פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר
מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398
הערה: חלק 5 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע, ביום שבת.
– – – – –
הסופה בסרוליאן השתוללה יותר מבכול מקום אחר. האגם עלה על גדותיו, ולאנס ורוז צפו מהגשר המתנודד ברוח אל מערה בקצה המרוחק מן העיר.
"זה המקום שבו מיוטו נתפס בפעם הקודמת", אמר לאנס.
"איך אתה יודע שהוא שם עכשיו?"
"הוא התמקם בסרוליאן מיד אחרי שנמלט מהמעבדה של דוקטור פוג'י. הוא כנראה רצה לברוח למקום כמה שיותר רחוק שעדיין יש בו בני-אדם, וכך הגיע לקצה השני של המחוז. ומכיוון שזה המקום היחיד בו הוא היה, רק לכאן הוא יכול היה להתעתק עכשיו".
"בהנחה שהוא מציית לכללים של פוקימונים רגילים ולא יכול להתעתק למקומות שהוא לא ביקר בהם עדיין".
"אם זה המצב, אנחנו אבודים", אמר לאנס, "אבל זה לא נשמע לי הגיוני. היכולות של מיוטו חזקות יותר, אבל הן לא נוצרו יש מאין".
"אני מקווה שאתה צודק", אמרה רוז, "אברה, קחי אותנו לשם".
אברה פקחה את עיניה והביטה אל תוך המערה, והם נעלמו.
– – – – –
במרחק לא רב משם, ג'ולטיאון ניסה לתקוף בו-זמנית את קדברה ואלקזם, אבל זה היה חסר סיכוי. קדברה לא הספיק להתעתק ונפגע ממתקפת הרעם שמילאה את המכון, אבל אלקזם נעלם בדיוק כאשר נשמע הפיצוץ העל-קולי, הופיע שוב בזמן לשמוע רק את ההד שלו, וירה על ג'ולטיאון קרן על-חושית לפני שהוא הספיק להבין מאין היא נורתה. הפוקימון האחרון שנותר לסגן סרג' היה מחוסל. אלקזם היה פנוי כעת לטפל במנהיג המכון עצמו, הרים אותו באוויר ונעל את ידיו מאחורי גבו.
"המשחק נגמר, סגן", אמרה סברינה.
סגן סרג' הביט למטה אל הרצפה, בפוקימונים המובסים שלו. ואז, להפתעתה, פרץ בצחוק רם.
"אני שמחה שזה לפחות משעשע אותך".
"בסדר, אז ניצחת", אמר כשנרגע מעט, "מה את הולכת לעשות עכשיו? איפה ההוכחות שלך שעשיתי משהו רע?"
סברינה עצמה את עיניה והתרכזה.
"אלקזם יודע בדיוק על מה אתה חושב. האם אתה חבר ביד הלבנה?"
סגן סרג' לא ענה, וגם ידע שזה לא משנה אם יענה או לא. התשובה חלפה במוחו וזה הספיק.
"זו מילה שלי נגד מילה – בעצם, מחשבה של פוקימון. איזה בית משפט יקבל את זה? המלחמה שלכם אבודה מראש ואת יודעת את זה".
"את זה עוד נראה", אמרה סברינה, "במקרה הגרוע, אם תצא לחופשי, יהיה לי העונג לטפל בך בעצמי".
החיוך נמחק מיד מפניו של סגן סרג'.
"את לא תעזי. מה תעשי, תהרגי אותי?"
<למחשבות יש כוח>, ענתה.
"שוב את מתחילה…"
<כל מה שאנחנו יודעים, כל מה שאנחנו, הוא בעצם מחשבות. המציאות שלנו היא מחשבות. בין אם אתה אדם חופשי או כלוא לשארית חייך, מה שאתה חושב על כך עושה את ההבדל בין אושר עילאי לסבל נורא. לא היית רוצה שמישהו יגרום לך לחשוב את המחשבות הלא נכונות>.
"אל תאיימי עליי! את לא יותר טובה מצוות רוקט!"
כאב חד התפשט במוחו של סגן סרג', והוא צרח ונפל על ארבע. אלקזם תפס אותו בידו, וכעבור רגע שלושתם היו בתוך תא מעצר.
<אני לא עשיתי כלום. כמו שאמרת, זו בסך הכול מחשבה של פוקימון>.
