסי, הכול בסדר?" שאל ג'יימס.

"מיסדריבוס נעלמה", התנשפה פרסי.

קבוצה של שלושה פוקימונים קטנים התקרבה אל הבקתה בזחילה. ג'סי וברגר הבחינו בהם כשהיו בדרכם בחזרה מן היער: עורם היה ירוק ועל ראש כל אחד מהם פרחו שני פרחים אדומים גדולים, והם לבושים בשמלות עשויות מעלים ירוקים וצהובים. העלים והפרחים היו קרועים מעט, והפוקימונים נראו פצועים.

"אלה בלוסומים", אמר ברגר, "מהר, ניקח אותם לבקתה".

"בשביל מה? אם אתם כל כך אוהבים את הטבע, תנו לו לעשות את שלו".

"הם נראים כאילו מישהו פצע אותם בכוונה".

"אולי הם סתם הלכו מכות עם איזה פוקימון פראי. אתה לא יכול לדעת".

"אני לא מתכוון לקחת את הסיכון. אם אפשר לעזור להם, אני אעשה את זה".

ברגר לקח בלוסום אחת בזרועותיו ושחרר את פראליגטור שייקח את השניים האחרים. הוא רץ לעבר הבקתה, וג'סי המשיכה ללכת אחריו, לא ממהרת במיוחד.

בשבועיים האחרונים, פרסי מצאה את עצמה מבלה יותר ויותר זמן בטיפול במיסדריבוס, למרות שבייליף לא באמת הזדקקה לעזרה בכך. פרסי ניסתה להתרחק מתשומת לבו המיותרת של ברגר, אבל לא היה לה למי לפנות – ג'סי לא באה בחשבון, וג'יימס בילה את רוב זמנו איתה או עם גרייס, ופרסי חששה להפריע להם. הפוקימונים היו החברה היחידה שלה במקום הזה, אבל פידג'יוט ובטרפרי היו עפות לעתים קרובות לסייר מעל צמרות העצים וחזרו רק בבוקר, ואילו פריימיפ הזדקק לכמות עצומה של פעילות גופנית, ולאמן אותו במשך יותר משעה ביום היה מתיש אותה. רק ליליפ הצליח לענות על הצורך שלה בחברה. כך התחילה פרסי להתקרב יותר לפוקימונים שבחבורה ופחות לבני האדם, ובכול פעם שנפגעו בקרבות והיו זקוקים לטיפול, הייתה נשארת לצדם בבקתה עם בייליף שטיפלה בהם. מיסדריבוס עדיין הייתה הפצועה הקשה ביותר והזדקקה להכי הרבה טיפול, לכן פרסי דאגה לה כשבייליף הייתה עסוקה בטיפול בפוקימונים אחרים.

"בייליף נראית רגועה", אמרה גרייס, "אני חושבת שמיסדריבוס בסדר".

"אז איפה היא?"

"כנראה פשוט הרגישה יותר טוב והלכה".

"בלי להיפרד מאף אחד?"

"היא פוקימון, לא בן-אדם", הזכיר לה ג'יימס, "אין לה נימוסים של בני-אדם. אפילו לא לכול בני האדם יש נימוסים של בני-אדם".

"זה לא עניין של נימוס, רק לא להדאיג אותנו. היא מספיק חכמה כדי לדעת שאם טיפלנו בה, אנחנו כנראה רוצים לדעת שהיא בסדר".

"אני חושבת שהיא בסדר, אחרת גם בייליף הייתה דואגת. היא הייתה איתה כל הזמן".

פרסי המשיכה לחפש בארון ובשקי השינה, מקווה שזה בסך הכול אחד התעלולים של מיסדריבוס. אבל בלבה היא כבר ידעה שזה חסר סיכוי ומיסדריבוס כנראה כבר לא בסביבה. לפתע ברגר הופיע בפתח.

"מה הבאת?" שאל ג'יימס.

"בלוסומים. נראה לי שהם צריכים טיפול".

בייליף שמעה ומיהרה לשלוח את החבלים שלה ולקחת את בלוסום שבזרועותיו של ברגר. היא השכיבה אותה מולה והחלה להשתמש בארומתרפיה שלה. היותה של בלוסום פוקימון עשב כמוה הפך את הטיפול ליעיל במיוחד.

