פרק 13: מבול / איידן סוייר

לפרקים הקודמים בסיפור:

https://www.pocketmonsters.co.il/?cat=17535

= = = = =

ליזה, אלכס ונמרוד בהו בגשם היורד לכמה דקות. גראודון יצר לעצמו גגון מסלעים שהגן עליו מהגשם, הביט אל השמיים ונהם בזעם.

"אתה חושב שאחותי צודקת?" שאלה ליזה, "זה באמת הסוף של האימפריה?"

"אין סיכוי. קצת גשם לא יהרוס את כל מה שיצרנו".

אבל אלכס עצמו לא היה משוכנע כל כך בתשובתו. הם בקושי הספיקו לארגן את כל מחשבותיהם, כשקבוצת מאמנים גלוחי ראש הופיעו מולם עם אספאון.

"הנה גראודון", אמרה אחת מהם, "בואו איתנו. הקיסרית רוצה את כל אנשיה".

"איליה קפיטולינה בעצמה?"

"את מכירה קיסרית אחרת? קדימה, אסור לבזבז זמן!"

ליזה ואלכס אחזו ידיים יחד עם הפוקימונים שלהם ועם גראודון, אבל נמרוד נשאר במקומו.

"למה אתה מחכה?" שאלה המאמנת של אספאון.

"מה עם אמבראון שלי? הוא לא מושפע ממהלכים על-חושיים".

"תיאלץ להשאיר אותו מאחור".

"אני לא משאיר את אחד הפוקימונים שלי מאחור!"

"אני רואה שיש לך עוד שלושה. זה יותר מכול מאמן אחר, אני בטוחה שתסתדר".

"זה לא העניין, אנבי הוא חבר והוא פוקימון שבאחריותי, אני לא אנטוש אותו".

"מה קורה פה? כמה טיפות גשם וכבר מתחילים לסרב לפקודות הקיסרית?" המאמנת הרימה את קולה, "אני אבקש עוד פעם אחת, בוא איתנו או שיהיו לזה השלכות כבדות".

וכל שאר הפוקימונים שהיו איתם נהמו באיום לעבר נמרוד. הוא ליטף את ראשו של אנבי.

"אני מצטער", אמר לו, "תיכנס למשאית, היא תגן עליך מהשמש. אחזור בשבילך ברגע שאוכל".

הוא הצטרף לשאר חבריו יחד עם לאסט, גלאטוני וסלות', וכולם יחד נעלמו באוויר.

= = = = =

כעבור שניות בודדות, קבוצת מאמנים אחרת עם אספאון הופיעה באבן-חול. מאז שהתחיל המבול התושבים פסקו מכול מלאכתם והביטו בגשם השוטף, כולל אנשי איליה קפיטולינה, שאפילו לא ניסו לגרום להם לחזור לעבודה.

"כל אנשי הקיסרית לבוא איתנו, בפקודתה הישירה!"

שלושת החיילים שנותרו לשמור על אבן-חול לא היססו והצטרפו לקבוצה, כשלפתע ברק משונן נורה מהצד היישר לעבר אספאון. פרוותו העדינה הייתה ספוגה מים, דבר שהעצים את הברק וגרם לאספאון לאבד הכרה מייד.

"מה זה היה?!"

"כל הכבוד, ראת'!" צהל דיוויד.

הם הביטו לעבר דיוויד, שלצדו עמד כעת ג'ולטיאון זועם שלא פרק את החשמל מגופו מזה מספר ימים.

"אתה", סיננה החיילת האחראית, "ידעתי שזה היה רעיון גרוע לתת לך לחיות".

"אז חבל שנתת", ענה דיוויד.

"אנחנו לא יכולים להשתגר מכאן עכשיו, אבל נשתמש בשאר הפוקימונים שלנו לחסל אותך!"

וכעבור רגע הקיפו אותו שלושת הפוקימונים שאיליה קפיטולינה השאירה לשמור על אבן-חול: ליפיאון, גלסיאון, ואמבראון שכבר היה מוכר לו בשם בהמות. צמחים פרצו מן האדמה ולפתו את דיוויד, וגלסיאון התכוון לירות חזיז קרח היישר בלבו, אבל מכת חשמל נוספת נחתה גם עליו בהפתעה ושיתקה גם את גלסיאון הספוג מים. ג'ולטיאון נוסף הופיע במקום וניצב מול דיוויד וראת'.

