גרייס נכנסה בבוקר אל חדר השינה של הבנים ופתחה את החלון המזרחי. אור שמש חזק נכנס אל החדר, סינוור את האחים ריילי וכפה עליהם להתעורר. היה זה היום הרביעי שלהם בגולדנרוד, והם עדיין לא מצאו עבודה.
"בוקר טוב!" אמרה, "קדימה, להתארגן ולקום!"
"עופי מפה", אמר ריאן בקול עייף.
"יש לנו עבודה למצוא", היא אמרה.
ריק התיישב על המיטה, מצמיד לגופו את השמיכה שכיסתה את חזהו החשוף.
"אנחנו לא הולכים לחפש עבודה היום", אמר, "היום מתקיימת תחרות החרקים!"
"מה?"
"תחרות החרקים! כל מאמני הפוקימונים מוזמנים לתפוס פוקימוני חרק בפארק הלאומי של גולדנרוד, ואפשר גם לזכות בפרסים! אבל אם את לא רוצה, את יכולה ללכת לחפש עבודה בלעדינו".
"אין סיכוי", אמרה גרייס, "אם אתם הולכים לתחרות החרקים, זה אומר שלי מותר ללכת לקרן השפע".
"אין בעיה, אם תמצאי כסף להמר בו", התמתח ריאן.
"כן, להזכירך אין לנו כלום".
"אני אעשה מה שאני רוצה, רק תזכרו שאתם הסכמתם", אמרה גרייס, "תהנו עם החרקים". היא יצאה מהחדר וסגרה את הדלת אחריה.
כעבור כמה דקות, ריק וריאן יצאו מהחדר וירדו למטה. הם פגשו את האחות ליד שולחן האורחים, והוציאו מהתיקים את ארוחות הבוקר הצנועות שלהם, כמה חטיפי אנרגיה מיובשים.
"איפה גרייס?" שאל ריק את האחות.
"היא הרגע יצאה, בדיוק פספסתם אותה. אם אני לא טועה, היא אפילו לא עצרה לאכול ארוחת בוקר, היא נראתה די ממהרת לצאת".
"מעניין מה גרם לה למהר כל כך", תהה ריק.
"למי אכפת", ענה ריאן, "שמע, יש לי רעיון. פוקימוני חרק חלשים מול אוויר, נכון? למה שלא נשתמש שנינו בספירואים שלנו בתחרות? הם בטח ישמחו על ההזדמנות לבלות שוב ביחד".
"חשבתי להירשם עם סינדקוויל שלי, אבל אני אוהב את הרעיון שלך. בסדר, אני אירשם עם ספירו".
בבקתת הכניסה לפארק הלאומי, המאמנים נרשמו באמצעות כרטיסיהם האישיים. כל מאמן חייב היה לבחור אחד מהפוקימונים שלו, ורק בו להשתמש בתחרות. למשך התחרות קיבל כל מאמן 20 פוכדורים מיוחדים של הפארק והיה מותר להשתמש רק בהם. אסור היה לו להשתמש גם באף אחד מהפוקימונים שיתפוס במהלך התחרות, ואם היה לוכד יותר מפוקימון אחד, היה עליו לשחרר מייד את הפוקימון החדש או הקודם שלכד, לבחירתו. הפרס הגדול למאמן שיתפוס את הפוקימון החזק ביותר היה אבן-פיתוח לבחירתו, אשר היה בכוחה לפתח חלק מהפוקימונים.
"גדול", אמר ריק, "אם תהיה לי אבן-מים אני אוכל לפתח את שלדר לקלויסטר!"
"אם תזכה בתחרות", הזכיר לו ריאן, "יש כאן הרבה מאמנים מנוסים, אל תשכח".
"אל תהיה כזה פסימי, יש לנו סיכוי לנצח בדיוק כמו כל השאר. הכול תלוי בפוקימון החדש שנתפוס, לא בפוקימונים הישנים שלנו".
"אותי בכלל לא מעניין לנצח. אני לא צריך אבן-פיתוח, שום סוג של אבן לא יפתח אף אחד מהפוקימונים שלי".
"אז תישאר מאחור כשאני אעקוף אותך ואצחק!" אמר ריק, "קדימה, בוא נצא לדרך!"