"אז זהו?" שאל ג'יימס, "בייליף הפכה באופן רשמי למרפאת של יער וירידיאן?"

"אם כן, אני מקווה ששאר המטופלים שלה לפחות יראו קצת יותר הערכה ממיסדריבוס".

"תפסיקי להיות כל כך קשה איתה. אני יודעת שנקשרת אליה, אבל…"

צווחת כאב השתיקה את גרייס. בייליף בקושי התחילה לסגור את קרעיה של בלוסום, וכבר נכוותה מחומצה רעילה שירקה עליה. בלוסום דחפה את בייליף הפצועה, קמה על רגליה כאילו מעולם לא הייתה פצועה, ופרשה את זרועותיה לצדדים. סופת עלים החלה לנשב בתוך הבקתה, והעלים חתכו את כל מה שעברו דרכם, כולל בבשרם של האנשים שהיו שם וכעת מיהרו להימלט מהבקתה. מחוץ לבקתה הם גילו שגם שני הבלוסומים שפראליגטור נשא כבר החלו לתקוף. הם ירו עלים סגולים, כחולים ואדומים על פראליגטור, שניסה להדוף אותם ללא הצלחה.

"מהר, צריך פוקימון עמיד לעשב", קראה פרסי.

"אני אטפל בזה. וויזינג, ויקטריבל, אני בוחר בכם!"

ג'יימס שחרר את ויקטריבל בתוך הבקתה ומיהר לסגור את הדלת. כפוקימון עשב ורעל היא הייתה עמידה במיוחד למתקפות עשב, ולמרות שבדרך כלל לא הייתה צייתנית במיוחד, סופת העלים הרגיזה אותה וג'יימס ידע שהיא תשיב מלחמה. רק עכשיו היה לו זמן לשים לב שהוא מדמם מכול מקום אפשרי בגופו. גם גרייס, פרסי וברגר היו פצועים, והתחבושות של גרייס נקרעו לחלוטין וחשפו מחדש את החתך הגדול על זרועה, שכעת התחיל לדמם מחדש בגלל העלים שחתכו בו.

"לעזאזל, הייתי צריכה לדעת", גרייס נאנקה.

"מה?"

"בלוסום מתפתחת מגלום רק בעזרת אבן-שמש. נדיר למצוא אותה בטבע, אם בכלל. הייתי צריכה לדעת שהם שייכים למישהו".

"זה בסדר. לא היה לך זמן לחשוב על זה".

"לא! דיברנו על זה שהגרוע מכול עוד לפנינו, אבל לא חשבתי לרגע שאולי יתחילו להשתמש בשיטות מתוחכמות יותר מלהתקיף אותנו באגרסיביות…"

"גרייס, זוכרת שאמרת לי לא להיות קשה עם מיסדריבוס?" שאלה פרסי, "אז אל תהיי קשה עם עצמך!"

בינתיים גם פראליגטור נפל חסר כוח, ושני הבלוסומים שתקפו אותו החלו לקרב את כפות ידיהם זו לזו. כדור ירוק של אור החל להיווצר בין ידיו של כל אחד מהם, כשהם טענו אנרגיה להתקפה החזקה ביותר שלהם, קרן סולרית. בערך באותו זמן גם ג'סי הגיעה למקום ונראתה מאוד רגועה יחסית אליהם.

"מה קורה? אתם פצועים!"

"הכנסנו את בלוסום לבקתה והוא התחיל לתקוף אותנו. מהר, פוקימוני רעל יהיו חזקים נגדם!"

"אמרתי לך לא להתערב בטבע", אמרה ג'סי לברגר.

אבל היא בכול זאת שחררה את ארבוק מהפוכדור. אחד מקירות הבקתה התרסק כשבלוסום דחפה דרכו את ויקטריבל המובסת, והיא זינקה קדימה, ארבוק מסתער עליה בחזרה. שני חבריה שחררו את הקרניים הסולריות שלהם. וויזינג ספג אחת מהן בגופו, אבל ג'יימס לא שיער עד כמה הקרן הסולרית תזיק לו – וויזינג איבד את ההכרה במקום. גם פריימיפ, שמיהר לזנק ולספוג את הקרן השניה, נפל מתעלף.

