הפוקימונים האגדיים של פוקימון הם מיוחדים בעיקר בזכות האגדות שסובבות אותם. לדוגמה: המגדל השרוף של הו-הו והכלבים האגדיים.
ואז חשבתי לעצמי: כמה נהדר זה יהיה אם יהיו אגדות סביב האגדיים של דור 9, הידועים בתור "אוצרות ההרס" (Treasures of Ruin).
ביקשתי מאיידן סוייר לכתוב כתב עט פרי דמיונו שיספר את האגדות הללו והוא למרבה השמחה הסכים. יש לפרויקט הזה 5 חלקים. תהנו.
= = = = = = = = = =
= = = = = = = = = =
4. קנאה
רק אחרי שיצאה משערי האקדמיה, וו-ז'ן הבינה שבעצם אין לה לאן ללכת. היא אמנם רצתה להיות בכל מקום בעולם מלבד האקדמיה, אבל לא היה לה מושג לאן ללכת. השמש עוד לא הגיעה לשיא גובהה, אבל שריריה כבר החלו לדאוב מההליכה אחרי הלילה שבילתה במערה, והיא ידעה שהיא תצטרך למצוא מקום לנוח בו. המקומות היחידים שהכירה שאפשר ללכת אליהם כרגע היו מחנות הבסיס לחקר התפלצות המפוזרים ברחבי היסוי – זה לא היה אידיאלי, אבל זה היה פתרון.
הבטן של וו-ז'ן קרקרה והזכירה לה שהיא לא אכלה מאז אתמול. גם לזה היא תצטרך לדאוג, וגם לשתי התפלצות שהתלוו אליה כרגע – לא רק זורואה שנשאה בזרועותיה, אלא גם סניזלר שהלכה עמה כרגע. וו-ז'ן אמנם שמעה בעבר על אנשים שיש להם יותר מתפלצת אחת, אבל מעולם לא הכירה כאלה באופן אישי, ולא ידעה איך יהיה לטפל בשתיים, במיוחד כשאין לה מה לאכול אפילו בשביל עצמה. מחשבה מחרידה עלתה במוחה, בה היא מובילה את זורואה וסניזלר לשממה כמו זו שהיו בה אתמול, והן לא מוצאות מה לאכול וגוועות לאיטן ברעב. היא ניערה את התחושה ברעד שעבר בגופה. הכול בגלל סניזלר, חשבה, מי ביקש ממנה לבוא איתה. היא נטשה את המאמן הקודם שלה ובצדק, אבל זה לא אומר שעכשיו הטיפול חייב ליפול על וו-ז'ן, שתחזור לטבע או לאן שלא יהיה שקיובון מצא אותה.
אבל דווקא סניזלר הצילה אותן – ככל שהתרחקו מן ההרים המושלגים והסביבה נהייתה ירוקה יותר, כך צמחו יותר ויותר עצי פרי סביבם, אם כי לא היו עליהם פירות בכמות מספיקה כדי להשביע אותן. אבל אז סניזלר הבחינה במשהו באופק ופתחה בריצה מהירה כל כך, עד שכשהגיעה לאחד העצים, התחילה לטפס בריצה על הגזע בקלות. קולות שיסוף נשמעו מן הצמרת, ותוך שניות נחת על הקרקע שפע של אפרסקים ואחריו סניזלר עצמה. כשוו-ז'ן הגיעה למקום, סניזלר כבר הספיקה לסיים חצי אפרסק שהיה משופד על ציפורניה.
"תודה, סניזלר," אמרה.
היא הרימה אפרסק מהקרקע והאכילה קודם כל את זורואה. עם כל נגיסה היא חזרה לעצמה, ועד שסיימה לאכול, גייסה מספיק כוח לשנות שוב את צורתה ולהפוך לצעיף סביב צווארה של וו-ז'ן. לפחות בהמשך המסע תצטרך להתאמץ פחות.
כעבור שעתיים נוספות של הליכה, הגיעה וו-ז'ן סוף סוף אל מחנה הבסיס. המקום לא היה גדול כמו שדמיינה – בין שני אוהלים וציוד נוסף הסתובבו רק ארבעה חוקרים ושני התפלצים שלהם, אותם לא הכירה בשם משום שכנראה הגיעו ממחוז אחר, כמו רוב החוקרים שאיישו את המחנות. אחת מהם הייתה חיפושית ענק עם גרזן אימתני שהזדקר מראשה, והשני קיפוד-ים שהזכיר לה את קווילפיש המוכר לה, אך צבעו היה כחול וירקרק במקום שחור וצהבהב כפי שהכירה, והיא תהתה אם מדובר באחד הפוקימונים שיש להם קרובי משפחה בעלי מראה וסוג שונה במחוזות אחרים.
אחד החוקרים ניגש אליה. כבר ממבט ראשון, וו-ז'ן הרגישה שהיא לא מחבבת אותו. למרות הבגדים הבלויים שלקח עמו לשטח, הוא עדיין התקרב אליה בצעד יהיר והבעה של אני-יודע-יותר-ממך.
