פוקימון; במהירות החושך – פרק 115: שוב צוות / איידן סוייר

פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר

מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398

הערה: חלק 4 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע.

– – – – –

"מה זאת אומרת, גרייס נעצרה?!"

"בדיוק מה שאתה שומע", אמר ג'יימס מהצד השני של הקו.

"אבל מה אני אמור לעשות בנדון? היא לא חברה בצוות רוקט, אני לא יכול להפעיל שום קשרים בשביל לשחרר אותה, לאף אחד מהבכירים לא אכפת ממנה".

"נראה לי שבדיוק בגלל זה טומוהירו לקח דווקא אותה. הוא ידע שאין טעם לעצור אף אחד אחר".

"ואתה אומר שהוא רוצה תמורתה מידע עליי? זה לא נשמע לי חוקי במיוחד מצד המשטרה".

"זה גם לא חוקי מצדם להעלים עין ממה שאנחנו עושים ביער וירידיאן. אל תחשוב מה חוקי, תחשוב מה המצב בשטח ומה אפשר לעשות בשביל לשנות אותו".

"בסדר, אני אחשוב על זה", אמר ריק, "תנו לי זמן עד מחר. אני אמצא פתרון".

ריק ניתק את הפוקיפון וניגב את הזיעה ממצחו. הוא עקף את הר הארובה והגיע למדבר שנוצר בצלו, ממש כמו קניון גרמפא שבמחוז קנטו, אלא שהמדבר הזה היה חולי ולא טרשי וסופות חול נשבו בו ללא הרף. המקום הזה לא מצא חן בעיני ריק. אם לא די בכך שהוא תקוע בלב המדבר, לא היה לו לאן ללכת – התוכנית שלו להצטרף לצוות אקווה או מגמה נכשלה, וכעת הוא לא יודע היכן להתחיל לחפש את ראיקוזה. הוא היה אובד עצות יותר מאי פעם.

משהו קטע את מחשבותיו. משום מקום, בחסות סופת החול ששיבשה את שדה ראייתו של ריק, קפץ עליו כדור קטן ועגול שננעץ בגופו. ריק ניסה לנער אותו, אבל הכדור היה תקוע עמוק מדי בגופו, והוא הרגיש את הכאב מתפשט בדמו. בסופו של דבר ריק הצליח לנער ממנו את הכדור. כעת הוא ראה מה זה היה: פוקימון קקטוס עגול וירוק עם שתי זרועות גדולות באורך גופו, קוצים בולטים, ובראשו חורים שיצרו צורה שדמתה לפרצוף. נראה שהוא התכוון להסתער שוב, אבל התחרט ברגע האחרון. ריק הבין מה קרה: הפוקימון הבחין שיש עמו ניינטילס, פוקימון אש שחזקה מול פוקימוני עשב.

"ניינטילס, להביור!" קרא.

ריק לא הספיק לראות אם האש פגעה בפוקימון או לא, אבל כשהתפזרה, התוקף כבר לא היה שם. הוא צנח על גבה של ניינטילס, אוחז חזק בצווארה כדי לא ליפול. לפי הכאב הפועם בגופו, היה נראה לו שהורעל, ושכדאי לו למצוא טיפול בקרוב. הוא הביט במפה שבפוקיפון שלו וראה שיש עיר קרובה מדרום למדבר, אבל לא הצליח לקרוא את שמה; כעת ראייתו התערפלה לא רק מסופת החול, אלא גם מהרעל שהחל לתת את השפעתו.

"ניינטילס, דרומה", התנשף.

הם החלו לרכוב, לא במהירות גבוהה מכדי שריק יאבד אחיזה וייפול, לא נמוכה מכדי שלא יגיעו בזמן. ריק החל להרגיש חולשה, העולם הסתחרר סביבו, והעובדה שהיה במדבר לוהט וכל הציוד שלו היה בקבוק מים שאסף בדרך, לא הקלה על תחושותיו. לרגע אחד חשב לנסות להתעתק משם, אבל לא היה לו לאן: ב-לאבארידג' כנראה מחפשים אותו, ואם ינסה לחזור לאחת הערים בג'וטו או בקנטו, הבוס יכעס. ברגע הבא של צלילות הוא עצמו כעס על עצמו: אם זעמו של הבוס מפחיד אותו עד כדי כך שהוא מוכל לסכן את חייו, מצבו אבוד בכול מקרה. הוא מסובך עם צוות רוקט, עם המשטרה, עם צוות מגמה, ובאופן אישי עם המדענית הראשית שלהם, והדבר שהוא יכול לקוות לו כרגע יותר מכול הוא שלא ימות בצורה עלובה עד כדי כך שהבוס לא יחליט שמותו היה בגידה וינקום בכול חבריו. לפחות גרייס תהיה מוגנת יחסית בכלא, חשב במרירות.

