פרסי דפקה על הדלת בחשש. לא הייתה לה כל סיבה אמיתית לחשוש, אבל עדיין לא היה לה שום רצון להתעמת עם הולי – והיא הייתה בטוחה שהן יגיעו לכדי עימות. היא הסכימה ללכת לבד, כי עם ריק הולי כנראה תסכים לשתף פעולה אפילו פחות, וכעת לא הייתה בטוחה אם זה היה רעיון טוב או רע. דלת העץ נפתחה והולי הופיעה בפתח.
"מה את רוצה? חשבתי שסיימתם להשתמש בבית שלי בתור בית-מלון".
"אני צריכה את עזרתך", אמרה פרסי.
"עזרתי?" נחרה הולי בבוז, "למה שאני אסכים לעזור לך?"
"הגנרל שלח אותנו להשיג ארטיפקט, ואני…"
"לא מעניין אותי מה אתם צריכים להשיג. תסתדרו לבד".
הולי התכוונה לטרוק את הדלת בפניה, אבל פרסי הניחה את רגלה בפתח ועצרה את הדלת.
"אם תעזרי לנו, גם אנחנו נעזור לך".
"אני לא צריכה את העזרה שלכם. תסתלקי מכאן!"
"אני חושבת שאת העזרה הזאת את צריכה", פרסי דיברה מהר לפני שתספיק למחות, "כי אם תעזרי לי עכשיו, אנחנו לא נספר לגנרל איפה בדיוק מצאנו את הארטיפקט".
"איך זה בדיוק קשור אליי?"
"כי הארטיפקט הזה נמצא במכון של מורטי. המכון שאת היית עוזרת בו. הדרקון האדום עלול לכעוס מאוד אם הוא יגלה שכול הזמן הזה לא שמת לב שיש משהו כל כך יקר ממש מתחת לאף שלך, אני צודקת?"
הולי רטנה, אך לא הייתה לה תשובה. היא פתחה את הדלת שוב, אך עדיין לא הזמינה את פרסי להיכנס, ורק נשענה על המשקוף.
"מה את רוצה?"
"שני דברים", אמרה פרסי, "קודם כל, אנחנו יודעים שמנהיגי מכון תמיד מתאימים את רמת הקרב לרמת המאמן, אבל הם אף פעם לא שואלים את המאמן מה הרמה שלו. איך הם יודעים אם מי שבא להילחם במכון הוא מאמן מתחיל או מתקדם?"
"אה, זה פשוט", ענתה הולי, "מאמני פוקימונים עונדים את התגים שהם כבר השיגו במקום בולט על הבגדים, למשל על דש החולצה. ככול שלמאמן יש יותר תגים, כך הוא מתקדם יותר".
"זה הכול? איך זה שכול המאמנים יודעים לעשות את זה?"
"כך נהוג".
"בסדר, אבל מה אם מאמן רוצה שיחשבו שהוא ברמה נמוכה יותר ממה שהוא באמת, כדי שיהיה לו קל לנצח?"
"הו, בהחלט יש גם כאלה", גיחכה הולי, "מסכנים, הם מגיעים לליגת הפוקימונים בלי שיהיה להם מושג מה הם עושים. אוכלים להם את הפוקימונים בלי מלח".
"הבנתי. עכשיו, בקשר לדבר השני", חיוכה של הולי דעך, "אנחנו צריכים לדעת את סדר היום של מורטי במכון, במיוחד מתי הוא נמצא שם לבד".
"הוא אף פעם לא נמצא שם לבד. תמיד יש אתו שני עוזרים".
"הוא לא שולח אותם לסידורים לפעמים? לקחת את הפוקימונים למרכז הפוקימונים, או לקנות כל מיני דברים?"
"בשביל זה יש לו יותר מאחד", אמרה הולי, "אילו הייתי עדיין עובדת במכון, אולי יכולתי לסדר שהוא יהיה שם לבד. אבל בזכות החבר שלך, מורטי פיטר אותי".