"וויזינג, לא!"

"ארבוק, מבט!" קראה ג'סי.

ארבוק נעץ את מבטו המשתק בבלוסום, שקפאה במקום. הוא נכרך סביבה כדי לחנוק אותה, ולכמה שניות נראה שזה מצליח, אבל הכאב גרם לבלוסום לחזור להכרה, וכעבור רגע ארבוק לחשש בכאב ונרתע לאחור. בלוסום הפכה את אחת מידיה לפגיון חד שפצע את ארבוק, וכעת היא הסתערה עליו בלהב שלוף, דוקרת אותו ישר דרך צווארו.

"הבלוסומים האלה מאומנים ממש טוב", אמרה ג'סי, "נראה לי שזו הזדמנות פז לפתח את ספירו שלי!"

"הרקרוס, הצטרף גם אתה!" קראה גרייס.

שני הפוקימונים הסתערו על הבלוסומים, שלהפתעת כולם התחילו פשוט לרקוד. הבלוסומים זזו כל כך מהר כשרקדו, עד שהתחמקו מכול התקפותיהם.

"אנחנו צריכים עוד כוח", אמרה גרייס, "מהר, תצטרפו כולכם לקרב".

"אבל כל שאר הפוקימונים שלנו חלשים מול עשב".

"מה זה משנה? אנחנו צריכים את כל הכוח שיש לנו!"

ליליפ ואומנייט הצטרפו לקרב. פרסי הצרה במיוחד על כך שבטרפרי ופידג'יוט לא כאן כרגע, אבל ליליפ ייאלץ לעשות את העבודה. ארבעת הפוקימונים איגפו יחד את הבלוסומים מכול הכיוונים, תוקפים אותם בכנפיים, באגרופים, בסלעים ובסילוני בועות. אפילו הבלוסומים לא יכלו להתחמק מיותר משלוש התקפות בו-זמנית. הם בחרו להתעלם מסילון הבועות של אומנייט, שאמנם לא השפיע עליהם חזק כל כך, אבל בכול זאת השפיע.

"זה עובד!" צהל ג'יימס.

אבל זה לא עבד לאורך זמן. במהלך הריקוד הבלוסומים נתנו ידיים זה לזה והצליחו, איכשהו, לזרוק זה את זה גבוה כך ששלושתם ביחד היו באוויר – איש מהנוכחים מעולם לא ראה דבר כזה, אבל עכשיו כבר היה ברור שהריקוד של בלוסום הוא לא ריקוד רגיל. הם התרחקו מכולם, ורק מספירו עף מהר בעקבותיהם. יחד הם ירקו עליו את החומצה שלהם שהספיקה כדי לחסל אותו. הבלוסומים נחתו על אדמת היער ללא פגע, ובמהרה היו מוקפים שוב, אבל לא נראה שזה מפחיד אותם במיוחד.

"קבוטו, צא!"

כעת אלה באמת היו ארבעת הפוקימונים האחרונים שלהם, חשבה פרסי. היה ברור לה שחייבים לסיים את הקרב במהרה, לפני שהבלוסומים יספיקו לעשות עוד תרגיל שיחסל אחד מהם ואז באמת לא יהיה להם סיכוי.

"נסתער כולנו יחד", לחשה פרסי.

"אבל אם ניכשל…"

"זה הסיכוי היחיד! אומנייט לא יצליח לחסל אותם באיטיות כזו!"

הם הביטו בבלוסומים מתחמקים שוב מכול ההתקפות, מדי פעם מתפוצצת על אחד מהם בועה שלא הזיקה לו יותר מדי. ג'סי, ג'יימס וגרייס הנהנו בראשם. נראה שגם הם מסכימים שזה הפתרון היחיד.

"תקפו עכשיו!" זעקו כולם יחד.

