פרק עשירי: תפוס ת'דגל !

שם הפרק: ספיידרמנים צהובים!

קקטורן צעד קדימה בביטחון, הוא הכיר את עיר הולדתו כמו את כף ידו. קקטורן זיהה כל סמטה, כל רחוב, כל פנייה בעירו הענקית. הוא ידע בדיוק לאן הם הולכים. החידה אמרה שצריך ללכת בעקבות האף. אין מקום מתאים יותר מבית הגלום, הפוקימונים המצחינים. קקטורן הלך בזהירות, הוא לקח בחשבון שקבוצות אחרות שפתרו את החידה ינסו להתנקש בו. הוא לא פחד מקבוצות אחרות. קקטורן הביט מעלה אל טרופיוס הענק והזוהר שריחף מעליו, וכמעט שנעלם בין העצים הענקיים. היער העצום של גרסיטי הוא הגדול ביותר באזור. יש בו עצים כל-כך גבוהים שהיו גורמים אפילו לפוקימונים מעופפים סחרחורת. עץ אחד מהם הוא כל כך גבוה וחזק שאפילו שלושה אוניקס ביחד לא יצליחו להקיפו. רוב הבתים בגרסיטי היו על רצפת היער וחלק מהבתים נבנו על צמרות העצים. קקטורן, עם כל הנוסטלגיה שהציפה אותו, תיעב את גרסיטי.לא בגלל הצבעים, הצלילים או הבלגן, אלא הוא תיעב את הפוקימונים. קקטורן הביט לימינו, ליפיאון היפיפייה דילגה בקלילות בין גגות הבתים, טאנגרות' לפתע צץ בצחקוקים בקולו הנמוך מאחד הקירות מכוסי הגפנים של הבתים. קקטורן הזעיף פנים. זה בדיוק מה שהוא שנא. כולם התאימו לגרסיטי, כולם חוץ ממנו. הוא גדל כאן. בצעירותו, כולם התייחסו אליו כמנודה, הם נידו אותו, השפילו אותו, והתייחסו אליו רע, עד שהוא התפתח. אז הוא הפך לחזק יותר מכולם, ומרוחק מכולם. הוא הביט במבט כועס בליפיאון וטאנגרות' המחייכים. קקטורן השתמש במתקפה "זרוע מחט" וקוץ ענק הונף בין טאנגרות' לליפיאון מזרועו של קקטורן. הם קפאו. "תתרכזו, הגענו!" אמר קקטורן והצביע על מבנה ענק שהעלה ריח של בשר רקוב.

אלקטרבאז צעד מפוחד ברחובות. המקום האחרון שרצה להגיע אליו הוא בית הגלום הגדול. דיטו התקדם ראשון בצורת אלקטרבאז. במידת הצורך דיטו יוכל ליצור מסך אור כהגנה. אלקטרבאז צעד אחריו, ומבחינתו זה היה נהדר. רפידאש צעדה אחרונה כדי לטשטש עקבות. אלקטרבאז הופתע לגלות שרפידאש טובה באיתור וטשטוש עקבות. אלקטרבאז סרק את השטח, הוא חיפש אחרי כל דבר: עקבות, סימנים, צללים, קולות, ריחות. אלקטרבאז הבחין בצל מהיר שחלף במרחק כמה בתים משם. הוא ידע שזה היה דודריו המהיר וחד העין. דודריו השקיף עליהם מרחוק ותמיד יכול היה לשלוח אות מצוקה בצורת "קול-על". אלקטרבאז צעד בזהירות, הוא ידע שהמפיקים של התחרות יעשו הכול כדי להכשיל את הקבוצות, והכוונה היא הכול.

צרחה חזקה נשמעה והיא נגדעה במהירות, זה היה דודריו.

"מצאו אותנו!" צווח דיטו.

"לא, אידיוט! הם עדיין מחפשים!" צרח בחזרה אלקטרבאז.

"ובדיוק מצאנו!" בקע קול מבין העצים.