"טוב. ומה יקרה אם מורטי ייאלץ להילחם בהרבה קרבות, אחד אחרי השני, ו…"
"יכולים לקרות אינסוף דברים, אני לא יודעת מה מורטי יעשה בכול רגע נתון", אמרה הולי, "אמרתי לך כל מה שאני יודעת. מבחינתי החשבון שלנו סגור".
בדרך חזרה אל פאתי העיר, שם חיכה לה ריק, פרסי חישבה את מרחק ההליכה ממרכז הפוקימונים עד למכון, ששכן ממש בקצה העיר.
"רבע שעה", אמרה פרסי, "פחות אם הוא רוכב על אופניים או משתמש בפוקימון".
"טוב, אי אפשר ממש לרכוב על פוקימון רוח, ולא ראיתי שום אופניים בכניסה למכון".
"זה אומר שברגע שמישהו יוצא מהמכון בדרך למרכז הפוקימונים, ייקח לו חצי שעה ללכת ולחזור. הוא בטח משאיר שם את הפוקימונים וחוזר מייד, לא עוצר לפטפט עם האחות בזמן העבודה".
"אז אנחנו מחכים שאחד העוזרים ייצא מהמכון, ומייד נכנסים פנימה להילחם במורטי. יש לנו חצי שעה להתיש את הפוקימונים החזקים שלו, כדי שהעוזר לא יחזור עד סוף הקרב ומורטי ייאלץ לשלוח את העוזר השני למרכז הפוקימונים, ויישאר לבד במכון".
"כדאי שנעשה את זה בפחות מחצי שעה. אם נסיים, למשל, 5 דקות לפני הזמן, מורטי אולי יעדיף לחכות כמה דקות שהעוזר שהוא כבר שלח למרכז הפוקימונים יחזור, ולא להישאר שם לבד".
"מנהיגי מכון הם מאמנים מקצועיים. הם לא ישאירו את הפוקימונים שלהם הרבה זמן ללא טיפול".
"אני בכול זאת לא חושבת שכדאי לקחת סיכון. אני אשתדל לסיים את הקרב הזה כמה שיותר מהר", אמרה פרסי, "עכשיו אנחנו רק צריכים לדאוג שמורטי ישתמש בפוקימונים הכי חזקים שלו, כדי שלא יוכלו להגן עליו אחרי הקרב. בשביל להיראות כמו מאמנת חזקה, אני צריכה תגים".
"יש לי ארבעה תגים", אמר ריק.
את התגים מהתקופה שהיה מאמן פוקימונים, שמר ריק בתוך הפוכדור הריק היחיד שנותר לו בחגורת הפוכדורים. פעמים רבות הוא חשב למכור את הפוכדור ולזרוק את התגים, אבל לא יכול היה להביא את עצמו לידי כך – אלה היו המזכרות היחידות שנותרו לו מהתקופה ההיא. כעת הודה לעצמו שלא עשה זאת. תגי המכון של באגסי, ויטני, פרייס וקלייר היו שם כולם, ופרסי ענדה אותם על דש חולצתה. הם חיכו בשקט ותצפתו על המכון במשך כמה שעות, עד שהגיעה מאמנת להילחם על התג. היא יצאה משם כעבור כ-20 דקות, ומעט אחריה אחת העוזרות של מורטי. כעת מורטי היה בפנים עם עוזר אחד בלבד.
"20 דקות", אמר ריק, "אני מקווה שהקרב שלנו לא יהיה ארוך יותר".
"גם אני. חכה כאן. ברגע שאצא מהמכון, אל תבזבז זמן".
והיא הלכה אל המכון. ריק המשיך להביט בה בדרכה פנימה, אך משהו אחר משך את תשומת לבו במהרה: העוזרת של מורטי לא הלכה ישר לכיוון מרכז הפוקימונים. במקום זה היא הלכה אל מגרש חניה קרוב, ניגשה אל אופנוע סגול וחבשה קסדה על ראשה.