וכול הפוקימונים הסתערו יחד אל המרכז. אומנייט נכנס לקונכייתו והתגלגל כמו סלע עגול, קבוטו זינק בסכינים שלופים, הרקרוס טס פנימה במהירות, ואילו ליליפ פער את עלי הכותרת שלו. הבלוסומים עדיין התחמקו בריקוד, אבל להתקפה מתואמת כזו הם לא ציפו – אחד מהם התחמק מאומנייט המתגלגל היישר אל גרזנו של הרקרוס שהוטח בו וננעץ בגופו. אחר ברח מקבוטו היישר אל לועו הפעור של ליליפ. הם היו לכודים, והיחידה שנשארה הייתה הבלוסום שתקפה את הבקתה קודם לכן. אומנייט וקבוטו פנו להתקפה נוספת, כל אחד מכיוון אחר של בלוסום. לשניה אחת הניצחון נראה מובטח.

וברגע האחרון, בלוסום השתמשה שוב במתקפת פגיון העלה שלה, שהיה חד כל כך עד שחדר את קונכייתו של אומנייט המתגלגל. בלוסום שיפדה אותו והשתמשה בו לחבוט בקבוטו. כשקבוטו מסוחרר, בלוסום השתמשה בפגיון לחסל גם אותו. היא החלה לטעון אנרגיה לקרן סולרית נוספת שתתקוף את ליליפ ותשחרר את אחד מחבריה.

"פירו!" קראה גרייס.

נשמעה צווחה כאשר פירו צלל מהאוויר במהירות מדהימה. פרסי שכחה לחלוטין שגם פירו נמצא באיזור, מרוב שהייתה רגילה שהפוקימונים המעופפים יוצאים לסיורים. אבל פירו לא שכח את תפקידו להיות תמיד על המשמר. הוא חטף את בלוסום שהייתה עסוקה בטעינת אנרגיה ולא הספיקה להתחמק, ונסק עמה אל השמיים. מהאוויר בלוסום הספיקה לירות את הקרן הסולרית שלה על ליליפ, אבל היא ידעה שאם תתקוף את פירו, גם היא תיפגע מכך. פירו מיהר לצלול שוב, ולפני שהבלוסום השני יתאושש מההתקפה של ליליפ, הוא ריסק עליו בכוח את חברתו. ענן האבק שעלה לאוויר היה גדול בהרבה ממה שמישהו אי-פעם חשב שפוקימון קטן כמו בלוסום יכול לייצר. אבל זה לא שינה דבר כשפירו עלה מתוכו כמנצח.

הקרב נגמר, אבל כמעט כל הפוקימונים נפצעו בו קשה. ברגר כבר מזמן רכן מעל פראליגטור, מנסה להשיב אותו להכרה, וכעת גם כל השאר מיהרו אל הפוקימונים שלהם.

"ליליפ, פריימיפ, אתם בסדר?"

פריימיפ כבר פקח את עיניו, מנסה לקום על רגליו ומוכן לחסל את כל מי שיעמוד בדרכו, אבל כוחו לא עמד לו לשם כך. ליליפ לעומתו היה מחוסר הכרה לחלוטין. פרסי ליטפה את עלי הכותרת הוורודים שלו.

"קדימה, ליליפ, תישאר איתי".

נראה שליליפ שומע. הוא זז מעט, מנפנף בעלי הכותרת – ולהפתעתה, הילה של אור סגול החל להקיף אותו. פרסי קפצה על רגליה בהפתעה. פוקימון שמתחיל לזרוח כך יכול להיות רק דבר אחד, אבל היא בכלל לא הייתה מוכנה לכך, היא מעולם לא חשבה שאולי לליליפ יש צורה מפותחת. ובכול זאת הוא התחיל להשתנות לנגד עיניה. גופו הסגול הפך לירוק, התארך והתכופף. מעין פה צמח מעל לועו הפעור, משווה לו צורה של צמח טורף אימתני. פרסי הביטה סביבה וראתה שגם אומנייט וקבוטו התפתחו. הקונכיה של אומנייט התכסתה בקוצים חדים, ופיו נפער לכוכב של מלתעות קטלניות למראה. הקונכיה של קבוטו כאילו צימחה מתחתיה גוף שלם עם בטן ורגליים, ובמקום זרועות היו לו זוג להבים ארוכים ואכזריים.

"למה הם הפכו?" שאל ג'יימס.

"אני לא יודעת. אני אבדוק במחשב, בטח יש שם חומר על פוקימונים מאובנים", אמרה פרסי, "אבל זה יכול לחכות. יש פוקימונים שזקוקים לריפוי".

