הפוקימונים האגדיים של פוקימון הם מיוחדים בעיקר בזכות האגדות שסובבות אותם. לדוגמה: המגדל השרוף של הו-הו והכלבים האגדיים.
ואז חשבתי לעצמי: כמה נהדר זה יהיה אם יהיו אגדות סביב האגדיים של דור 9, הידועים בתור "אוצרות ההרס" (Treasures of Ruin).
ביקשתי מאיידן סוייר לכתוב כתב עט פרי דמיונו שיספר את האגדות הללו והוא למרבה השמחה הסכים. יש לפרויקט הזה 5 חלקים. תהנו.
= = = = = = = = = =
= = = = = = = = = =
3. פחד
וו-ז'ן לא הספיקה לחזור לאקדמיה. סופות השלגים התחזקו עם רדת החשכה והדרכים הפכו לבלתי אפשריות לחצייה. היא מצאה מערה אחרת, קטנה יותר, שם הצטנפה עם זורואה ששימשה לה שמיכה רכה. הכול באשמת קיובון, חשבה, לולא היה יוצא אחרי צ'יין-פאו כל זה לא היה קורה. היא לא הייתה צריכה לטרוח בשבילו, היא הייתה צריכה לתת לו לצאת ולמות אם זה מה שהוא כל כך רוצה. כשתחזור, חשבה, היא תראה לו מה היא חושבת עליו, אבל בינתיים לצאת החוצה הייתה סכנת חיים. זורואה לא הגנה עליה לחלוטין מהקור, רק במידה שהספיקה למנוע ממנו להפוך למוות בטוח, וכל משב רוח קל דקר בעצמותיה והזכיר לה את חדר השינה החמים שלה. רק חבל שהיא חייבת לחלוק אותו עם עוד בנות חסרות תועלת, שנתנו לה לצאת לבד ואף לא אחת הצטרפה אליה. כל האקדמיה הזאת רקובה, חשבה.
הלילה היה קשה, ונדמה שהיא כל הזמן נרדמה והתעוררה שוב מהקור שחתך בבשרה. לבסוף הסופה נחלשה עם קרני האור הראשונות שבקעו, וכעבור זמן מה נדמה שאפשר היה לצאת החוצה. זורואה השתנתה שוב לצעיף סביב צווארה של וו-ז'ן, שיצאה מהמערה בדרכה אל האקדמיה – עייפה, נרגזת, אך שמחה שלפחות יש לה חברה נאמנה אחת שלא תנטוש אותה לעולם.
וו-ז'ן עברה בשערי האקדמיה בדיוק בזמן כדי לפספס את ארוחת הבוקר. מחדר האוכל יצאו ומיהרו לשיעור הראשון שלל תלמידים, אלה מהם שהיו להם תפלצות ליוו אותם, וביניהם הבחינה וו-ז'ן גם בקיובון ובסניזל שלו. למראה השניים באקדמיה, אחרי ארוחה טובה שהיא עצמה פספסה, התמלא לבה של וו-ז'ן זעם, והיא נקשה באצבעה והצביעה על קיובון. כדור צל נורה מהצעיף שלה היישר עליו והפיל אותו לאדמה, והתלמידים שהקיפו אותו התרחקו בבהלה, יוצרים סביבו מעגל.
"קיובון!" קראה וו-ז'ן, שבלי משים אחזה בחרב השחורה בחגורתה.
קיובון הרים את מבטו. היא התקרבה אליו בצעדים גדולים וזועמים.
"וו-ז'ן, איפה היית? דאגנו לך…"
"שקרן! לא אכפת לך ממני, אף פעם לא היה!"
היא שלפה בזעם את חרבה לקול צרחות התלמידים שהחלו להתפזר לכל עבר. פחדנים עלובים, חשבה וו-ז'ן, אם הייתי מתכוונת לרצוח את החבר שלהם, שוב לא היה אכפת להם בכלל. באותו זמן זורואה ירתה כדור צל נוסף, אבל הפעם סניזל הייתה מוכנה וקפצה מול מאמנה לספוג אותו. ההתקפה לא הייתה חזקה כל כך, משום שזורואה כבר הייתה מותשת מהלילה ומהקרב של אתמול, ונאלצה לחזור לצורתה הרגילה.