הם הוציאו את הספירואים שלהם מהפוכדורים ויצאו אל הפארק. הספירואים המריאו אל האוויר הפתוח מיד כשיצאו מן הבקתה, משתעשעים באוויר ורודפים זה אחר זה.
"תראה אותם", אמר ריק כשצפה בהם, "אנחנו צריכים לתת להם לצאת מהפוכדורים לעתים קרובות יותר".
"רק אל תהיה לי כמו גרייס. קדימה, החרקים מחכים לנו".
גרייס ישבה מול לוח הקלפים של קרן השפע. הדילר שישב מולה המתין שתניח את האסימון שלה על לוח הקלפים, בעוד היא מתלבטת שעה ארוכה.
"אני אלך על בטוח הפעם", אמרה לבסוף.
היא שמה את האסימון בראש הטור של ג'יגליפאף, מה שייתן לה את הניצחון על כל הקלפים מסוג זה, אך רווח נמוך בהרבה. שני הפוקימונים שלה הביטו בסקרנות, ספירו שישב על כתפה, ובייליף שעמדה לצדה והייתה עכשיו כבדה מכדי שתוכל להרים אותה, כעת לאחר שהתפתחה מצ'יקוריטה. גרייס בחרה קלף והפכה אותו. פניה נפלו.
הספירו של ריאן צלל מן האוויר על קטרפי. כיוון שהיא הייתה כה חלשה נגד ציפורים, הטפרים של ספירו כמעט קרעו אותה לגזרים, וריאן זרק עליה פוכדור שלכד אותה מיד.
"קדימה, ריק, תפוס גם אתה אחד!" אמר ריאן, הפוכדורים בחינם".
"אני לא רוצה סתם פוקימון, אני רוצה רק פוקימון חזק במיוחד".
"קטרפי יהיה חזק מאוד אחרי שהוא יתפתח לבטרפרי".
"אבל עכשיו הוא עדיין קטרפי, והוא לא יעזור לי לזכות בתחרות", אמר ריק, "אני לא רוצה סתם לבזבז פוכדורים. הם עלולים להיגמר לי מול פוקימונים חזקים".
הם המשיכו להסתובב בפארק, מחפשים את הפוקימונים הקשוחים ביותר שיוכלו למצוא. מבין השיחים הגיחה וינונט, פגית שהייתה ידועה בהתקפותיה הרעילות והעל-חושיות, אבל ריק עדיין לא היה מרוצה. הוא היה שמח לתפוס וינונט מחוץ לתחרות, אבל ידע שכעת היא עדיין לא מפותחת עד הסוף ולא תהיה שווה את הפרס הראשון.
"בסדר, אז אני אתפוס אותה!" קרא ריאן, "ספירו, מתקפת רוח!"
ההתקפה של ספירו העיפה את וינונט הקטנה כמה מטרים באוויר, אך היא נחתה בצורה חלקה, וירתה אבקת-רעל על ספירו. הרוח שלו פיזרה את האבקה לכול עבר, וינונט ניסתה קרן על-חושית. הפעם היא פגעה בספירו במלוא העוצמה.
"מתקפת כנף!" הכנף של ספירו שיספה את וינונט המסכנה, ומתקפת הרוח הבאה שלו התישה אותה לחלוטין. וינונט נלכדה בפוכדור שזרק עליה ריאן, אבל ריאן שהיה צריך כעת לבחור בינה לבין קטרפי, שחרר אותה מיד.
"אז למה תפסת אותה בכלל?" שאל ריק.
"כי אני יכול, איזו שאלה?" ענה ריאן, "זו אולי הפעם היחידה שתהיה לי כזאת אספקה בלתי-מוגבלת של פוכדורים ואני אוכל לתפוס פוקימונים סתם בשביל הכיף".
לריק זה נראה לא בסדר, אבל הוא שתק. הדבר האחרון שהוא צריך הוא שריאן יגיד לו שוב שלא יהיה כמו גרייס.
האסימון השמיע צליל מתכתי כאשר נבלע במכונת המזל. "רוצה לנסות, בייליף?" הציעה גרייס. בייליף שלחה קדימה את אחד מחבלי הגפן שלה, אחזה במוט המכונה והורידה אותו מטה. גרייס הביטה בציפיה דרוכה בשלושת התופים המסתובבים.
