פרק חמישי: תפוס ת'דגל !

שם הפרק: נחשו את הפוקימון – חלק ב'!

אלקטרבאז הסתובב באי המוזר של אי שייני מגנט. היו שם רכסי הרים ופסגות מושלגות, היו גם אגמים גדולים, יערות עבותים, מדבריות, אזור געשי וחופים גדולים. היו שני דברים שהטרידו אותו לגבי האי הזה; הדבר הראשון הוא שהכל היה צבעוני להחריד, כך שנראה כאילו סנורלקס ענק עם בעיות שלשול פלט נצנצים באי, ולא רק דרך איפה שהנצנצים אמורים לצאת. זה חרפןאת אלקטרבאז. הדבר השני שהדאיג את אלקטרבאז הוא שאין בו נצנצים מגעילים, מעוררי חלחלה בצבע כחולים, וזה בדיוק מה שהוא חיפש.

אבל עכשיו הוא דאג לשלום חברו. 'איפה דיטו? כבר עברה שעה וחצי מאז שקבענו להיפגש', חשב אלקטרבאז. הוא ידע שהוא שלח את דיטו לכיוון היערות והאזור הגעשי. הוא התחיל לטייל ביער, כשלפתע הוא שמע קולות מהשמיים ומיהר להסתתר מתחת לעץ גדול. הרי כל טיפש יודע שהחלק הזה של היער שייך לטריטוריית באטרפרי, ומי שייתפס יסבול מנחת זרועם של הפרפרים. כל האזור היה מלא באטרפרי וכל העצים היו מלאים במטאפוד. למזלו, גם הקאטרפרי וגם המטאפוד פחדו מכדי להגיד משהו. אלקטרבאז הלך לעומק היער אז הוא שמע רשרוש עלים. "מי שם?" קרא וירה מכת ברק לעבר הקול. לא היה שם כלום. הוא ידע שמה שהלך שם לא היה באטרפרי. הקולות הגיעו מהקרקע ובאטרפרי רוב הזמן עפים. "מי שם?" צעק שוב. אין קול ואין עונה. הוא המשיך לצעוד בזהירות, דואג לפנות עלים וענפים מדרכו כדי לא ליצור יותר מידי רעש. אלקטרבאז עבר לזחילה שקטה. משהו הרגיש לו לא טוב, מין תחושה מוזרה. הוא המשיך לזחול בשקט, חושיו המחודדים הזהירו אותו. הוא היה גשש מעולה, הוא ידע שמה שעקב אחריו הוא ארוך וחלקלק, קרוב לוודאי שזה אקנס, ארבוק או סוויפר, הוא היה בטוח. אחד מהנחשים האלה קרוב. הוא לא האמין שזה אקנס או ארבוק, אחרי הכל, הם לא נמצאים על איים כאלה בכלל, הוא התכונן לסוויפר. הוא ידע שהנחש כנראה יתחיל במתקפת נשיכה או זנב רעל. בכל מקרה, הוא יתקוף מטווח קרוב מה שייתן לאלקטרבאז המהיר יתרון להתחמק ולפגוע בו ממרחק רב באמצעות מכת ברק. אלקטרבאז הכין את אגרופו. ברגע שהסוויפר יסתער, הוא יחבוט בו במהירות באגרוף חשמל, יזנק אחורה וישתמש במכת ברק, משם, אלקטרבאז חשב, הקרב יפתח ביתרון.

אלקטרבאז עצר בקרחת יער, הוא שמע רחש מאחוריו, הוא חייך. "שמעתי את זה!" אלקטרבאז צעק ויצר מסך אור מולו. הוא חייך. מסך האור היה לפניו, הסוויפר היה מאחוריו. 'הסוויפר בטח יחשוב שגורם ההפתעה בידיו, כי אני מתנהג כאילו אני חושב שהוא מסתתר מלפני', אלקטרבאז גיחך 'מה שהוא לא יודע זה שאני פשוט משתמש במסך האור כמו מראה…' אלקטרבאז המתין. הוא העלים את מסך האור וירה לפניו ברק. 'למה הוא לא יוצא?' שאל את עצמו אלקטרבאז, ואז הוא שמע משהו טס מאחוריו. הוא הסתובב במהירות ותפס מקל עץ שנזרק אליו "מה?" הוא צעק מבולבל "אוי לא! עבדו עליי!" הוא הבין והסתובב מהר אחורה. מסך עשן מילא את האוויר. אלקטרבאז היה מופתע. צללית ענק רכנה מולו. אלקטרבאז השתעל, וכשהעשן התפזר אלקטרבאז מצא את עצמו לכוד בעזרת המהלך "חניקה", על ידי ארבוק גדול.