"אוי לא", מלמל ריק לעצמו.
לינדה התניעה את האופנוע וכבר הייתה מוכנה לנסוע, כשלפתע, קול פיצוץ מבשר רעות גרם לאופנוע לשקוע מעט קדימה. היא הביטה למטה בעצבים, וראתה חרק מוזר זוחל ליד האופנוע, שולח את הצבת שלו לפוצץ גם את הגלגל האחורי שלה.
"עוף מפה!" קראה.
היא שלחה את רגלה לבעוט ביצור, אך הוא התחמק מהבעיטה וברח משם במהרה. לינדה לא עצרה אפילו לכבות את המנוע – אף אחד לא יגנוב לה את האופנוע במצב כזה. היא פשוט זרקה אותו בצד הדרך ורצה אחרי החרק. הוא רץ אל מחוץ לעיר על רגליו המרובות, אך היא הייתה מהירה יותר ממנו. היא שלחה את ידה לתפוס אותו, אבל רגע לפני שנגעה בו, אלומת אור אדום פגעה בו, והחרק נעלם באוויר. מרחוק היא הבחינה במאמן שהשיב אותו לפוכדור ונעלם כעת בין העצים. לינדה שלפה פוכדור משלה.
"טאורוס, צא!"
טאורוס שעט במהרה לכיוון החורשה, לינדה בעקבותיו, נחושה למצוא את המאמן החוצפן שהחליט לפנצ'ר לה את האופנוע בלי סיבה, דווקא כשהפוקימונים של מורטי תלויים בה.
פרסי נכנסה אל המכון בצעד הכי בטוח שיכלה לגייס. שני בחורים היו שם, אבל לא היה קשה לזהות מי מהם מנהיג המכון. מורטי הבחין בה וקם ממקומו.
"ערב טוב", אמר.
פרסי הביטה בשיערו, שהיה מעוטר בבנדנה שחורה. לא יכול להיות שזה כתר האופל, חשבה, הוא נראה כמו סתם חתיכת בד פשוטה. אבל אם זה באמת ארטיפקט נדיר, כלל לא משנה איך הוא נראה.
"ערב טוב. באתי להילחם על התג".
"מצוין. נראה שזה יום פורה במיוחד", אמר לעוזר ופנה שוב אל פרסי, "זה יהיה קרב שניים נגד שניים".
"שלושה נגד שלושה".
"אני לא בטוח שתוכלי לעמוד ב…"
"אל תזלזל בכוח שלי", קטעה אותו.
"טוב, אם את מתעקשת, אל תגידי שלא הזהרתי אותך", מורטי שלף פוכדור, "האנטר, צא!"
פרסי בחרה לפתוח את הקרב עם ליליפ. היא זרקה את הפוכדור מול החלון הפתוח, כדי שיוכל לטעון אנרגיה לקרן הסולרית שלו, וכך להביס את פוקימוני הרוח ששונאים את אור השמש – אך לא נראה שהאנטר מתכוון להקל עליה בכך. עיניו של האנטר ירו לעבר ליליפ קרני צל-לילה שחורות, תוך כדי שהאנטר מופיע ונעלם בזריזות. לליליפ לא היה סיכוי להתרכז במתקפה שלו.
"נסה גלישת סלעים!"
ליליפ ניסה לזרוק סלע על האנטר, אך הוא היה זריז מדי והתחמק. פרסי ניסתה להשתמש במתקפה אחרת, תמלחת. מטר של מים מלוחים נורה מתוך גופו של ליליפ, ריסס את האוויר כולו ולא נתן להאנטר להתחמק ממנו, אך לא גרם נזק רב. היא ידעה שהיא יכולה להתיש כך את האנטר, שעצם כעת את עיניו ולא יכול היה לירות את הקרניים. אבל לא היה לה זמן לכך; עליה לסיים את הקרב מהר.
"נסה שוב!" קראה.