הפתרון בא לו ברגע נוסף של צלילות. הוא לא באמת צריך בית חולים, במקרה הוא מכיר פוקימון שמתמחה בריפוי. כעבור כמה שניות הוא הופיע בבקתה של גרייס ביער וירידיאן, ושם הרשה לעצמו לקרוס.

כשריק התעורר כבר הגיע הבוקר שלמחרת. הוא ראה את פרסי יושבת ליד שק השינה שעליו הניחו אותו, עיניה נעוצות במסך המחשב שלה כרגיל, אבל לא מרוכזת כמו בדרך כלל. סביבו ראה פוקימונים חדשים, שהמחישו לו שעבר זמן ודברים השתנו מאז שעזב את פרסי והאחרים: הפרפר הסגול שהבין שהתפתחה מקטרפי, רוח הרפאים שטופלה בידי בייליף, הזחל החום וגדול הראש שנמנם בגומה באדמה לידו.

"היי", אמר ריק בקול חלוש.

למשמע קולו פרסי התיקה מייד את עיניה מן המסך. היא התנפלה עליו ועטפה אותו בחיבוק גדול.

"ריק! מה קרה לך?!"

"אולי לא תאמיני, אבל הותקפתי בידי קקטוס".

"האצבעות שלך, והפנים שלך! ריק, מה אתה עושה שם בהואן?"

"יש סיבה שצוות רוקט לא מתקרבים לשם. באמת מסוכן שם".

בינתיים גם ג'סי וג'יימס נכנסו אל הבקתה, כששמעו שהתעורר.

"אנחנו היינו שם והצלחנו לא לאבד שום איבר", פיהקה ג'סי.

ג'יימס לא אמר דבר. הוא מיהר לבדוק אם ריק בסדר, למרות שלא נראה מופתע במיוחד ממה שקרה לו. ריק הבין שראו אותו כבר קודם לכן, כשלא היה בהכרה, ומאז כבר עבר זמן.

"אמרתי לכם שזה לא כיף גדול להיות גנרל. המשימה של הבוס הרבה יותר קשה משחשבתי".

"אני לא יודעת מה המשימה, אבל נראה לי שהגיע הזמן לוותר עליה".

"אני לא יכול", אמר ריק.

"אתה חייב!" התעקשה פרסי, "ריק, אתה לא חוזר להואן. אתה לא חושב שכבר נפגעת מספיק?"

"אני לא יכול לנטוש את המשימה", חזר.

"למה לא?"

"קשה להסביר…"

"ריק, אתה חשוב יותר מכול משימה מטופשת! אם הבוס לא מבין את זה, לא מגיע לו גנרל כמוך!"

"זה לא העניין. את לא מבינה, לא מדובר רק בי, מדובר בהרבה יותר", הוא השתהה לרגע בעוד פרסי נועצת בו מבט כאילו השתגע, "תחשבי מה יקרה אם הבוס יפטר אותי והצוות יעבור לידיים של מישהו אחר. סביר להניח שלגנרל החדש לא אכפת מיער וירידיאן והוא מוציא אתכם מכאן. גרייס תיאלץ להתמודד לבד מול תאגיד הרכבת, היא לא תשרוד עוד הרבה זמן לבד, ראיתם מה המצב שלה עכשיו".

"זה העניין? אתה מסכן את חייך בשביל יער וירידיאן?"

"בין היתר".

"בסדר", אמרה פרסי, "אם כך, אני לא מוכנה להמשיך במשימה".

"מה?!"

"אם אתה חוזר להואן, אני עוזבת את היער".

"אם אני לא חוזר להואן, יהיה גנרל חדש ותצטרכי לעזוב בכול מקרה, אז זו דרך ממש גרועה לסחוט אותי".

"אז מה אתה מציע לעשות?"

"אני מציע שכולנו נמשיך לעשות בדיוק מה שאנחנו עושים. אני לא רואה ברירה אחרת, ותאמיני לי שהמצב הרבה יותר מסובך ממה שאת חושבת".

