פוקימון; במהירות החושך – פרק 77: צוות / איידן סוייר

הוא התעורר במיטתו בניו-בארק, הבית שאליו חשב שלא יחזור יותר. אבל הבית היה ריק כעת. הוא ירד למטבח לחפש את אביו, שכול בוקר הכין לו אוכל לבית הספר. אבל ג'ק לא היה שם. גם ריאן, שהיה אמור לחכות לו בשביל ללכת יחד לבית הספר, נעלם כלא היה. אחרי שחיפש בכול חדרי הבית, יצא אל הבית השכן ודפק בדלת. הדלת לא הייתה סגורה כמו שצריך ונפתחה מהדפיקות שלו. אנה לא הייתה שם, וגם לא רוס ולא ההורים שלהם, הבית היה ריק בדיוק כמו הבית שלו. הוא הלך לחדרה של אנה. הכול היה מונח במקומו, מסודר כאילו איש לא נגע בשום דבר. הוא נשכב במיטה ולרגע אחד הרגיש את חום גופה, כאילו היא נמצאת שם ועוטפת אותו בחיבוק…

"ריק!" שמע קריאה מבחוץ.

הוא קם מהמיטה והציץ מהחלון, אבל לא ראה אף אחד. זה נשמע כמו גרייס. זה לא הגיוני, חשב, הרי הוא בכלל לא הכיר אז את גרייס, אבל בכול זאת היא הייתה שם וקראה בשמו.

"ריק!" נשמעה שוב הקריאה.

הוא יצא מהחלון, מעד לרגע ונפל. הוא ניסה לקום אבל ללא הועיל – לפתע רגלו שוב הייתה חסרה, וכל מאמציו היו לשווא. אופניים שחורים דהרו לעברו במהירות עצומה, מאיימים לדרוס אותו. הם נעו כל כך מהר עד שהצבע השחור התקלף מהם, והפכו לאדומים… צחוק אכזרי נשמע, צחוק מוכר מאוד… ריק לא הצליח לזוז, אפילו לא להתגלגל. אבל רגע לפני שהאופניים פגעו בו, הגיטרה מחדרה של אנה חבטה בהם כאילו מישהו בלתי-נראה מחזיק בה, והאופניים סטו ממסלולם. ריק חשב שהגיטרה תישבר, אבל זה היה כאילו היא עשויה מאבן. הוא החזיק בה כדי לקום, וכשהצליח לקום, גם הרגל שלו חזרה אליו.

הוא המשיך אל המעבדה של פרופסור אלם. גם שם הכול היה מסודר וריק מאדם. ריק חשב שאולי לפחות בלבאזור וסקווירטל יהיו שם, אבל במקומם הוא מצא רק פקעת כרותה ושריון ריק. הוא הביט לעבר המחשב, חושב שאולי שם ימצא רמז כלשהו למה שקורה. הוא התקרב לאט לאט, ולפתע המחשב נדלק מעצמו. המסך הפיץ אור לבן מסנוור, וריק רצה להסיט את מבטו, אבל שוב היה משותק. הוא ניסה לסוכך על עיניו, אבל גם זרועותיו לא נשמעו לו, כאילו חבלי הגפן מהפקעת של בלבאזור מחזיקות אותן קשורות. הוא עצם את עיניו בכול כוחו, אבל האור חדר אפילו דרכן, מסנוור וכמו שורף את כל מוחו…

ולפתע הוא היה במקום אחר, על מיטה לבנה בבית החולים, נורה חזקה תלויה מעליו ומסנוורת אותו. בליל קולות לא מוכרים נשמע סביבו, ואיכשהו ריק ידע שהם מדברים עליו. כל גופו כאב וזרועותיו עדיין לא הגיבו. כשהתעורר, גילה שהוא שוב לבד, אבל הפעם הבדידות הייתה אמיתית בצורה כואבת. הוא הביט לצדדיו וגילה שהוא מחובר למכשיר אינפוזיה, וזרועותיו אזוקות למיטה.

– – – – –

ג'ני הובילה את פרסי בחזרה לחדר החקירות, חדר קטן וחשוך ובו רק שולחן קטן וכיסאות, כולם מחוברים לרצפה כדי לא לספק לנחקרים נשק מיותר.

"מה את רוצה?" שאלה פרסי, "כבר שחררו אותי".

"שחררו אותך מהחקירה על שוד התכשיטים. לי יש עוד כמה דברים לשאול אותך".