פינסיר היה פוקימון החרק הקשוח ביותר שראו האחים מימיהם. הוא היה חיפושית-אייל גבוה יותר מהם, יותר ממחצית גובהו היו קרניו המשוננות. שני טורים אנכיים של מלתעות היו קבועים בפיו הפעור לרווחה. הוא ניצב מאיים בדרכם, אך ריק לא פחד ממנו, כי ידע שספירו יביס כל חרק.
"ספירו! מהר, תקוף אותו בנקירה!" ספירו צלל מטה באוויר, אך רגע לפני שפגע בפינסיר, הוא התכופף כך שספירו עבר בין קרניו. הוא כמעט מחץ אותו ביניהן, אך ספירו היה מהיר מדיי בשבילו, והצליח לחמוק.
"זה היה מסוכן. בסדר ספירו, נסה מתקפת רוח!" מתקפת-רוח הייתה לרוב חזקה נגד חרקים, אך פינסיר היה כבד בצורה בלתי-רגילה. הוא הרים סלע כבד וזרק אותו על ספירו, שלא היה מוכן להתקפה ונפגע קשה. פינסיר שעט לעברו כאשר צנח לכיוון האדמה. הוא תפס אותו בזרועותיו וקירב אותו אל בין קרניו כדי למחוץ אותו, אך רגע לפני שהצליח, ספירו שב להכרתו ושיסף אותו בכנף.
"כל הכבוד, ספירו! נסה מערבולת אוויר!"
ספירו אמנם הצליח להעיף את פינסיר מטר או שניים באוויר, אך ההתקפה רק הרגיזה אותו יותר. הוא זינק בעוצמה אל ספירו ונשך אותו, וספירו צווח בכאב. הפעם הוא כבר לא יכול היה להתחמק מן הקרניים הקטלניות, וריק נאלץ להשיבו לפוכדור. פינסיר הקיש בקרניו לעומתו, הסתובב ופנה לדרכו.
"זה לא היה מוצלח. הייתי צריך לזכור שסוג לא נותן ניצחון בטוח", נאנח ריק.
סייטר, גמל-שלמה מעופף ענק, זרועותיו כשני להבים ארוכים, התעופף מעליהם כשלהביו בוהקים באור ארגמני. רק כאשר ריק ראה זאת, הוא הבין לפתע כי האור שמשתקף בלהביו של סייטר הוא השקיעה, ושעוד מעט התחרות עומדת להיגמר.
"מהר, ריאן, אני חייב לתפוס אותו! תשתמש בספירו שלך, בבקשה!"
אבל ריאן רק גיחך לעומתו. מאז שיצאו למסע הוא רק המתין לההזדמנות הזו.
"אנחנו לא עוזרים אחד לשני לתפוס פוקימונים, שכחת?"
"אבל זאת התחרות! אני חייב לזכות באבן-מים!"
"אז תתפוס פוקימון בעצמך".
ריק הביט בסייטר נעלם בין העצים, וזעם נורא עלה בו. בלי מילה נוספת הוא החל לעקוב אחריו אל סבך העצים, נחוש בדעתו למצוא פוקימון ולתפוס אותו בידיו החשופות אם ייאלץ לעשות כן. לאחר שהלך כמה עשרות מטרים, נתקל בעץ גדול, עליו היו תלויים כמה גלמים צהובים. היו אלה קקונות. קקונה הייתה שלב הגולם של ווידל, זחל בו נתקלו ביער אילקס. ריק ידע מה עליו לעשות כדי לתפוס פוקימון חזק, למרות שהטרדה של קקונה כבר עלתה לכמה מאמנים בפציעות קשות, אם לא בחייהם. ריאן מצא אותו, נשא מבטו אל העץ והבחין בקקונות.
"הו, לא, ריק. אתה לא הולך לעשות את זה".
"אני דווקא כן".
"אתה הולך לסכן את החיים של שנינו כדי לזכות בתחרות?"
"אתה לא חייב להיות כאן", ענה ריק, "היית צריך לחשוב על זה לפני שסירבת לעזור לי עם סייטר".
הוא הרים אבן קטנה ויידה אותה לעבר הקקונות. הוא פגע באחת מהן, שהתנודדה במקומה. זמזום חרישי החל מייד לעלות מתוך העץ.
"הנה זה מתחיל… בוא נברח מהר, ריאן!"