כמה וויפינבל גדולים הגיחו מן העצים, מתנדנדים על ענפים בעזרת "גפן מצליפה" כמו ספיידרמנים קטנים וצהובים. כל הוויפינבל נחתו על האדמה בכבדות, הם נראו כועסים במיוחד. דיטו הפך במהירות לרפידאש, הוא חשב שבמקרה של קרב יהיה לו פתרון.

הוויפינבל חייכו. "בשם משטרת הגבולות של גרסיטי, אתם עצורים!" צעק אחד הוויפינבל.

"על מה?" שאל אלקטרבאז מהוסס.

"החדרת פוקימוני אש ללא אישור לשטח גרסיטי" אמר הוויפינבל במעט היסוס בעצמו.

"אין חוק כזה!" צעקה רפידאש. עווית קלה עברה בפניו של וויפינבל.

"ומדוע לא הודעתם למגדל הפיקוח?" שאל וויפינבל.

"עברנו במרכז הפיקוח! לא אמרו לנו כלום!" צעק נואשות דיטו שכעת חזר לצורתו המקורית. הוויפינבל התעלם מכך.

"אנחנו נדבר עם מגדל הפיקוח. פוקימונים יפוטרו בגלל זה. אבל לפני כן, אי-ידיעת החוק לא פוטרת מעבירה. אתם עצורים. כול ניסיון להתנגד ירשם נגדכם!" צעק הוויפינבל. אלקטרבאז חשב למשך כמה רגעים. הוא הביט אל רפידאש ודיטו.

"ואם נתנגד, מה יעצור אותנו מלהביס אתכם?" שאל אלקטרבאז.

"אל תדאגו, אתם לא תביסו אותנו", אמר וויפינבל בחיוך.

"הביאו את האסיר!" הוא צעק אל מאחוריו. כמה וויפינבל גררו קדימה את דודריו. הוא שכב על האדמה ונראה פצוע וחלש. עין אחת של הראש האמצעי של דודריו נפתחה וקרצה אליו. אלקטרבאז חייך. דודריו שיטה בוויפינבל כדי שהוא יהיה ביחד עם הקבוצה שלו. דודריו קם בפתאומיות על רגליו והתקרב אל אלקטרבאז. דיטו חזר לצורת רפידאש ורץ גם הוא אל אלקטרבאז ודודריו. הוויפינבל נכנכסו להלם והקיפו את החבורה.

"תתרחקו!" צעקה רפידאש וירתה להביור אל האדמה. אש חזקה פרצה.

"לא!" כולם צעקו ביחד. האש התחילה להתפשט. רפידאש פתאום הבינה מה היא עשתה.

"אוי לא!" צעקה רפידאש בייאוש והתחילה לרוץ אל הלהבות. רפידאש דרכה על האש וניסתה לכבותה.

"לא, זה מסוכן!" צעק דיטו ורדף אחרי רפידאש אל תוך האש. הכל קרה כל כך מהר.כול הוויפינבל ניסו לכבות את האש בגפן מצליפה. דודריו ניסה לכבות את הלהבות בקול-על. חלק מהלהבות הלכו ודעכו אבל הלהבות בקצוות רק התפשטו והתחזקו. הוויפינבל נראו על סף בכי. אלקטרבאז לא ויתר, הוא יצר מסך אור גדול ושיטח אותו על האדמה. הלהבות נחנקו. אלקטרבאז הפנה את מבטו בשיעולים כבדים אל רפידאש ודיטו, הם כיבו את הלהבות במהירות. דודריו שילח מכל ראשיו קול-על, מתברר שהראש השמאלי שלו הוא היפראקטיבי, כי הוא לא הפסיק לכבות להבות. אז לאלקטרבאז צץ רעיון והוא קרא לדודריו.

"תעלה על הבית הזה!" אלקטרבאז צעק.

אלקטרבאז התקדם בין הלהבות החזקות אל הוויפינבל. "אתם יודעים מסך אור?" אלקטרבאז שאל.

