בין אם אתם יודעים את זה או לא, אני לומד הוראה. ובכוונתי ללמד ספרות לתלמידי חטיבות ביניים. לאחרונה יצא לי לפגוש את ארין גרוול, האישה מאחורי "כותבי החירות". אני גדלתי על הסרט "יומני החופש", וזה היה מדהים לשמוע אותה מספרת את הסיפור שלה; כיצד היא לקחה 150 תלמידים אפרו-אמריקאים, אסייתים ולטינים, אשר נולדו בחיים מוכי אלימות וחונכו על שנאה, גזענות ומלחמות, ושינתה את מצבם כך שהם יצאו מהתיכון שהם אוחזים בתעודת בגרות מלאה, סבלנות וקבלה של האחר.
אנחנו לא שמים לב לדברים האלה, אבל גם בחיים האישיים שלנו אנחנו גדלים על מסרים שלא מיישרים קו עם מי שאנחנו באמת. אנחנו נותנים לאחרים להגדיר לנו מה אנחנו עושים, חושבים ואומרים. לדוגמה, הרבה אנשים באתר הזה אוהבים לצייר, אבל לחלק גדול מהם יש את האדם ההוא, בין אם זה הורה, מורה או חבר, שאומר לאותם אנשים כשרוניים ששום דבר טוב לא יצמח מזה, שאין בזה משכורת ועליהם ללמוד מקצוע אמיתי אחר. אני לא מאמין בדרך הזו. אני חושב שמי שהתברך באפשרות לצייר, עליו להפיק מזה את המירב ולרדוף אחר החלומות שלו.
מה שאני מנסה לומר הוא שיצירתיות אנושית היא מופלאה, זה במיוחד רלוונטי כשזה מגיע ליכולות של אנשים כמוכם. אבל הטבע האנושי הוא פשוט לדרוך על הנערים האלה ועל היכולות שלהם. אנחנו חיים בעידן משונה שבו אנחנו עדיין מודדים חוכמה, שכל ומצוינות לפי שני אספקטים בלבד: מתמטיקה ואנגלית. כל נושא שבא בניגוד לכך, זוכה להתעלמות גורפת. קחו לדוגמה את הילד שאוהב לשיר, או את הילדה שאוהבת לרקוד, או כל אחד מכם שאוהב פוקימון. ועכשיו חשבו טוב טוב איך החברה שסובבת אתכם חושבת על אותם נושאים?
התוצאה היא מעגל שלא נגמר, ולפיו אנחנו מחנכים את הדור הבא להתרחק מכל הדברים שהם אוהבים. אנחנו גם מחנכים אותם להתמקד בצד אחד של המוח, הצד השמאלי, שלטעמי הוא הצד המשעמם יותר. וכך יוצא שהרבה אנשים כשרוניים, מבריקים ויצירתיים מאוד, חושבים שהם פשוט כשלון טוטאלי. כי הדבר שהם טובים בו, לא זכה להערכה, או זכה להוקעה. ובתור אחד שלומד על הסוגים השונים של האינטילגנציה, אני יכול לומר לכם שרבים מאיתנו לא מתחברים ל-לשבת על כיסא כל היום וללמוד. חלקנו מתחברים יותר למוסיקה, חלקנו לתנועה, חלקנו למילים ולכן על כל אחד מאיתנו ללכת בדרך שמתאימה לו.
ובכלל, עלינו לאמץ תפיסה חדשה לגבי החיים שלנו. אלה לא החיים של ההורים שלנו, ואלה לא החיים שהתרבות המערבית מצפה מאיתנו לחיות. בכל אחד מאיתנו יש שביב של גאונות. החוכמה היא לקחת את מה שאנחנו טובים בו, את מה שאנחנו אוהבים, ולעסוק בזה. זה יכול להיות פוקימון, זה יכול להיות ציור, ריקוד, שירה, כתיבה, פיסול, או אפילו אנגלית ומתמטיקה, אבל שההחלטה תבוא מאיתנו, בלב שלם ובהכרה מלאה! רק כך נוכל לממש את העושר האמיתי של היכולות היצירתיות שלנו! ואם אתם אוהבים לעסוק בפוקימון, אל תתנו לאף אחד אחר לומר לכם שזה לא מספיק טוב!