"אז למה אתה לא מסביר לנו?"

"כי אני לא יכול!" ריק השתדל שלא לצעוק, "תאמיני לי שהייתי מספר לכם הכול אילו היה אפשר, אבל יש דברים שאני פשוט לא יכול!"

גרונו של ריק נחנק מעט. לפחות עכשיו הוא יודע שהריפוי מהרעל עבד, חשב.

"ריק, אתה לא יכול להופיע כאן פתאום חצי מת ולצפות שנמשיך כאילו הכול כרגיל. אני לא יכולה לשבת כאן ולדעת שאתה יוצא לסכן את חייך. אני רוצה תשובות".

"גם אני רוצה הרבה דברים. לא תמיד זה מסתדר".

"מה קרה לך?" שאלה פרסי, "אתה נשמע כמו שהיית כשרק התחלנו לעבוד ביחד. חשבתי שלמדת מאז לעבוד בצוות. שאכפת לך מהחברים שלך יותר".

"אכפת לי מהחברים שלי, ובדיוק בגלל זה אני לא יכול לספר לכם".

"הבנתי", אמרה פרסי, "אז אני מניחה שאנחנו כבר לא צוות".

"אנחנו לא צוות מהיום שבו הפכתי לגנרל".

"אם כך אין לי מה להישאר בצוות רוקט", אמרה, "אני מתפטרת. זה לא איום, אני אשאר כאן ואמשיך להגן על היער אם זה מה שמדאיג אותך, אבל אני לא מוכנה שתסכן את החיים שלך בשביל זה".

"פרסי, את לא יכולה…"

"אז תסביר לי למה!"

הוא הביט בג'סי וג'יימס, שכול הזמן הזה עמדו בפתח הבקתה והקשיבו לשיחתם.

"אני אספר לך בפרטיות".

"גם לנו מגיע לדעת", התערבה ג'סי.

"ומה איתי?" גם ברגר, שכאילו הרגיש שלא הזמינו אותו למסיבה, נכנס פנימה. ריק הביט בכולם בחוסר אונים. אין מנוס, הבין. נראה שהגיע הזמן לספר להם הכול.

"כדאי שתשבו", אמר.

פרסי, ג'יימס, ג'סי וברגר ישבו מול ריק בחצי גורן והקשיבו לווידויו.

"תן לי להבין", אמרה ג'סי, "החיים של כולנו בסכנה, ולא טרחת ליידע אותנו על כך?"

"בשביל מה סתם להדאיג אתכם?"

"מה זאת אומרת? כדי שלא נישאר עוד רגע אחד בצוות הזה ונברח כולנו מהמדינה!"

"זה לא יעזור. הבוס ירדוף אחרינו. הולי התפטרה והוא דאג להיפטר ממנה, כל אחד מכם עלול להיות הבא בתור".

"לפחות היית מספר לנו כדי שנדע שיש לנו את האפשרות ונוכל לבחור בעצמנו".

"אני לא רואה איך זה היה עוזר. למה שתבחרו לסכן את עצמכם?"

"בעיניי זו בחירה מאוד פשוטה", אמרה ג'סי, "אם אני אברח מצוות רוקט, אני אסתכן שהבוס יתפוס אותי ושזה יהיה באשמתי. אם לא, אני מפקירה את החיים שלי בידיך. אני מעדיפה להיות אחראית לגורל שלי בעצמי, תודה רבה!"

"אתה לקחת אותי לצוות שלך למרות שידעת שזה יסכן את חיי?" התערב גם ברגר.

"אני לא חושב שהבוס יעשה לך משהו, ברגר. אתה לא היית בצוות המקורי של הדרקון האדום, אין לבוס סיבה לחשוד שאתה בוגד".

"אתה לא חושב", חזר אחריו.

ריק השפיל את מבטו.

"אולי ברגר לא בסכנה, אבל כל השאר כן. לא רק אנחנו, כל החיילים שלך. להם לא חשבת שמגיע לדעת?"

"חשבת מה יקרה אם כמה מהם יחליטו לברוח?" שאל ריק, "ברגע ששניים או שלושה יעלמו, הבוס ישים לב לתופעה ויבין מה קורה. הוא יאשים אותי בכישלון ויהרוג אותי יחד עם כל שאר חברי הצוות שעוד נשארו".