"וו-ז'ן…" מלמל קיובון, "מאיפה השגת את החרב הזאת?"
"אתה יודע מאיפה," התנשפה וו-ז'ן, "אתה יצאת לחפש צ'יין-פאו ולמות בקרב מולו, וכשלא מצאת אותו חזרת לאקדמיה הנוחה בלי לחשוב על החברים שדאגו לך. אני עשיתי את העבודה בשבילך."
סניזל ירקה תרסיס חומצה על זורואה, שהשיבה לה בכדור צל שלישי. שתי המתקפות פגעו יחד, ומעוצמת המכה סניזל עף לאחור על קיובון, שהביט באימה בחרב שהכיר טוב כל כך. זה נגמר, הבין, הוא לעולם לא יקבל את מה שהתכונן אליו כל השנים האלה.
"עופי ממני, תפלצת מטופשת!" הוא דחף את סניזל מעליו בזעם.
סניזל נפלה על הבטן, ומולה ראתה את זורואה המורעלת מאבדת הכרה מהרעל שספגה, ואת וו-ז'ן ממהרת להרים אותה בזרועה הפנויה. תחושה חדשה של עוצמה עלתה בה, כשגופה, ציפורניה והנוצה שעל אוזנה השמאלית התארכו. גם קיובון וגם וו-ז'ן הביטו בה ביראה.
"סניזלר…" קרא קיובון בשם הצורה המפותחת שכעת הייתה.
סניזלר הביטה לאחור לעברו. זהו זה, חשב, אולי עכשיו היא חזקה יותר ותתחיל סוף סוף להביא לו ניצחונות – אבל לפני שהספיק להשלים את המחשבה, סניזלר שלחה יד לאחור והכתה את מאמנה בכל הכוח, התקפת הלחימה שלה עוצמתית כל כך שהוא נפל והתגלגל כמה פעמים על הארץ, עד לרגליה של וו-ז'ן. הוא הרים את מבטו בכאב, והיא צמצמה את עיניה כלפיו, אחיזתה בחרב מתהדקת.
"קדימה," אמר בכניעה, "תעשי את זה, אבל מהר."
"לעשות מה?" וו-ז'ן הנידה בראשה, "נראה לך שאני מתכוונת להרוג אותך?"
"אבל החרב…"
"רק תזכורת קטנה למה שאיבדת," אמרה, "אתה עלוב כל כך, רק הנקמה המטופשת שלך בראש שלך, אפילו בלימודים אני צריכה לעשות בשבילך את כל העבודה, ועכשיו גם את התפלצת שלך הפנית נגדך. אתה לא שווה את מכת החרב שלי."
פתאום האדמה פערה את פיה, ובור הופיע היישר מתחת לרגליהן של וו-ז'ן וזורואה. השתיים נפלו שני מטרים מתחת לאדמה, בדיוק בזמן לראות את גארצ'ומפ עומד מולן ומרעיד את העולם. מאסטר טינג-לו הגיח מאחורי התפלץ שלו, שומר את גבו קרוב אליו כדי לא להיות חשוף לשום דבר שעלול לתקוף אותו מאחור.
"מה זה צריך להיות?" קולו רעם, "קרבות לא חוקיים, כולל תקיפות מאמנים, באקדמיה שלי?"
אבל טינג-לו לא לקח בחשבון שיש בסביבה עוד תפלצת אחת שעלולה להתרגז מההתקפה. סניזלר קפצה לכיוונו כמה מטרים בקפיצה אחת ושיספה את פניו גארצ'ומפ בשריטה אחת שהייתה קרובה מאוד לפגוע גם במאמנו. טינג-לו נבהל כל כך שנמלט משם בכל כוחו, וגארצ'ומפ הקים עבורו סלע מהאדמה שישמור על גבו במקומו, מה שעלה לו בריכוז מול יריבתו ובשיסוף נוסף. כעת היה לסניזלר יתרון מול התפלץ החזק והמאומן ממנה בהרבה.
