פוקימון; במהירות החושך – פרק 86: אין נלחמים בשעת הסעודה / איידן סוייר

האי סיניבר היה שונה לחלוטין בימות הקיץ בהשוואה לחורף. מאות תיירים פקדו אותו כעת, הציפו את הרחובות ובמיוחד את חוף הים, וכבר ממרחק ומגובה רב, ריק ופרסי יכלו לראות שאפילו רצועת חוף אחת לא נותרה נקייה מאדם. הם התכוננו לנחיתה על גג אחד המלונות, כיוון שכול שאר האי היה עמוס. כעת היה עליהם למצוא את המקום שבו התאכסנו בוץ' וקאסידי, מלון גדול ששמו "המלכה קטרינה".

לא היה קשה למצוא את המלון. החלק הבעייתי היה להיכנס פנימה. מלון המלכה קטרינה היה מקום יוקרתי מאוד, ממש כפי שריק ציפה שיהיה בהתחשב בכך שהחופשה מומנה במיוחד בידי גנרל של צוות רוקט, והיו בו חדרים רבים. גם אם ריק ופרסי יצליחו לעקוף איכשהו את פקידי הקבלה, יהיה עליהם למצוא את בוץ' וקאסידי בתוך מאות חדרי המלון, ויהיה להם מעט מאוד זמן לעשות זאת לפני שמישהו ימצא אותם ויקרא לאבטחה. להיתפס היה משהו שהם לא יכלו להרשות לעצמם, כמובן, ולכן היה עליהם לחשוב על תוכנית פעולה.

"אנחנו יכולים לארוב להם מחוץ למלון", הציע ריק.

"מי אמר שהם בכלל יוצאים החוצה?"

"מה את חושבת? שהם יושבים כל היום בחדר?"

"או בבריכה, בחדר הכושר, בקולנוע… זה מלון פאר, אפשר להעביר כאן חופשה של שבוע בלי להשתעמם".

ריק הנהן. הוא לא חשב על כך שאפילו יהיה להם קל למצוא את המלון, לדעת היכן מטרותיהם בכול רגע נתון זה לא פשוט. בינתיים, פרסי חשבה על רעיון חדש.

"אולי ננסה לשחד את אחד העובדים שיגלה לנו באיזה חדר הם".

"ומה נשאל אותו בדיוק? אנחנו לא יודעים את שמות המשפחה שלהם, ואפילו לא אם הם נרשמו למלון בשמות האמיתיים".

"זה עדיין שווה ניסיון".

"זה סיכון. אנחנו צריכים לחשוב יותר בזהירות אם אנחנו מתכוונים להוציא את הכסף שלנו".

"נוכל לבקש את הכסף מהגנרל. הוא בטוח יסכים לתת לנו אותו אם אנחנו מוציאים אותו על תוכנית שלו".

"אם אנחנו כבר מבקשים כסף מהגנרל, למה שלא נוציא אותו על משהו בטוח יותר? למה לא, למשל, לשכור חדר במלון הזה?"

פרסי נעצה בו מבט למשמע ההצעה. ברגע שריק הבין מה אמר הרגע, חיוך רחב התפשט על פניו.

"ריק, אתה גאון".

ולראשונה בחייו, ריק הרגיש כמו עשיר. הוא ופרסי שכרו חדר ללילה אחד שעלה הרבה יותר כסף משחשבו שיוציאו בשנה שלמה, ובחדר חיכתה להם המיטה הנוחה ביותר שהעזו לדמיין. אם ריק לא היה יודע שיש לו זמן מוגבל ליהנות מהיום הזה, היה פשוט צונח פנימה ונרדם. אבל הוא רצה לנסות הכול לפני ארוחת הערב. לא היה להם זמן רב, משום שהתוכנית הייתה ברורה: ארוחת הערב היא הזמן היחיד שבו כל אורחי המלון נמצאים באותו מקום, והם בטוח יוכלו למצוא בה את בוץ' וקאסידי. יהיה עליהם להתעמת עמם בארוחה, אבל עד אז, יש להם זמן פנוי.

