פוקימון; במהירות החושך – פרק 72: כלבי אשמורת / איידן סוייר

ריק ופרסי הגיעו לפיוטר לפנות ערב, כשרחובות העיר החלו להתרוקן מבני-אדם, וולפיקס לצדם. הם פנו מיד לחפש את ביתו של ליאם רוש. לפי הכתובת שהשאיר להם הדרקון האדום, הבית היה ממוקם בפרוורי העיר שמאחורי מוזיאון המדע, ושם הם מצאו בית פרטי קטן, עשוי אבן ועם גינה גדולה – אם מישהו ירצה להציץ או לצותת להם שם, הוא יצטרך להיכנס לתוך שטח הבית. ריק ופרסי דפקו בדלת, וזמזום מכני הזמין אותם להיכנס פנימה.

הדרקון האדום, פניו מוסתרים כרגיל מתחת לברדס האדום, ישב בקצה שולחן אוכל מרובע. הוא סגר את המחשב הנייד שעליו עבד, והזמין אותם לשבת בצדו השני של השולחן.

"אני חושב שמצאתי דרך לתקן את הנזק שעשיתם", אמר, "זה ידרוש שינוי קטן בתוכניות, אבל אני מאמין שנצא ממנו בשלום".

"גנרל, אם רק תגיד לנו מה עשינו לא בסדר…"

"זה כבר לא משנה. מעכשיו אני פשוט אגיד לכם בדיוק מה לעשות, ואם אתם רוצים לסטות במילימטר מהתוכנית, אל תעשו דבר בלי להתייעץ איתי קודם. אני מספיק ברור?"

"אבל גנרל…" פתח ריק.

"אתם יכולים כמובן לא להסכים, ולחזור למשימות פשוטות של שוד בנקים וגיוס חברים. כמובן שאם תיכשלו בהן שוב, המשך הדרך שלכם תהיה קצרה מאוד".

ריק הצליח להבחין בחיוך קטן נראה מתחת לברדס. אין ספק שהדרקון האדום יודע בדיוק מה הוא עושה.

"בסדר", אמרה פרסי.

"יפה. כעת, אני מאמין שיש לכם משהו שאתם צריכים לתת לי".

הוא הושיט את ידו. ריק נתן לו את הפוכדור הלבן של איוי.

"תודה רבה", אמר הגנרל, "בהזדמנות זו, אתה יכול לתת לי גם את וויזינג של ג'יימס, ואדאג שיחזור אליו. אני חייב לציין שלמרות הטעות המביכה שלכם, בכול זאת הצלחתם להשיג את איוי, והמשימה הזאת לא הייתה כישלון מוחלט. אתם בהחלט מוכנים למשימה הבאה".

"מהי?" שאל ריק.

"ובכן, אני מניח שאתם מכירים את לורנס קינג, ראש העיר של גולדנרוד", אמר הדרקון האדום, "יש לו… משהו שאני רוצה. תכשיט שערכו לא יסולא בפז. קינג כמובן שומר עליו מכול משמר, אבל אני יודע שהוא נמצא בביתו. התמונה הזו צולמה שם לפני כמה ימים".

הדרקון הראה להם תמונה ובה ארון תצוגה מזכוכית, ועל אחד ממדפיו קופסת תכשיטים מהודרת מעץ שחור ועליה מנעול קטן. ליד הארון ניצב זקוף היטמונלי, פוקימון לוחם קשוח במיוחד, בעל רגליים חזקות ואלסטיות, שריק כבר נתקל בו בעבר.

"זו רק הקופסה", ציין ריק.

"התכשיט נמצא בתוכה, אני בטוח בכך. בכול מקרה זאת לא הבעיה. לפני כמה ימים צוות אחר ניסה לגנוב את התכשיט ונכשל. ביתו של קינג מאובטח מאוד מן הסתם. כעת הקופסה כבר לא נמצאת בארון התצוגה, אלא באחת הכספות שבתוך הבית. עליכם למצוא דרך לפרוץ את הכספת".

"איך נעשה את זה?"

"זה כבר תלוי בכם. אני מאמין שעם הכישרון שלך למצוא מידע ברשת, סקובלינסקי, תוכלו למצוא כמה שיטות לעשות את זה. עוד שאלות?"