"גארצ'ומפ, אל תוותר!" קרא טינג-לו, "היא לא מפחידה אותך!"
נראה שגארצ'ומפ התעשת וחזר לאיתנו. הוא ביקע את האדמה תחת רגליה של סניזלר, שהספיקה בקושי לקפוץ משם, וכשהייתה באוויר נשף עליה אש דרקונית סגולה. סניזלר השיבה לו ביריקת רעל, אבל המתקפה של גארצ'ומפ הייתה חזקה בהרבה, וסניזלר נפלה לרגליו. הוא הרים את אגרופו לחסל אותה, אבל בפרץ של כוח שיש רק לתפלצות לחימה היא קמה על רגליה ודחפה את אגרופו ממנה, תוך כדי בעיטה שהפילה אותו מרגליו. אולם גם על גבו, גארצ'ומפ עדיין היה רחוק מלהפסיד – סניזלר הוקפה בגלגל להבות סגולות שהלך והצטמצם סביבה, והיא קפצה לפני שהלהבות פגעו בה רק כדי לפגוש בלהבות הבאות שירה עליה גארצ'ומפ. הפעם כשנפלה, לא הצליחה לקום.
"עבודה טובה, גאר…"
טינג-לו השתתק. מולו עמדה וו-ז'ן, שהצליחה לצאת מהבור בזמן שכל מי שהעז להישאר בסביבה היה מרוכז בקרב התפלצות. היא כיוונה אליו את החרב, וגארצ'ומפ התכוון לתקוף שוב, אבל מאמנו סימן לו לא לתקוף כדי לא לסכן גם אותו.
"אני נכנע," אמר בקול רועד, "מה את רוצה?"
"אני רוצה שכול האקדמיה הזאת תישרף," ענתה וו-ז'ן, "אבל זה לא הולך לקרות, אז אסתפק בך."
"מה קרה לך, וו-ז'ן? זה לא מתאים לך. רק אתמול היית מוכנה לצאת ולהגן על חבר."
"הספקתי להבין איזה מין חבר הוא. ואתה, וכולכם."
נשימתו של טינג-לו נעתקה כשחרבה של וו-ז'ן שיספה. אבל היא לא עשתה זאת בכוונה להרוג – היא רק חתכה את החבל שבו קשר את הבקבוק האישי שלו לחגורתו. הבקבוק נפל לאדמה ונשבר לשניים. הוא כרע על ברכיו מול שני חצאי הבקבוק, ולפני שהספיק להבין מה יעשה עכשיו, וו-ז'ן הרימה את החלק התחתון שלו ושמה אותו בכיס.
"איך אתה הולך לחיות בלי הבקבוק הטיפשי הזה, מאסטר?" שאלה, "איך תדע שאף אחד לא שם לך שום דבר במשקה, או סתם העז לשתות ולהעביר לך את החיידקים שלו? הייתי שמחה לראות את זה, אבל אני לא מתכוונת להישאר במקום הזה עוד רגע נוסף."
היא השיבה את החרב לחגורתה ופנתה ללכת, אוספת שוב את זורואה בזרועותיה, וסניזלר קפצה על רגליה והלכה בעקבותיהם, שולחת מבט אחרון בקיובון שניסה להושיט אליה יד, אך מייד הפנתה את ראשה ממנו והוסיפה ללכת. כעת, כששתי התפלצות שלה כמעט מובסות וגארצ'ומפ עדיין בסביבה, שני מאמנים העזו לרוץ לעברה עם התפלצים שלהם.
"לא!" קרא לעברם מאסטר טינג-לו, קולו יציב יותר, "תנו לה ללכת."
הוא הביט בה יוצאת משערי האקדמיה והלך לשיעור בלוויית גארצ'ומפ שלו, מותיר את חצי הבקבוק שנותר לו על הארץ מאחוריו.