"לא עשיתי שום דבר".

"תחסכי לשנינו את המשחקים, סקובלינסקי. אני זוכרת פנים, ואני זוכרת טוב מאוד את הפגישה הקודמת שלנו. אל תנסי להכחיש כי זו המילה שלך נגד שלי".

פרסי פצתה את פיה למחות, אך ג'ני הקדימה אותה.

"אני יודעת, זה לא הוגן, נכון? עכשיו את יודעת איך אני מרגישה בכול פעם שפושע משוחרר רק כי לצוות רוקט יש קשרים".

"את נוקמת בי רק בגלל שמשהו נראה לך לא הוגן? זה לא נראה לי מאוד מכובד לנצל את הכוח שלך כשוטרת ככה".

"אני לא נוקמת בך, פרסיליה. תרשי לי לקרוא לך פרסיליה?" שאלה ג'ני ולא חיכתה לתשובה, "את עברת על החוק, ואני כאן כדי לאכוף את החוק. אין כאן שום דבר אישי נגדך".

"להחזיק אותי בכוח אחרי שהחקירה שלי הסתיימה, זה נראה לי מאוד אישי".

ג'ני נאנחה. "פרסיליה, אמרתי לך, אין לך טעם להכחיש את מה שאני יודעת. את כאן כי סייעת לפושע נמלט, תקפת שוטרת והתנגדת למעצר. כל אלה עובדות שאני יכולה להעיד עליהן בעצמי. אם את לא רוצה להיות מואשמת גם בשיבוש הליכי חקירה, אני מאוד מציעה לך להתחיל לשיר".

היא קמה ממקומה.

"עכשיו, אם תסלחי לי, אני הולכת לקרוא את התיק שלך. אני צריכה לדעת עם מי יש לי עסק. בינתיים יש לך זמן לחשוב אם את רוצה לשתף פעולה או לא. אל תלכי לשום מקום, טוב?"

"אחרי שתלכי יבוא השוטר הרע?" שאלה פרסי.

"אין כאן שוטר טוב ושוטר רע. יש רק אותי. תחליטי מי את רוצה שאני אהיה".

ג'ני סגרה את הדלת אחריה, משאירה את פרסי לבדה בחדר החקירות.

– – – – –

אחות נכנסה לחדרו של ריק, לבושה בחלוק לבן ועל פניה מסכת בית-חולים שכיסתה את פיה ואפה.

"התעוררת", אמרה.

"נראה לי", ענה ריק.

"זה לא טוב. בפעם הבאה תעשה את עצמך ישן. אם יראו שהתעוררת, יתחילו לחקור אותך".

רק אז ריק הבין שהוא מכיר את הקול שלה. גם עיניה היו מוכרות, וכעת הוא שם לב שהיא הסתירה הרבה שיער מתחת לכובע הניילון שחבשה.

"ג'סי?" לחש.

"סתום את הפה, אתה רוצה שכול בית החולים ידע שאני פה?"

היא שלפה סיכת ראש והחדירה אותה אל מנעול האזיקים שלו. אחד מהם נפתח בקלות, והיא פנתה לטפל בשני.

"יש לך מזל שעוד יש לנו אנשים שמכירים שיטות פריצה ישנות ולא את הקשקושים הטכנולוגיים שלכם".

"איפה פרסי באמת?"

"עדיין בחקירה. הדרקון האדום רוצה שתסתלק מכאן בהקדם האפשרי, אפילו בלעדיה. העיר הזאת לא תתנקה משוטרים בימים הקרובים".

האזיק השני נפרץ, וריק ניסה לקום. כל תנועה שלו כאבה, במיוחד בבטנו, היכן שנורה. הוא כמעט זעק מכאב, אך נשך את שפתיו ורק גנח.

"אתה יכול להרעיש יותר, אני לא חושבת ששמעו אותך בקצה השני של גולדנרוד".

היא עזרה לו לקום וליוותה אותו אל החלון. ריק צלע, לא רק בטנו כאבה אלא גם רגליו שנשרטו, אבל ג'סי תמכה בו ופתחה את החלון בשבילו. ג'יימס חיכה להם שם, רכוב על פידג'יוט.

"איך מצאתם אותה?" שאל.

"היא לא התרחקה. היא לא רצתה לברוח, אבל כנראה שמשהו הבהיל אותה מאוד".

"היריות", הנהן ריק, "הייתה לה סיבה מצוינת לפחד. הכול בסדר עכשיו, פידג'יוט".