"שלום," אמר, מתנשא מעליה בראש, "אפשר לעזור לך?"
"אני מחפשת מקום לנוח," ענתה וו-ז'ן, "בשבילי וגם בשביל התפלצות שלי."
"אין בעיה. בשביל התפלצות יש לנו כאן אוהל רפואי מיוחד, עם טיפול שיחזיר אותן לבריאות מלאה תוך זמן קצר מאוד."
וו-ז'ן שלחה מבט באוהל הרפואי. זה נשמע טוב מכדי להיות אמיתי. איך היא יכולה לסמוך על האנשים האלה שהם באמת רוצים לרפא את זורואה וסניזלר שלה, ולא להשתמש בהן כקורבנות לניסויים המחרידים שהם בוודאי עורכים כאן?
"לא, תודה," אמרה, "אנחנו צריכות רק לנוח ולהמשיך הלאה."
היא חיבקה את סניזלר כאילו כדי להגן עליה. כלפי זורואה החליטה לא העזה להפגין חיבה, שלא ישים לב שיש לה עוד תפלצת שכרגע בטוחה בהסוואה בתור הצעיף שלה. למה היא בכלל חשבה שזה רעיון טוב לומר לו שיש לה יותר מתפלצת אחת? עכשיו הוא בטח חושד.
"בחירה שלך," הוא משך בכתפיו והתרחק.
חתיכת נבלה, חשבה וו-ז'ן, מעביר עליה ביקורת כאילו היא לא מטפלת בתפלצות שלה כמו שצריך. היא נשארה לנוח בצל עץ, הכי רחוק שאפשר ממנו ומשאר החוקרים, שלא נראו אמינים יותר ממנו. בשביל מה אני צריכה את המקום הזה, חשבה, יכולתי באותה מידה לעצור בכל מקום אקראי בלי אנשים שינסו לחטוף את התפלצות שלי ואולי גם להרעיל אותי. מצד שני, אולי מחנות הבסיס בטוחים יותר מהטבע, היכן שפוקימונים פראיים מסוכנים עלולים להתנפל עליה מכל עבר.
וו-ז'ן לא שמה לב שנרדמה בצל העץ, עד שהתעוררה לקול ציוץ ציפור קטנה. היא נחתה על זרועו של אחת החוקרות. וו-ז'ן הביטה בהן, והחוקרת השיבה לה מבט קצר. אימה משתקת אחזה בה – החוקרים יודעים משהו עליה. הם בטח משתמשים בציפור כדי לתקשר עם האקדמיה, והם יודעים בדיוק על מה שעשתה. הם יחזרו לחפש אותה, והיא לא בטוחה כאן.
"זורואה," לחשה, "את מסוגלת לגנוב שני שיקוי ריפוי מהאוהל הרפואי? אלה הבקבוקונים הסגולים."
הצעיף החליק מצווארה בעדינות ונמס באיטיות לצורה של שיח מתגלגל קטן. השיח הלך והתקרב לאוהל, וכשזורואה הייתה בטוחה שאיש לא מסתכל, שני שיקוי ריפוי נעלמו מן האוהל אל תוך השיח. וו-ז'ן קמה ממקומה והתחילה ללכת, סניזלר לצידה, והשיח מתגלגל הלאה ממחנה הבסיס לכיוונן.
"דרך צלחה," קרא לעברה המדען שדיבר עמה קודם לכן.
אם הוא רוצה שאמשיך בדרך הזאת, אני בטח צועדת ישר לתוך אחת המלכודות שהקימו מסביב, חשבה וו-ז'ן. כשהייתה בטוחה שהיא רחוקה מספיק כדי לא למשוך תשומת לב, השקתה את התפלצות שלה בשיקויים ושינתה כיוון לדרך עוקפת.
כשראתה במרחק את בתי העץ של הכפר ג'ובילייף, נשמה וו-ז'ן לרווחה. המקום הזה עדיין לא בטוח לחלוטין למי שרודפים אחריה, אבל כאן היא לפחות תוכל לעלות על ספינה ולהימלט מהיסוי למקום אחר שבו לא יכירו אותה. וו-ז'ן שוטטה על קו החוף, עד שראתה ספינה מעמיסה ציוד, כלומר מתכוננת להפלגה. לוו-ז'ן לא היה כסף להפלגה, אבל לא נורא, חשבה, על הספינה הזאת הועמס הרבה ציוד והבעלים בוודאי מרוויחים הרבה כסף ושומרים אותו לעצמם – היא תתגנב פנימה במצפון שקט, ובראשה כבר נרקמה תוכנית איך לעשות זאת בדיוק. היא ניגשה אל אחד הארגזים שהיו מוסתרים בין השאר, טיפסה עליו בעזרת סניזלר, והשתיים נשכבו עליו וכיסו את עצמן בזורואה שהפכה לשמיכה לבנה. כעת ראתה שכל אחד מהארגזים נושא כתובת זהב על רקע שחור: "גילדת אלף האוצרות". הפועלים שהעמיסו על הספינה את הארגז המכוסה בבד לבן לא חשדו בדבר, ומשם חמקה וו-ז'ן אל בטן הספינה.