"אם זה יקרה, זו רק עוד סיבה להיות בצד הנכון".

"איך את מדברת?" התפרצה פרסי, "את מוכנה להציל את עורך גם אם זה יעלה בחייהם של כל כך הרבה אנשים אחרים?"

"אני מסכים עם ג'סי", אמר ברגר, "כשהחיים שלי בסכנה, זה לא הזמן להיות מוסרי".

"ידעתם שהחיים שלכם יהיו בסכנה ברגע שהצטרפתם לצוות רוקט! מה חשבתם שזו, קייטנה?"

"זה לא אומר שאני אצעד בשמחה אל מותי".

"זה לא מה שייקרה. אני סומכת על ריק".

"אותו ריק שלפני רגע צעקת עליו שהוא עדיין לא יודע לעבוד בצוות", הזכירה לה ג'סי, "אותו ריק שחזר מהואן עם פני צלקת ובלי חצי מהאצבעות, אחרי שהוא כבר איבד רגל פעם אחת. ריק שבקצב הזה לא יישאר ממנו כלום עד גיל עשרים. אנחנו מדברות על אותו ריק, נכון?"

"אנחנו מדברות על אותו ריק שאני סומכת עליו עם החיים שלי, פשוטו כמשמעו".

"זכותך לחשוב ככה. אני לא מתכוונת לעשות את אותה טעות".

"לא שמעת מה ריק אמר? אם תעזבי, הבוס עלול לרצוח את כולנו".

"אז בואי איתי. תדאגי להיות בצד הנכון כשזה יקרה".

"אני לא מתכוון לברוח", אמר ג'יימס.

"מה אתה…"

"אם היה מדובר באמת על הצלת חיינו, הייתי שוקל את זה. אבל זה לא העניין. גם אם נצליח לברוח, נחיה את שארית חיינו מביטים מאחורי הגב, מתים מפחד שהבוס ימצא אותנו. אני לא רוצה חיים כאלה".

"מה אתה מציע? לסמוך עליו?" ג'סי החוותה בראשה על ריק.

"אין לי שום הצעה טובה יותר".

ג'סי הביטה בריק בתיעוב. ג'יימס קם ממקומו והתיישב לצדו של ריק.

"אני אתך באש ובמים, ריק".

פרסי הצטרפה אליו וישבה בצדו השני.

"מה אתך, ברגר?"

"אני לא יודע".

"זה בסדר, אתה לא חייב להחליט עכשיו", אמר ריק, "אתה יודע את הפרטים. אתה יודע שאתה עצמך כנראה לא בסכנה, אבל פרסי והשאר כן. הבחירה להישאר איתנו או לחזור להיות פליט שאין לו לאן ללכת היא בידיך בלבד".

"זו מניפולציה מהסוג הכי גרוע", העירה ג'סי.

"זה נכון ואתה יודע את זה, ברגר".

ברגר לא ענה. הוא רק הביט בריק, ואז בכול השאר, ששתקו בדיוק כמוהו.

"אז אתה חוזר להואן?" שבר ג'יימס את השתיקה.

"אני חייב", ענה ריק, "לפחות עכשיו אתם מבינים למה".

"ומה יקרה אם לא תצליח להשיג את ראיקוזה הזה?"

"אני לא רוצה לחשוב על זה".

"אתה זוכר שהוא פוקימון אגדי ואין לך סיכוי, נכון?" שאלה ג'סי.

"אני לא חושב ככה. הבוס לא היה משקיע בו כל כך הרבה מאמצים בלתפוס אותו אם הוא היה חושב שזה חסר סיכוי. זה קשה, נכון, אבל כבר יש לי תוכנית".

או לפחות הייתה תוכנית לפני שהיא התנפצה לרסיסים, חשב ריק, אבל בחר שלא לומר זאת בקול.

"אני מאמינה בך", אמרה פרסי.

"גם אני", אמר ג'יימס.

"תודה. אני אחזור עכשיו".

ריק אכל ארוחה זריזה ולקח בקבוק מים נוסף לדרך. הוא התכוון להתעתק בחזרה אל המדבר עם ניינטילס וופוריאון עדיין היו מחוץ לפוכדורים, אבל רגע לפני כן מיהר לבדוק משהו בפוקיפון שלו.

"עוד דבר אחרון לפני שאשכח", אמר, "אני רוצה שתצרו קשר עם המשטרה. תגידו להם שאהיה…" והוא בדק את שם העיר הקרובה למדבר, "בעיר מאוויל".