"לא חשבת שאני טיפש, נכון?!" הארבוק צחקק.

"ארבוק? מה אתה עושה כאן?" אלקטרבאז צייץ בחנק.

"נו, באמת! אני מתמודד!" חייך הארבוק.

"ואתה בטח לא רוצה שאני אמשיך בתחרות, נכון?!"  אלקטרבאז שאל בחשש. ארבוק חייך, פיו התמלא באש, היה זה המתקפה "ניב אש", ארבוק התקרב אל אלקטרבאז באיטיות, כשפתאום ארבוק עצר במקום.

"מה קרה? התחרטת?" אלקטרבאז בהה בארבוק, אבל הוא הביט בו בעיניים פעורות ופה בוער. "מה?" שאל אלקטרבאז. הוא הביט מאחוריו, לא היה שם שום דבר.

"אה, נכון… בגלל היכולת שלי יש סיכון של שיתוק לכל מי שנוגע בי. אז אתה משותק?" חייך אלקטרבאז ונחלץ בקלות מהארבוק. האש בפיו של ארבוק נכבתה.אבל האגרוף של אלקטרבאז התחיל להעטף בחשמל.

"אתה יודע, קצר זה כשהחשמל דלק, והאורות כבים, אז לילה טוב, תולעת מגודלת!" אמר אלקטרבאז והכה באגרופו לעבר פניו של ארבוק. בתגובה לכך התחילו לצאת מחטי רעל דקים מפיו של הארבוק והעיפו את אלקטרבאז, הייתה זו המתקפה "עוקץ רעיל".

ארבוק חייך, "אתה לא יודע שמסוכן להתעסק עם קצר? אתה יכול להתחשמל!" ארבוק התקדם אל עבר אלקטרבאז במהירות כשפיו מלא בברקים. אלקטרבאז זיהה את המהלך "ניב רעם". ארבוק נשך את ידו וחשמל את אלקטרבאז ושוב אלקטרבאז מצא את עצמו קשור בזנבו הארוך של ארבוק.

"אתה מסתכן שוב בשיתוק?" שאל אלקטרבאז.

"סתום את הפה או שאני אסתום אותו בשבילך!" צעק ארבוק וכרך את זנבו סביב פיו של אלקטרבאז."מוכן לסבול?" ארבוק חייך, הידק את הלפיתה שלו ומחץ את אלקטרבאז. לא עבר הרבה זמן וארבוק השתתק שוב ובהה בזעם באלקטרבאז המשתחרר. אלקטרבאז בתגובה לכך רץ מחוץ לקרחת היער. כשארבוק השתחרר מהשיתוק, הוא זחל אחריו, לפתע ברק חזק הגיע מעץ קרוב ופגע בארבוק. אלקטרבאז קפץ בסלטה אחורית מתוך העץ.

'שחצן…' חשב ארבוק והתרומם למלוא קומתו, פיו של ארבוק התמלא באש, הוא ניסה לנשוך את אלקטרבאז הזריז מספר פעמים.

"אתה פשוט איטי מידי, זחל!" חייך אלקטרבאז וקיפץ מצד לצד.

"ואני משער שאתה מפחד מכדי לעבור להתקפה, נכון?!" לגלג ארבוק.

"אתה תראה את ההתקפה שלי, סגלגלי!" התעצבן אלקטרבאז והכין את ההתקפה שבירת לבנים. ארבוק חייך חיוך רחב. אלקטרבאז קפץ במהירות והכה בכוח בראשו של ארבוק. הוא קיבל נזק קטן. שבירת לבנים היא מהלך מסוג לוחם ומאחר וארבוק ממסוג רעל, אז מתקפת הלוחם תשפיע בצורה קטנה עליו. ארבוק פתח את פיו וירה מחטי רעל על אלקטרבאז והדף אותו לאחור. ארבוק זחל במהירות לעבר אלקטרבאז וניסה לתקוף אותו מספר פעמים נוספות בניב אש, אך אלקטרבאז היה חמקמק ומהיר מידי בשבילו. אלקטרבאז ירה מכת ברק. ארבוק השתטח על הרצפה והתחמק במהירות. ארבוק חייך חיוך שטני ואלקטרבאז הבין שיש לארבוק רעיון, והוא לא אהב את זה. ארבוק התקרב לאלקטרבאז באיטיות. בזמן הזה אלקטרבאז צעד צעד אחורה והכין אגרוף חשמל, פתאום אלקטרבאז מצא את עצמו כרוך בזנבו של ארבוק.

