סודו של מיוטו: פרק שני – חרקים מעצבנים / שקד גץ

כעבור שבוע

= = = = =

החיים בחברת הפוקימונים היו רגילים ודי משעממים, מדי פעם הייתי צריך להגן עליהם מפני ציידים, ואז להשכיח להם את הזיכרון – יכולת שאפילו לא ידעתי שיש לי.

באחד הימים התחלתי לשמוע רעשים מחוץ ליער "אני אומר לך אחי" אמר קול של נער "כמה אנשים אמרו שיש פה איזה פוקימון מוזר" "נו תשתוק ג'ונס" אמר קול אחר "אתה מאמין ליותר מדי דברים, הסכמתי לבוא לפה רק כדיי שתראה שזה לא נכון" "מה שתגיד אריק" אמר ג'ונס "והיי, תסתכל! יש פה פיקאצ'ו! הוא לגמרי שלי! גולום, צא השתמש בגלגול!" "ממש לא!" אמר אריק "ויקטריבל, צא השתמש בעלי תער!" פיקאצ'ו היה לכוד בפינה ופצוע "קדימה!" אמר אריק "אני זורק עליו פוקדור!"

'תסתלקו' אמרתי 'אני הוא מיוטו, ותעזבו את הפוקימון הזה אחרת היה לכם עסק איתי' "רואה?" אמר ג'ונס "אמרתי לך, פוקימון מסתורי ולא ידוע!" "ידוע או לא – " אמר אריק " – הוא שלי! ויקטריבל השתמש בעוקץ רעל!" "גולום!" אמר ג'ונס "השתמש בתותח סלעים!" השתמשתי בעל חושי, והחזרתי אליהם את המהלכים שלהם, לאחר מכן הרמתי את שני המאמנים באוויר, והשתמשתי בהיפנוזה 'אתם תשכחו כל מה שקרה פה' אמרתי 'אתם תחזרו לעיר, ולא תטרידו את הפוקימונים האלה לעולם!' "כן" הם ענו בקול ישנוני.

התכוונתי ללכת חזרה למערה, אבל אז מכה של רעל פגעה לי בגב. הסתובבתי לאחור, ראיתי שני חברי צוות רוקט עומדים בצורה קצת מוזרה, ופוקימון שנראה כמו חתול ביניהם. לאשה היה שיער ורוד ארוך, שעמד בצורה לא הגיונית באוויר, ולגבר היה שיער כחול 'מי אתם בדיוק?' שאלתי "כדי להגן על העולם מהרס חסר תקנה" אמרה האישה "כדי לאחד את כל תושבי המדינה" "כדי לכבוש את היבשה האוויר והמים" "כדי להגיע עד לכוכבים שבשמיים" "ג'סי" "ג'יימס" "צוות רוקט במהירות האור ללא רחם" "היכנע עכשיו או שתאלץ להילחם" "מיאו בדיוק!" "אנחנו פה כדי לחסל אותך, ולקחת את השאריות שלך כדי שבמעבדה ייצרו גרסה משופרת שלך, וצייתנית יותר"

"אז, אחרי שהכרנו – ארבוק! נשיכה!" אמרה ג'סי "ויזינג! ערפל!" אמר ג'יימס. תפסתי את ארבוק בפה, סובבתי אותו כמה פעמים, והשלכתי אותו לקרקע. לא ראיתי את ויזינג בגלל הערפל, אז פשוט יצרתי כדור צל גדול וכיוונתי אותו לעבר מרכז הערפל. כשהערפל התפזר ראיתי את ארבוק וויזינג שוכבים על הקרקע, מעולפים.

"אוף לעזאזל" אמר ג'יימס "הוא ניצח לנו את הפוקימונים" 'אבחנה מבריקה' גיחכתי "ליצנים שכמוכם, אולי תתנו לחברי צוות רוקט אמיתיים לעשות את העבודה" נשמע קול נשי ברקע "כן, איזבל צודקת" אמר קול אחר, גברי. "עכשיו בניגוד לשני הליצנים האחרים, אנחנו לא נחפור בשכל ופשוט נחסל אותך" אמר הגבר "כן" אמרה איזבל "קורט צודק, וחוץ מזה, כדי שלא היו פוקימונים שיפריעו בזמן הקרב, לכדנו את כל הפוקימונים באזור הנידח הזה שאתה גר בו" אמרה והוציאה שק שממנו יבבו פוקימונים "איזה פתטיים, הם לא ראויים לצוות רוקט. אפילו לא לג'סי וג'יימס!" "אז ניפטר מהם" צחק קורט.

עד עכשיו עוד התאפקתי, אבל הפוקימונים הכלואים היו הקש ששבר את גב הגמל. 'תעזבו אותם' אמרתי בכעס. 'אני מיוטו, הפוקימון החזק בעולם, ואי אפשר לנצח אותי!!' הוצאתי פרץ אנרגיה מידיי, והעפתי אותם לשמיים. "צוות רוקט שוב מתעופפים" ג'סי ג'יימס ומיאו אמרו" מה זה היה?!" אמרה איזבל "לפוקימון הזה יש כוחות שלא ניתן לחזות!" "שמתי לב" אמר קורט נצטרך עזרה …"