"אתה רוצה שנסגיר אותך?!"

"אם המשטרה רוצה אותי בתמורה לגרייס, תנו להם אותי. אני אהיה מוכן לקראתם".

"אתה רוצה שנסכן אותך למרות שאתה יודע שזה סיכון גם בשבילנו?"

"אם משהו ישתבש והבוס ייפטר ממני סוף סוף, אני בטוח שהוא לא יכעס עליכם", אמר ריק.

כולם נשאו אליו את עיניהם. אין ספק שזה היה אחד הרעיונות הכי מופרעים שריק חשב עליהם אי-פעם, כולל הניסיון להתגרות בפוקימון אגדי שעלול להשמיד את העולם כדי לתפוס פוקימון אגדי אחר.

"טוב, אז בהצלחה", אמר לבסוף.

"לא שכחת משהו?" שאל ג'יימס.

"מה?"

ג'יימס החווה בידו על הזחל שנמנם באדמה.

"הוא לא שלי".

"גם לא שלנו".

"אז מה הוא עושה כאן?"

"אף פעם לא ראינו פוקימון כזה באיזור. הוא בטח הגיע יחד אתך כשהתעתקת".

"מוזר", אמר ריק, "טוב, אני אקח אותו הביתה. במקרה הגרוע נחזיר אותו הנה. בוא, יצור קטן".

הוא שלח יד אל הזחל, שנראה שהתעורר מהנמנום כשהרגיש שמשהו התקרב. לא נראה שהוא אהב את ההפרעה, כי הוא התכווץ בתגובה אל תוך האדמה ופער את לסתותיו הגדולות באיום. פיו הפעור תפס כמעט את כל נפח ראשו העגול, שהיה גדול יותר מכול שאר גופו. כשריק המשיך להתקרב אליו, לסתותיו נסגרו על ידו. זה כואב, אבל לפחות הוא לא רעיל, חשב ריק בעת שחרק שיניו והתעתק משם יחד עם ופוריאון, ניינטילס והזחל.

– – – – –

כמה שעות מאוחר יותר, ג'סי תפסה את ברגר לבד בבקתה.

"שמעת אותם? מוכנים לסכן הכול בשביל תוכנית מופרעת וחסרת סיכוי של ריק. נראה לי שאתה היחיד כאן שעוד נשאר לו שכל".

"אני לא מכיר אותו", אמר ברגר, "אתם בטח מבינים יותר טוב ממני".

"בדיוק! כולנו מכירים אותו, אבל זו לא סיבה לסמוך עליו ככה! ג'יימס ופרסי הולכים אחריו בעיניים עצומות, ואם הוא ייכשל, זה יהיה הסוף של כולנו".

"טוב, שמעת מה ג'יימס אמר, לחיות בפחד זו לא אפשרות יותר טובה".

"יש עוד אופציה", אמרה ג'סי, "הם פשוט לא מוכנים לשמוע אותה".

"מה?"

ג'סי הביטה לצדדים ווידאה שוב שהם לבד. "מה אם אנחנו נדאג להיפטר מריק בעצמנו?" לחשה, "אם הבוס חושד שהוא שיתף פעולה עם הבגידה של הדרקון האדום, נוכל להוכיח את נאמנותנו בעזרת זה שניפטר מהבוגד, ובאותה הזדמנות נחליף את הילד הקטן בגנרל ראוי לשמו".

"תני לי לנחש. הגנרל הזה זו את".

"אני כבר בעמדה מספיק טובה בשביל להחליף את ריק. אם אתה תשתף איתי פעולה, בתור מישהו שלא היה בצוות בזמן הבגידה, זה יוסיף מאוד לאמינות שלנו. אני אדאג שגם העמדה שלך בצוות תשתפר פלאים".

"ומה עם היער?"

"אם לג'יימס ולפרסי מספיק אכפת מהיער המטופש הזה, אני לא אכריח אותם לנטוש אותו. גם אותך לא. זה עוד הבדל ביני לבין ריק, הוא חושב שהוא היחיד שאכפת לו מספיק, אבל אני לא עד כדי כך יהירה".

"בסדר", אמר ברגר, "ואיך את חושבת לעשות את זה? נראה שהמשטרה לא מפחידה את ריק".

"המשטרה היא לא הדבר היחיד שמסוכן לריק".