למרבה הצער, חדר הכושר היה סגור בפניהם משום שהיו קטינים, אבל מחוץ לבניין חיכתה להם בריכה גדולה, ליד מפל מים מלאכותי שנשפך אליה מסלעי בזלת אמיתיים. לאף אחד מהם לא היו בגדי-ים, משום שמעולם לא חשבו שיהיה להם זמן לנוח ולבלות, אבל ריק לא התכוון לוותר על החוויה, וקפץ למים במכנסיים קצרים רגילים. פרסי לא נכנסה פנימה, ורק ישבה על שפת הבריכה עם רגליה בפנים.

"את לא יודעת מה את מפסידה", אמר לה ריק כשעצר לידה, אחרי ששחה כמה מטרים. הוא לא הצליח לשחות יותר מזה – רגלו הכבידה עליו, וזרועו עדיין הלמה מכאב מבעיטתו של מאנקי בכול פעם שהתאמצה.

"אני כן יודעת. שכולם יראו אותי עם חזייה".

"מה אכפת לך? אף אחד כאן לא מכיר אותך".

"אתה מכיר אותי".

"ואת מתביישת ממני?"

"ריק, אין לי כוח לשטויות שלך. יש לנו רק כמה שעות להיות כאן, ולא הייתי רוצה להעביר אותן בוויכוחים אתך".

"במה היית רוצה להעביר אותן? את מפסידה את כל הכיף".

"אני לא יודעת. אולי אני אחזור לחדר עוד מעט".

"טוב. ניפגש בארוחת הערב".

"בטח ניפגש לפני כן, כשיימאס לך מהבריכה".

"נראה. בכול מקרה אני אחזור בזמן, אל תדאגי".

ובסופו של דבר, ריק לא שם לב איך הזמן עובר, עד שהשמש כבר שקעה וכמעט החשיך מסביב. רק אז נזכר שעליו לחזור לחדר ולפגוש את פרסי, כדי שלא יבזבזו זמן מיותר בלמצוא זה את זו בחדר האוכל.

כשריק חזר לחדר, הוא שמע את הטלוויזיה דולקת מבחוץ, אבל פרסי לא צפתה בה. היא נרדמה בצד אחד של המיטה הגדולה, לבושה בחלוק אמבטיה לבן, ראשה מונח על כרית ספוגה מים. ריק נזכר שכדאי גם לו להתקלח אחרי ששהה בבריכה, במיוחד בהתחשב בעובדה שבמשך רוב המסע שלו לא הייתה או תהיה לו מקלחת מסודרת. הוא לא הבין עד כמה חסרה לו מקלחת במים חמים, והוא שטף את עצמו כמעט חצי שעה לפני שיצא מהמקלחת בחזרה אל החדר. פרסי עדיין ישנה. נותרה עוד שעה עד שתתחיל ארוחת הערב, וריק נכנס לצד השני של המיטה. נראה שפרסי חשה בתנועה, משום שבאותו רגע הסתובבה מתוך שינה עם פניה כלפיו.

לא היה שום דבר מעניין בטלוויזיה. ריק בקושי התרכז בה, ומדי פעם שלח מבט לעבר פרסי. הוא תהה אם היה צריך לבקש חדר עם מיטות נפרדות. אולי הוא בעצם זה שהתבייש ממנה. ההרגשה של להיות עמה באותה מיטה הייתה כמעט כמו בגידה באנה, שעדיין הייתה בלבו למרות שלא ראה אותה כבר חודשים רבים כל כך. הוא כעס על עצמו על שוויתר עליה – אולי הם יכלו להיות יחד עכשיו בדיוק כך, אולי לא במלון מפואר כל כך, אבל בטח בלי המועקה המוזרה שחנקה את גרונו כעת. הוא תהה מה הייתה חושבת לו ידעה היכן ריק נמצא כעת ועם מי. מצד שני, האם זה בכלל משנה משהו, אם הם לא יחד בכול מקרה?

ובלי ששם לב, שעה חלפה. הגיע הזמן להעיר את פרסי. הגיע הזמן לרדת לארוחת הערב, לצאת מהמיטה המטופשת ומהחלוק המטופש, שמעוררים בו מחשבות שבהחלט לא אמורות להיות שם.

לאחר שמילאו את הצלחות שלהם בכול טוב, מצאו ריק ופרסי מקום באמצע חדר האוכל, ממנו יכלו לראות את רוב החדר. התוכנית הייתה מושלמת: הם זיהו את קאסידי ובוץ' בקלות בין המוני התיירים ברגע שנכנסו לחדר. ריק החל לשלוח את ידו אל חגורת הפוכדורים.

