לפרקים הקודמים בסיפור:
https://www.pocketmonsters.co.il/?cat=17535
= = = = =
נמרוד חיכה בחדר מחשיך. אין דבר שהוא שנא יותר מלחכות. בפעם האחרונה שזימנו אותו לשיחה כזו, ביקשו ממנו למסור את הוופוריאון האהוב שלו ליישוב אחר באימפריה שהיה צריך עוד מים. ליתר דיוק, לא ביקשו – סירוב לא היה אופציה אם הוא לא רצה לוותר גם על ופוריאון וגם על חייו, ולכן הוא מצא את עצמו לבד, עם הבטחה עמומה שיום אחד יקבל פוקימון חדש. הוא בכלל לא היה בטוח שהוא רוצה פוקימון חדש.
הוא היה שם מההתחלה. כשתושבי ירושלים נמלטו בהמוניהם אל מקומות שיכלו להפיק מים, הוא נשאר. בעולם שבו האנושות חזרה להיות אספסוף של איכרים קשי-יום שנלחמים על הישרדותם, איליה קפיטולינה הבטיחה שמי שיילך איתה יחיה כמו מלך. הבטיחה וקיימה. יחד הם השתלטו על מאגרים של נשק, דלק ומזון, כרתו בריתות עם היישובים הסמוכים שידעו לפחד מהם אם לא היו טיפשים לחלוטין, ועשו כל מה שאפשר כדי להתמחות באילוף החתולים החדשים שהופיעו בעולם. במשך שנתיים הכול היה מושלם.
ואז הגיע היום שבו איליה קפיטולינה הכריזה שהגיע הזמן לשלב הבא: מהיום הם לא עוד כנופיה פשוטה, אלא אימפריה. לצדם נמצא כעת הפוקימון החזק ביותר בעולם, זה שייבש את כל המים, וכעת הם לא ייאלצו להסתפק עוד בשליטה על ארץ קטנה מתוך כל העולם הגדול. מי שיירצה להמשיך איתה מכאן יצטרך לעשות רק דבר אחד כדי להוכיח את נאמנותו; היא הרימה יד חרוכה ובה שתי אצבעות קטועות.
נמרוד בכלל לא חשב שיש סיבה להפוך לאימפריה במקום להמשיך להישאר בדיוק כפי שהם, שגם עכשיו לא חסר להם דבר. אבל הוא ידע מה יקרה למי שלא ירצה להמשיך הלאה – יהפוך לעבד, או גרוע מכך. בהשוואה לזה, שתי אצבעות נראו כמו מחיר פעוט לשלם. מאז הוא נדד ברחבי העולם, בין יישובים שהצליחו לבנות את עצמם מחדש מן ההריסות רק בשביל ליפול שוב לידיהם בזה אחר זה. אלה שהשיבו מלחמה פגשו את גראודון, וגורלם היה גרוע משל האחרים. היישוב האחרון שהגיע אליו נקרא גבעת העמק – שם שכנראה התחיל כבדיחה של אחד ממקימיו, אבל כעת נמרוד כבר לא יידע למה הוא נבחר להיקרא כך בסופו של דבר, משום שכל מי שידע כבר מת. כמה מחבריו המשיכו מגבעת העמק ליישוב הבא, אבן-חול, משם נשלחו בחזרה כמה פוקימונים שניתנו למאמנים שנותרו בגבעת העמק, מלבד נמרוד.
כעת הוא חיכה באחד הבתים של גבעת העמק. המאמנת שהייתה אחראית על הפשיטה על אבן-חול נכנסה לחדר, אבל משום מה לא סגרה את הדלת.
"אתה בטח תוהה למה לא קיבלת פוקימון, למרות שהבטחנו לך אחד", אמרה.
"זה חלף בראשי", הודה נמרוד.
"יש לנו סיטואציה מיוחדת, ורציתי לטפל בה באופן אישי ולא מול כולם. אני יודעת שאתה ותיק יותר מרוב האנשים כאן, ואני מעריכה מאוד את השירות שלך לאימפריה, לכן רציתי להציע את זה לך".
היא חזרה אל פתח החדר, ונכנסה שוב כשהיא גוררת אחריה עגלה גדולה, עליה היו מועמסים ארבעה פוקימונים מעולפים: פלריאון, אמבראון, ליפיאון וגלסיאון.
"אלה לאסט, אנבי, גלאטוני וסלות'. כולם היו שייכים לאותו אדם".
"מאמן אחד עם ארבעה פוקימונים?!"
"שבעה. והם גם ככה איבדו כמה מחבריהם, שלא לדבר על המאמן עצמו, אז חשבנו שלא כדאי להפריד את מה שנשאר מהם. מה דעתך להיות המאמן החדש של כולם?"
"זו אחריות גדולה", אמר נמרוד.
"ומי יכול למלא אותה אם לא אתה?"