16 תגובות
יש עמותה נפלאה בשם 'אור לחינוך' שמתמקדת בדיוק בזה.
היא טוענת שלא צריך לשאול 'האם ילד מצטיין'
אלא רק 'במה ילד מצטיין'
לכל ילד הם עוזרים להגשים את החלום שלו ואת הצדדים החזקים שלו.
זה יכול להיות מתמטיקה, שחמט, ריקוד, שירה או אפילו כדורגל.
בכל מקרה… כתבת פה נושא חשוב… אסור לנו לשפוט אנשים לפי אספקטים של הצטיינות בנושא מסויים.
בכללי אני חושב שהרבה פעמים גם אלו שנשפטים.. שופטים אחרים בצורה לא הוגנת.
כמה מאוהבי הפוקימון שופטים אנשים נניח על משחק במג'יק או על היותם הומוסקסואלים וכדומה?
אני חושב שזה קצת אירוני… שגם מי שאינו חלק מה'מייןסטרים' שופט אנשים מקצוות אחרים של הקשת החברתית.
והנה אגיד שוב את מה שעורר מהומה בנושא אחר פה באתר וגם בבנדיטו.
בדרך כלל קל יותר לדרוך על מי שנותן שידרכו עליו.
תלחמו על מה שאתם אוהבים ותעשו מה שאתם אוהבים
ותתגאו במה שאתם אוהבים
ותזכרו להיות סבלניים כלפי אחרים… גם אם הם אוהבים דברים שונים ממה שאתם אוהבים
אתה כל כך צודק.
אני לומד בבית ספר אנתרופוסופי, אולי חלק מכם יודעים מה זה. ציטוט על זה מויקיפדיה:
"בבית הספר היסודי – כיתות א' עד ח' – מכוונים את התלמידים קודם כל לפיתוח עולמם הפנימי. הכוונה היא ליצור מערכת שתטפח, תדגיש ותעודד את התפתחות עולם הרגש והחוויה הפנימית של הילד. הידע כשלעצמו, איסוף האינפורמציה, האימון השכלי והלמידה המופשטת – מפנים מקומם בחינוך זה לטובת לימוד יצירתי ומלא חוויות שקשור לעולמו הפנימי של הילד, ולליווי אינטנסיבי וחם של כל ילד.
האמנות משמשת ככלי הטוב ביותר ללימוד בגיל זה. מטבעה פונה האמנות לרגש ולחוויה ומעצבת אותם. חינוך ולדורף בבית-הספר היסודי הנו קודם כל חינוך אמנותי. כל מקצוע ומקצוע נלמד באופן האמנותי ביותר, ושיעורי האמנות אינם נלמדים לאחר השיעורים העיוניים אלא כחלק מהם, כך שכל שיעור ושיעור הופך לחוויה אמנותית יוצרת."
עוד ציטוט:
לאור גישה זו, נתפס הילד כיישות בהתהוות וצמיחה אלי הבגרות, ולא כמבוגר קטן. חינוך ולדורף אינו שואל מה יש ללמד בתחום ידע זה או אחר, אלא איך ללמד בהתאם להתפתחותו הספציפית של ילד מסוים וקבוצת בני גילו. תוכניות הלימודים, המתודות ודרכי הלימוד, הגישה לילד, האווירה הלימודית, סביבת הלימוד וכל שאר האלמנטים של חיי בית הספר מותאמים לשלב ההתפתחותי שבו נמצאים הילדים.