"עבודה טובה, בוקסקאר!" נשמע קולה של ביאנקה.

אנשי כפר הנשרים, שהגיעו דרך המערה אל היישוב הקרוב ביותר, כבר לא היו זקוקים למים של אבן-חול כדי לשרוד, אבל בכול זאת החליטו לנצל את ההזדמנות להתקפת פתע על איליה קפיטולינה. שאר הפוקימונים שלהם הסתערו על הפוקימונים שבאו יחד עם החיילים החדשים, וקרב גדול החל להתחולל במקום. ליפיאון היה הראשון ליפול, מה ששחרר את דיוויד שמיהר למקום מבטחים. פוקימונים נוספים נפלו בזה אחר זה, וראת' ובוקסקאר תימרנו מהירים כברק בין כולם, עד שמצאו את עצמם בודדים במערכה מול בהמות.

"קדימה", קראה ביאנקה, "גם הוא ספוג מים והרבה יותר איטי מכם, זה לא יהיה קשה".

אבל למרות שאמבראון היה איטי במהירותו, המתקפה שלו עמעמה את אור היום והוא נעלם לחלוטין מהמקום לפני שמכת הברק פגעה בו. הוא הופיע מאחורי בוקסקאר ונשך אותו בנקודה מדויקת בצווארו שלא הייתה מכוסה קוצים.

"ראת', השתמש באקדח סיכות!"

ראת' ירה את הקוצים שלו, אבל גם מהם בהמות התחמק בהצלחה לעמדת התקפה. שני הג'ולטיאונים ניסו לתקוף אותו מקרוב, אבל יכולת ההתחמקות של בהמות הייתה מדהימה, וכשנעו מהר מכדי שיצליח לנשוך אותם, היה מוגן מאחוריהם והשתמש בפעימות אפלות. כמה פעמים נדקר מהקוצים תוך כדי התקפה, אבל זה לא הספיק כדי להוציא אותו מכלל פעולה. כעבור כמה דקות הוא עמד כמנצח מעל שני יריביו, מתנשם ומתנשף אך עדיין בהכרה.

"נלחמתם יפה", אמרה החיילת, "אבל ההתנגדות חסרת טעם".

בהמות פנה כעת לעבר דיוויד, מוכן לזנק – כשלפתע, סילון מים העיף אותו על אחד מקירות האבן של הבתים. כולם הביטו הצידה וראו את מי ששלח את הסילון. זה היה ופוריאון.

"גריד!" צהל דיוויד.

רוב הזמן גריד היה עסוק כל כך בהפקת מים לתושבי אבן-חול, עד שלא היה לו כוח להילחם. אבל עכשיו הוא השתמש בשארית כוחותיו לחסל את הפוקימון האחרון שאיים על תושבי אבן-חול. כעת מספרם היה גדול בהרבה ממספר הכובשים שלהם, וסוף סוף היה להם סיכוי להתקומם.

= = = = =

מול הר גבוה ירד המבול בעוצמה החזקה ביותר, כמעט כמו דליים שנשפכים מן השמיים. קבוצת החיילים עם גראודון הופיעה שם יחד עם קבוצות חיילים נוספות שהשתגרו למקום עם אספאונים, ושם הם ראו אותה, רובם בפעם הראשונה: גלוחת ראש וחסרה שתי אצבעות כמוהם, מלווה באמבראון שהתלטפה לרגליה, אבל לא ניתן היה לטעות בה בזכות ראשה המעוטר זר עלי דפנה, חומר נדיר מאוד בתקופה זו.

"כרעו ברך לפני הקיסרית!" קרא מישהו.

כולם כרעו ברך. גראודון זיהה מייד את הלווייתן הענק בראש ההר, ומייד יצר לעצמו צוק סלע שרומם אותו לגובה תוך שניות, תוך כדי שהשמש מתלהטת עוד ועוד.

"קומו", אמרה איליה קפיטולינה, "נראה שאנחנו בבעיה. האימפריה שלנו בסכנה, ואם המבול הזה יימשך, נאבד את כל הכוח שצברנו לאורך השנים".

קולות לחשושים עלו בקהל. הגשם כבר התחיל להיפסק לחלקיקי שניה בודדים לפני שחזר במלוא עוצמתו.