ולפני שמורטי או האנטר הספיקו להגיב, ליליפ השליך סלע נוסף. הפעם עיניו של האנטר היו עצומות והוא לא יכול היה להתחמק כהלכה. הסלע העיף את גופו השברירי בעוצמה רבה, והאנטר נזקק לזמן להתאושש – זמן שהספיק בדיוק לטעינת הקרן הסולרית של ליליפ.
"האנטר, מהר! כדור-צל!"
האנטר הספיק לזרוק את הכדור שלו רגע לפני שהקרן נורתה לעברו. שני הפוקימונים נפגעו בו-זמנית. האנטר לא נפגע קשה כמו שפרסי ציפתה, אבל האור החזק עיוור אותו. ליליפ, לעומתו, לא יכלה עוד להמשיך להילחם. מוקדם מדי לשלוח את פידג'יוט, החליטה, אבל חייבים לחסל את האנטר לפני שראייתו תשוב אליו.
"מאנקי, צא!"
מאנקי היה לוחם, והתקפותיו הרגילות לא השפיעו כלל על פוקימוני רוח, כך שהיה לו חיסרון בולט בקרב הזה. עם זאת, מתקפת אגרוף הפתאים שלו דווקא הייתה שימושית מאוד. כשהאנטר לא מסוגל להתחמק ממנו, מאנקי סיים את הסיבוב בקלות.
ריק ישב על העץ והביט מטה על לינדה וטאורוס שאיבדו את עקבותיו. הוא היה מרוצה מעצמו: לא רק שהוא הצליח למנוע מלינדה להשתמש באופנוע, הוא גם עיכב אותם וגרם להם לחפש אותו. מכיוון שהוא רק רצה להימלט מהם, גם לא הייתה לו שום סיבה להילחם כעת בטאורוס, ומספיק שיישאר חבוי במקומו.
"חבל על הזמן", אמרה לבסוף לינדה, "בוא נסתלק מפה".
היא עלתה על גבו והם החלו לשעוט משם בחזרה אל העיר. רק אז הבין ריק את גודל הטעות שלו: טאורוס מספיק מהיר כדי לקצר את הזמן שנותר לפרסי לפחות בחצי. אם ברצונו לעכב את לינדה, עליו להיפטר מטאורוס. הוא כיסה את פניו בחולצה הקרועה שנותרה לו, משאיר רווח רק לעיניים, קפץ מן העץ ושחרר את וולפיקס.
"וולפיקס, קרן בלבול!"
וולפיקס ירתה את הקרן שלה על טאורוס, שהפסיק לדהור והחל להשתולל. לינדה אחזה חזק בקרניו כדי לא ליפול.
"מה אתה רוצה ממני?"
על זה ריק לא חשב. איזו סיבה באמת יכולה להיות לו לתקוף כך סתם אזרחית תמימה? מובן שהוא לא יכול לחשוף בפניה את תוכניותיו, ולכן הוא רק הביט בה ללא מילים – כל עוד לינדה נשארת על גבו של טאורוס, כל התקפה נוספת מסכנת אותה.
"גנגר, אגרוף צללים!" קרא מורטי.
"מאנקי, אגרוף פתאים!" השיבה פרסי.
שני הפוקימונים התנגשו באוויר. שום חבטה לא נשמעה, אך נראה שלשניהם כואב מאוד. גנגר היה חלש מול המתקפה של מאנקי, אך מאנקי לא ידע לתעל את מלוא כוחה כמו שצריך, משום שהוא לא היה פוקימון אפל. הוא עצמו, לעומת זאת, חטף את מלוא עוצמת האגרוף של גנגר, וצנח מעולף על רצפת המכון.
"פידג'יוט, אני בוחרת בך עכשיו!"
