פוקימון; במהירות החושך – פרק 108: ביצועים לוהטים של סקיטי על וויילורד / איידן סוייר

פוקימון – במהירות החושך / איידן סוייר

מדריך פרקים: https://pocketmonsters.co.il/?p=54398

הערה: חלק 4 יפורסם בקצב של 2 פרקים בשבוע.

– – – – –

ריק הביט בנדיה מטפלת בחברי צוות אקווה שנפצעו בקרב. אלה מהם שהרגישו טוב אספו את גופותיהן של הנינג'אסקות מהסיפון. גודלן היה כגודל ילדים קטנים, והמלחים הרימו אותן בשתי ידיהם והשליכו אותן אל מעבר למעקה. להקה של קארוואנות רעבות כבר התקבצה סביב ההאנטייל והמתינה לטרף שנפל בחלקה, ובכול פעם שהושלך נינג'אסק לים, היא עטה על הגופה כמוצאת שלל רב. ריק הבחין בנינג'אסק שעדיין הצליח להזיז רגל אחת, וניסה נואשות לברוח מהשודדת שהרימה אותו בזרועותיה ולקחה אותו אל האוקיינוס, כשהוא ממשיך לפרפר ולזמזם חלושות.

"חכי, הוא עדיין חי!" קרא ריק.

כשהיא התעלמה ממנו והמשיכה בדרכה, הוא קם על רגליו ורץ אליה, נאלץ לעבור בדרך מעל גופתו של אדי, השודד שנהרג בהתקפה ועדיין היה מונח על הסיפון. הוא חסם את דרכה בגופו.

"מה את עושה? הוא עדיין בחיים".

"זה לא משנה", אמרה השודדת, "הוא לא ישרוד. עדיף שלפחות הקארוואנות יזכו בארוחה".

"אולי הוא עוד ישרוד".

"אין סיכוי. הוא לא יצליח לעוף בחזרה ליבשת. המסע הנה כילה את כל כוחותיהם, הם לא ישרדו את המסע בחזרה".

"אבל אם הם הצליחו לעוף עד לכאן, אולי אם ניתן להם לנוח קצת הם יוכלו להתאושש מספיק כדי לחזור".

"שכח מזה. אין לנו איך לטפל בלהקה שלמה של נינג'אסקות. אנחנו צריכים לשרוד בלב האוקיינוס, בקושי יש לנו מספיק אוכל וציוד בשביל עצמנו, לא נוכל לטפל גם בכול כך הרבה פוקימונים".

ריק הביט סביבו. הוא הבחין בעוד נינג'אסקות רבות שפרפרו בכנפיהן ורגליהן. הוא ידע שהיא צודקת, ושאין סיכוי לטפל בכול כך הרבה פוקימונים על ספינה אחת. העובדה שרוב חברי צוות אקווה היו סיירים שהשתמשו במעלעל, אמרה שהם לא צריכים לדאוג אפילו לפוקימונים משלהם. ובכול זאת, ריק לא יכול היה להתעלם מזמזומו של הנינג'אסק שמולו, שנשמעו כמו תחינות אחרונות על חייו.

"זה יחיה", אמר בפסקנות.

"לא שמעת שום מילה ממה שאמרתי?"

"שמעתי. הבנתי שאי אפשר לדאוג לכולם. אני רוצה לדאוג רק לאחד הזה".

"תקשיב, ילד, נדיה הטיפשה עשתה לך טובה ושיחררה אותך מהכלא, אבל זה לא אומר שאתה יכול לבוא ולהשתלט כאן על העניינים. אתה לא אחד מאיתנו".

"אתם סיירי פוקימונים. אתם אמורים לדאוג לפוקימונים".

"ואתה ילד תמים שכנראה לא מבין עד כמה הטבע הוא אכזר".

ריק בתגובה הסיט את שיערו אל מעל לראשו, חושף כמה שיותר מפניו.

"את באמת חושבת ככה?" שאל, "תראי את הצלקות. תראי את היד שלי. תראי את הרגל שלי", הוא הפשיל את מכנסו השמאלי מעלה וחשף את רגלו המתכתית, "את לא יודעת מה עברתי בחיים האלה, אבל אני מבטיח לך שאת לא יכולה לקרוא לי תמים. אני יודע שהעולם הזה אכזר. זו לא סיבה שגם אנחנו נהיה".