"כן", אמרה פרסי, "איך אתה יודע בוודאות כזו את כל הדברים שאמרת לנו עכשיו?"

"אני פשוט יודע".

כולם נותרו שקטים למשך מספר שניות, עד שדיבר שוב הגנרל: "אם כן, זה הכול. אחרי שתשלימו את המשימה, פנו אל העיר הסמוכה אקרוטיק ופגשו אותי בבית של הולי. אני מאמין שאתה כבר יודע איפה הוא נמצא, ריילי".

ריק בהחלט ידע; הולי הייתה חברה בצוות רוקט שריק גרם בעבר לכליאתה, בחודשים הראשונים של מסע הפוקימונים שלו. הדרקון האדום פתח שוב את המחשב הנייד שלו, בכוונה לשוב לענייניו. פרסי קמה ממקומה, אך ריק נשאר לשבת.

"עוד משהו, ריילי?" שאל הגנרל.

"גנרל, אתה מבין בפוקימונים?"

"כמובן".

"תוכל להסביר את ההתנהגות של וולפיקס שלי?"

"נטשת אותה להילחם ואיבדת את הנאמנות שלה".

"אני לא מדבר על זה, גנרל. היא לא הייתה אצלי כמה חודשים, וכשהיא חזרה אליי, פתאום היחס שלה השתנה. היא שוב בוטחת בי".

"כנראה שחסרת לה".

"אבל למה? היא הייתה אצל אבא שלי, הוא טיפל בה טוב, הרבה יותר ממה שאני טיפלתי בה…"

"איך אתה יודע איך אבא שלך טיפל בה?" שאל הגנרל.

"אני פשוט מכיר אותו. הוא היה אדם טוב, הוא יודע איך…"

"הוא לא היה מגדל פוקימונים. אולי הוא לא יודע לטפל בהם?" הציע הגנרל, "ואולי הוא התייחס אליה רע בכוונה, כי הוא ידע שזה יגרום לה להתגעגע אליך, וכך תרוויח את נאמנותה בחזרה כשתחזור אליך?"

לקח לריק זמן לעכל את המשפט הזה.

"הוא לא היה עושה את זה", אמר.

"אם אתה אומר, אתה מכיר אותו טוב יותר ממני. זו האפשרות שיש לי להציע. אך זו רק השערה, וכעת, אם לא אכפת לך, אני עסוק מכדי להעלות השערות".

הוא חזר אל המחשב שלו, מבהיר שהשיחה הסתיימה.

הלילה כבר ירד, וריק ופרסי היו בדרכם החוצה מהעיר. הם התכוונו לחצות את הר הירח, להמשיך לסרוליאן ומשם לספרון, ולחזור ברכבת לגולדנרוד. פרסי נאנחה למשמע התוכנית.

"חבל שאי אפשר לבקש עוד עזרה מקמרון. הוא היה מקצר לנו את המסע בחודש".

"זה לא נורא כל כך", אמר ריק, "אולי במערות של הר הירח יהיה קצת פחות קר".

ואולי לאחר מכן אני אוכל לבקר את אנה בסרוליאן, חשב. הם לא יתעכבו יותר מדי בדרך אם הוא יראה אותה רק ליום אחד, ובשביל לראות אותה, הוא יהיה מוכן אפילו להסתכן בכך שמישהו יראה אותו.

"ריק, מה אתה חושב?" שאלה פרסי.

"מה?" לבו החסיר פעימה.

"על מה שהגנרל אמר. אתה יודע, על אבא שלך".

"אה", נשם בהקלה, "הוא מדבר שטויות. אבא שלי לא היה עושה דבר כזה".

"אז איך זה שאף אחד לא מצליח להסביר את השינוי בהתנהגות של וולפיקס?"

"כנראה שלעולם לא נדע", אמר ריק, "יש עוד הרבה דברים שלא ברורים לי, וכבר לא יהיה לי את מי לשאול".

"מה למשל?"

ריק לקח נשימה. "את זוכרת שכשפגשתי אותו בפיושיה, הוא לא הסכים לתת לי את הפוקימונים שלך? איך הוא אמר שאני חייב לנתק כל קשר מצוות רוקט?"

פרסי הנהנה.