"למרבה המזל, מקור המים הוא פוקימון, כזה שאפשר להכריע בקרב. זה לא יהיה קשה מאוד. גראודון אמנם חלש מול סוג מים, אבל היריב שלו התעורר רק עכשיו ולא נמצא עדיין במלוא עוצמתו. הכוחות ביניהם שווים. אם נרתום את הפוקימונים שלנו לצד גראודון, נוכל להכריע את הקרב לטובתנו".

למבול המים הצטרף כעת גם גשם של סלעים. מים החלו לפרוץ גם מתחת לאדמה ולא רק מן השמיים, האדמה כולה רעדה, עננים החלו להתנגש וליצור ברקים מסנוורים.

"כל מי שיש לו אספאון, שגרו את הפוקימונים אל ראש ההר, לעזור לגראודון!"

"רגע אחד!" נשמעה קריאה מן ההמון.

"מישהו פה מעז לפקפק בהוראה שלי?"

נמרוד יצא מן ההמון.

"אנחנו בטוחים שזה הדבר הנכון?" שאל, "גם אנחנו צריכים מים. אם ניתן להם לחזור לעולם, החיים יהיו הרבה יותר קלים לכולנו. אולי לא כדאי שנקריב את זה בשביל…"

דבריו נקטעו בקול נפץ אדיר, אחריו נמרוד צנח על בטנו ללא רוח חיים. איליה קפיטולינה אחזה באקדח וכעת החוותה בו לעבר אנשיה.

"לעוד מישהו יש בעיות?"

= = = = =

מונה וונגארי הגיעו לאבן-חול בדיוק בזמן כדי לראות את ביאנקה ואנשיה קושרים בחבלים את אנשי איליה קפיטולינה. הבית שלהן היה משוחרר.

"התכוונתי להציע לך להשתמש במערה, אבל אני רואה שכבר עשיתם את זה בלעדיי".

"את לא היחידה שיודעת עליה", הזכירה לה ביאנקה, "ואחרי הכול, החיים שלנו היו תלויים בזה".

"חבל שהפסדת את הכיף".

רק אז מונה הבחינה בדיוויד. זרועותיהם נכרכו סביב גופם והם התנשקו בפעם הראשונה בלי ששום דבר ידחק בהם, גשם שוטף נוזל אל תוך פיותיהם.

"דאגתי לך ממש", אמרה מונה, "נהדר לראות אותך שוב".

"ונהדר לראות שידעת כל הזמן על מה את מדברת. עד שהגשם התחיל לרדת פתאום, לא האמנתי שזה אפשרי".

"לומר לך את האמת, גם אני בעיקר ניחשתי כל הזמן הזה".

"אם כבר מדברים", התערבה ביאנקה, "אני חוששת שאיליה קפיטולינה רוצה לעצור את מה שלא יהיה שהביא את הגשם, ולהחזיר את הבצורת. בגלל זה באו הנה כל האנשים האלה".

מונה פנתה אל אחד מהם. "זה נכון?"

הוא צחק. "למה? את חושבת שתוכלו לעשות משהו בקשר לזה?"

"אני מבינה שכן", נאנחה מונה, "התכוננתי לאפשרות הזאת. אין לנו הרבה זמן, אנחנו חייבים להגיע למקום שבו הופיע קיוגר".

"רגע אחד, את יודעת איפה זה?"

"כן, או לפחות ונגארי יודעת".

"זה כנראה רחוק מאוד אם הם השתמשו באספאונים. איך אנחנו נגיע לשם?"

"יש לי תוכנית".

= = = = =

מפלים של מים נפלו מן העננים, אבל רוב המים התאדו לפני שהספיקו לפגוע בקרקע. איליה קפיטולינה עמדה מול אנשיה שעדיין לא הנידו עפעף.

"מה קורה פה? הכרזתם מרד?"

אף אחד לא העז לפצות פה, שמא סופו יהיה כסופו של נמרוד, אבל גם לא נקפו אצבע לביצוע הפקודה שלה. אם הקיסרית תתחיל לירות באנשים באופן אקראי, התחמושת שלה תיגמר מהר מאוד, והיא תאבד את מעט התמיכה שעוד נותרה לה.