היא סרקה אותו מכף רגל ועד ראש, ואז הושיטה לו את הנינג'אסק.

"אתה תטפל בו בעצמך", אמרה, "אף אחד כאן לא יעזור לך".

"תודה רבה".

ריק לקח מידיה את נינג'אסק והחזיק אותו בידיו. משקלו היה קל בהרבה מכפי שנראה. נינג'אסק הביט בו בעינים אדומות, גדולות ובוהקות. הוא לא ידע עד כמה חרק כמוהו הבין את שיחתם, אבל היה בטוח שהבין מה קרה. ניינטילס התקרבה אליו כדי לרחרח אותו, אבל נינג'אסק התכווץ בפחד למראה שועלת האש.

"עוד מעט, ניינטילס", ריק הרחיק אותה בידו, "תני לו להתאושש קודם".

כשהסיפון היה נקי, שני שודדים ירדו אל בטן הספינה וחזרו משם עם שודד אחד נוסף: גבוה וחסון, חולצתו פתוחה ועל חזהו מקועקעת העצם הלבנה של צוות אקווה. למרות חזותו המרשימה, הוא נראה חלש וחולה ונתמך בידי שני חבריו. ארבעה שודדים נוספים אחזו בגופתו של אדי והרימו אותה אל המעקה. כולם התקבצו במעגל סביב הגופה, וריק הבין מיד מה הולך לקרות. עם זאת, הוא לא רצה להרים שוב את קולו, ולכן רק לחש לנדיה:

"הם הולכים לזרוק אותו למים?!"

"מה רצית שנעשה?" ענתה, "נשמור אותו למזכרת?"

"לא מגיעה לו קבורה מכובדת?"

"בשביל מה? למה להירקב באדמה זה מכובד יותר מלהאכיל את הפוקימונים באוקיינוס?"

"פשוט… ככה נהוג. מה אם יש לו קרובי משפחה מחוץ לצוות שירצו לבקר את הקבר שלו לפעמים?"

"מה הבעיה? הוא יהיה קבור באוקיינוס. יהיה אפשר לבקר אותו בכול מקום בעולם".

"זה פשוט לא נראה לי".

"אף אחד לא שאל אותך. תשתוק או שתלך".

שאר חברי צוות אקווה כבר החלו לנעוץ בהם מבטים זועמים, וריק הבין שבאמת עדיף לשתוק. עם זאת, הוא לא יכול היה שלא להיזכר שגם עם פרסי ניהל בעבר שיחה על משמעות הדרך שבה הם זוכרים את יקיריהם. אז הוא עוד לא דיבר מתוך ניסיון, אבל עכשיו, לאחר שאיבד את אביו, ידע עד כמה חשובה לו הידיעה היכן קבור גופו. ובכול זאת יכול להיות שהוא בדעת מיעוט.

השודד הגבוה והחסון החל לדבר בינתיים. כולם הקשיבו לו כאל מנהיג כאשר הוא זרק את קולו לחלל האוויר, אוחז במעקה ומנסה לעמוד זקוף.

"'תכנסנו כאנ'איום כדי ל'יפרד מאדי", הוא בלע את מילותיו, "אדי היה… הוא היה 'פסדר כזה. כולכם הכרתם אותו, נו, 'תם יודעים מיהו היה. חוץ ממנו", הוא החווה בראשו לעבר ריק, "'תה לא הכרת אותו. אבל זה לא משנה, כי מה 'כפת'ך בכלל אם לא הכרת אותו. טוב, 'דחפו אותו כבר למים ובואו נסיים עם זה".

השודדים שקודם הניחו את גופתו של אדי על המעקה גלגלו אותה כעת אל הים בקול נתז אדיר. ריק לא העז להסתכל, אבל קולות השכשוך הבהירו לו שהקארוואנות חוגגות כעת. מנהיג השודדים הסתובב והחל לדדות בחזרה אל בטן הספינה.

