פוקימון: מסע של שניים / עומר

פרק 1: יער של התחלות.

בערב שלפני יום ההולדת 11 של ג'קי, הוא קיבל מהוריו שני דברים: משחק מחשב שבו היית משחק היטמוצ'אן או היטמונלי והיית צריך להעיף פוקימונים שאיימו עלייך תוך כדי שאתה עובר מסלול שונה בכל שלב. ג'קי הודה להוריו, אבל זה פחות עניין אותו. והרשות לצאת למסע פוקימונים, מה שהכי שימח אותו.

לצאת למסע פוקימונים היה החלום של ג'קי בגלל שהוא היה לבד רוב היום בתור ילד יחיד, וגם כי רצה לראות את כל סינו ואת כל העולם, אם יכל. הוא רצה להיות מתאם מאז שראה את תחרות הפוקימונים הראשונה שלו בעיר ג'ובלייף בגיל שבע. אך גם התעניין בקרבות מכון בהם היה צופה בטלוויזיה מדיי פעם.

ג'קי הוא ילד יחיד עם שני הורים שהיו עסוקים רוב הזמן, אמו הייתה מנהלת בית ספר שג'קי למד בו, אבל למאמניי פוקימונים הייתה רשות לעזוב את בית הספר בתנאי שהם עברו ממוצע מסויים בסוף השנה, בהתאם לתעודה שלהם. ג'קי מעולם לא היה התלמיד הכי מבריק בעולם, אבל בכל זאת הצליח בפעם השנייה לעבור את הממוצע ההוא בקצת בניסיון השני שלו.

אבא של ג'קי היה איש עסקים, הוא התעסק בייבוא של כל מיני סחורות בעיקר להוואן, אבל גם למחוזות אחרים. כך שהיה עסוק מאוד בעבודה, וגם כשהיה בבית, ישב שעות מול המחשב, או מנגד היה צריך לצאת לנסיעות עיסקיות שהיו מרחיקות אותו מהבית לכמה ימים ולפעמים לכמה שבועות.

אחד הדברים שאהב לעשות בזמנו הפנוי היה לטייל בטבע שבטווינליף. הוא נהג לקחת את הפנס שלו, את המשקפת שלו, וקצת חטיפים לדרך. כשהיה מטייל שם, היה אוהב לצפות בפוקימונים כמו בורמי, קטרפי, וורמפל, סטארלי, פידג'י, ומאנקי. אם היה לו קצת מזל, היה רואה פוקימון קטן ומוזר בעל שני זנבות ועם ראש שדומה קצת למשולש באחת הפעמים. אבל ברוב הפעמים הוא היה מטפס על העצים, שוחה קצת באגם, ונותן לפוקימונים קצת מהאוכל שלו. הוא היה נהנה מזה.

לג'קי הייתה ידידה מאוד טובה, השם שלה הוא דינה, דינה הייתה שכנה שלו מאז שהם היו קטנים. הם התחברו דיי מהר בגלל שלשניהם לא היו הרבה חברים ושניהם אהבו לטייל ביער של טווינליף. עוד דבר שהיה משותף ביניהם הוא העניין שלהם בהופעות מתאמים, שהיו צופים בהם ביחד. הם אהבו במיוחד את המתאם המפורסם וואלס, שהיה נוהג להופיע עם המילוטיק שלו. תחרות גביע וואלס, שהייתה נערכת בסינו, הייתה קרויה על שמו והייתה נערכת פעם בשנה, ואליה היו מגיעים המתאמים שהצליחו להשיג 5 סרטים בתחרויות הקטנות יותר. ג'קי ודינה תמיד קיוו להגיע ולהופיע בתחרות הזו.

לדינה יש שיער שחור די ארוך, עיניים ירוקות, אף קטן, ומבנה גוף רזה ודיי צר. לג'קי לעומת זאת יש שיער שחור גם אבל קצר יותר, עיינים חומות, ומבנה גוף רחב יותר בגלל היותו בן, אבל עדיין רזה.

לדינה הייתה חיבה לפוקימוני מים מאז שהייתה ילדה קטנה. אולי זה בגלל מופע המים שנערך בעיר סרוליאן שבקנטו שבה חייתה משפחתה של דינה לפני שעברה לסינו. במופעי הפוקימונים היו מופיעים פוקימונים כמו סיל, דיוגונג, גולדין, סיקינג, ולאבדיסק, אשר נעו במחול של אלגנטיות ויופי, מה שריגש את דינה ונגע בלבה. בהמשך ישיר לכך, היא עיצבה את חדרה בכחול, מיטתה הייתה בצורת סקווירטל הפוך, והסמיכה הייתה עם דוגמה של השיריון שלו. היו לו גם כמה פוסטרים בחדר של פוקימוני מים. מלבד זה, גם היא רצתה לצאת למסע משלה ולהיות מתאמת, וכשעברה את הממוצע בפעם הראשונה, קיבלה את הרשות המיוחלת לעשות את זה.

דפיקה בדלת נשמעה בדלת ביתו של ג'קי. ג'קי פתח אותה ומחוץ לדלת הייתה דינה.

"היי, ג'קי. מה קורה?" שאלה דינה.

"בסדר, מה את עושה פה עכשיו?" שאל ג'קי.

"חשבתי שאם ההורים של שנינו לא בבית, אולי עדיף לנו להעביר יחד את היום."

"אההה כן, האמת זה רעיון טוב. קצת משעמם לי עכשיו. בואי תיכנסי." אמר ג'קי תוך כדי שמכניס את דינה.