הוא ליטף את ראשה, וג'יימס השיב לו את חגורת הפוכדורים שלו.

"זה היה תלוי על הרגל שלה", אמר, "תלית אותה שם בעצמך?"

"כן. אם המשטרה הייתה מניחה את הידיים על הפוקימונים שלנו, לא היינו רואים אותם יותר לעולם. ניסיתי לקשור את זה כמו שצריך, אבל לא היה לי זמן".

"עשית בשכל".

"לדעתי לא", אמרה ג'סי, "לתלות את חגורת הפוכדורים שלך באוויר, על פידג'יוט שעפה במהירות כזו? יש לך מזל שהיא לא הפילה את זה בדרך".

"פידג'יוט לא טיפשה, היא לא הייתה נותנת לפוקימונים שלנו ליפול".

"רק למי שצריך", השיבה ג'סי.

ריק החליט להתעלם ממנה. הוא עזר לג'יימס להיכנס לחדר דרך החלון, ויצא בעצמו אל גבה של פידג'יוט. הפעם הוא החזיק בה חזק ככול שידיו אפשרו לו.

"בעדינות הפעם", לחש לה.

פידג'יוט הנהנה והמריאה לאוויר, וגולדנרוד נותרה במהרה הרחק מתחתיהם.

– – – – –

ג'ני חזרה לחדר, בידה התיקיה ועליה שמה של פרסי.

"נו", שאלה, "מתחשק לך לפטפט?"

"אני יכולה לפטפט על הרבה דברים".

"אני מקווה שאחד מהם הוא ידידך אריק ריילי".

"כן", אמרה פרסי, "הוא לא עשה את זה".

"מצוין. תודה על העזרה, אפשר לסגור את התיק".

"אני רצינית. הוא לא רצח את אבא שלו, הוא לא היה עושה דבר כזה".

"אם כך, מי עשה את זה?"

"אחד הפוקימונים של אחיו דחף אותו מהגג של בית הספר. ריק היה שם, אבל הוא לא עשה כלום. אם הוא היה יכול, הוא היה מציל את אבא שלו".

"זה מעניין", אמרה ג'ני, "הצוות שלנו כבר חקר את אחיו, והוא טוען בתוקף שריק אשם. אני מאמינה לך שאת דוברת אמת, אבל מספרת את הגירסה שריק סיפר לך. כשיש סתירה, אחד הצדדים משקר".

"למה שלא תבדקי בעצמך? תוכלי למצוא על הגופה סימנים להתקפה של בידריל".

"פרסיליה, אנחנו מדברות כאן על חקירת רצח. סימנים מזהים היו הדבר הראשון שהצוות שלנו בדק, והם לא מצאו שום סימן להתקפה של פוקימון זה או אחר".

"הצוות שלנו", חזרה אחריה פרסי, "מי זה הצוות הזה? אם כל כך מעניין אותך לגלות את האמת, למה שלא תבדקי בעצמך?"

"המשטרה היא צוות. כל אחד אחראי על העבודה שלו. בערך כמוכם", אמרה ג'ני, "אבל תודה על שיתוף הפעולה. לא מאוד עזרת לי, אבל בתמורה לנכונות שלך, אני אגלה לך פרט מידע משלי: החבר שלך כבר בידינו".

פרסי שתקה. מצד אחד היא לא רצתה להאמין שזה נכון. מצד שני, ריק בכול זאת היה לבד בעיר מלאה שוטרים…

"כל מה שתספרי לי עכשיו יעזור לאמת את הגירסה שלו. ברגע שנשחרר אותך, תהיה לכם הזדמנות לתאם גירסאות וכבר לא תוכלי לעזור לו יותר, לכן זו ההזדמנות היחידה שלך לעזור לחבר שלך. אם במקרה טעית באחד הפרטים בסיפור, ואת רוצה לשפץ קצת את מה שאמרת…"

"סיפרתי לך את האמת", ענתה פרסי.

"טוב מאוד".

"אני יכולה ללכת?"

"עדיין לא", ענתה ג'ני, "עד עכשיו דיברנו על ריילי. עכשיו אני רוצה שנדבר עלייך".

– – – – –

ריק נחת שוב בחצר ביתה של הולי. הסטנטלר הזועם כבר לא היה שם, והוא ניחש שהדרקון האדום הורה להולי להשיב אותו לפוכדור לפני שריק מגיע. הוא נכנס אל הבית, ושם מצא את הגנרל מחכה לו כמו בפעם הקודמת. הוא לא זכר מתי בפעם האחרונה שמח כל כך לראות אותו – ואז נזכר שנכשל במשימה.

