נריה צעדה במעגלים והקיפה את מאיר הצעיר. "שלום, מפגר".
"מה את עושה כאן?" הוא שאל.
"מכסחת לאוטיסט אחד את הצורה", היא ענתה בקור רוח.
דמעותיו של מאיר זלגו על עיניו. הוא שנא שהוא חושף צד כזה רגשי מול אחותו.
היא הוציאה את הפוקימון שלה, ופוריאון, וקראה לו להשתמש במתקפת אקדח מים.
מאיר ניסה לברוח מהדרך, אבל המתקפה פגעה בו בדיוק בפנים, וקיררה אותו אוטומטית.
מאיר קם על רגליו, הושיט יד לעבר הפוקדור שלו וקרא – "צא גראולית'".
"אז מה?" גיחכה נריה, "סבא היקר שלנו נתן למטומטם פוקימון, הא?"
שיניו של מאיר ננעלו בכעס והוא כמעט נשך את לשונו מרוב זעם.
גראולית' נהם לעבר היריבה הזרה, ולעבר פוקימון המים שלה, היתרון הסוגי לא הרתיע אותו.
"בוא נתחיל עם אקווה ג'ט", אמרה נריה לפוקימון שלה שמיד תקף את גראולית'.
עבור מאיר היה זה קרב הפוקימונים הראשון שלו, והוא לא רצה להפסיד בו.
"אתה לא חכם במיוחד, אם הגעת עד לכאן. אני הולכת לנגב את הרצפה איתך, דגנרט".
"אל תקראי לי בשמות", מאיר אמר וקולו התחיל לעלות.
"למה, מה תעשה?" אמרה נריה והורתה לופוריאון לתקוף עם אקווה ג'ט נוסף. גראולית' נפגע.
מחשבותיו של מאיר נדדו לעבר הפוקידע שהיה בתיק שנגנב ממנו. אם היה לו אותו עכשיו, היה יכול לחשוב על מתקפה שתשים לזה סוף, אבל מוחו היה ריק.
"אתה יודע, דיסקלט כמוך לא צריך לצאת מהבית, אתה מהווה סכנה קיומית לציבור", נריה המשיכה בשלה.
מאיר קימץ את ידיו לאגרופים וכמעט ורץ לעבר אחותו ושיגר לעברה אגרוף, אבל הוא ידע שהפוקימון שלה יתקוף אותו.
"משאבת הידרו, גמור את הכלומניק הזה".
ופוריאון עצם את עיניו, פיו התמלא מים, ואז הוא זז כמה מטרים אחורה מההדף, כשפתח את פיו, זרם ענקי של מים נשלח לעבר גראולית' שניסה להתחמק, ללא כל עזרה. כל הפרווה שלו נרטבה. הוא היה פגוע בצורה אנושה.
"אז… מה קורה, הומו? אתה כל כך נואש שאתה רוצה להצטרף לאמא שלנו היקרה בקבר?" צחקה עליו נריה.
זו הייתה הנקודה שבה היא הגזימה. אזכור אמא שלו היה נקודת מפנה עבורו, ומאיר לא יכל לעצור את עצמו יותר. הוא נזכר ביום שבו הוא הוציא את גראולית' לראשונה מהפוקדור, ואז הורה לפוקימון שלו לבצע את מתקפת הנהמה. רעש אדיר בקע מגרונו של הפוקימון שלו ולופוריאון לא נותרה שום ברירה, אלא לברוח לפוקדור שלו.
לראשונה מאז נפגש עם אחותו, סימני דאגה הופיעו על פניה.
מאיר התקדם לעברה, עמד מולה והסתכל לה עמוק בתוך העיניים. "את לא אחות שלי". ואז הוא סטר לה הכי חזק שהוא יכל. היא עצרה את ידו ואז גראולית' קפץ עליה, ושיגר עליה מתקפת דחיפה איימתנית. היא נפלה על רצפת הבטון הקשיחה, איבדה את ההכרה על הדרך.