פידג'יוט, כפי שהסביר לה ריק, לא היה רק הפוקימון החזק ביותר שלה, אלא גם היעיל ביותר מול פוקימוני רוח. ההתקפות שלהם לא ישפיעו עליה, אבל ההתקפות שלה ישפיעו עליהם, אם רק תשתמש במתקפות ייחודיות לסוג אוויר, כמו נקירה, מכת כנף ומתקפת שמיים. לרוע המזל, הפוקימונים של מורטי הכירו גם מתקפות שאינן מסוג רוח.
"גנגר, השתמש בפצצת רפש!"
המתקפה של גנגר הייתה מסוג רעל ולא רוח, ופידג'יוט לא הייתה מוכנה אליה וחטפה אותה במלוא עוצמתה. זפת שחורה נדבקה לכנפיה ומנעה ממנה להמשיך לעוף, ופידג'יוט נפלה לרצפה והתרסקה בחבטה גדולה. גנגר התכוון לזרוק פצצה נוספת, אך הפעם פידג'יוט הייתה מוכנה לכך, והיא נפנפה בכנפיה והעיפה ממנה את הפצצה. למרות זאת, היא עדיין לא יכלה להרים את משקל גופה.
"השתמשי באס אווירי!" קראה פרסי.
פידג'יוט לא יכלה עדיין להגיע אל גנגר, אבל שלחה את כנפה קדימה במהירות כזו ששיספה את האוויר, והשיסוף הגיע עד לגנגר. הוא זעק בכאב, ופידג'יוט המשיכה לשסף לעברו שוב ושוב, בעוד לגנגר אין שום מתקפה יעילה נגדה. הוא היה פגוע עוד מלכתחילה מאגרוף הפתאים של מאנקי, ופידג'יוט חיסלה אותו לחלוטין. עד שמורטי יחליף פוקימון, פידג'יוט ניקתה את עצמה מהרפש שהשליך עליה גנגר.
"סיבוב אחרון", אמר מורטי, "מיסדריבוס, אני בוחר בך!"
הפוקימון האחרון של מורטי היה כזה שפרסי לא נתקלה בו עד כה. פניה ריחפו באוויר ודמו לפניה של נערה צעירה יפייפיה, עם עור בצבע טורקיז, שיער סגלגל ועיניים צהובות עם קשתיות אדומות. על צווארה היא ענדה שרשרת של פנינים סגלגלות, אבל הוא היה קטוע במקום שבו היה אמור להמשיך גופה – מיסדריבוס הייתה פשוט ראש מרחף, והיא הביטה בפרסי בשעשוע קל, כמו ילדה שמעוניינת לשחק.
ברגע שטאורוס נרגע מעט, לינדה החליקה מגבו. טאורוס הסתער בזעם לעבר ריק, אבל וולפיקס הופיעה בזריזות מאחוריו, נשכה את רגלו וגרמה לו להתמוטט. הוא פנה אליה בזעם וניסה לנגוח בה בקרניו, אך וולפיקס קפצה משם והמטירה עליו להביור. טאורוס געה בכאב, קם על רגליו ושעט לעבר וולפיקס, אבל היא הייתה מהירה מדי בשבילו ולא היה לו סיכוי להשיג אותה. בסופו של דבר, טאורוס המסכן צנח על האדמה, כוויות מכסות את גופו. ללינדה היה פוקימון אחד נוסף לקחת למרכז הפוקימונים.
"מה אתה רוצה?" חזרה על שאלתה.
"שום דבר", ענה ריק, "רק רציתי לומר לך שהיה מאוד לא חכם מצדך לרדוף אחריי לבד עד לכאן".
"אתה הרסת לי את הגלגלים של האופנוע…"
"וזו סיבה להיכנס לבד לחורשה מבודדת? יש אנשים רעים בעולם, מה אם מישהו מהם היה רוצה להביא אותך הנה לבד? תפעילי את הראש, באמת".
וללא מילה נוספת ריק ברח מהמקום ונעלם בסבך העצים.