אני ממש ממליץ לקרוא על זה קצת (גם מחוץ לויקיפדיה)
וואוו,כל הכבוד היט אמא שלי לא רוצה שאני אצייר כי אז אני אהיה כמו אח שלי הוא פשוט גאון אבל הוא רודף אחרי החלומות שלו והלך לאוניברסיטה לאנימצייה
אני טוב בפיסול ולא ממש מעריכים את זה.המקרים של הכתבה נשמעים לי מוכרים
FEELS
🙂
אני אוהבת לצייר ואני הולכת לחוגי אומנות ובאותו זמן אני טובה בלימודים ומספיקה את כל השיעורים
יופי של כתבה!
צריך רק לעודד את כולם לעמוד על שלהם (כמובן,כל עוד זה לא יפגע באחרים)
ולהיות גאים במה שהם!
אני לדוגמא היחידה בבית הספר שלי שאוהבת פוקימון,ואני בהחלט לא מסתירה את זה!
למרות שלא לכולם זה דבר קל,צריך לפחות לנסות להגיע למצב כזה
היטמן אתה גאון! זאת כתבה מהסוג שמענג ומעודד לקרוא. תמשיך כך, בהצלחה בלימודים, ותודה לך D:
כילד שלומד בכיתת מחוננים אני באמת מרגיש שאני הילד הכי רגיל בכיתה, ושאין בי שום דבר מיוחד ביחס לילדים האחרים, והרשומה הזאת באמת גרמה להרגיש אחרת.
BlueElectivire אני מסכים איך לגמרי
LB גם אני לומד בבית ספר אנטרופוסופי D: באיזה עיר אתה לומד?
רוצים לראות הוכחה ליצירתיות?
https://www.youtube.com/watch?v=0Q-XwRBSot0
בהצלחה היט בלימודים!
רגע רגע, עכשיו קראתי את כל התגובות וPicnicker Vi
אני גם היחידה בביה"ס שאוהבת פוקימון אבל למה לחלק זה לא קל? זה לא אמור להפריע להם לדבר איתך בגלל פוקימון… :\
למען האמת בעולם שמלא באנשים גזענים שאומרים "פוקימון זה לילדים קטנים" לא הייתי מתפלאת אבל בבתי הספר מחנכים או אמורים לחנך לקבל את השונה.
אני מניחה שקשה לחברה לקבל אנשים שלדעתם – "שונים" ולדעתנו – חכמים!!!
אהלן, הרשו לי להציג את עצמי לפני שאני אגיד את דעתי.
שמי דרגונר, סטודנט להנדסת תכנה, מתכנת, חובב מג'יק, פוקימון, וכתיבה יוצרת.
למה אני מכניס את זה? כי אלה דברים שלגמרי לא סותרים.
אני כמעט מסכים עם היטמן כאן, אלא שבניגוד אליו – לדעתי אתם לא חייבים להיות טובים במשהו אחד… אתם מדהימים, אתם יכולים להיות מעולים בדברים רבים – אם תחליטו.
הכישרון הגדול ביותר שאתם יכולים לסגל לעצמכם הוא לאהוב דברים. לעשות משהו מתוך אהבה אליו ייתן לכם את הכוח להצליח במה שאתם עושים – הכרתי הרבה אנשים שמוכשרים ממני בהרבה בתחומים רבים, אבל הם לא התאהבו בהם – הם עזבו את התחום.
אוהבים לצייר? אל תפסיקו. גם אם באמת יש לכם זוג ידיים שמאליות – קחו דף ועט, ואל תפסיקו. גם אם מה שיוצא לכם זה קשקוש בלאבוש.
אוהבים כתיבה? כתבו. זה הכי חשוב. המילים יבואו כבר, איכשהו (אצלי זה ככה) – הסיפור יתווה מעצמו ואתם רק תצטרכו ללמוד לשלוט בו ולעבד אותו מרעיון נחמד ליצירת מופת.
אל תיתנו לאחרים להסיט אתכם ממה שאתם אוהבים. ותתאהבו כמה שיותר דברים.
בכבוד
דרגונר
(הפוקימון האהוב עליי)