מילותיו של סבו הדהדו במוחו – "עליך לשקר, לגנוב, ולעשות את כל מה שאתה צריך כדי לבצע את המשימה".
הוא ניגש אל התיק של אחותו, פתח אותו, ראה שם כמה קופסאות שימורים סגורות, כיכר לחם שלמה, ארנק מלא בכסף, ומכשיר קשר. הוא סגר את התיק, הניף אותו על זרועו והשאיר את אחותו מאחור.
= = = = =
כשהגיע לשוויץ, מאיר ביקר את מרכז הפוקימונים וביקש לרפא את הפוקימון שלו. האחות המקומית לא הבינה מילה מהעברית שהוא דיבר, אבל כשהוא הצביע על הפוקימון שלו, ועשה פרצוף של מת (כלומר, ראש מוטה הצידה, עיניים סגורות ולשון בחוץ), היא פענחה מה הוא מבקש ממנה, ולאחר 12 דקות, גראולית' יצא מהמכונה בריא ושלם. הוא שילם לה מהארנק של אחותו ואז הוא הלך לחדר האוכל של המרכז. בופה מלא באוכל היה מוצב במרכז האולם, ומאמנים מכל מיני גזעים. צבעים ומינים היו פרוסים בין השולחנות, אוכלים, מדברים ומעבירים את זמנם. מאיר שילם לשומר הסף את הכסף ונכנס לחדר האוכל. הוא לקח את כל מה שהוא יכל לסחוב על הצלחת שלו, אפילו דברים שלא נראו לו כשרים והתחיל לאכול, כאילו מעולם לא ראה אוכל בימיו.
לאחר חצי שעה של אכילה, ניגשה אליו ומישהי ואמרה לו משהו בגרמנית. מאיר לא הבין. הוא המשיך לאכול והבחורה ניסתה לפנות אליו בצרפתית, איטלקית ואפילו רומאנש, אבל מאיר לא הפנה אליה את מבטו. לבסוף היא ישבה בשולחן והוציאה דף ועט מהתיק שלה. היא התחילה לצייר דברים על הדף ותשומת לבו של מאיר עברה אל הדף. היא ציירה את מפת ישראל, בלי רצועת עזה ובלי יהודה ושומרון וסימנה על מאיר. הוא הנהן בראשו להסכמה ואז אמר – "ישראל".
היא התחילה לדבר באנגלית שבורה, ואמרה – "תמיד לבקר רציתי להתארח שם".
מאיר היה צריך להבין את המסר הכללי שלה והוא שוב הנהן. הוא הצביע על הציור ואז עליו. ואז הצביע על הציור ועליה. היא מהר מאוד חזרה לדף הציורים שלה, וכשסיימה, מאיר זיהה את מה שהוא הכיר בתור גרמניה. "אז את מגרמניה", אמר בעברית. היא חייכה.
מאיר עזב את ארוחת הצהרים שלו, ואז סימן על עצמו, עשה סימן של אדם הולך בשתי אצבעותיו ואז סימן על הציור של גרמניה. הבחורה חייכה והנהנה שכן. כנראה שמאיר השיג לו שותפה לדרך. אחרי שהיא הוציאה את הסמארט-פון שלה והם השתמשו בגוגל טרנסלייט, הוא גילה ששמה הוא פאטם, היא ערבייה מוסלמית שנולדה בטורקייה, היא היגרה לגרמניה בגיל 17 ומאז היא עוסקת באימון פוקימונים והשגת תגים בניסיון להיות פוקימון מאסטרית. היא אפילו היראתה לו את התג שלה, שהשיגה במכון הפוקימונים הארצי.
"איזה פוקימונים יש לך?" הוא כתב בסמארט-פון ומיד נשמע קול גרמני ששאל את השאלה שלו.