"טוב, תתחילו ל'תארגן להילולה", אמר, וכעבור רגע כשל על ריק והניח יד גדולה על כתפו, "ואתה בוא איתי".

ריק ראה את צוות אקווה מתפזר, כאילו יש לכולם עיסוקים חשובים מאוד. הוא רצה לקבל בחזרה את הפוקימונים שלו מנדיה, אבל גם היא מיהרה לזוז. בלית ברירה הלך עם המנהיג.

ריק הובל אל תא גדול ומרווח שאת קירותיו עיטרו מגוון כלי-נשק ותמונות, ביניהן בלטה תמונה של בחורה ג'ינג'ית צעירה, שזגוגיתה הייתה מנופצת כעת. המנהיג ניסה להתיישב על המיטה הגדולה, שעשרות בקבוקים היו זרוקים לרגליה, אבל במקום להתיישב הוא צנח עליה כמעט לשכיבה.

"אז 'תה הבחור החדש".

"כן. ריק ריילי".

"'ני מאט, קפטן ההאנטייל", אמר מאט, "אמרו לי ש'תה רוצה ל'צטרף אלינו".

"כן. עזרתי בקרב נגד הנינג'אסקות, יש לי שני פוקימוני אש שחזקים נגדם. אני מאמין שאוכל לעזור לכם".

"ומה זה בידיים ש'ך?"

ריק הבין רק עכשיו שהוא עדיין מחזיק את נינג'אסק בידיו.

"הוא היה עדיין חי. לא יכולתי לזרוק אותו לים".

"העולם הזה אכזר, ילד", אמר מאט, "למה צוציק כמוך רוצה להיות בצוות אקווה?"

"באתי ממחוז ג'וטו", אמר ריק, "לא נשאר לי כלום בבית. אני צריך מקום אחר, מקום שבו לא ישפטו אותי בגלל העבר שלי, וצוות אקווה נראה לי כמו הצוות המושלם בשביל זה".

"כולם רוצים לברוח", מאט לקח לגימה מבקבוק שהיה מונח על הכרית שלו, "תקשיב, לא ב'מת אכפת לי אם תהיה חלק מהצוות או לא. 'תה רוצה להישאר איתנו? 'תרום את חלקך או שתקפוץ מצדי למים. כל עוד אתה כאן, תעשה לפי חוקים שלנו, ולא יהיה בעיות. 'בנת?"

"כן. תודה".

"יופי. 'כשיו עוף לי מהעיניים, לך תמצא מישו שיגיד 'ך מה לעשות".

ריק מיהר לצאת מהתא לפני שמאט ישאל אותו עוד שאלות. הוא השיג מה שרצה וזה הספיק בינתיים.

נדיה עמדה במטבח הספינה ומיינה בקבוקים מלאים במשקאות. דלי גדול של מים ניצב לידה, ולידו עמד פוקימון קטן שנראה יותר מכול כמו כדור תכול עם פנים של אריה-ים, שנשף אוויר קר אל תוך הדלי. כשריק מצא אותם, הוא הבין שזה הפוקימון שהשתמש במתקפות הקרח במהלך הקרב – אף פוקימון קרח אחר לא היה בסביבה.

"שלום", אמר בהיסוס.

נדיה הסתובבה אליו.

"חזרת", אמרה, "אני מניחה שזה אומר שמאט לא שיפד אותך".

"עדיין לא", אמר ריק, "הוא היה שיכור לגמרי. איך הוא הגיע להיות הקפטן של הספינה הזאת?"

"אל תשפוט אותו. בדרך כלל הוא לא ככה. כשהספינה שלנו נפגשה עם הגורביס, קיבלנו חדשות שקפטן הגורביס הקודמת נהרגה. היא הייתה החברה של מאט".

ריק הנהן, אבל עדיין התקשה להאמין. "בכול זאת, קפטן צריך לדאוג לחיילים שלו, אפילו כשקשה לו".

"מאט הוא הקפטן הכי טוב שיכולנו לבקש. לא סתם בחרנו אותו".

"אתם בחרתם אותו?"

"כל ספינה בוחרת את הקפטן שלה בהצבעה דמוקרטית, וכל מי שעל הסיפון רשאי להצביע", אמרה נדיה, "מה חשבת, שאנחנו סתם ממלאים פקודות של כל מי שמספיק חזק להשתלט על העניינים?"