"אוקי, יש לך רעיון מה נעשה בינתיים?" תהה ג'קי

"לא יודעת, היה לך יום הולדת אתמול, לא קיבלת משהו חדש שאפשר לשחק איתו?" שאלה דינה.

"יש לי איזה משחק שההורים הביאו לי אתמול. רוצה?"

"כן, למה לא? זה יכול להיות כיף."

ג'קי ודינה התיישבו ליד המחשב.

"טוב, תבחרי ראשונה. את רוצה להיות היטמוצ'אן או היטמונלי?"

"אני אלך על היטמונלי."

"אוקי, אז אני אבחר בהיטמוצ'אן." אמר ג'קי.

השלב הראשון התחיל ופוקימונים כמו מאצ'ופ וריולו הגיעו אליהם מכל עבר אבל בגלל שהיו שניים היו יכולים להיפטר מהם מספיק מהר לפני שהספיקו לפגוע בהם.

אחרי שעברו את השלב הראשון והשיגו את הדגל, ג'קי ודינה המשיכו לשלב השני אבל הפעם דינה החליטה לשאול משהו תוך כדי ששיחקה במשחק.

"אז… מה אתה חושב על זה שמחר מתחילים את המסע, ג'קי?"

"אני חושב שזה גדול, כי חיכיתי לזה הרבה זמן. גם כי כל שנה מספרים על מאמנים חדשים שמתחילים את המסע שלהם ואני שמח שהגיע תורנו."

"נכון, אני גם מתרגשת שהגיע הזמן שלנו סוף סוף."

"אגב, קרה משהו מיוחד לאחרונה בטיולים שלך ביער?" שאל ג'קי.

"לא ממש, אבל כן היה איזה משהו… משונה"

"ספרי לי מה ראית?"

"טוב, כשהגעתי לאגם ההוא ביער בשביל לטבול את הרגליים, הופיע פתאום השתקפות של פוקימון קטן בעל שני זנבות ואוזניים שמחולקות לשתיים ואבן חן קטנה על מצחו", סיפרה דינה.

"נשמע לי מוכר. קרה לי משהו דומה לזה לפני שנה, אבל הפוקימון שאני ראיתי היה עם ראש משולש. אגב הוא עשה עוד משהו?" שאל ג'קי.

"לא הרבה… כאילו, אני לא בטוחה, אבל נראה לי שהפוקימון הזה קרץ לי בחיוך לפני שהוא נעלם. כאילו הוא רוצה להגיד שהוא שמח לראות אותי ושהוא ציפה לי."

"וואו איזה סיפור", אמר ג'קי, "סיפרת את זה לעוד מישהו?"

"סיפרתי את זה להורים שלי, אבל אני לא חושבת שהם האמינו לי כל כך. הם אמרו לי שזה כנראה בגלל החשיפה לשמש בשעות האלה. אבל אני ראיתי את זה. אבל אני בטוחה שזה אמיתי. אמרה דינה שקצת התעצבנה לקראת הסוף.

"תירגעי, אני מאמין לך!"

"טוב מה דעתך שנחזור למשחק בינתיים?"

"כן, זה רעיון טוב. גם ככה רק התחלנו אותו."

– – – – –

"טוב, עכשיו השמש שוקעת והמחר מחכה רק לנו דינה", אמר ג'קי בטלפון.

"כן", צחקה דינה מהעבר השני, "אני לא יכולה לחכות למסע הזה, במיוחד אחרי היום".

"חושבת שתצליחי להירדם?"

"כן, אני מקווה… ואתה?"

"אני בטוח אצליח…בסופו של דבר."

"טוב… רק תגיע מוקדם למעבדה שלא יקחו לנו את הפוקימונים הכי שווים".

"ברור! את כבר תראי אותי אותי שם."

"לא אם אגיע לשם לפנייך…", אמרה דינה וניתקה.

– – – – –

לג'קי לא היה לילה קשה מדיי כמו שחשב ולכן היה לו זמן להתארגן בגלל שארגן את התיק יום קודם. מלבד הדברים הרגילים שהיה מכניס לתיק בכל טיול שלו בטבע, חיכתה לו הפתעה נוספת מאבא ואמא שלו: פוקי-טק בצבע אדום שרצה וביקש כזה ליום הולדת שלו אבל לא ידע עד עכשיו שקנו לו אחד. ומכתב לידו שבו היה כתוב:

היי ג'קי אנחנו מצטערים שאנחנו לא פה עכשיו, אבל אתה יודע שאנחנו תמיד עסוקים ובכל זאת אתה הדבר הכי חשוב לנו ואנחנו שמחים שאתה יוצא למסע הפוקימונים הזה שלך ומאחלים לך בהצלחה. ובשביל שתשמור על קשר איתנו, קנינו לך את הפוקי-טק שידענו שרצית. אתה בטח יודע שמלבד היותו שעון, הוא גם טלפון ופוקידע, וכל מיני דברים נוספים. אז אפשר ליצור איתנו עם אבא ואמא מדי פעם, בסדר? שמור על עצמך ילד אהוב, אוהבים: אמא ואבא.

לאחר שקרא את המכתב והניח אותו על השידה, לקח את הפוקי-טק שלו ולבש אותו על ידו, לקח את התיק ויצא מהבית לכיוון המעבדה. בדרך דמיין את המסע שלו עם דינה, עם כל ההרפתקאות שיהיו להם. אחרי שחזר למסלול הראשי לאחר שירד קצת מהדרך בגלל שחלם בהקיץ, אמר לעצמו להתרכז, כי לא כדאי לתת לדינה לחכות לו יותר מדי.