הם רצו משם מהר ככול שיכלו, דמם פועם בחוזקה וזמזום הולך ומתגבר מאחוריהם. הם יצאו מטווח העצים, וכמעט מייד אחריהם נחיל של דבורים עצומות בגודלן, אורכן כמטר, אשר הגנו על גלמיהן היקרים והיו מוכנות לתקוף ללא רחמים את כל מי שיעז לפגוע בהם. ריק וריאן רצו ורצו בכול כוחם, חולפים על פני מאמנים ופוקימונים, כאשר ריק מגניב מבטים לעבר השמש הנעלמת בין העצים. כאשר ראה שכמעט שקעה לחלוטין, ריק תפס בידיו חופן פוכדורים, נעצר במקום והסתובב.
"תודה שבלעתם את הפיתיון שלי, בידרילים!"
הוא זרק על הבידרילים הזועמים את הפוכדורים, שתפסו מיד כמה מהם. הוא הוציא מכיסיו עוד פוכדורים וזרק גם אותם, ואז עוד ועוד. בינתיים הבידרילים שתפס מוקדם יותר השתחררו מהפוכדורים וחזרו לצלול לעברו, אבל ריק תפס אותם שוב, וכך המשיך עד שניצל את כל הפוכדורים שקיבל. כעת הבידרילים כבר הקיפו אותו ולא היה לו לאן לברוח, והוא הביט בשלושת העוקצים החדים שנשא כל אחד מהבידרילים. אצבעותיו נשלחו לחגורתו ונסגרו על אחד הפוכדורים שלו. מכאן, כל שנייה הייתה קריטית.
פעמון צלצל ברחבי הפארק הלאומי. ריק צהל ושלף מחגורתו את הפוכדור של סינדקוויל. כעת, משנגמרה התחרות, מותר היה לו להשתמש בה.
"סינדקוויל, להביור בכול הכוח!"
האש של סינדקוויל ריססה את הבידרילים, אשר פחדו אפילו להתקרב אל החום. נחושה להגן על המאמן שלה, הלהבה של סינדקוויל להטה כפי שמעולם לא להטה בעבר. חלקם נפלו, רובם ברחו, מיעוטם ניסו לתקוף בכול זאת אך נאלצו לוותר. כאשר הסכנה חלפה, ריק הרים מן הדשא את שני הפוכדורים שנשארו לו מהתחרות ובתוכם הצליח לתפוס בידרילים. הוא בחר באחד מהם, ועמו הלך אל בקתת הכניסה לפארק הלאומי.
"למה התעקשת על בידריל?" שאל אותו ריאן,
"אתה יודע שהיא לא תציית לך. ראית מה קרה לאריאל".
"אני יודע, אבל רציתי את אבן המים", ענה ריק, "לקבל פוקימון חדש זה נחמד, אבל היה לי חשוב יותר להשקיע בפוקימון ישן שלי".
הוא הביט בפוכדור של בידריל. אם הוא רוצה לגרום לה להקשיב לו, צפויה להם עוד עבודה קשה. עם זאת, הרגשתו השתפרה בהרבה כאשר מנהל הפארק עמד להכריז על הזוכה בתחרות.
"ובכן, כולכם נתתם תחרות יפה ותפסתם פוקימונים טובים, אבל רק אחד מכם יכול להיות המנצח. מי שתפס את הפוקימון החזק ביותר הוא…" המנהל השתהה לרגע לפני שהכריז את השם, "גרייס צ'אנג!"
"מה?!"
זעקה נפלטה מפיהם של ריאן וריק גם יחד. איך זה יכול להיות שהם לא הבחינו בגרייס כלל, במיוחד שהם יודעים שהיא לא מעוניינת כלל לתפוס פוקימונים? אך המנהל התקרב אליהם, בידו קופסה סגולה מפוארת, ובה אבנים צבעוניות מסוגים שונים. למרבה ההפתעה, המנהל לחץ את ידו של ריק.
"כל הכבוד, מר צ'אנג. תפסת פוקימון מצוין, אבל בעיקר נתת קרב יפה מאוד ויוצא-דופן מול הבידרילים ההם".
"אה… סליחה, אדוני, אבל אני לא מר צ'אנג".
"מה זאת אומרת?" שאל המנהל, "זה השם עמו נרשמת לתחרות, לא?"
ריק הביט בכרטיס שבחגורתו. זה לא היה הכרטיס שלו.
ריק וריאן התפרצו אל מרכז הפוקימונים בזעם. גרייס כבר הייתה שם, מתנחמת בזרועות בייליף.