"נכשלת", הזכיר לו גם הגנרל.

ריק הנהן והשפיל את מבטו.

"ואם לא די בכך, הרשית לעצמך להיתפס. גם אתה וגם פרסי".

"הבאתי משהו", אמר ריק.

לחגורת הפוכדורים שלו הייתה מחוברת שרשרת היהלומים שקאסידי הפילה מהכספת של לורנס קינג. הוא ניתק אותה והגיש אותה לגנרל.

"זה לא מה שביקשתי".

"אני יודע, אבל גם זה משהו".

הדרקון האדום בחן את השרשרת.

"טוב, אולי בכול זאת נוכל למכור אותה במחיר יפה", אמר, "עכשיו, למשימה הבאה…"

"תהיה עוד משימה?" שאל ריק.

"אתה חבר בצוות הזה או לא?"

"פשוט חשבתי, בגלל שנכשלנו…"

"אני מאמין שהייתם מצליחים במשימה אם לא הייתם נתקלים בקאסידי ובוץ'. הם לא היו חלק מהתוכנית שלי. להילחם נגד חברים אחרים בצוות רוקט, זו כבר משימה בפני עצמה…"

"גנרל", נזכר ריק, "בוץ' אמר שהעורב הזהיר אותם שגנרלים אחרים עלולים להתערב לו בתוכניות. זאת אומרת שהתוכנית הזו בכלל הייתה של העורב?"

הגנרל שתק לרגע, כאילו שוקל אם לענות, ואז הנהן.

"העורב, כשמו כן הוא, חמדן ואוהב דברים נוצצים. אני חשבתי שאם אקדים אותו ואגנוב את מה שהוא מעוניין בו מתחת לאף שלו, זה ילמד אותו לקח. אם הייתי יודע שתצטרכו ממש להתעמת עם אנשיו, הייתי שולח חיילים עם פוקימונים מאומנים יותר".

"אבל למה הגנרלים בכלל רבים ביניהם? כולכם הרי חלק מאותו צוות".

"כשמדובר במשימות הרגילות, של גיוס כספים או משאבים לצוות, אנחנו משתדלים להתרחק זה מדרכו של זה. אבל לפעמים, כשהמטרות שלנו מתנגשות זו עם זו או כשכולנו רוצים להניח את היד על חפץ או פוקימון נדיר מסוים, אין ברירה אלא להתעמת. לעתים קרובות המטרות שלי ושל העורב…"

ריק חיכה שימשיך את המשפט, אך נראה שהגנרל השתתק. בסופו של דבר, הוא המשיך: "אם כן, המשימה. הפעם אני רוצה שתשיג עבורי ארטיפקט".

"רק רגע, להשיג עבורך? אתה חושב שאוכל לעשות את זה לבד?"

"אני רוצה שתאסוף מידע. זו הזדמנות מצוינת בשבילך לעשות את זה בלי להיעזר בפרסי. ברגע שתמצא מידע נוסף לגבי הארטיפקט, חזור לכאן ופגוש אותה, ולכו להשיג אותו ביחד".

"בסדר", אמר ריק.

"הארטיפקט הזה נקרא כתר האופל. הוא אמור להעניק למי שחובש אותו את החסינות המיוחדת של פוקימוני אופל – כלומר, חסינות להתקפות על-חושיות, קריאת מחשבות ושליטה מוחית".

"זה נשמע כמו חפץ יקר מאוד. למה אף אחד לא ניסה להשיג אותו עד עכשיו?"

"זה באמת חפץ יקר מאוד, ולכן אני מאמין שמישהו כבר הניח עליו את ידיו", ענה הגנרל, "הידע על ארטיפקטים מצומצם מאוד, אבל אפילו מישהו יודע על קיומו של הכתר ומצליח למצוא אותו, הוא לא יעז לגנוב אותו ממי שהגיע לשם לפניו… לנו, למרבה המזל, אין בעיה כזו".

"אתה בעצם אומר שאנחנו צריכים להתכונן לעוד קרב".

"אני בהחלט מאמין שזה יגיע לידי כך".

"אבל אמרת שאם היית יודע שניאלץ להילחם מול קאסידי ובוץ', היית שולח חיילים מאומנים יותר".

