העולם של סילביאון: פרולוג / איידן סוייר

הפיצוץ מחק את כל החלק המזרחי של העיר סרוליאן. מהמגדלור שעל שפת הים ועד בית הספר לריקוד במרכז העיר, הכול היה כעת חורבות עשנות, שריח חריף עלה מהן כמעט שבוע אחרי שהלהבות כבו. מרכז הפוקימונים והמכון הפכו לבתי-חולים מאולתרים לטיפול בנפגעים האנושיים, אחרי שהפוקימונים כבר הספיקו להחלים – אלה מהם ששרדו, לפחות.

רוב הוולטורבים והאלקטרודים שרדו את הפיצוץ של עצמם. זה לא היה הניסיון הראשון של תחנת-כוח להפיק אנרגיה נקיה מפוקימונים, אבל זו כן הייתה הפעם הראשונה שתחנת-כוח מרכזית עברה לחלוטין לשימוש בפוקימונים, וריכוז הוולטורבים והאלקטרודים במקום אחד היה גבוה כל כך, עד שהפיצוץ נשמע בכול רחבי המדינה. האחות ג'וי, האחראית על מרכז הפוקימונים, התעקשה שמגיע להם לקבל טיפול כמו כל פצוע אחר. הם לא אשמים במה שקרה, ובטח לא אשמים שאנשים שמו כל כך הרבה מהם במקום אחד – כפוקימונים חסרי מין שמשכפלים את עצמם, הם בדרך כלל העדיפו להתבודד.

ג'וי מעולם לא התמחתה ברפואה של בני-אדם, אבל הכישורים שלה היו טובים יותר מכלום. בפעם הראשונה היא נתנה למישהו אחר להשתלט על העניינים במרכז הפוקימונים, והפכה לחלק מצוות המתנדבים שעבד מסביב לשעון עם הפצועים. היא הייתה בהפסקה כאשר פנה אליה בחור צעיר שמעולם לא ראתה בעבר.

"סליחה, את אחראי פה?"

הוא דיבר בשפה שבורה ואיטית, עם מגדרים מעורבבים ובמבטא משונה שלא זיהתה, ובבירור לא הגיע מהאיזור, למרות שנשא על חגורתו פוכדורים אדומים-לבנים מתוצרת סילף המקומית.

"בדרך כלל כן, עכשיו לא. אפשר לעזור לך?"

"אני מחפש חובש שהגיעה לכאן לטפל בפצועים", אמר.

"מישהי מסוימת?"

"כן. שם שלה נדיה".

ג'וי נזכרה שבצוות החובשות המתנדבות באמת הייתה מישהי ששמה נדיה. גם היא לא הייתה מהאיזור, וג'וי הייתה בספק שהגיעה בכלל מאיזור קנטו, אבל לפחות היא ידעה את השפה והגיעה כנראה מאיזור אחר במדינה. הבחור הזה יהיה כנראה זר גם עבורה, ובין הרצון לעזור לו לבין שמירה על פרטיותה של מישהי מהצוות שלה, הייתה רק אפשרות אחת.

"חכה כאן, אני אלך לראות אם היא פנויה".

זה היה זמן המנוחה הקצר היחיד של ג'וי, ולהתחיל להסתובב ולחפש עכשיו מישהי בין כל המטופלים לא היה הדבר שהכי רצתה לעשות. אבל כשמנסים לרצות את כולם, זה תמיד חייב לבוא על חשבונך.

כעבור מספר דקות, ירדה אל חדר הקבלה אישה צעירה, עורה שחום כמו של הבחור, אך היא נמוכה ממנו לפחות בראש.

"היי, אני נדיה", אמרה, "תוכל בבקשה למהר? אני קצת עסוקה".

"אז אולי לחכות שיש זמן?" אמר הבחור, "בטח תרצה הסברים".

"הסברים על מה? מי אתה בדיוק?"

"שם שלי חסן. אני לחפש פוקימון שאת מכיר. קיוגר".