הסגן הביט בה חיוור כולו.
"נראה שמשהו גרם לך לשנות את דעתך", הפעם סברינה דיברה בקולה האמיתי, "אני אשאיר אותך כאן לחשוב אם אתה רוצה להודות שאתה אשם, או להסתכן בלטעון שאתה חף מפשע".
אלקזם שחרר אותו והוא וסברינה נעלמו. כעבור מספר שניות, שוטרת הגיעה למקום והבחינה בו.
"מר סרג'! אני לא זוכרת שעצרנו אותך".
"אתם לא", הוא נשם עמוק, "באתי להתוודות על פשע".
– – – – –
רוז הדליקה פנס, ובאלומת האור הקלושה סרקה את המערה החשוכה. לאנס החזיק את ידה והלך בעקבותיה, אבל מלבד קירות אבן הם לא ראו דבר. הם רק הרגישו שהם דורכים על קרקע לחה מעט, אבל לא מוצפת כמו שאר הסביבה, כאילו מישהו דאג במיוחד שהאגם לא יציף את המערה.
<יש לכם הרבה אומץ לבוא הנה>, שמעו פתאום קול בראשם.
צלילי פיצוח פלסטיק ומתכת נשמעו – כל הפוכדורים הריקים בחגורה של לאנס הושמדו בבת אחת.
"מיוטו, זה אתה?" שאלה רוז.
<זה השם שנתנו לי בני האדם. כאילו שאני מקום שני בלבד למישהו אחר>.
"באיזה שם תרצה שנקרא לך?"
<לא אכפת לי. שמות זה עניין של בני-אדם. יהירים ומתנשאים שכמותכם, מנסים לשלוט בכול דבר, כולל כל מי שאתם אפילו לא מסוגלים להבין. את חושבת שרק בגלל שאת לא מאמנת פוקימונים, את טובה יותר מהשאר? לא, את בדיוק כמו כולם>.
"איך אתה יודע מה…"
<אני יודע הכול עליכם>, קטע אותה הקול, <חושבת שאת יכולה לבוא הנה ולדבר איתי, להצליח היכן שאחרים נכשלו. את, שמסתדרת טוב רק עם מחשבים, בזמן שאפילו עם הבן שלך את לא מסוגלת לדבר>.
רוז פתחה את פיה לענות, אבל לא הצליחה להוציא מילה.
<ואתה>, פנה אל לאנס, <בא הנה עם שני פוקימונים, מאומנים היטב אמנם, אבל עדיין רחוקים מלהשתוות אליי בכוחי. אני כבר חש אותך תוהה למה לא הרגתי אתכם כבר כשנכנסתם למערה. אומר לך רק זאת, שהיית צריך לחשוב על זה קודם, לפני שהנחת בטיפשותך שאתה תוכל לעצור אותי, הפוקימון החזק ביותר שנוצר אי פעם>.
"אם לא היינו באים לעצור אותך, היית משמיד את האנושות והיינו מתים בכול מקרה", ענה לאנס.
<היה לכם זמן להיפרד. לנצל את החיים עד תום. הרי זה מה שאתם עושים ממילא, מנצלים את הזמן הקצר שלכם על פני האדמה, עד שתמותו ותהפכו לאפר ואבק>.
"זה מה שאתה רוצה?" שאלה רוז, "לדבר על כמה עלובים אנחנו, בני האדם? זה בסדר מבחינתי".
<החבר שלך לא מסכים איתי>, אמר מיוטו, <הוא ניהל את אותה שיחה בדיוק לא מזמן. אתה חושב שיש אנשים שכן הגיעו להישגים משמעותיים, וההיסטוריה זוכרת אותם. מלכים, אמנים, אנשי רוח. זה הופך את הקיום שלהם למשמעותי יותר, זה נכון, אבל בעיני מי? רק בעיניכם, בני-אדם אחרים. מי יזכור אתכם כשהעולם הזה ייפטר מהאחרון מבני מינכם?>
"אתה צודק מאוד", אמרה רוז, "ובכול זאת אתה מפספס דבר חשוב: אנחנו לעולם לא נפסיק לנסות".