בתא שנכנסה אליו הייתה אישה במקטורן שחור שנשא את שמה של גילדת אלף האוצרות באותו כתב שעיטר את הארגזים. התא היה חם הרבה יותר מבחוץ, אפילו יותר ממה שציפתה שיהיה במקום סגור ומחניק כל כך, אבל נראה שלאישה זה לא מפריע כלל והיא אפילו לא הזיעה במקטורן השחור. נראה שהיא ארגנה את הציוד שלה להפלגה כשוו-ז'ן נכנסה, ופנתה אליה.
"שני תפלצים למאמנת אחת," הבחינה מייד, "זה לא מראה רגיל."
היא כבר חושדת, הבינה וו-ז'ן, ויהיה עליה לפעול במהרה.
"לא," הודתה וו-ז'ן, "סניזלר חדשה, ואני עדיין מנסה להבין איך להסתדר עם לדאוג לשתיים."
אולי זה טוב, חשבה, להציג את עצמה כחלשה יותר משהיא באמת.
"צרות של עשירים," גלגלה האישה את עיניה והסבה את תשומת לבה בחזרה אל הציוד שלה. לרגע הזה בדיוק חיכתה וו-ז'ן. היא החליפה מבט עם סניזלר, שבזריזות ובדיוק הנחיתה מכה על ראשה של הסוחרת, שנפלה מעולפת ארצה. זה היה קל, חשבה, כשהתכוונה להסיר ממנה את המקטורן ולהתחזות בעצמה לעובדת של גילדת הסחר. החום הלך ונהיה בלתי נסבל, וזורואה החלה להביט לכל עבר, כאילו מנסה לאתר את מקור החום.
"זורואה, את בסדר?" שאלה.
זורואה חשפה את שיניה לכיוון פינת התא. רק אז הבינה וו-ז'ן שמה שהיא מרגישה כעת הוא לא רק חום נורא, אלא אנרגיה שלא הייתה מבחינה בה לולא הייתה רגילה לזורואה – אנרגיה של תפלצת רוח.
ההבנה הזאת הספיקה לה בדיוק כדי להספיק להשתטח על הרצפה לפני שסילון האש פגע בה, וכמו באורח פלא לא חרך את קירות העץ של התא. מי שירקה את סילון האש הופיעה כעת, גירית ענקית שהתגשמה בפינת התא, תופסת הרבה פחות מקום מגודל גופה הגשמי, צווארה מעוטר במחרוזת של אש רפאים.
"טייפלוז'ן," מלמלה וו-ז'ן, "בסדר, זורואה, תראי לה מה זה!"
שני כדורי צל נורו באוויר והתנגשו בפיצוץ אדיר, שמילא את התא באור שחור שהיה קטלני במיוחד לפוקימוני הרוח – אבל זורואה, בניגוד לתפלצת רוח רגילה, הייתה חסינה לו וזה היה היתרון שלה. טייפלוז'ן שאגה בזעם והגיבה בסילון אש נוסף. סניזלר, שוו-ז'ן כבר ידעה שלא תהיה יעילה מול תפלצת רוח, קפצה קדימה והגנה בגופה על זורואה, נותנת לה לשמור את מלוא כוחה להתקפה הבאה. זורואה תקפה, סניזלר חסמה, וכעבור קרב מתיש צנחו סניזלר וטייפלוז'ן מחוסרות כוחות על הרצפה, מותירות רק את זורואה כמנצחת. גופה החל לגדול ולהשתנות, בדיוק כפי שקרה לסניזלר מוקדם יותר – היא קמה על שתי רגליים, פרוותה צמחה פרא עד שכיסתה כמעט את ראשה, וייללה פראית פרצה מפיה. כעת היא הייתה זורוארק, הצורה המפותחת של זורואה.
החלל החל להצטנן בהדרגה. עדיין היה חם, אבל חום רגיל ולא כזה שמקורו בתפלצת אימתנית כמו טייפלוז'ן. כעת סוף סוף הפשיטה וו-ז'ן את הסוחרת מהמקטורן שלה ולבשה אותו בעצמה, בעוד זורוארק אספה בזרועותיה את טייפלוז'ן והמאמנת שלה ושינתה צורה לשק מעלה עובש. וו-ז'ן גררה את השק אל הסיפון, בעזרת זורוארק שסייעה לה מבלי שאיש יבחין.
"סחורה מקולקלת," הסבירה לאחד הפועלים שכבר כמעט סיימו להעמיס את הספינה.
באין מפריע היא נשאה את השק אל צריף ישן, שם רוקנה אותו ונעלה את הדלת אחריה. כשחזרה אל התא שלה, רגע קט לפני שהספינה הפליגה, הרגישה משהו כבד בתוך כיס המקטורן. בכיס מצאה וו-ז'ן קופסת תכשיטים קטנה ושחורה שנשאה גם היא את שם הגילדה, וכשפתחה אותה, ראתה בפנים מחרוזת של ארבעה חרוזים מעוקלים מאבן ירוקה.