"משהו שינה את דעתו. כשפגשתי אותו שוב בניו-בארק, הוא פשוט החזיר לי את הפוקימונים בלי אף שאלה, גם את שלך. רציתי לשאול אותו על זה, אבל תוך רגע בידריל תקפה אותו…"

המילים האלה החזירו את ריק אל היום ההוא. הם עמדו יחד על גג הספריה, בידריל מגיחה משום מקום, עוקציה החדים והרעילים מופנים קדימה, אל ג'ק ריילי שמנסה להגן על תלמידיו, מועד על המעקה הנמוך… שתי קומות בסך הכול, שהנפילה מהן כמו ארכה נצח…

ריק בקושי שם לב לאופנוע הלבן שהתקרב אליהם, עד שעקף אותם, החליק הצידה וחסם את דרכם. גם לקח לו זמן להבין שהבגדים הכחולים של הרוכבת הם מדי שוטרת, ושלהיתקל בשוטרת זה סימן רע מאוד עבורו.

"אריק ריילי?" אמרה הרוכבת לאחר שהורידה את הקסדה, ומפל של שיער גלי צנח מתוכה.

"מצטער, את טועה", מיהר ריק לומר.

"אם כך, בוודאי לא תתנגד לבוא איתי לתחנה הקרובה. לא יקרה כלום אם אתה חף מפשע".

ריק הביט לפניו. הדרך הייתה צרה מכדי לעקוף את האופנוע, ואם יתפתח מרדף, ממילא אין לו סיכוי לברוח ממנו. לרגע אחד הוא היה אובד עצות…

ואז, וולפיקס זינקה. שיניה החדות ננעצו עמוק בזרועה של ג'ני, שניסתה לנער אותה ממנה. פרסי הגיבה במהירות ושחררה את פידג'יוטו מהפוכדור.

"ברח!" צעקה.

"אבל מה אתך?"

"אני אסתדר, לא אותי היא רוצה!"

פידג'יוטו תפסה את ריק בטפריה והמריאה עמו לאוויר, בדיוק ברגע שג'ני הטיחה את וולפיקס באדמה ושלפה פוכדור משלה. כלבלב פרוותי בגודל של ילד, כתום ומפוספס בשחור, זינק מתוכו.

"גראולית', עצור אותם!"

גראולית' ירק לשון אש חמה לעבר ריק ופידג'יוטו, אבל פידג'יוטו הייתה זריזה ממנו והתחמקה מכול ההתקפות שלו, עד שוולפיקס התנפלה עליו והצמידה אותו לקרקע בנשיכה. בינתיים, ג'ני דהרה על האופנוע שלה לעבר פרסי. היא רצתה לברוח, אבל לא הייתה מסוגלת – היא ידעה מה קרה בפעם הקודמת שמישהו נטש את וולפיקס להילחם בקרב פוקימונים לבדה.

"את עצורה על סיוע לפושע נמלט! יש לך הזכות…"

גראולית' הוטח בגופה של ג'ני, אך כעבור רגע חזר לעמוד על רגליו והתנפל על וולפיקס בחזרה. המצב לא נראה טוב עבור וולפיקס: כמות הנשיכות והשריטות שחטפה הייתה גדולה בהרבה משגרמה לגראולית', שללא ספק היה כלב משטרה מאומן היטב. הפוכדור של וולפיקס היה עדיין אצל ריק, ופרסי ידעה שתיאלץ לשאת אותה משם בזרועותיה – אם תצליח בכלל להימלט מהשוטרת.

"ליליפ, אני בוחרת בך!" קראה.

ליליפ ניצב איתן מול גראולית', שחשף שיניים לעברו. ג'ני נראתה שאננה – היא טעתה במראהו של ליליפ וחשבה שהוא פוקימון עשב רגיל, ולכן חלש מול אש.

"גראולית', להביור!"

ליליפ אפילו לא התחמק. הוא היה איטי מכדי להתחמק, אבל סוג האבן שלו הגן עליו מהחולשה של עשב מול אש. הוא ניצל את השאננות של ג'ני וגראולית', ולפני שיריבו הספיק להגיב, שילח בו סלע כבד – החולשה של פוקימוני האש. הסלע קבר את גראולית' תחתיו, וג'ני נאלצה להשיב אותו לפוכדור. במקומו היא שילחה גראולית' חדשה מפוכדור חדש, והפעם היא הכירה טוב יותר את יריבה.

