"נידורינו מתחיל את הקרב עם מתקפת קרן", קול הכרוז בקע מתוך מסך הטלוויזיה.
אבל בינינו, מי משתמש בפוקימון התפתחות שנייה בגמר ליגת פוקימון?! בוא נהפוך את זה לריאלי יותר –
"נידוקינג מתחיל את הקרב עם מתקפת קרן", קול הכרוז בקע מתוך מסך הסמארטפון.
אש קטצ'אם: "כן, אני הוא אש".
קריין: "אש קטצ'אם הוא נער מהעיר פאלט".
אש קטצ'אם: "אני כבר בן 10 ויכול לקבל רישיון לפוקימון".
לא נשמע אמין שיתנו רישיון כלשהו לילדים בני 10, נכון?! בוא נהפוך את זה לריאלי יותר –
אש קטצ'אם: "אני כבר בן 10 ויכול לאמץ לעצמי חיית מחמד משלי".
= = = = =
זהו הסיפור של אש קטצ'אם בגרסה המציאותית.
= = = = =
אש קטצ'אם היה ישן בצורה עמוקה בבוקר החלוקה של הפוקימונים ההתחלתיים. למזלו, אמא שלו, דיליה, הייתה בסביבה כדי למנוע ממנו להגיע באיחור לפרופסור.
דיליה: "אש, קום, אתה תאחר!"
אש פלט משהו לא ברור בתגובה לכך וחזר לישון.
דיליה נכנסה לחדר ואמרה שוב: "אש, השעה 7:30, כדאי לקום, מותק".
אש התהפך וחזר לישון.
דיליה חיכתה כמה רגעים, התקרבה למיטה שלו וצרחה בקולי קולות: "אש, אתה מוכן להרים את התחת שלך ולקום כבר מהמיטה".
"עוד 10 דקות אמא, אני באמצע חלום טוב", ענה אש בתגובה.
מה שציפה לאש ברגעים הבאים היה הכל מלבד חלום טוב. אמא שלו יצאה לחצר הקדמית, לקחה משם דלי ספונג'ה, מילאה אותו במים בכיור של המטבח ונכנסה לחדר של אש ברוח סערה.
"אתה תודה לי על כך אחר כך", היא אמרה ושפכה על אש את דלי המים, מה שגרם לו להתעורר בבהלה.
"צא כבר, הפרופסור מחכה לך", היא אמרה ויצאה מהחדר. כשיצא מהבית, הזהירה – "שלא תעז לשכוח לקחת את הזבל איתך".
אמרנו גרסה מציאותית או מה?!
כשאש הגיע לפרופסור, הוא ראה שגם שאר ילדי העיר בגיל שלו נמצאים שם. הם היו 4 במספר.
פרופסור אוק: "ברוכים הבאים למעבדה שלי, היום אתם תקבלו פוקימון התחלתי, האופציות הן צ'רמנדר שהוא מסוג אש, בלבאזור שהוא מסוג עשב ויש לכם את סקווירטל שהוא מסוג מים".
אחד הנערים האחרים שאל: "ואם שניים מאיתנו רוצים את אותו אחד?"
הפרופסור חייך ואמר: "יש לי מספיק התחלתיים לכולם".
השניים האחרים בחרו את הפוקימונים שלהם והלכו.
אש התקרב אל היצורים הקטנים ובחן אותם: "מעניין מה היה קורה אם הייתי מאחר", הוא מלמל לעצמו.
"אז היית מתחיל את המסע ברגל שמאל", ענה לו קול יהיר מאחוריו. זה היה גארי אוק, הנכד של הפרופסור.
"גארי!" צהל הפרופסור וקרן מרוב גאווה. "הגעת".
"כן, סבא, הגיע היום שלי להתחיל את המסע שלי", אמר לו גארי ונכנס בין זרועותיו של סבא שלו שחיבק אותו בחיבה.
"אז איזה פוקימון אתה מתכנן לבחור", שאל אש.
"את כולם", ענה גארי.
"מה הכוונה?" שאל אש, מבולבל.
"כאילו, דא! אני הנכד של הפרופסור, אתה חושב שאני לא אקבל פרוטקציה?!" שאל גארי וחייך.
הפרופסור ארגן לו שלושה פוקדורים לתוך חגורה ואמר לו: "אני אימנתי אותם בעצמי".
גארי הניף את החגורה על הכתף שלו, ויצא מהחדר, לא לפני שאמר: "להתראות, לוזר".
אש יצא עם הפוקימון ההתחלתי שלו, שלא היה פיקאצ'ו אם במקרה תהיתם לעצמיכם. הוא יצא למדשאות הקרובות וניסה את מזלו בלכידה של פוקימונים פראיים.
כשראה את הפוקימון ספירו, ניסה לשלוח את הפוקימון שלו עליו, אבל הפוקימון הפראי ניצח אותו בקלות יתרה.
לאחר מכן, הרים אבן וזרק אותה על הפוקימון הפראי, שהתעצבן, וקרא לחבריו לבוא ולעזור לו.
אש רץ במלוא המהירות שלו הרחק מלהקת הספירו, רק כדי למצוא שהם הרבה יותר מהירים ממנו.
הם ניקרו אותו, שרטו אותו ואיימו לסיים לו את המסע הרבה יותר מוקדם ממה שהוא ציפה לו.
ברגע של תושייה, הוא ראה ילדה ג'ינג'ית מנסה לדוג פוקימונים במאגר מים קרוב ולידה זוג אופניים.
הוא עלה על האופניים והתחיל לדווש, תופס מרחק מהפוקימונים הפראיים.
מה שהוא לא ידע זה שאותה ילדה ג'ינג'ית התקשרה לשוטרת ג'ני ודיווחה שעובר אורח גנב לה את האופניים.
לא עבר זמן רב לפני שאש הסתכל במראה של האופניים ובמקום לראות להקת ספירו, ראה את הניידת של המשטרה, רודפת אותו וקוראת לו לעצור בצד.
אש עצר בצד, הורד מהאופניים, נאזק באזיקים ונשלח למעצר עד תום ההליכים.
ככה התחיל לו המסע של אש קטצ'אם, מאמן הפוקימונים מהעיר פאלט.