"ריק, חכה", לחשה פרסי.

"לחכות למה?"

"אולי לא נעשה את זה עכשיו? אף אחד מאיתנו לא יצטרך לפנות את החדר עד מחר בצהריים. הם יהיו כאן גם מחר בארוחת הבוקר, נוכל לחכות עד אז, ובינתיים לנצל את הזמן שלנו במלון".

"את באמת רוצה לקחת את הסיכון?"

"אני לא חושבת שזה סיכון".

"אנחנו לא יודעים מה הם מתכננים מחר או אפילו הלילה. תפסנו אותם כאן ועכשיו, בדיוק במקום שציפינו להם. זו הזדמנות שעלולה לא לחזור".

הוא שלף פוכדור מהחגורה והכין אותו ביד.

"שילמנו מחיר מלא לכול היום", הזכירה לו פרסי, "אנחנו יכולים פעם אחת לבלות את הלילה במלון פאר ולא בשקי שינה על החוף".

"אני מעדיף שהמשימה תצליח. חוץ מזה התרגלתי כבר לשקי שינה".

"איך שאתה רוצה", נאנחה פרסי.

שני שולחנות התהפכו בשעה שפריימיפ זועם עבר דרכם, חובט בכול מה שנקרה בדרכו. אורחי המלון צעקו בבהלה כשעגלת המרקים, מולה עמדו כעת בוץ' וקאסידי, התהפכה ויצרה שלולית גדולה ורותחת על הרצפה. פריימיפ קפץ על העגלה ההפוכה, כדי לא להיכוות ברגליו, וזינק לעבר קאסידי באגרוף מורם. בשביל שפינה אחריו, אנורית' רץ בעקבותיו והחל לירוק סלעים לעבר בוץ', מהם הספיק לברוח ברגע האחרון. הוא הבחין במהרה בריק ובפרסי עומדים בלב ההמולה שנוצרה בחדר האוכל.

"אז באתם הנה להרוס לנו את החופשה", אמר.

"לגנרל שלכם אין דברים חשובים יותר לעשות?" לעגה קאסידי בשעה שזינקה הרחק מאגרופו של פריימיפ.

"אתם הרסתם לו את התוכניות קודם", אמר ריק בקור-רוח.

"אז עדיין לא קלטתם שהדרקון האדום הוא זה שמנסה לחבל בתוכניות של העורב, ולא להפך. אבל שיהיה. אם אתם רוצים קרב, ניתן לכם את התענוג בלהפסיד לנו".

הקהל התחלק לשניים באותו רגע: אלה שנמלטו מהמקום למראה הפוכדורים הנשלפים, ואלה שהשתהו עוד כמה שניות לפני שהבינו על מה בוץ' דיבר. אבל כשטפיר על-חושי וכלב גיהנום שחור זינקו מהפוכדורים על שולחן מעל לשלולית המרק ותקפו מייד, לא היה עוד זמן להשתהות, ואחרוני התיירים ניסו להידחף החוצה מחדר האוכל.

פריימיפ היה המסוכן ביותר עבור קאסידי ובוץ', משום שהיה חזק מול שני הפוקימונים של קאסידי. היפנו, פוקימון על-חושי, אמור היה לטפל בו בקלות, ולכן על ריק היה מוטל לטפל בו ראשון, בזמן שפריימיפ דואג להאונדור. אנורית' מיהר לעבר היפנו, אך היפנו הסיט אותו הצידה במהרה בכוחו הטלקינטי, וירה קרן על-חושית לעבר פריימיפ. פריימיפ התחמק בדרכו אל האונדור, וכשהאונדור הבחין בו, ירק עליו סילון אש. פריימיפ בחר לספוג את האש בדרכו אליו, רק כדי שיצליח לבעוט בהאונדור בכול כוחו. היפנו ראה זאת והתעתק בדיוק בזמן כדי להתחמק ממתקפה נוספת של אנורית', הציב את עצמו בין האונדור לפריימיפ וספג את הבעיטה – כפוקימון על-חושי הוא לא נפגע ממנה הרבה, אך לעומת זאת, ספג חלק מסילון האש של חברו. הסחת הדעת עלתה לו בריכוז, וזו הייתה הזדמנות מושלמת להיפטר ממנו.