ריק השתדל שלא להסגיר את מה שהוא חושב על זה, ומיהר להחליף נושא.

"אם הוא כל כך טוב, למה הוא לא עושה שום דבר נגד היחס המחפיר שאת מקבלת?"

"מה?"

"שמעתי מה כולם אומרים עלייך. שאת טיפשה, שאת לא שווה. אני בטוח שהם צריכים חובשת על הסיפון ולא מעריכים את כל מה שאת עושה בשבילם. למה הוא לא מתערב לטובתך?"

"אני לא צריכה שמישהו יתערב".

"אז למה את לא עושה שום דבר?"

"אני מראה להם שלא אכפת לי. זו הדרך הכי טובה להתמודד עם אנשים כאלה".

"הדרך הכי טובה היא להוכיח שלא כדאי להתעסק אתך. תאמיני לי, אני יודע מניסיון".

"אבל אני לא יכולה להוכיח את זה", אמרה נדיה, "אני לא טובה מספיק בקרבות פוקימונים. לדעתם ספיל שלי חלש מדי, אבל אני לא מוכנה לוותר עליו כדי לקבל מעלעל. בגלל זה הם יודעים שאפשר להיטפל אליי, ושאני לא אוכל לעשות להם כלום".

נדיה ליטפה את ראשו העגול של ספיל, אריה הים הכדורי.

"למה את נשארת כאן אם כל כך רע לך?"

"לאן אני אלך? איבדתי את הרישיון שלי לאמן פוקימונים. זו גם הסיבה שאני לא יכולה לתפוס פוקימונים נוספים".

"אז תפתחי את ספיל. תשקיעי בו את כל כולך ותהפכי אותו לפוקימון הכי חזק בצוות".

"הלוואי שיכולתי. בכול קרב שהוא נכנס אליו, הוא מובס. אין לו סיכוי בקרבות המוניים, כמו נגד הנינג'אסקות".

ריק השפיל את מבטו אל הנינג'אסק שבידיו. שוב הוא שכח שהחזיק אותו, מרוב שהיה קל משקל.

"למה אנחנו צריכים בכלל להילחם בנינג'אסקות?" שאל ריק, "למה הם תוקפים אותנו?"

"הם שייכים לצוות מגמה. הוא מכריח אותם לתקוף".

ריק כבר הבין שהמלחמה בין צוות מגמה לצוות אקווה היא הרבה יותר מסתם יריבות, אלא מלחמה עקובה מדם. למרות זאת, הפרטים לא הסתדרו לו – מסיבה לא ברורה, שניהם מחפשים פוקימונים שיכולים להציף את העולם או לייבש אותו, מה שבכול מקרה יסתיים בהרס העולם.

"למה הנינג'אסקות מסכימים?" שאל אותה, "הם בטח יודעים שהם לא יוכלו לשרוד את המסע בחזרה".

"זה קצת מסובך", אמרה נדיה, "נינג'אסק הוא הצורה המפותחת של נינקאדה, שהוא פוקימון חרק ואדמה. השילוב הזה הופך את נינקאדה לפוקימון המושלם עבור צוות מגמה: בתור חרק, קל לתפוס ולהרביע אותו במספרים גדולים, והוא מצטיין בלחפור באדמה, היכן שגראודון אמור להסתתר. הבעיה היא שבעבודה מאומצת כמו שהם מבצעים עבור צוות מגמה, הנינקאדות גם מתפתחים מהר והופכים לנינג'אסקות. נינג'אסק הוא פוקימון חרק ואוויר, הוא מאבד את סוג האדמה שלו וכבר לא שימושי לצוות מגמה".

"אז צוות מגמה רוצים להיפטר מהם, ולכן הם שולחים אותם לתקוף אתכם ומשיגים שתי מטרות במכה".

"בדיוק", הנהנה נדיה.

"זה עדיין לא מסביר למה הנינג'אסקות מסכימים".