<אין לכם סיכוי!>
"אני יודעת. כולנו יודעים. ובכול זאת אנחנו עושים הכול, גם נגד כל הסיכויים, כדי שנישאר כאן לנצח. זו הסיבה שאנחנו כאן כדי לעצור אותך, מיוטו, למרות שאנחנו חלשים ממך בהרבה: נעשה הכול למרות שאין לנו סיכוי".
<וזו הסיבה שאני לא הורג אתכם. הרגעים האחרונים שלכם לא יהיו קרב הירואי, במילים או בפוקימונים, נגד הפוקימון החזק ביותר בעולם. אני אשאיר אתכם בחיים. אתם תראו את העולם סביבכם מתפורר, את כל מה שאתם אוהבים טובע ונופל לאבדון, ותחיו עם הידיעה שנכשלתם. גורל האנושות היה על כתפיכם, ונכשלתם>.
"אתה מוכן להשאיר אותנו בחיים, גם במחיר הסיכון שאולי בכול זאת נצליח לעצור אותך?"
<הסיכון הזה לא קיים, גם אם את טיפשה מכדי להבין את זה>.
"אני מבינה", אמרה רוז, "אתה כל כך בטוח בעצמך, כל כך יהיר ומתנשא. כנראה שאחרי הכול, אתה לא כל כך שונה מאיתנו, מיוטו".
<טיפשי מצדך להתגרות בי כך>.
"מה זה חשוב? ברגע שחשבתי את זה, אתה יודע, ולא חשוב אם אגיד זאת במילים או לא".
<לפחות את קולטת מהר. אני מתחיל להבין מה גברים אנושיים מוצאים בך>, אמר מיוטו, <אבל די לדיבורים. הגיע הזמן למעשים. באתם לנסות את כוחכם בקרב פוקימונים, ואני לא אמנע מכם את ההפסד>.
במילים אלו, מיוטו חשף את עצמו ויצא מתוך הצללים, מרחף בעזרת יכולותיו הטלקינטיות.
– – – – –
הארי וטרייסי ישבו על כיסאות מנהלים במשרדו של ג'ובאני, כאילו מנהלים שיחה ידידותית על מזג האוויר. רק פרסיאן שהקיפה אותם במעגלים הזכירה להם את הסכנה שהם ניצבים מולה.
"תן לי להבין", אמר הארי, "אתה בכיר בצוות רוקט, ומלכת השלג בגדה בכם?"
"זה בדיוק מה שאמרתי", נאנח ג'ובאני.
"נניח שאתה באמת חבר בצוות רוקט", אמרה טרייסי, "איך אנחנו יכולים לדעת שלא אתה זה שבוגד ולכן נשלחנו לעצור אותך?"
"הגנרלית שלכם אמרה לכם משהו על זה? לא, היא העדיפה שלא תדעו בכלל. אם אני בוגד, למה שתסתיר מכם את המידע הזה ותגיד שאתם הולכים לעצור סתם איש עסקים?"
"זה באמת מחשיד", הסכימה.
"אז נניח שנסכים לשתף פעולה אתך, מה ייצא לנו מזה?"
"אתם אולי לא מכירים את פרסיאן שלי, אבל היא הייתה איתי מתחילת דרכי, ובמשך 35 שנה לא הפסקנו להתאמן לרגע. לחסוך מכם את הצורך להתעמת מולה, כבר יציל אתכם ממוות בטוח. אתה רוצה עוד משהו?"
"עדיין יש לנו בעיה", אמרה טרייסי, "כל צוות רוקט נמצא כרגע במלחמה. מלכת השלג עצמה יצאה לקרב משלה".
"אני יודע. אני גם יודע בדיוק במי היא נלחמת ברגעים אלה ממש".
"ועם כל הכבוד, אני יודעת שמלכת השלג קשוחה וכנראה תנצח בקרב הזה. אם צוות רוקט ייפלו, לא הייתי רוצה לערוק ברגע האחרון לצד המפסיד. אתה מבין אותי?"
"בהחלט", אמר ג'ובאני, "אבל כפי שאמרתי…"
"מה יעזור לנו שלא תהרוג אותנו, אם נבלה את שארית חיינו בכלא ואפילו הגנרלית שלנו לא תעזור לנו?"
"אנחנו רוצים לחיות, לא רק לשרוד".
"אז מה אתם רוצים ממני?"
"תן לנו כסף", אמר הארי, "לאיש עסקים כמוך, מיליון או שניים לא יחסרו, ולנו זה יספיק כדי להתחיל מחדש בארץ אחרת".