= = = = =

ביער פאלט

אנטון פגש הרבה פוקימונים בדרך, אבל אף אחד מהם לא עניין אותו. הוא ידע שאם הוא יתפוס וידלים וקטרפים, הם לא יעזרו לו בהמשך הדרך. הוא רצה את הפוקימון הכי יעיל -אודיש- 'אודיש יעזור לי בכל המסע' חשב אנטון, אבל גם לאחר שעות של חיפושים הוא לא מצא אפילו אחד 'חוסר מזל' חשב לעצמו אנטון 'אודיש אמור להיות די נפוץ'

בדיוק כשהוא עמד לוותר, הוא נתקל באודיש כועס אחד. האודיש השתמש עליו בעלי תער, ולקח לאנטון שנייה להתאפס על עצמו ולהתחמק, שניה שהשאירה לו חתך מכוער על הלחי. "אוקיי, בלבאזור, צא השתמש בנגיחה!" הוא ידע שאם הוא ישתמש בגפנים, אודיש יחתוך אותם בעלי התער שלו. אודיש השתמש בעלי תער שוב, הם פגעו בבלבאזור, אבל הוא המשיך לרוץ, ונגח בעוצמה באודיש. "טוב מאוד, עכשיו תתפוס אותו עם הגפנים שלך, ותרסק אותו על האדמה" אודיש השתמש בעלי תער וחתך את הגפנים, הוא התכוון לפגוע בבלבאזור מכה ניצחת, אבל בדיוק אז אנטון זרק אליו פוקדור.

הפוקדור התנדנד קצת -ונעצר. אודיש נתפס. "יופי" אמר אנטון" קדימה בלבאזור, בוא נמשיך".

מרקוס נאבד. הוא אף פעם לא ידע לקרוא מפה, ובדיוק כשהוא חשב שהוא מצא את הדרך החוצה, הוא נתקל בקן בידרילים. 'אוף לעזאזל, מתי הבידרילים האלה יפסיקו לרדוף אחרי' חשב בדכדוך.

'רגע' חשב מרקוס 'למה אני בורח מהם? הם סתם דבורים, א-נ-י יכול לנצח אותם!' "בואו!" צרח מרקוס "נראה אתכם! סקווירטל! צא והשתמש במתקפת בועות!" הבידרילים פשוט פוצצו את הבועות עם העוקצים שבידיהם, ואחד מהם התקרב והתכונן לתקוף את סקווירטל בעוקץ רעיל.

בידריל תקף, אבל מרקוס הגיב מהר והשתמש בסיבוב שריון. העוקץ והשריון התנגשו בקול חריקה מחליא. "סקווירטל צא מהשיריון והשתמש בבועות שלך!" אמר מרקוס. הבועות פגעו בבידריל מטווח אפס והוא נפל מסוחרר על הקרקע. "פוקדור צא!" אמר מרקוס. אחרי כמה נידנודים, בידריל נתפס. "אוקיי" אמר מרקוס "יש לי בידריל, עכשיו אני צריך לדעת איך לחזור" באותו רגע רכב עצר לידו בחריקה.

מרסי טיילה ביער, ולפתע שמעה צעקות. "מה זה?!" היא רצה לכיוון הצעקות וראתה חבורה של פוקימונים גדולים, או ליתר דיוק: סייטר, פינסיר ובידריל, מציקים לאיווי קטנה מסכנה "אלה ממש הערסים של היער" היא לחששה לעצמה בזעם "חייבים לעזור לאיווי הזאת!"

היא זרקה על פינסיר אבן, שפגעה חזק בעורף שלו, ואמרה "היי!!! תעזבו אותה בשקט!" שלושת הפוקימונים הסתובבו עליה בזעם "אוי, מה עשיתי?" היא התחילה לצעוד לאט לאט לאחור, כשפינסיר הסתער אליה במתקפת גיליוטינה. צ'ארמנדר נחלץ לעזרתה והשתמש בגחלת. הגחלת פגעה בפינסיר, אבל מרסי לא הספיקה להסתובב וקיבלה חיתוך מסייטר. באותו רגע בידריל התנפל עליה מאחור ועקץ אותה, והיא נשארה פצועה על האדמה, מייבבת.

"אחח, צ'ארמנדר תסובב את הזנב שלך לכיוונם, האש מהזנב התפשטה ושרפה את שאר הפוקימונים. זה פגע חזק, אבל לא מספיק. בדיוק כשנראה שהלך עליה, ושהיא תגמור כארוחת ערב של כמה חרקים מגודלים, פינסיר קרס. היא הבחינה באיווי שעמדה מאחוריו "איווי!" היא קראה בזעם. "מהר, איווי, צ'ארמנדר, יש לנו פרצה לברוח!"

הם רצו בלי לעצור, מרסי אף פעם לא הייתה מהירה, אבל עכשיו היא רצה כמו ג'ולטיאון עצבני. כשהם הגיעו לעיר, מרסי שאלה את איווי "תגידי רוצה להצטרף אליי? אנחנו ננדוד בכל המחוז, וכבר לא יהיו פוקימונים שייתקפו אותך" איווי הנהנה, "או, תראו, אנחנו בעיר עכשיו. אני יכולה לרפאות אתכם באופן נורמלי, ולהתנקות מכל הטינופת ביער הזה. נו טוב קדימה, בואו נזוז, אני עייפה" אמרה והחלה להתקדם לכיוון מרכז הפוקימונים, איווי וצ'ארמנדר משתרכים מאחוריה.

= = = = =

– המשך יבוא –