= = = = =
רק שלושה מחיילי האימפריה נותרו כעת באבן-חול, ולדיוויד היו קצת פחות עיניים ששומרות עליו וקצת יותר חופש פעולה. זה לא עזר לו הרבה: פוקימונים עדיין היו רק לצד אחד, כולל גראודון האימתני, והשילוב של עבודת פרך עם מזון מועט כבר התחיל לתת את אותותיו בקרב אנשי אבן-חול. עוד מעט הם יהיו חלשים מכדי להתקומם בכול דרך שהיא, אפילו כשיהיו עליהם פחות שומרים. לפני שייכנע לחלוטין לעייפות ולרעב, דיוויד עשה כל שביכולתו כדי למצוא שעת כושר להתגנב אל השדות ולגנוב תפוח בשל ועסיסי למראה. הפיתוי לנגוס בו היה גדול לאין שיעור, אבל הוא לא היה בשבילו. משם דיוויד המשיך אל דיונה גדולה בפאתי הכפר, מאחוריה המתין לו חבר ותיק.
"אני מצטער שזה כל מה שיש לי היום", אמר דיוויד, "מחר אנסה לשלוח מישהו אחר ואולי הוא יצליח יותר".
לא היה לו ספק שלכול אחד אחר יהיה קל יותר לחמוק מעיני החיילים, אבל היו מעט מאוד אנשים שהוא סמך עליהם שלא ינצלו את ההזדמנות להלשין עליו בתמורה לתנאים טובים יותר. בינתיים הוא רק הביט בראת' החלש אוכל את התפוח לאטו. הוא ליטף את קוציו החדים של ג'ולטיאון, שגרם להם להיות בידו כמו פרווה רכה.
לא יכול להיות שראת' ייאלץ להסתפק בזה. בכלל, לא יכול להיות שהוא עצמו לא מסוגל לסמוך מספיק על אף אחד שיטפל בו במקומו. הוא חייב למצוא דרך לגרום לאנשים לא להיכנע לאיליה קפיטולינה, בלי לסכן את ראת'. היה לו רעיון אחד, ואמנם הסיכוי שיעבוד היה קלוש, אבל עד שראת' סיים לאכול את התפוח בשלמותו ודיוויד חזר לאבן-חול, לא עלה במוחו שום רעיון טוב יותר.
= = = = =
הפוקימונים החלו להתעורר במרפאה של גבעת העמק. נמרוד הניח מטלית חמה על מצחו של אנבי, ובדיוק פנה לטפל באחרים. היה חשוב שיהיה עמם ברגע שיתעוררו, כדי לעורר בהם רגשות חיוביים כלפיו.
"אני שמח לראות שאתם בסדר", אמר.
הוא באמת היה שמח. לא היה לו שום רצון שפוקימונים ייפגעו. אפילו ארבעה מהם לא היו תחליף לוופוריאון שנלקח ממנו, אבל הם בהחלט היו אתגר שקיבל על עצמו בלב שלם. האתגר שלו. אף אדם שהם מכירים כבר לא היה שם, וגם במקום הבא אליו הוא ייקח אותם לא יהיה אף אחד שהם מכירים, וכעת נותר להם לסמוך רק עליו. למרבה המזל, פוקימונים לא מבינים הרבה במלחמות של בני אדם.
= = = = =
דיוויד לא זכר את מילותיה המדויקות של מונה, והפתק שנתנה לו נלקח ממנו במהרה אחרי שקיבל אותו. ובכול זאת הוא ניסה להפיץ את הבשורה כמיטב יכולתו בתור לחלוקת המים.
"איליה קפיטולינה לא הולכת להישאר כאן הרבה זמן", לחש לאנשים הקרובים אליו.
"על מה אתה מדבר?"
"בקרוב יהיה כאן מבול. העולם יחזור לעצמו, גראודון ינוצח, ולא תהיה להם עוד דרך לשלוט עלינו".
אישה מבוגרת שעמדה ליידו נחרה בבוז.
"ומה אנחנו אמורים לעשות עם המידע הזה?"
"בינתיים, רק לדעת שהכול זמני. לא לשכוח מי אנחנו גם כשקשה".
"בשביל זה אתה צריך למכור לנו סיפורי מעשיות על מבול?"
"אלה לא סיפורי מעשיות. את תראי, כולכם תראו. יהיו כאן מים בכמויות שלא ראינו שנים".
"עד שזה יקרה, עדיף שתשתוק כמו שלא שתקת שנים".
כמה צחקוקים נשמעו מסביב, ודיוויד שתק. דווקא זה היה הרגע שבו רצה יותר מכול לענות, אבל הוויכוח כבר היה בדרך להפוך להמוני, ולמשוך תשומת לב היה הדבר האחרון שהיה צריך. לפחות הוא גילה דבר חשוב אחד: בין כל האנשים שהיו במקום באותו רגע, אין אף אחד שהוא יכול לסמוך עליו.
טרטור מנוע קטע את מחשבותיו. אופנוע מוכר התקרב לאבן-חול, ובמהרה דיוויד זיהה אותו ואת הרוכב עליו. אלכס בלם בראש טור המים מול החייל האחראי.
"איך הולך כאן?" שאל.
"מצוין, כפי שאתה רואה. כולם מתנהגים כמו ילדים טובים".