"למה נראה לך שתקבל ממני מיליון או שניים?"
"אני יודע שגם אתה רוצה להימנע מקרב, אחרת לא היית מציע לנו שום עסקה".
"אני בסך הכול לא רוצה לפגוע בחברי הצוות שלי".
"ואני חושבת שהסיפור אחר", התערבה טרייסי, "לפני כמה שבועות, ממש כאן, שפכת את דמם של נערה צעירה והפוקימון שלה. זה עדיין מציק לך, נכון, ג'ובאני?"
"עם מי את חושבת שאת מדברת?"
"תמיד היו לך בריונים שעשו את העבודה המלוכלכת בשבילך, כדי שלא תצטרך להתמודד עם ההשלכות. אף פעם לא הרגת אף אחד במו ידיך. עכשיו, כשאתה מכיר את ההרגשה, אתה כבר לא אותו אדם. אתה לא רוצה להתמודד עם זה שוב. לא תהיה מסוגל לרצוח אדם נוסף".
"את מרגיזה אותי".
"מילים מרגיזות כשהן נכונות", אמרה טרייסי, "ואני יודעת שזה נכון, כי אני יודעת מה אתה מרגיש. גם אנחנו קיבלנו משימה לרצוח אדם. חשבנו שזה קטן עלינו, אבל ברגע האמת לא היינו מסוגלים".
– – – – –
וילפלום ירתה את עלי התער שלה לעבר סנורלקס, אבל הוא העיף מעליו את זרם העלים בחבטה קלה, מבלי לקום ממקומו בכלל. קרני צל הלילה של מורקרו לא השפיעו עליו בכלל, והיא נאלצה לצלול לעברו, אבל בכול פעם כמעט פגשה את אגרופיו ונאלצה לנסוק בחזרה. טאורוס וקינגלר כבר היו מורעלים ולא תפקדו היטב, ובכול זאת הסתערו לעבר וילפלום מבלי שהרגישה.
"וילפלום, היזהרי!" קראה מלכת השלג.
וילפלום הבחינה בפוקימונים המסתערים, הספיקה להתחמק מטאורוס וספגה את הצבת של קינגלר בגופה. קינגלר הורעל ברגע שנגע בה, ווילפלום ינקה ממנו את שארית האנרגיה שלו וריפאה את עצמה. קינגלר היה מחוסל. באותו רגע, מורקרו תפסה את טאורוס בין טפריה והמריאה עמו לאוויר.
"כל הכבוד, מורקרו, תראי להם מה אנחנו יודעות".
בתנופה אדירה, מורקרו התעופפה לעבר סנורלקס עם טאורוס, שהיה חלש מכדי להתנגד, עזבה אותו וגרמה לו להתנגש בסנורלקס. קרניו נגחו בבטנו הרכה, ושאגת הכאב של סנורלקס נשמעה בערך כמו פיהוק גדול. אבל כשפער את פיו, לא רק פיהוק נשמע ממנו. קרן צבעונית ומסנוורת נורתה לעבר מורקרו, פגעה בה בכול עוצמתה והפילה אותה ארצה.
"עוד אחת חוסלה", צהל מכת ברק, "עכשיו טפל בווילפלום!"
אולם סנורלקס עוד היה עייף מקרן העל, ווילפלום ניסתה לנצל זאת. היא התקרבה אליו ככול שיכלה, הצמידה אליו קנוקנות ארסיות, השתמשה ביניקת האנרגיה שלה וריפאה את עצמה לכוחה המלא.
"זה ילמד אותך".
ואז, סנורלקס הרים את וילפלום באוויר, הטיח אותה במדרכה בכול עוצמתו וצנח עליה, מוחץ אותה תחת כובד משקלו. לרגע אחד עלי הכותרת של וילפלום עוד נראו מפרפרים תחת סנורלקס, ואז הפסיקו לזוז.
"זה ילמד את מי?"
