הסיפור של אייל: פרק 1 – Awakening of Mewtant

נוצרתי לפני בערך שנה. מיו, הפוקימון היחיד שיכול לקבל את כל היכולות, שומש בתור בסיס לד.נ.א. שלי. צוות רוקט שכר את ה"גאון של פוקימוני המיראז'" שניסה ליצור שיבוט חדש כדי שהוא יהיה בסיס לחזרתה של בתו. כשהשתחררתי, הייתי זועם וחיסלתי את כל המעבדה. ג'ובאני, המנהיג של צוות רוקט, השתמש בי ככלי וגם אותו תקפתי, אבל הילדה המשובטת ועוד שלושה שיכפולים שיצרתי במסע הנקמה שלי משום מה הרגיעו אותי. הם התנפצו ואחרי זה הפכו לאבק שנתן לי יותר כוח וגרם לי ליותר סבל.

אני טיילתי ברחבי העולם וחיפשתי מענה לחיי, הגעתי מקנטו עד ג'וטו, מאיי תפוז לאיי דקורורה ומשם ליונובה, שם מצאתי את צוות פלזמה, או כמו שאני קורא להם: הישועה. קולורס איפשר לי לשלוט בפוקימונים וראיתי את התוכניות שלו להפיכה של ג'נסקט החרק לרובוט. התוכנית שלי התחילה לעבוד, לקחתי ממאמן אקראי ועלוב את הפיקאצ'ו שלו ותקפתי את הפיקאצ'ו, החייתי את השאריות לפוקימון חדש ומיזגתי אותו עם קולר, השגתי שליטה על צוות פלזמה. לצערי, התוצאה הייתה עגומה: נולד לו יצור כתום שבמקום ידיים יש לו כנפיים ממונעות, מדחף תותח במקום רגליים, ארבע עיניים אינפרה אדומות שפועלו כמו עיני חרק, רמקול במקום פה ותותחים על הכתפיים. מסתבר בניסיוני לנקמה יצרתי מפלצת שרוצה רק להשמיד, אפילו אותי. פיקאטו סימן וי, זה השם שבחרתי לו, הפעיל את התותחים שלו וירה עליי ברקים. חמקתי מאחד אבל השני פגע בי. התחלתי להשתנות ולהפוך למשהו אחר, סימונים כהים הופיעו לאורך כל גופי, ורידים מסוימים בגופי התחברו ויצאו החוצה, הזנב שלי קטן והראש שלי גדל, התעצבתי ואיבדתי את ההכרה.

כשחזרתי להכרה, הייתי באותו גודל יחד עם סוג של ג'ולטיק מפונק. מסביבנו התקבצה קבוצה של גלבנטולות זקנות ואחת צעירה בערך שהרימה את הג'ולטיק והזהירה מפני פוקימונים שהוא לא מכיר. אחד הזקנים שאל אותי מה אני, מכיוון שאני לא מיו אבל דומה לו. אני ניסיתי לברוח אבל לפני שהצלחתי לזוז, אימא גלבנטולה ביקשה ממני להישאר איתם ולצאת מחר מכיוון שעוד מעט מחשיך. נכנסנו לסדק שבמדרכה שהוביל למערה מרוהטת בערך. אני יכול לומר רק דברים טובים עליהם והדבר הכי טוב הוא שהם משפחה מלוכדת מאוד. האבא תמיד בדק אם מישהו לא שבע, האימא דאגה לתינוק שלה והכינה עוד ועוד מאכלים, הילד היה מנומס, והזקנים היו נחמדים יותר מכל מי שפגשתי אי פעם. אחרי הארוחה התכוונתי ללכת אבל האימא חזרה וביקשה ממני לרדת למטה ולישון איתם. ב"חדר השינה" היו פיסות בד מבגדים של אנשים שעטפו צמר פלדה ושכבו על סלע חשמלי. באמצע היה את "סלע הטעינה" שהיה אמור לטעון את הצעירים לבוגרים במהלך השינה.

ניסיתי להירדם אבל אז שמעתי את הג'ולטיק מדבר אליי "אתה יודע, אני אמור לצאת למסע הטעינה שלי בקרוב. מסע טעינה זה כשג'ולטיקים צעירים יוצאים לטייל בעולם אחר משהו". שאלתי אותו מה, והוא ענה לי "אני לא יודע מה, אבל המשפחה שלי אומרת שכל ג'ולטיק מגלה את זה בעצמו. אימא שלי מגוננת עליי בגלל שאבא שלי מת לא מזמן. הסיפור הוא שהלכנו ברחוב לטיול לחנות ממתקים כשפתאום ראינו ילדה מהיצורים הגדולים האלו שהורסים אותנו. היאניסתה לתפוס אותי", הוא רעד והתחיל לדמוע, "הזקנים לא היו איתנו ואימא שלי אמרה לי לברוח אבל נשארתי. היא דיברה עם אבא ואמרה שהיא תישאר ושהוא ואני נברח, אבל אחרי ויכוחים רבים שהם דחסו לשניות, הוחלט שאבא יישאר ואימא ואני נלך. לפני שירדנו לחור, הצצתי פעם אחת ואז ראיתי אותה מוציאה פוקימון אחר, בוגד, אני חושב שקוראים לו ג'נסקט". בשנייה ההיא היה לי הבזק, ראיתי את עצמי עם ורידים מחוברים, זנב מהראש, עיניים כחולות וריחפתי מעל לכל. ראיתי בור הרוס ואת הדבר הכי נוראי שראיתי אי פעם ואז נרדמתי.

בבוקר הלכתי אל מחוץ לסדק יחד עם המשפחה וראינו ספינת אוויר ענקית מעלינו, אחר כך בא ופוריאון שהקפיא את הבור שלנו יחד עם כל מה שבתוכו, הקיפו אותנו פוקימונים ואז באו גם חלליות בעלות פנים של ג'נסקט שהפכו לפוקימון עצמו ואז הופיעה גם התועבה שלי. כולם תקפו את המשפחה וקולרס בכבודו ובעצמו הרים אותי והתכוון לשים עליי ועל האחרים קולר, ואז זה קרה, התחלתי לגדול והגעתי לגודל של בן אדם, נעשיתי שרירי, הציפורניים שלי התארכו לגודל של קלשונים, הראש שלי השתנה לענק, קיבלתי ארבע עיניים מלאות כחול, זנב יצא לי מהראש ומתוך הגוף שלי יצאו שרירים שהתחברו לחלקים אחרים בגוף. יצרתי כדור אנרגיה גדול פי ארבע מהאחרון שיצרתי והשלכתי  אותו על אלה שהקיפו אותנו מצד שמאל ואז לימין ואחרי זה לג'נסקטים. קולרס דיבר אליי, "אתה זוכר שכשיצרת את המפלצת שלך, נתת לו קולר כדי שתשלוט בו? הקולר היה פעיל ולכן אני מפעיל אותו, פיקאטו, תקוף!" מיד נורה אליי ברק ענק, חסמתי אותו בשתי ידיי ואז החזרתי אותו אל כנו של התותח, מה שגרם לפיקאטו להתפוצץ. זה היה אני נגד קולרס בכבודו ובעצמו.