אחד הוויפינבל הנהן.

"תעלו על הבתים! יש לי תוכנית!" צעק אלקטרבאז.

הוויפינבל לא נראו מרוצים להשמע לו.

"אם השריפה תתחזק, גם אני אפגע!" ניסה אלקטרבאז לשכנע אותם.

הוויפינבל עלו בחוסר רצון מובהק אל הבתים.

"אני רוצה שכולם ישתמשו במסכי אור!" צעק אלקטרבאז. מסכי אור רבים נוצרו סביב הלהבות.

"רפידאש, דיטו, תצרו מסך עשן כבד ככל שתוכלו ותברחו מהר!" צעק אלקטרבאז.

עשן כבד כמו ענן סערה זועם נוצר ומילא את הלהבות. רפידאש ועל גבה דיטו הפצוע והמפויח פרצו מן העשן בשיעולים חזקים. אלקטרבאז רצה לרוץ לבדוק את מצבו של דיטו, אבל ידע שעכשיו הוא צריך לכבות את הלהבות.

"דודריו, תשתמש בקול-על אל האדמה, כמה זמן שתוכל וכמה שיותר חזק.

"אני כבר די חלש", מלמל דודריו.

"עכשיו!" צרח עליו אלקטרבאז.

אלקטרבאז הרגיש רע שהוא צועק על פוקימון חלש ועייף. פרץ הצלילים החזק נורה מהפיות של דודריו לכיוונים שונים. הקול החזק חזר מן האדמה כמו בומרנג לכיוונו. אלקטרבאז הטה מעט את מסך האור שלו, מה שגרם לפרץ הקול להשתגר בכיוון שונה. הוויפינבל הביטו בו והבינו. בעזרת מסכי האור, יוכלו הוויפינבל ואלקטרבאז לכלוא את פרץ הקול החזק, וכך הם יוכלו לכבות את הלהבות. הלהבות יהיו גם ככה קטנות, בגלל שאין להם חמצן לבעור, והכול הודות למסך העשן הכבד. לבסוף העשן התפזר והאש נעלמה. אלקטרבאז התנשף, הוא התרסק אל הרצפה. הוא הביט בחברי הקבוצה שלו, דודריו היה מעולף, הוא בזבז המון אנרגיה, רפידאש הייתה מונחת על האדמה, היא הוציאה אנרגיה ונפגעה, אבל משהו אמר לו שלא רק זה עילף אותה, וחמור מכול – דיטו היה פצוע קשה, הוא לא הצליח לזוז כלל, אבל הוא היה חי. עיניו של אלקטרבאז התחילו להיעצם וראייתו החשיכה.

רפידאש התעוררה מבוהלת, היא הייתה בכלוב גדול עשוי מתכת, סלעים, חול, צמחים, אבנים על חושיות מיוחדות, והכול היה גם רטוב ומחושמל.

'מעולה', רפידאש חשבה. היא הייתה בכלא מיוחד, הוא נקרא "כלוב יסודי". זהו כלוב מיוחד המיועד כנגד כל הסוגים שיש. שום מתקפה רגילה משום יסוד לא יכולה לפרוץ את המחסום המיוחד שלו. אם מתקפה כלשהי פוגעת בו, הכלוב הופך לחומר אפקטיבי על אותה מתקפה. לא הייתה דרך להערים על הכלוב, או לשטות בו. רפידאש שכבה בכלוב באשמה, היא כמעט שרפה יער שלם. היא פגעה בקבוצה שלה. בדיטו. רגע! ממתי כל זה חשוב לה? היא נעשתה רכרוכית. רפידאש התעייפה ונרדמה שוב מחולשה.