"אנורית', עכשיו!"

מתקפת המספריים של אנורית' שיספה את גופו של היפנו לאורך ולרוחב. מתקפה כזו הייתה מספיקה כדי להפיל את רוב הפוקימונים העל-חושיים, אך לא את היפנו, שהיה עמיד במיוחד מול התקפות פיזיות בזכות שכבות השומן של גופו. הוא השיב לאנורית' בחבטת-זן, אשר העיפה אותו ממנו לקצה השני של חדר האוכל, היישר אל מגש עמוס בקבוקי יין אדום וכוסות מהודרות, אשר התנפצו כולם ברגע שגופו הסלעי של אנורית' פגע בהם. היפנו פנה מהר לטפל בפריימיפ בחבטת-זן נוספת, בדיוק כאשר הכניס לו אגרוף-פתאים שחיסל אותו סופית. שני הפוקימונים נפלו מעולפים על רצפת חדר האוכל.

"ליליפ, אני בוחרת בך!" קראה פרסי.

"היטמונטופ, צאי!" קרא בוץ'.

לבו של ריק החסיר פעימה: הוא כלל לא חשב על זה שאולי לקאסידי ובוץ' יש עוד פוקימונים חוץ מהשלושה שידע עליהם. אם היטמונטופ היא היחידה, קאסידי ובוץ' עדיין בנחיתות מספרית, אבל זה לא בטוח בכלל שהיא אכן היחידה. מלבד זאת, היטמונטופ הייתה מספיק קשוחה ומסוכנת כשלעצמה, והיא קפצה מייד מול אנורית', לחסל אותו לפני שיתאושש.

האונדור פנה בינתיים לטפל בליליפ. הוא שיגר מטח סלעים לעברו, אך האונדור זינק ביניהם בתמרון כמעט מושלם, ולמרות שנפגע קשה פעמיים, הצליח להגיע אל ליליפ ולנשוך אותו נשיכה שחדרה את השריון הסלעי הקשה שלו. האונדום טלטל את ליליפ באוויר והשליך אותו אל תוך שלולית המרק, שעדיין הייתה חמה מאוד וחרכה את גופו. היטמונטופ בינתיים הרים את אנורית' באוויר ובעט גם אותו לעבר השלולית, מתקפה שחיסלה אותו סופית. שני הפוקימונים של ריק ופרסי הובסו.

וולפיקס ופידג'יוט היו הבאות בתור להילחם. בזמן שפידג'יוט ניסתה להתביית על היטמונטופ, וולפיקס ניצבה מול האונדור והחלה לירוק עליה אש, אך האונדור התעלם וניסה מצדו לתקוף את פידג'יוט ולהרחיק אותה מהיטמונטופ. הוא לא ניסה להתחמק, כי חשב שכפוקימון אש בעצמו, האש לא תשפיע עליו יותר מדי; הבעיה הייתה שהוא כבר היה פצוע מהמתקפה של ליליפ, ולא נותר לו עוד כוח רב. לאחר שפגע בפידג'יוט כמה פעמים ונפגע בעצמו עוד כמה פעמים, צנח חסר-אונים. לפני שקאסידי תספיק להוציא את הפוקימון הבא שלה, פידג'יוט ניצלה את ההזדמנות והשתמשה באס האווירי שלה. האוויר מולה שוסף בחדות לכול האורך עד להיטמונטופ, אשר עד כה הייתה עסוקה רק בחמיקה, עוברת לעמוד מרגליה אל ראשה ולהפך. כעת היא נפלה בחבטה, ופידג'יוט צללה לעברה, מוכנה לסיים את הקרב.

"רטיקייט, צאי!" קראה קאסידי.

רטיקייט ניצבה בדיוק מול פידג'יוט בדרכה, זינקה על צווארה ונעצה בה את שיניה. מהכאב, פידג'יוט נאלצה לסטות בחדות. היא המריאה לאוויר וניסתה לנער ממנה את רטיקייט, אך האחיזה בשיניה הייתה חזקה מדי. וולפיקס קפצה על המגשים ועל הקירות, בניסיון להגיע אליהן ולעזור לפידג'יוט, אבל פידג'יוט זזה בפראות כזו, עד שוולפיקס לא הצליחה לעקוב אחר תנועותיה. בסופו של דבר, משהו חסם אותה: וולפיקס מצאה את עצמה פנים מול פנים עם היטמונטופ, שהצליחה לקום בינתיים על רגליה. היא בעטה בה אל האוויר, וולפיקס פגעה בתקרה וצנחה שוב למטה היישר על ראשה של היטמונטופ, שנגחה בה שוב לאוויר. בשעה שהיטמונטופ שיחקה בוולפיקס כמו בכדור, רטיקייט התישה את פידג'יוט, שאיבדה את ההכרה ונפלה מטה. רטיקייט מיהרה לשחרר את צווארה ונעמדה על גופה, וכך לא ספגה כלל נזק מהנפילה.