"זה קשור לעוד תכונה מיוחדת שלהם. לעתים רחוקות, כשנינקאדה משיל את עורו כדי להתפתח, הנשל הופך לפוקימון בפני עצמו, פוקימון רוח שהוא בעצם קליפה ריקה, ששמו שדינג'ה. הכוח והחוכמה של שדינג'ה הופכים אותו באופן טבעי למנהיג הנחיל. מכיוון שפוקימוני רוח לא חיים או מתים כמונו, לשדינג'ה לא אכפת לצאת למשימת התאבדות, וגם לא לקחת עמו את כל הנחיל שלו. מבחינתו הוא סתם פוקימון רגיל שמציית למאמן שלו".

עם כל מילה, ריק חש את שנאתו לצוות מגמה הולכת וגוברת. הוא הגיע להוואן כשלא אכפת לו לאיזה צוות לחבור, אבל כעת הרגיש שהתמזל מזלו שפגש דווקא את צוות אקווה. צוות שמסוגל לעולל דברים כאלה לפוקימונים הוא לא צד במלחמה שריק היה רוצה להיות חלק ממנו, גם אם זה רק באופן זמני כדי להשיג מטרה משלו.

"את יודעת, המאבק שלכם בצוות מגמה ממש צודק. למה אתם עושים את זה בתור ארגון פשע?"

"בדיוק מהסיבה שאמרת לי לפני רגע. הדרך הכי טובה היא להוכיח שלא כדאי להתעסק אתך. צוות מגמה לא מהססים לפגוע בבני-אדם ופוקימונים בדרך למטרה שלהם. כדי להתמודד איתם צריך מישהו כמוהם. ארגון כמו המשטרה לא יכול לעצור אותם, המשטרה לא מפחידה אף אחד ולעולם לא תתקוף ראשונה. אתה צריך להוכיח שאתה הבריון הכי גדול בשכונה לפני שתאיים על ארגון כמו צוות מגמה".

"והחלק שאתם רוצים לתפוס את קיוגר ולהציף את העולם במים…?"

"בחייך, ריק, אף אחד מאיתנו לא רוצה דבר כזה", אמרה נדיה, "ארצ'י, מנהיג הצוות, הוא אובססיבי לקיוגר, אבל אף אחד לא מנסה לעזור לו לתפוס אותו. אנחנו שודדים ספינות ומרוויחים יפה, ועד היום לא שמענו אותו מתלונן".

"ולא אכפת לו בכלל שאתם לא מבצעים את העבודה שלכם?"

"הוא לא יודע", אמרה נדיה, "הסיבה הרשמית שאנחנו שודדים ספינות היא כדי להשיג עבורו כדור-מאסטר, כדי שיוכל לתפוס בו פוקימון אגדי כמו קיוגר. תגיד לי אתה, מה הסיכוי שספינת תובלה או תיירות תעבור כאן, ובמקרה יהיה עליה חפץ נדיר כמו כדור-מאסטר?"

"אין סיכוי", ענה ריק.

"בדיוק! אז אנחנו נכשלים במשימה בכול שוד מחדש. העבודה נמשכת, אנחנו ממשיכים להתעשר, אף אחד לא יציף את העולם בקרוב, ויש מי שמשיב מלחמה לצוות מגמה. כולם מרוויחים".

"הבנתי", חייך ריק, "אם כך אני שמח להיות חלק מצוות אקווה".

"טוב מאוד. נראה לי שאני יכולה להחזיר לך את הפוקימונים שלך".

נדיה השיבה לריק את הפוכדורים והפוקיפון שלו. כעת הוא יכול להשתמש בוופוריאון להתעתק מכאן – אבל למה בעצם? סוף סוף הוא השיג את מה שבשבילו הגיע להוואן, ואם יחזור הביתה, המצב שלו לא יהיה טוב יותר; הבוס עדיין יכעס עליו, במיוחד אחרי שנכשל במשימה שלו להשיג את ראיקוזה. כל עוד הוא נשאר בהוואן, הוא יכול לקחת חלק במלחמה נגד צוות מגמה, ואולי לעשות דבר טוב אחד בחיים שלו. נכון שכאן חייו בסכנה, אבל היכן לא?

"ריק", אמרה נדיה, "תוכל בבקשה לקחת את הדלי לסיפון?"