אלקטרבאז התעורר בבהלה, הוא היה במקום מואר להפליא בשביל תא כלא. בעצם הרבה יותר מדי מואר. האור כמעט חרך את אלקטרבאז, אבל זה לא היה הדבר הנורא ביותר שקרה שם. הדבר הכי נורא היה הריח החזק של הבשר הרקוב. הריח היה כל-כך נורא שכמעט ראו אותו. אלקטרבאז רצה להתפוצץ מרוב סרחון. הוא הביט לצדדים, רפידאש עוד לא התעוררה, ודיטו עדיין שכב על אדמת התא מעולף. אלקטרבאז רצה ללכת לבדוק מה שלומו, אבל הוא אפילו לא יכל לזחול אל עבר דיטו. אלקטרבאז הביט אל דודריוף שם הוא שכב כשראש אחד יוצא דרך כלוב המתכת. אלקטרבאז הבין שהוא ניסה לברוח והתעלף. הוא הבין אותו, כי אחרי זמן מה גם אלקטרבאז התעלף.

רפידאש התעוררה בכבדות. היא פקחה את עיניה שם היא שכבה בתוך כלוב מתכת. היא קמה על רגליה, ראתה את אלקטרבאז יושב על ספסל דק בפינה חשוכה, דודריו ניקר את הסורגים בייאוש, דיטו ישב כבוי בפינה. היא הייתה בהלם. כולם נראו כל-כך… שבורים. רפידאש לא קיבלה את זה. היא התכוונה לעמוד, להגיד משהו שיחדיר בהם כוח ואמונה ולברוח מהכלוב, אבל לפני שהיא הספיקה, היא הביטה בפניו של דיטו, מאחר ורפידאש מעולה בפענוח שפת גוף והבעות פנים, זה עזר להם לתקשר בלי מילים.

"אל תדברי, אל תתנגדי", הוא שידר לה.

"למה?" היא השתדלה לשדר בחזרה.

"רע, עינוי", הוא שידר בחזרה.

רפידאש כמובן לא יכלה לגלות בדיוק את סוג העינוי, אבל היא הבינה שעדיף לה שלא תגלה. היא בכל זאת לא ויתרה על ניסיון הבריחה.

"איפה אני?" שאלה פתאום בקולניות. היא סרקה את החדר וכמו שציפתה, היו בו שתי מצלמות, ורמקול אחד שדרכו ההנהלה יכולה לדבר. היא גם שמה לב לפתח קטן בקיר, ולא ידעה למה הוא משמש. היא לא רצתה לדעת.

קול בקע מהרמקול בקיר, "אתם בתא הכליאה בבית הגלום", אמר הקול. הפנים של כולם אורו בבת אחת. אם הם יצאו מכאן, נותר רק למצוא את הדגל.

דיטו הבין מה רפידאש רוצה, אבל הוא חשב שזה מסוכן. האור החזק, הסרחון, הקושי. רפידאש דחפה את פרצופה אל תוך עדשת המצלמה ושאלה שאלות מטופשות, דודריו קם, הראש השמאלי שלו נצמד לעדשה השנייה והתחיל למלמל כל מיני שטויות, בזמן הזה, דיטו הפך לדודריו וקרא אל מחוץ לתא הכלא לשומרת ששמרה עליהם. השומרת גלום התקדמה ואיתה הריח המעופש, אלקטרבאז התקדם אף הוא. בזמן שדיטו העסיק את השומרת, אלקטרבאז חטף לה את מכשיר הקשר.

"היי! מה נראה לך שאתה…" צעקה הגלום, אבל היא נקטעה על ידי פגיעה ישירה מהמתקפה העל קולית של דיטו.

אלקטרבאז השתמש בשבירת לבנים ושבר את הסורגים. החבורה יצאה משם ורצה מהר. דיטו היה היחידי שהביט לאחור וראה את הפתח שממנו יצא הסירחון נפתח. כולם חוץ מרפידאש נראו מבוהלים. הסירחון גרם לכולם להתעלף ומנע מרפידאש להתעורר המון זמן. דיטו הביט אל התאים האחרים. הוא היה בהלם, כל התאים היו ריקים, מלבד התא שהיה לידם, שם ישבו קקטורן, ליפיאון וטאנגרות' מקבוצת פואנום.