"זה היה במשימה הקודמת", ענה הדרקון האדום, "עכשיו יותר חשוב לי לשלוח חיילים שאני סומך עליהם".

– – – – –

"אז למה הצטרפת לצוות רוקט?" שאלה ג'ני.

"אני לא זוכרת שאמרתי שאני בצוות רוקט", ענתה פרסי.

"בואי נניח לצורך השיחה שאת בצוות רוקט".

"אז בואי נניח שהצטרפתי כדי להביא טוב לעולם ולמלא אותו בפרחים ופיות".

"חבל, פרסיליה, דווקא הלך לנו כל כך טוב עד עכשיו".

"אני לא מתכוונת להודות בדברים שלא עשיתי רק כדי שתקבלי תעודת הצטיינות על תפיסת חברה בצוות רוקט. שיתפתי פעולה במה שיכולתי, אבל אני לא מתכוונת לעזור לך לתפור לי תיק".

"מתוקה, כבר יש לך תיק, והוא לא ייסגר בקרוב כל עוד זה תלוי בי".

ג'ני פתחה את התיקיה והביטה באחד הדפים.

"כתוב לי כאן שגם אבא שלך בכלא. איזו הפתעה, הוא יושב על רצח", היא הביטה בה, "זו הסיבה שאת מסתובבת עכשיו עם ריילי? יש לך תסביך אב?"

"לא ידעתי שאת גם פסיכולוגית".

"אז מה? את סתם נהנית להגן על רוצחים?"

"מעולם לא הגנתי על אבא שלי", מלמלה פרסי, "הוא… הוא מרצה את העונש המגיע לו".

"נשמע שאת מאוד שמחה שהוא בכלא. מה הוא עשה לך, פרסיליה? מה הוא עשה שמגיע לו שהבת שלו תדבר עליו ככה?"

"הוא לא עשה לי כלום", קולה החל לרעוד, "הוא אדם טוב".

"הבנתי, אז את פשוט אזרחית שומרת חוק שחושבת שלכול אחד מגיע לרצות את עונשו", ג'ני סגרה את התיק, "יפה מאוד. אותך תפסו גונבת תכשיטים, אז אולי את חושבת שגם לך מגיע לקבל על זה את העונש הקבוע בחוק? וגם על תקיפת שוטרת, סיוע ל… את יודעת, כל הדברים שאמרתי לך בהתחלה. כל אלה ביחד מצטברים לעונש יפה שתוכלי לרצות יחד עם אבא".

"נמאס לי מהשוטרת הרעה. אפשר לקבל את השוטרת הטובה?"

"אל תדאגי", חייכה ג'ני, "את הולכת להיות כאן עוד הרבה זמן, ואת עוד תקבלי הרבה שוטרים. חלק מהם יגרמו לך להתגעגע אליי".

באותו רגע נפתחה הדלת, והשוטרת שקודם לכן ליוותה את פרסי נכנסה פנימה.

"ג'ני", קראה לה.

"מצטערת. אני כבר חוזרת".

ג'ני יצאה מהחדר והשאירה את פרסי לבדה. הדבר היחיד שיכלה לחשוב עליו הוא שלא חשוב מה יקרה בהמשך, היא לעולם לא תתגעגע לג'ני. היא קיוותה שהשוטרת השניה קראה לה למשהו דחוף, ושג'ני תיאלץ ללכת ולא תחזור יותר… לא חשוב מה יקרה, העיקר לא לראות שוב את ג'ני…

אבל ג'ני חזרה, ולמרות שלא באמת ציפתה שלא תחזור, פרסי בכול זאת חשה את לבה מתרוקן. לקח לה זמן להבחין שמשהו השתנה, והבשורה שג'ני קיבלה כעת גרמה לה להחוויר בעצמה.

"בסדר, פרסיליה", אמרה בקול קצת גבוה מדי, "סיימנו אתך".

לרגע אחד היא לא האמינה למשמע אוזניה.

"מה?"

"מה ששמעת. את חופשיה ללכת".

פרסי קמה ממקומה בזהירות, כמעט בטוחה שזה עוד תרגיל, אבל לא רצתה להתווכח. כשחלפה על פני ג'ני, היא הייתה בטוחה שהיא תצמיד אותה לקיר פתאום, תאזוק אותה ותגרור אותה מכאן בחזרה לתא; אבל ג'ני לא עשתה לה דבר, ופרסי לקחה את הציוד שלה בחזרה ויצאה מתחנת המשטרה.