– – – – –
לאנס בחר בגרידוס האדום כפוקימון הראשון שלו בקרב. הוא אמנם לא היה מסוגל לעוף, אבל ידע לנצל היטב את זרמי האוויר שיצרה הסערה של מיוטו. שברירים מהם חדרו אל תוך המערה והוא זינק עליהם ונעזר בהם כדי לעוף לעבר מיוטו ולנסות לנשוך אותו, מתקפת אופל חזקה במיוחד נגד פוקימונים על-חושיים. אבל שיניו של גרידוס פשוט לא פגעו במיוטו. בכול פעם שכמעט הצליח לנשוך אותו, מיוטו התעתק למקום אחר והשליך עליו כדור-צל.
"זה לא הוגן", אמרה רוז, "הוא קורא את המחשבות של גרידוס ויודע בדיוק היכן הוא עומד להיות".
"לא ציפיתי לקרב הוגן".
"אז איך ציפית לנצח?"
<הוא קיווה להתיש אותי>, ענה מיוטו במקומו, <בינתיים ניצלתי פחות מאחוז אחד מהכוח שלי, כולל הזזת ענני הסערה. אין לכם מושג עם אילו כוחות אתם מתעסקים>.
"קראתי עליך כל מה שאפשר, את כל דוחות המעבדה של דוקטור פוג'י ושל צוות רוקט. אתה חזק, אבל לא בלתי מנוצח".
<אם כך, הבה ונראה אם המאמן הטוב ביותר בעולם הוא חזק מספיק כדי לנצח אותי!>
נדמה שהמערה כולה מתהפכת, הקרקע הופכת לתקרה, ולאנס ורוז נפלו מעלה. מיוטו ציפה שגם גרידוס יתבלבל, אבל זה לא השפיע עליו בכלל, והוא המשיך לשעוט לעברו מבלי לאבד תנופה, ולראשונה הצליח לנעוץ בו את שיניו.
<יפה. יפה מאוד>.
כדור אנרגיה על-חושית התהווה סביב מיוטו והדף מעליו את גרידוס. הוא עצם את עיניו בריכוז, ותוך שנייה פצעו נסגר והתרפא כליל. לאנס הבין שלא יצליח לגעת בו כל עוד מגן האנרגיה בפעולה, פקד על גרידוס להשתמש בפרץ רוח מלועו הפעור, אבל המגן של מיוטו הדף מעליו אפילו את הרוח. רגע לאחר מכן מיוטו ביטל את המגן וירה קרן על-חושית לכיוון אחר לחלוטין, הכיוון ממנו צנח עליו אירודקטייל.
<באמת חשבת שתוכל להפתיע אותי?>
"לא", ענה לאנס, "אבל ניסיתי, ועכשיו נראה אותך מתמודד עם שניים במקביל".
<אתה פשוט לא לומד>.
"כזה אני, קשה הבנה".
מיוטו הפך שוב את השמיים והארץ, אבל גם גרידוס וגם אירודקטייל התעלמו מכך שוב והמשיכו להסתער לעבר מיוטו, אירודקטייל מלמטה וגרידוס מלמעלה. אבל הפעם מיוטו התעתק בזמן, והשניים היו מתנגשים זה בזה לולא היו מאומנים היטב בעצמם.
– – – – –
ג'ובאני ישב ובהה בטרייסי. לראשונה מאז שזכר את עצמו, לא היה מסוגל להקיש באצבעותיו לעומת פרסיאן, למרות שרצה. טרייסי והארי כבר התכוננו לשחרר את הפוקימונים שלהם מהפוכדורים.
"קדימה", אמרה טרייסי, "אנחנו מציעים לך בדיוק את אותה הצעה שהצעת לנו. מה אתה מעדיף, להילחם או לצאת מפה בלי קרב?"
"אני לא הצעתי לכם לוותר על מיליון קרדיטים".
"לנו אין מיליון קרדיטים. בשבילך זה כלום".
"מחר המלחמה הזאת תחלוף, אתה תשחד את דרכך החוצה בכמה מיליונים טובים, ותחזור להיות מנהל קזינו מצליח. מה אכפת לך מיליון אחד יותר או פחות?"
ג'ובאני הניד בראשו. "קשה לעשות אתכם עסקים".
"למדנו מהטובים ביותר".
הוא קם מכיסאו, השפיל את מבטו אל חגורתו והוציא ממנה את הכרטיס האישי.
"אתה יודע מה החלק הכי טוב?" שאל אותו הארי.
"מה?"
"כל מה שטרייסי סיפרה לך היה שקר".