"גראולית', גלגל להבות!"

מעגל אש לוהט הקיף את ליליפ, שהחל לקחת אוויר במטרה לירוק סלע נוסף.

"השתמשי בזריזות שלך!"

הסלע נורה על גראולית', וזו התחמקה; לפתע היא ניצבה בצד השני של גלגל הלהבות. החום הלוהט הלך והתיש את ליליפ, בעוד הוא לא מסוגל לתקוף את גראולית' בשום צורה, ופרסי נאלצה להשיב אותו לפוכדור. כעת זו הייתה ההזדמנות האחרונה שלה.

"מאנקי, אני בוחרת בך!"

מאנקי זינק על גראולית' בזעם, כף רגלו שלוחה קדימה, אך גראולית' תפסה את כף הרגל בשיניה ובתנועה סיבובית הטיחה את מאנקי באדמה. הוא חבט בה בזעם באגרופו וגראולית' נהדפה בקשת לאחור, אך לא הרפתה את אחיזתה ממאנקי, שעף באוויר יחד איתה; הם פגעו באדמה בחבטה גדולה. לפרסי לא נותרו עוד פוקימונים, ולפי הפוכדור החדש ששלפה ג'ני, היא הבינה שזה לא המצב של השוטרת.

נראה שזה סוף הדרך – כעת פרסי לא מואשמת רק בסיוע לריק, אלא גם בהתנגדות למעצר ואולי גם תקיפת שוטרת במדים.

"זו ההזדמנות האחרונה שלך", הזהירה אותה ג'ני, "בואי איתי לפני שאשתמש בכוח".

לפתע, משהו גדול צנח על ג'ני, לפת אותה בזרועותיו ונשא אותה באוויר. ג'ני הצליחה להשתחרר במהירות מהמעיל שלה, ליפול כמה מטרים באוויר ולנחות על גבה של גראולית' שלה, שלמראה המאמנת שלה צונחת, הצליחה לקום על רגליה ולתפוס אותה. מהפוכדור שבידה, ג'ני שחררה גראולית' נוספת.

"מה אתה עושה?!" קראה פרסי לעבר ריק.

"לא יכולתי להשאיר אותך כאן, היית מסתבכת יותר מדי".

ריק עמד על גג של בית בצד הדרך והשיב את וולפיקס לפוכדור שלה. פידג'יוטו חגה מעליו, צוללת להתקפה נוספת על ג'ני.

"גראולית', להביור!"

האש לא פגעה בפידג'יוטו, אבל הצליחה להרחיק אותה מהקרקע.

"בסדר, פידג'יוטו, מתקפת חול!" קראה פרסי.

רוח חזקה מכנפיה של פידג'יוטו הרימה סופת חול באוויר, אשר עיוורה את עיניהם של כל הנוכחים. כשפקחו את עיניהם, גראולית' נישאה באוויר בטפריה של פידג'יוטו.

"הטלה אווירית!"

פידג'יוטו התרסקה על האדמה יחד עם גראולית'. ענן אבק גדול עלה לאוויר, ממנו פידג'יוטו המריאה ללא פגע, בעוד גראולית' נראתה מחוסרת הכרה כשהענן התפזר. היא צווחה בקול גדול ונוצותיה החלו לזהור. גופה גדל בהרבה, וציצת נוצות חדשה וצהובה, אורכה כאורך כל גופה, הקיפה את ציצתה האדומה שעל ראשה. היא הייתה ענקית – גדולה אפילו יותר מפירו, עליו יכלו ריק וגרייס לרכב יחד בצפיפות. השאלה, אם כן, הייתה רק האם היא חזקה מספיק – ואת זה התכוונה פרסי לגלות כעת.

"פידג'יוט", קראה בשם הצורה המפותחת החדשה של הפוקימון שלה, "קחי אותנו מכאן!"

למרות גודלה, פידג'יוט הייתה זריזה אף יותר מפידג'יוטו. היא עפה כמעט צמוד לקרקע, מאפשרת לפרסי לקפוץ על גבה, אספה גם את ריק מגג הבית והמריאה לאוויר – כל זאת תוך שניות בודדות, עוד לפני שג'ני תספיק לשלוף פוכדור נוסף.