"אני מבינה שאתם צריכים קצת יותר שכנוע", אמרה, "נו טוב, מי שישלח את הפוקימונים שלו אל ראש ההר, יזכה למקום של כבוד באימפריה! המאמן הראשי של גראודון!"

לשלוט בפוקימון כמו גראודון… ליזה הייתה מתנדבת בשמחה אילו היה לה אספאון. היא הופתעה שאף אחד אחר לא ממהר לזכות בתפקיד הזה.

"זה רק עניין של זמן. בסופו של דבר אנחנו ננצח, וכולכם תשלמו על זה ביוקר".

לגשם השוטף ולעננים הצטרף כעת צל חדש, קרוב יותר מכול דבר אחר. כולם הביטו מעלה וראו דבר נוסף שלא נראה מזה עשר שנים: מטוס גדול חג מעליהם.

"ומה זה צריך להיות? מהר, תפילו את המטוס!"

לפקודה הזאת מיהר לציית כל מי שיכול, מפחד להרגיז את איליה קפיטולינה אף יותר. אש, חשמל וקרח נורו לעבר המטוס, עד שמנועיו נפלו יחד עם חלקים מגופו, אבל הוא המשיך לטוס באוויר ללא פגע. נראה שמשהו אחר החזיק אותו באוויר, והוא נחת ליידם כאילו לא קרה דבר.

"בכול הכוח!"

לילית, האמבראון של איליה קפיטולינה, זינקה לעבר המטוס וקרעה את המתכת בטפריה כאילו הייתה בד דק. גוף המטוס התבקע, ומתוכו פרצו כל תושבי אבן-חול וכפר הנשרים. מספרם היה קטן בהרבה ממספר חיילי איליה קפיטולינה, אבל הם עדיין ניצבו מולם בעוז.

"אני רואה שגם העבדים החליטו למרוד", אמרה איליה קפיטולינה.

"לא", אמרה ביאנקה, "אנחנו לא מורדים, כי מעולם לא היינו שלך".

"אתם שלי, גם אם אתם לא מבינים את זה עדיין", היא ענתה בחיוך, "ואני רואה שאין לכם אפילו פוקימונים במצב להילחם. איך חשבתם להשיג ככה משהו?"

"כי הצדק איתנו. אף אחד לא רוצה שהעולם הזה ימשיך להיות מדבר, גם לא האנשים שלך".

"בואו נראה מה הצדק שלכם שווה!"

איליה קיפטולינה כיוונה את אקדחה וירתה לעבר ביאנקה, אבל הקליעים נעצרו באוויר. זה נראה כמו כוח על-חושי, כמו מה שכנראה גרם למטוס לרחף, אבל לא נראה שיש שם אף פוקימון שמסוגל לעשות את זה. היא נותרה בלי תחמושת ועם פחות כוח משהיה לה אי פעם.

"זה מספיק בשבילך, או שאת רוצה עוד?" שאלה ביאנקה.

איליה קפיטולינה הביטה סביבה. המאמנים שלה הרגיעו את הפוקימונים שלהם אחד אחד. הם לא יעזו לפעול נגדה באופן ישיר, אבל גם דאגו שאף אחד לא יסתער על האורחים החדשים. היא הייתה לבד במערכה.

"אז ככה זה נגמר?" שאלה, "אף אחד לא יתייצב לצד הקיסרית שלו ברגע האמת?"

"דווקא כן", נשמעה התשובה.

מן ההמון יצאה נערה צעירה, בת 14, ועמה צורה מפותחת של איוי שלא הכירה.

"את לא רצינית!" קראה מונה.

"אני רצינית מאוד", ענתה ליזה, "אין לי כלום בלעדייך, קיסרית, ואני אעמוד לצדך עד טיפת הדם האחרונה".

"אתם רואים? זאת נאמנות אמיתית!" קראה איליה קפיטולינה לאנשיה, "בסוף היום, כולכם תקנאו בנערה הזאת יותר משהיא העזה לחלום! מה שמך?"

"קוראים לה ליזה", ענתה מונה במקומה, "ואם הייתה לה תקווה כלשהי שמישהו יסלח לה על מה שהיא עשתה, היא נגמרה ברגע זה".

"ומה בדיוק את מתכוונת לעשות? לנו יש פוקימונים, לך אין".

פיקסי חשפה את שיניה לעבר מונה, שהתקדמה לעברה לצד ונגארי השקטה.