"טוב מאוד. זה אומר שגראודון יכול להמשיך הלאה?"
"כל כך מהר?"
"אנחנו יוצאים למתקפת פתע שהפתיעה אפילו אותנו. נצטרך את כל הכוח. אפשר להשאיר כאן את הפוקימונים הרגילים".
"אבל יש לנו רק ארבעה".
"ארבעה נגד אפס זה המון", אמר אלכס, "אני בטוח שתהיו בסדר".
= = = = =
עד הערב, גלאטוני כבר הסכים לאכול מידו של נמרוד. עלול לקחת זמן עד שיסכימו ממש להילחם לצדו, אבל בינתיים הם מתקדמים בקצב יפה מאוד. נמרוד כבר התחיל להתכונן לארוחת הערב, כשאחת המשאיות של איליה קפיטולינה הגיעה לגבעת העמק.
"מאמנים ופוקימונים אליי!" קרא נהג המשאית, "מאמנים ופוקימונים אליי!"
האם ארבעה פוקימונים יסכימו ללכת אתו? כולם כבר הספיקו להתאושש ולא נזקקו עוד לטיפול רפואי או לשום דבר אחר שלא תפתור מנוחת לילה. נמרוד יצא מהמרפאה בזהירות, ולאסט הייתה הראשונה שזינקה בחשש בעקבותיו, והאחרים בעקבותיה.
"מחר בבוקר נתקוף את כפר הנשרים. זו לא תהיה מתקפה רגילה, אלא מתקפה שמטרתה להחריב את הכפר. לשם כך נצטרך הרבה פוקימונים, הכי הרבה שאפשר מבלי להשאיר את גבעת העמק חסרת הגנות לחלוטין".
הוא סרק את סביבתו. היו שם בסך הכול חמישה עשר פוקימונים.
"אני רוצה עשרה מאמנים ופוקימונים… ואתה שם, נמרוד! כמה פוקימונים יש לך?"
"ארבעה, אבל…"
"מעולה, חיסכון בכוח אדם! אתה ראשון!"
"קיבלתי את הפוקימונים האלה רק היום, הם עדיין לא בוטחים בי מספיק".
"בחייך! אתה מאמן טוב, ואם יש לך ארבעה פוקימונים אתה בטח טוב יותר מכולנו! קדימה, קח את הפוקימונים שלך ועלו כולכם על המשאית".
"אני באמת לא חושב שזה רעיון טוב".
"תקשיב, נמרוד, אנחנו צריכים הרבה פוקימונים. עשרה יוצאים למתקפה, חמישה נשארים כאן לשמור. כל פוקימון צריך את המאמן שלו, וגם המאמנים מסכנים את חייהם בשדה הקרב. נראה לך הגיוני שאתה תישאר כאן וארבעה אנשים אחרים יצאו לקרב במקומך?"
"כמובן שלא…"
"כי אם אתה חושב שהחיים שלך שווים חיים של ארבעה אנשים אחרים, תגיד עכשיו. אני לא אכעס עליך, אבל אני לא יכול לדבר בשם אלה שיעלו על המשאית במקומך".
כל העיניים הופנו אל נמרוד. כמו בכול פעם אחרת בשמונה השנים האחרונות, הוא ידע שאין לו ברירה, והוא עלה על המשאית ועמו ארבעת הפוקימונים החדשים שלו. עד מהרה הצטרפו אליהם חמישה מאמנים ושישה פוקימונים נוספים, וברגע שכמה עבדים מהמטבח העמיסו למשאית גם ארוחת ערב לכול אחד, הם יצאו לדרך.
"תשנו טוב", אמר הנהג, "אם הכול יילך לפי התוכנית, נגיע עם שחר ונתקוף מייד".
המשאית קפצה על החול והחצץ, ונמרוד ידע שיהיה לו קשה לישון טוב. מה שזה לא יהיה, אלה לא חיי המלך שהבטיחו לו. הוא אולי לא עבד, אבל הוא גם לא שום דבר אחר.
5 תגובות
אז הפוקימונים של.. רופוס, נכון?
הם בעצם עוברים עכשיו לחסותו של נמרוד? מעניין אם הם יסמכו עליו מספיק בשביל להלחם לצידו, עד כה נמרוד נראה כמו בחור נחמד.
אני חושב שיקרה אחד משני תרחישים:
1. או שהוא יתחרט באמצע וישתף פעולה עם התושבים של כפר הנשרים.
2. או שהוא ילחם עם אנשי איליה קפיטולינה וימות בדרך.
מרגיש שהוא יבגוד, אבל לא חושב שזה יקרה בפרק הבא
אווווו
דמות חדשה
נמרוד, מונה, ליזה ודייויד
מה קורה כרגע בכפר הנשרים?
מה מצבן של פיקסי וליזה?
האם ליזה תקשיב למונה או שהיא תחזור לאנשי אליה קפיטולינה בהזדמנות הראשונה שתהיה לה?
כל זאת ועוד
בפרק הבא של…
העולם של סילביאון!
פרק מעולה אבל הפוקימונים של רופוס בכלל יסכימו להילחם שוב בגראודון?