"ומה נעשה עם הבלוסומים?" שאלה גרייס, "אני לא יכולה לשלוח אותם עם פירו, נישאר חסרי הגנה לחלוטין".

"אין ברירה, הם ייאלצו לחכות עד שפידג'יוט ובטרפרי יחזרו. אני לא ארשה להן יותר לצאת למסעות ארוכים. אני רק מקווה שהן לא יכעסו עליי יותר מדי".

"אנחנו פוגעים בפוקימונים שלנו ואנחנו פוגעים בפוקימונים של האויבים שלנו", גרייס הנידה בראשה, "זה לא בסדר. אנחנו כאן כדי להציל פוקימונים".

"דברי בשם עצמך. אני שמחה שהשגתי את הפוקימון המגניב הזה".

ג'סי הביטה בפוקימון החדש שלה בהערכה רבה. נראה שהיא שמחה יותר מתמיד על שבחרה ראשונה דווקא בו מכול המאובנים.

"אל תתייחסי אליה", אמר ג'יימס, "את צודקת והלוואי שהייתה דרך אחרת".

"אל תדבר אליי ככה", ענתה ג'סי, "החלטתי להישאר ביער. אל תגרום לי לשנות את דעתי".

ג'יימס וגרייס החליפו מבטים שואלים.

"מה אתם בהלם? גם אני חשבתי שנשארתי כאן כבר הרבה יותר מדי זמן, אבל אם זה גורם לפוקימונים שלי להתפתח ככה, זה שווה הכול".

ג'סי נשארת ביער, חשב ג'יימס. זה אומר שגם הוא יכול להישאר בלי שאף אחד יעשה לו בעיות. מצד שני, מה זה אומר על השאלה האם ג'סי באמת משתפת פעולה עם האויב?

למרות שקיר אחד שלה היה הרוס ושקי השינה היו קרועים, הבקתה הייתה מלאה יותר מתמיד בפוקימונים שהמתינו לטיפול רפואי. אבל לשם כך בייליף הייתה צריכה קודם כל להתאושש בעצמה מהחומצה שספגה, והיא יצאה אל השמש, שם הסינתזה שלה הועילה לה יותר מכול. כשירד הערב היא חזרה אל הבקתה לנוח. מחר היא תוכל להתחיל לטפל בכול השאר.

איש לא עצם עין באותו לילה. לא היו להם הרבה פוקימונים שיכלו להילחם, וכדי לעבור את הלילה עליהם להיות ערניים יותר מתמיד. פרסי הספיקה בינתיים לבדוק ולגלות ששמותיהם של הפוקימונים החדשים שלהם הם אומסטאר, קבוטופס וקראדילי.

"תראו!" קרא לפתע ג'יימס.

פרסי, גרייס, ג'סי וברגר הביטו לכיוון שאליו הצביע. בין העצים התקרבה מה שנראה כמו שיירה של פוקימונים. הם קמו על הרגליים, ובטרפרי, פידג'יוט ופירו נחתו על ענפי העצים הקרובים, מוכנים לקרב. פרסי הבחינה במה שנראה כמו צל שחור שבלט אפילו על רקע הלילה שהוביל את השיירה.

"חכו רגע", אמרה, "אני לא חושבת שהם באו כדי לתקוף אותנו".

"זה בדיוק מה שחשבנו על הבלוסומים".

"אבל הפעם נראה לי שזה באמת נכון".

וכשהצל השחור התקרב, פרסי ראתה שצדקה. זו הייתה מיסדריבוס שהובילה שיירה של קטרפים, ווידלים, פידג'ים ופיקאצ'ואים, כולם פצועים או חלשים למראה, כולם הובלו אל הבקתה לקבל טיפול מסור מבייליף. מיסדריבוס ריחפה קרוב אל פרסי ונשמע כאילו היא מתייפחת בקול מצמרר, אבל פרסי ידעה שזה בסך הכול קולה הרגיל, והבינה שהיא מבקשת את עזרתם פעם נוספת.

"אמרת שאנחנו כאן כדי להציל פוקימונים", אמר ג'יימס לגרייס, "נראה לי שעכשיו זו ההזדמנות שלנו".