נדיה הגישה לו את הדלי המלא בקרח ובקבוקים מקוררים. ריק לקח אותו מידה. אם הוא חבר בצוות אקווה, כדאי שיתרום את חלקו, כמו שאמר מאט.

"טוב", אמר, "אבל קודם אני אשמח לשים את נינג'אסק לנוח בתא שלי".

כשריק עלה אל הסיפון, קולות תרועה קידמו את פניו – נראה שהשודדים שמחו מאוד לראות אותו. כעבור רגע הבין שהם בעצם שמחו לראות את המשקאות שהביא, וכמה מהם כבר עטו על הדלי לקחת לעצמם בקבוק. השמש כבר כמעט שקעה, והאווירה הייתה צוהלת ושמחה מאין כמוה: כמה שודדים ניגנו ושרו, רובם בזיופים איומים, אחרים רקדו, ובאחת הפינות ריק הבחין במשחקים קולניים שכללו הימורים וקרבות הורדת ידיים.

"מה החגיגה הזאת?" שאל ריק.

"לא סיפרו לך?" שאלה השודדת שנתנה לו קודם לכן את נינג'אסק, "יש הילולה!"

"רק לפני כמה שעות מת חבר שלכם, וכבר אתם חוגגים?"

"זה בדיוק הרעיון של הילולה! אדי לא היה רוצה שנזכור אותו ונהיה עצובים. הוא היה רוצה שנשמח ונחגוג".

"מעולם לא שמעתי…"

"אז עכשיו אתה שומע. בוא, אתה אחד מאיתנו עכשיו, נכון? אז תצטרף ותהיה שמח!"

היא לקחה אותו בזרועו, כמעט מפילה את הדלי מידו, והחלה לרקוד אתו במרכז הסיפון, מה שגרם לו להרגיש מוזר מאוד לאור העובדה שהיא הייתה גבוהה ממנו בראש. את ידו האחת היא הניחה על מותנה, ובידו השנייה אחזה והובילה, וכששאר הרוקדים ראו את החבר החדש שהצטרף אליהם, חלקם עצרו ונעמדו למחוא להם כפיים. גם ניינטילס, שנחה כעת על הסיפון, צפתה בהם מרותקת.

"עוד לא יצא לנו להכיר כמו שצריך. אני דריה".

"אני ריק".

"אנחנו יודעים", אמרה דריה, "שמענו עליך הכול מהגורביס. תכננו להחזיק אותך בשביל כופר, אבל נדיה הרסה לנו את התוכניות".

"והצילה אתכם", הזכיר לה ריק, "אל תכעסו עליה. בזכותה יש לכם אותי בצוות".

דריה צחקה. "נראה עד כמה תהיה שווה לנו באמת".

אחד המהמרים הזדקף לפתע במקומו והביט אל האוקיינוס.

"תראו! וויילמרים!" קרא.

כולם עזבו את כל מה שעשו, ומיהרו אל מעקה ההאנטייל לחזות במה שהשודד ראה. ריק מיהר בעקבותיהם וראה מראה יפהפה: להקת לווייתנים כחולים, גופם כדורי כשל ספיל אבל גדול בהרבה, בקוטר שני מטרים, קופצים מהמים האדומים בזה אחר זה. נראה שבהדרגה הם מפנים חלל גדול במרכז הלהקה, וכעבור רגע עלה מן המים יצור ענק: גם הוא היה לווייתן כחול כמותם, אבל צורתו אליפטית והוא גדול כמעט כמו הספינה כולה.

"מה זה?" שאל ריק.

"זה וויילורד, כנראה מנהיג הלהקה", ענתה דריה.

"ילד!" נזכר אחד השודדים, "'תה מכיר את הסיפור על וויילורד וסקיטי?"

"עזוב אותו, דילן, זה לא בשבילו", אמרה דריה.

"תראי אותו, הוא כבר ילד גדול", התעקש דילן, "תקשיב, סקיטי קטנה אחת…"

"זו סתם בדיחה מטומטמת".