"אנחנו מקווים שנהניתם מהקרב", אמר בוץ'.

רטיקייט והיטמונטופ עזבו את הפוקימונים המובסים והחלו להתקרב אל ריק ופרסי. ריק קימץ את אגרופיו, כמעט מוכן להסתער על בוץ' בעצמו, אך פרסי נגעה בכתפו ומשכה אותו לאחור. אין ספק שזה היה רעיון מטופש, כאשר שתי פוקימונים שכוחן כמעט מלא עדיין עומדות מולו.

"בוא נלך", אמרה.

"כן, לכו. תמסרו לדרקון האדום שנשמח להילחם שוב מול כל אחד מהחיילים העלובים שלו שיבחר".

פרסי מיהרה להשיב את כל הפוקימונים שלה לפוכדורים, וכך גם ריק. הם נמלטו דרך החלון הפתוח.

הם ברחו מן המלון כל עוד נפשם בם, ולאחר שהתרחקו מספיק והגיעו אל חוף הים, עצרו לנוח בצד הדרך. כמעט כל מקום שעברו בו היה עמוס בתיירים, אבל על החוף היו מעט מאוד אנשים בשעה הזו.

"טוב, זה הלך מעולה", אמר ריק.

"עשינו את הכי טוב שיכולנו. ובכלל, הדרקון האדום ידע שהם יותר חזקים מאיתנו".

"תזכירי לי לא להסכים להילחם יותר בקאסידי ובוץ'. אנחנו רק מביכים את עצמנו ואת הגנרל".

"אני חושבת שהוא יודע".

דמות בוהקת התקרבה אליהם מן המרחק, על הטיילת המרוצפת של החוף, אבל ריק לא ייחס לה חשיבות רבה.

"מה אנחנו עושים עם הפוקימונים שלנו? הם יצטרכו הרבה מנוחה לפני שנוכל לעוף מכאן. במיוחד פידג'יוט".

"תלוי מה הגנרל מתכנן. אולי אין לו שום דבר דחוף בשבילנו".

"זה עדיין לא חכם במיוחד להישאר על האי הזה עכשיו, אחרי שהרסנו ארוחת ערב של מלון שלם".

"נמצא דרך. עד עכשיו תמיד הצלחנו להתחמק מכול מי שרדף אחרינו, אין סיבה שהפעם זה יהיה שונה".

הדמות כבר הייתה קרובה מאוד. כעת ריק יכול היה לראות אותה בבירור. זה נראה כמו סוס פוני לבן, אבל רעמתו, גבו וזנבו עולים בלהבות. ומה שמוזר יותר היה שמישהו רכב על הסוס הזה, ולא נראה שהאש מפריעה לו כלל.

"פרסי", הסב את תשומת לבה, "תראי".

פרסי הסתובבה וראתה גם היא את הסוס ואת הרוכב עליו: הוא היה רזה ושחום-עור, שיערו קצוץ וזקן שחור מעטר את פניו, והוא חייך אליהם מן האפלה.

"דאסטי", אמרה, "שלום".

הוא החווה קידה קלה.

"היי. באתי לקחת אתכם אל הגנרל. הוא מחכה לכם".

במלון המלכה קטרינה, קאסידי ובוץ' חזרו אל חדרם, וקאסידי הצמידה אל אוזנה את שפופרת הטלפון של החדר. ארוחת הערב התעכבה עד שצוות המלון יסיים לסדר את החדר, ואין סיבה שלא יעשו שום דבר מועיל בינתיים.

"משטרה שלום", ענתה פקידה בצד השני של הקו.

"שלום", אמרה קאסידי, "אני רוצה לדווח על פושע מבוקש שאותר בסיניבר".