"את חייבת לנו הסבר!" צעק עליה ריק, "זו את שהחלפת בין הכרטיסים שלנו!"
"גנבת את הכרטיס של ריק כדי להמר בכסף שלו בקרן השפע!" צעק ריאן.
"אני מצטערת", אמרה, "הייתי בטוחה שאני ארוויח".
"אז בזבזת את כל הכסף שלי בקזינו הארור ההוא? למה עשית את זה, גרייס?"
"אתם אמרתם לי שמותר לי להמר אם אני אמצא כסף!"
"לא התכוונו שתגנבי מאיתנו!" אמר ריק, "יש גבול, גרייס, ואת חצית אותו. אין דבר שפל יותר מלגנוב מהחברים שלך, ואני לא מאמין שכול הזמן הזה הגנתי עלייך מול ריאן".
הוא הושיט את ידו אל גרייס. אחרי שהיא החזירה לו את הכרטיס האישי שלו, שהיה כעת ריק מקרדיטים, הוא הטיח את שלה בזעם על הרצפה לרגליה.
"עכשיו נראה שאין ברירה אלא לחזור לניו-בארק", אמר ריק, "אבל שלא תחשבי שאת באה איתנו".
"שלום ולא להתראות, גנבת".
הם יצאו ממרכז הפוקימונים והשאירו שם את גרייס, שאפילו לא ניסתה למחות. כעת היה רק מקום אחד שבו יכלו האחים לכלות את זעמם.
10 תגובות
וואו! גנבת?! היא אשכרה התמכרה להימורים! ממש לא ראיתי את זה בא ממנה. אנחנו נראה אותה בהמשך הסדרה?
טוב, זה לא היה צפוי.
לקחת דמות שהוצגה במשך 15-14 פרקים בתור נחמדה, בעלת מצפון, מוסרית, שוחרת שלום ןלהפוך אותה תוך פרק אחד לגנבת שפלה ומהמרת כפייתית זה באמת כישרון.
אם היה זה אפשרי היה דוחף את היד דרך המחשב ומצדיע לך.
בלייז ראיתי ובנתיים לא רואים כמעט שום איזכור לגרייס ואני כבר בפרק 33
אנונימית אני גם הגעתי לפרק 33 ואני מדבר על ההמשך, כי זה דיי מוזר שאתה לוקח דמות, הופך אותה לדמות ראשית וברגע אחד נפטר ממנה לגמרי. (ואני גם מסכים עם מה שנועם אמר) זה יכול להיות נחמד אם נראה לפחות מה יצא ממנה בסוף, אם היא באמת הפכה לריינג'רית, או אם נגלה שהייתה סיבה מוצדקת למה שהיא עשתה. (למרות שאין לי ממש בעיה עם זה שהפכת אותה לגנבת)
וואו, לא יאמן, ממש אחרי שהגבתי גיליתי שכן יהיה לה איזכור, אבל בעוד הרבה מאוד זמן. מי שרוצה לשמוע מגרייס שוב יצטרך לחכות מאוד בסבלנות.
אני גם נדהמתי כאשר ראיתי עד כמה חמורה ההתמכרות של גרייס להימורים. מצד שני ולאחר מחשבה של כמה שעות, זה הגיוני ביותר. שום דמות לא אמורה להיות חד מימדית, והמורכבות הזו מוסיפה המון לדמות שלה. מקווה באמת שהיא לא נעלמה.
רגע, אבל ריק לא קיבל את האבן בגלל שהוא השתמש בשם של גרייס? ואיך הוא לא שם לב לזה??
ואני מקווה שיש לריק וריאן מספיק אוכל עד שהם יגיעו… וגם שגרייס תשיג כסף.
יש איזכור לגרייס בפרקים הבאים אבל יש שם אולי משפט אחד על זה שהם חושבים שהיא גנבת בקיצר תשמעו מגרייס רק בפרק 34
ללא מזנה על מי מדובר, התמכרות להימורים זה משהו ששובר בן אדם. אני לא התפלאתי ממה שגריר עשתה, זה היה קורה בסופו של דבר.
אגב, אני די בטוח שבמשחקים יש אלגוריתם שעוזר לך לא להפסיד יותר מדי בגלגל, אולי אפילו להרוויח קצת אם מהמרים מספיק.