ג'ובאני הרים את עיניו, ובקושי הספיק לראות את לוע האקדח שהארי כיוון אליו, לפני שקול נפץ נורא נשמע. ג'ובאני לפת את בטנו המדממת, פרסיאן הסתערה, הארי בעט אותה הצדה והיא נחתה על רגליה והתכוננה לזינוק נוסף.
"מצטערת, ג'ובאני, נשבענו לנאמנות מוחלטת למלכת השלג. אבל היה נחמד לשחק לפי הכללים שלך".
– – – – –
גרידוס פער את לועו לכול רוחבו והתחיל להציף את המערה במים. מיוטו ניסה לפגוע בו, אבל אירודקטייל התרכז בלחסום שוב ושוב את התקפותיו. הוא תמיד היה פוקימון קשוח, אבל תחת אימוניו של לאנס הפך להיות גם זריז להפליא, וענה לכול כדור-צל שמיוטו ירה בסלע שירק בתגובה, אשר ספג את הקרן במקום גרידוס והתנפץ לרסיסים. כשמיוטו החליט שעדיף לתקוף את אירודקטייל, הוא רכב על כנפי הרוחות כאילו לא חלפו עשרות מיליוני שנים מאז בני מינו שלטו בשמי העולם כולו, והתחמק מכול התקפותיו. מדי פעם שיגר לעבר מיוטו מטח סלעים או לשונות אש סגולה, רק כדי להתגרות בו, למרות שגם מיוטו תמיד חמק מהתקפותיו בהתעתקות. המים כבר הגיעו עד למחצית גובה המערה.
<בהחלט ניסיון יפה>, אמר מיוטו, <תודה שעזרת לי לנצח>.
רוז יכלה להישבע ששמעה את מיוטו מחייך. הוא שוב הטה את כוח הכבידה, אבל הפעם לא הפוך, אלא הצדה. המחסום שחסם את הסופה בפתח המערה לא היה קיים עוד, כל המים שגרידוס הציף נשפכו מן המערה, ואירודקטייל הצליח לטוס משם במהירות לפני שיישטף גם הוא. לאנס ורוז אחזו ברצפת המערה, שהייתה עכשיו קיר, כדי לא ליפול החוצה, ורק גרידוס ששחה במים לא הצליח להתנגד לזרם שלהם. לפני שנשטף החוצה ירה מתקפה אחרונה, קרן-על צבעונית, שאמנם לא פגעה במיוטו עצמו אבל גרמה למפולת סלעים גדולה שמיוטו לא הצליח להתחמק מכולם. לרגע קט הוא איבד ריכוז וכוח הכבידה שוב חזר אל כיוונו הרגיל.
<הגיע הזמן להיפטר מגרידוס>.
לפני שהספיק להתאושש מקרן העל, מיוטו חיסל את גרידוס בכדור-צל מכוון היטב. אירודקטייל חזר בתעופה אל המערה, אבל מיוטו הרים בכוחו הטלקינטי את שארית המים שנותרו במערה לשני קירות, אחד חוצץ בינו לבין אירודקטייל, שני חוסם את פתח המערה. לאירודקטייל לא היה לאן לברוח בין שני קירות המים, והם התנגשו בעוצמה כשפגעו בו, מכבידים את גופו הסלעי ומקשים עליו לעוף. מכאן, גם אותו היה קל מאוד להביס.
<נלחמת יפה, מאסטר פוקימון>, חשב מיוטו, <אני מקווה שאתה יודע גם להפסיד>.
7 תגובות
ריק בטוח מת?
בי בי ג'ובאני
אני אוהב לראות את סברינה נלחמת. היא גורמת לאנשים הכי חזקים בסיפור להיראות כמו מאמנים מתחילים.
לא יודע למה, אבל התפנית של ג'ובאני עם הירייה, וההיפרדות מפרסיאן, הוציאו ממני אמפתיה למצב שלו.
שרון, אני לא זוכר שהיה כתוב שריק מת. אבל שיהיה, אני לא מצליח בכלל לעקוב אחרי העלילה. מי זו מלכת השלג?
באחד הפרקים הקודמים מיוטו הרג את הגנרל שועל האש, אם כי לא ידוע בוודאות שזה ריק.
מלכת השלג זו אחת הגנרלים של צוות רוקט (כמו קאסידי או היד הלבנה) ואמא של פרסי.
אוקיי, תודה.
גררררררר