היא הקלידה במשך מה שנראה כמו נצח כמה שמות ואז נשמע הקול העברי – "יש לי אברה, מאצ'וק ופארפג'ד".
עיניו של מאיר נדלקו. הוא הושיט את ידו וסימן על השם האחרון בסמארט-פון כאילו דיבוק נכנס בו. הבחורה הסתכלה עליו במבט מבולבל והוא המשיך להצביע על המילה האחרונה בסמארט-פון עד שירד לה האסימון.
"אתה רוצה ללכוד פארפג'ד?"
"כן!" צעק מאיר וכל הסובבים בחדר האוכל הסתכלו עליו.
"למה?"
"כי אפשר לאכול אותו… כי אפשר להיעזר בו", תיקן את המשפט שלו ברגע האחרון.
"אוקי", היא חייכה.
= = = = =
לאחר 40 דקות של הליכה, פאטם ומאיר ניצבו בפארק עירוני, שם ילדים קטנים התנדנדו על נדנדות בצורת לטיאוס ולטיאס, אחרים התגלשו על החדק של דונפאן, ואחרים היו בקרוסלת היטמונטופ. לאחר חיפוש קצר, הם מצאו פארפג'ד אחד, רדום בישיבה, על גזע עץ גבוה. פאטם סימנה למאיר להיות בשקט ואז הוציאה את הפוקדור של אברה. היא ביקשה ממאיר את הפוקדור הריק שלו, אמרה לאברה כמה מילים בגרמנית ואז הושיטה לו את הכדור. אברה השתגר אל ענף העץ, נגע עם פיית הפוקדור בפוקימון הישן, ואז הם חיכו לראות מתי הפוקדור יפסיק להתנועע. לאחר כמה רגעים, הוא פסק לנוע, ואברה שיגר את עצמו בחזרה אל המאמנת שלו, שנתנה למאיר את הפוקדור. הוא תפס את הכדור בהתלהבות והפה שלו התמלא ברוק לרגל הארוחה שהוא יעשה ביום מן הימים לאחר שהוא יגיד לגראולית' לצלות את הברווז השמן על האש. פאטם חייכה אליו, כיודעת סוד.
= = = = =
הצעד הבא של מאיר היה להשיג את תג המכון, בעצתה של פאטם, והם הלכו למכון הפוקימונים הקרוב, שהתמחה בפוקימונים מסוג נורמל, וחילק את המתקפה שמאפשרת לכל מי שמנצח את מנהיג המכון לשחות בים. מאיר חשב שמאחר והוא הולך לקוטב הצפוני, פוקימון שיכול לשחות יכול להיות משמעותי עבורו.
כשהם הגיעו למקום, מאיר הופתע לגלות שמי שקיבל את פניו בכניסה היה לא אחר מאשר… הוא עצמו!
7 תגובות
דן דן דןןןןן
אוקיי.
רגע.
מה?
אני חושב שאני רק מרחם על מאיר יותר: האחות שלו מאנייקית ממש, ועד שהוא תופס פוקימון הוא מתכנן לאכול אותו. עוד משהו שלא הבנתי זה שאם כבר הוא לוקח לאחותו המגעילה את הכל, שיקח לה גם את וופוריאון ואז הוא לא יצטרך להשיג פוקימון שיודע שחיה. אבל חוץ מזה הסיפור נחמד.
וואו, פשוט וואו!
עוד משהו שחשבתי עליו זה שהמפגש של מאיר עם אחותו היה דיי מוקדם. אז או שיהיה לה תפקיד גדול יותר בעתיד ונשמע ממנה שוב, או שפשוט לא היה שווה לתת לה במה יותר גדולה ממה שהיא קיבלה בפרק הזה
אני מחכה לרגע שמאיר יכפכף את אחות שלו!
פאטם נשמעת נחמדה 🙂
פאטם מאוד נחמדה ולא הבנתי איך הוא פגש את עצמו ואחותו ממש מרשעת