"מתי נספר בדיחות אם לא היום? בכול מקרה, סקיטי קטנה הולכת לטייל, כן? היא מגיעה לחוף הים, והים גדול ומסוכן מכדי לחצות אותו. פתאום עובר במקום וויילורד ענק. קוראת לו סקיטי: היי, וויילורד, אולי תעזור לי לחצות את האוקיינוס? בשמחה, עונה וויילורד, וסקיטי מטפסת על גבו והם חוצים את האוקיינוס. כשהם מגיעים לצד השני, אומרת לו סקיטי: תודה רבה, וויילורד. עונה וויילורד: מה תודה? תתפשטי!"

דילן עצר לרגע כדי לכבוש את צחוקו. נראה שהוא נהנה מאוד מהבדיחה שסיפר.

"בכול מקרה, כעבור כמה שנים מגיעה למקום סקיטי אחרת. גם היא מגיעה לחוף הים, והים עדיין גדול ומסוכן מכדי לחצות אותו. פתאום עובר במקום וויילורד ענק. קוראת לו סקיטי: היי, וויילורד, אולי תעזור לי לחצות את האוקיינוס? בשמחה, עונה וויילורד, וסקיטי מטפסת על גבו והם חוצים את האוקיינוס. כשהם מגיעים לצד השני, אומרת לו סקיטי: תודה רבה, וויילורד. עונה וויילורד: על לא דבר. אומרת שוב סקיטי: תודה רבה, וויילורד. עונה וויילורד: על לא דבר.  אומרת שוב סקיטי: לא לא לא, תודה רבה וויילורד! עונה שוב וויילורד, על לא דבר! נאנחת סקיטי: נו באמת, סבתא והסיפורים שלה!"

דריה הכתה בכף ידה על מצחה. ריק, לעומת זאת, צחקק.

"זה דווקא מצחיק", אמר.

קול נפץ מהדהד נשמע לפתע מאחורי ריק והחריש את אוזני כולם. הוא הביט במים וראה שהוויילמרים התפזרו ומיהרו לצלול, מלבד אחד מהם, שנפצע קשה בגבו ודימם. הוא הביט לאחור וראה את אחד מחברי צוות אקווה כשבידיו רובה ציד גדול, משליך כעת חבל לתפוס את הוויילמר הפצוע.

"מה עשית?!" זעק ריק.

"מה זאת אומרת? השגתי לנו אוכל. וויילמר כזה יספיק לנו לשבוע".

"חשבתי שאתם אמורים לשמור על הפוקימונים!"

"נו, ולא מגיע לנו שהפוקימונים יחזירו לנו תודה מדי פעם?"

נראה שחבריו חושבים שזה מאוד מצחיק, אבל הפעם ריק לא צחק. כבר לא היה איך להציל את הוויילמר האומלל שנגרר כעת אל ההאנטייל. ריק הרגיש שאם יישאר עוד רגע נוסף על הסיפון, הוא יתפוצץ, וזה לא מה שרצה שייקרה עכשיו. בלי לומר מילה נוספת הוא עזב את הסיפון.

ריק הגיע לחדרי השינה. נינג'אסק נח על הכרית שלו, והוא הזיז אותו בעדינות לצדו ונשכב על הדרגש הקשה, ניינטילס מתכרבלת על הרצפה מתחתיו.

"גם לך נמאס?" שמע קול.

ריק הרים את ראשו וראה את נדיה במרחק כמה דרגשים ממנו.

"למה את לא על הסיפון?" שאל.

"לא מתחשק לי לחגוג. ההילולה הזאת לא בשבילי".

"אני מבין אותך", אמר.

"אל תגיד לי, ראית אותם הורגים וויילמר. יכלו לשמוע את היריה מקילומטרים".

"מי נתן להם להיות סיירי פוקימונים? אלה באמת האנשים הכי טובים שאמורים להגן על העולם מצוות מגמה?"

"זה מה יש", ענתה נדיה, "אני מציעה לך לא לחשוב על זה יותר מדי. לא ייצא לך מזה כלום".

מה שנכון נכון, חשב ריק. הוא עדיין שמע את צלילי הנגינה וטיפוף רגלי הרוקדים, מדי פעם צחוק התגלגל. הוא הניח את הכרית על ראשו וניסה להירדם.