מיסדריבוס הייתה פוקימון זריז להפליא. היא התחמקה מכול ההתקפות של פידג'יוט, נעלמה, הופיעה שוב במקום אחר, ירתה קרן על-חושית ונעלמה שוב. ברגע שפרסי הבינה שמתקפות פיזיות לא יעבדו, פקדה על פידג'יוט להשתמש שוב באס אווירי, ובכול פעם שמיסדריבוס הופיעה, שתיהן תקפו זו את זו במקביל. השאלה הייתה רק מי תותש ראשונה, וזה היה סיכון שפרסי הייתה מוכנה לקחת – לא היה לה אכפת שהקרב יסתיים בשוויון.
"בסדר, מיסדריבוס", אמר מורטי לפתע, "את יודעת מה לעשות".
ובפעם הבאה שמיסדריבוס הופיעה, היא לא תקפה בקרן על-חושית, אלא במתקפה אחרת. אבן סגלגלה נורתה מן השרשרת שלה, ופגעה בפידג'יוט בעוצמה כזו, שהטיחה אותה על קיר המכון. פרסי הכירה את המתקפה הזו מהפרסיאנים שחיו על האי כרונו: יהלום העוצמה, מתקפה מסוג אבן שנגדו פדג'יוט חלשה, ולכן חזקה בהרבה מהאס האווירי שהשליכה פידג'יוט אל מיסדריבוס. כעת, כשפידג'יוט פגועה קשה, קרן על-חושית נוספת נורתה לעברה בדיוק רב.
"פידג'יוט, היזהרי!"
אבל הדיוק של מיסדריבוס עלה לה בזריזות, ופידג'יוט הספיקה להתחמק. לפני שמורטי הבין מה קורה, פידג'יוט הייתה מאחורי מיסדריבוס, ומקורה החד עבר דרך גופה. זה היה כמו לעבור דרך ענן קר כקרח, וצמרמורת חלפה בגופה של פידג'יוט, אבל מיסדריבוס נפגעה קשה הרבה יותר. זעקת כאב נפלטה מפיה בקולה הילדותי, ולמרות שלא ממש נפלה מטה, עדיין נראה שהיא מעולפת בעת שריחפה באוויר. פרסי חייכה בשמחה, ולפתע החיוך דעך כשהבינה מה קרה: היא ניצחה. היא באמת ניצחה בקרב מכון, שהותאם לרמה של מאמן בעל 4 תגים.
"ניצחתי?" שאלה, עדיין מתקשה להאמין.
"בהחלט, והרווחת את התג הזה ביושר".
מורטי הגיש לה את תג הרוח, תג כחלחל ובו קבועות שתי עיניים כמו של פנטום. פרסי החזיקה בו, מתלבטת היכן לשים אותו, ורק כעבור כמה שניות נזכרה שעליה לענוד אותו ליד שאר התגים. בינתיים מורטי הציץ בשעונו.
"אני לא מבין איפה לינדה. היא הייתה אמורה כבר לחזור".
"יש בעיה?" שאלה פרסי.
"לא, שום בעיה", ענה מורטי ופנה לעוזרו השני, "קח אתה את הפוקימונים למרכז הפוקימונים. אם לא תראה בדרך את לינדה, תבדוק מה קרה לה שהיא מתעכבת כל כך".
בדיוק לפי התוכנית, חשבה פרסי. החיוך כבר היה על פניה מקודם, ולכן יכלה לחייך כעת בלי לעורר שום חשד.
כעבור דקה, לאחר שכולם כבר עזבו, דמות רעולת פנים פרצה אל המכון עם שני פוקימונים. מורטי לא נפגע כל כך קשה, אבל ללא פוקימונים שיגנו עליו, לא הצליח להדוף את השודד בעצמו. כשהתעורר, גילה שכתר האופל נעלם.
5 תגובות
איזה צוות לעניין! הפרק הכי טוב עד כה! מחכה לראות את התגובה של הבוס!
ווהו! הם הצליחו!!!
LOL
יש לי הרגשה מוזרה, שזה טריק. לא ריק היה זה שגנב את כתר האופל.