'איך זה יכול להיות? הוא בכלל לא זז!' חשב אלקטרבאז. הוא הסתכל לאחור, זנבו הסגול של ארבוק יצא משם. 'הבנתי! ארבוק הכניס את זנבו לאדמה בחפירה, וככה הוא תפס אותי כשהוא הוציא את זנבו מאחורי!' אלקטרבאז הזעיף פנים.

"באמת, לא יכול להיות שאתה טיפש עד כדי כך. כבר פעמיים לכדת אותי ופעמיים שיתקתי אותך", אלקטרבאז הזכיר.

"נכון, אבל זאת הפעם השלישית, והפעם תורה של היכולת שלי לפעול", ארבוק צחקק ברשעות.

אלקטרבאז ניסה להריץ בראשו את כלל היכולות של ארבוק: אחת היכולות קובעת שהוא מסוגל לרפא את עצמו משיתוק, שריפה, הרעלה או קיפאון. ליכולת זו יש סיכוי של אחד לשלוש -3, כלומר הפעם היכולת של אלקטרבאז חסרת תועלת. הנחש פתח את פיו, שיניו התמלאו בקרח וכפור, היה זה "ניב קרח". אלקטרבאז ראה את ארבוק מתקרב אל כתפו. הוא עצם את עיניו בכוח, אבל כלום לא קרה. כשאלקטרבאז פקח את עיניו, ארבוק היה משותק. שוב. אלקטרבאז השתחרר מהלפיתה שלו ופגע בו באגרוף חשמל חזק במיוחד. ארבוק השתחרר ממצב השיתוק, "איך זה יכול להיות?! הסטטיסטיקה!!! אני הייתי אמור להיות חסין!!!" ארבוק ילל.

אלקטרבאז חייך, "אני אף פעם לא אהבתי מספרים", אמר אלקטרבאז ונתן לארבוק אגרוף חשמל, "או מתמטיקה", המשיך בעוד אגרוף חשמל, "או אותך!" חייך אלקטרבאז וסיים את הקרב באגרוף חשמל אחרון. אלקטרבא ברח, הוא התחיל לרוץ אל מחוץ ליער. הוא ידע שהוא לא מספיק חזק לקרבות נוספים. מדי פעם היה מוצא גרגרי יער, וכשאכל אותם, הרגיש יותר בריא וחזק. הוא כיוון את מסעו לאזור ההרים, הוא הרגיש שדיטו נמצא שם. אלקטרבאז התחיל לרוץ אל מעלה ההר בדרך דקה, תלולה ומסוכנת, בדיוק כמו שהוא אוהב, כשלפתע הוא שמע קולות.

"הוא צריך להיות כאן איפשהו!" הוא שמע קול.

אלקטרבאז נצמד להר והמשיך לצעוד במהירות, לפניו עמד פירו ענקי, ועוד שניים עפים באוויר לידו.

"נהדר, פשוט נפלא. מי אתם?" שאל אלקטרבאז והתכונן לקרב.

"אנחנו רק עוזרים לו", אמר אחד הפירו.

למרות שהוא היה יכול להתכוון לכל אחד, אלקטרבאז ידע בדיוק על מי מדובר. לאלקטרבאז לא הייתה סבלנות למשחקים.

"אז אני מניח שלא באתם לכאן כדי לתת לי טרמפ, נכון?" שאל אלקטרבאז.

הפירו חייכו. אחד מהם התחיל לנפנף בכנפיים במהירות, הייתה זו המתקפה "רוח תער", משבי רוח קטלניים ומהירים התחילו להשתגר אל עבר אלקטרבאז שרק התחמק במהירות. אלקטרבאז שלח מכת ברק אל אחד הפירו, אבל הוא התחמק. עוד משבי רוח תער. הפעם אלקטרבאז חסם אותם בעזרת מסך אור. אלקטרבאז הגיב במספר מכות ברק חזקות, הפירו היו מהירים מידי והתחמקו מכולם. אלקטרבאז גלש במורד ההר מעט והתחבא מתחת למדרגת סלע. שם, כמו אקדוחן, ניסה לפגוע ביריביו, כשפגע בראשון מביניהם, הבין שהוא כבר בעמדה טובה יותר, אז הוא הוא לעלות מהר במעלה ההר.

"רק תתקרב, אפס!" אחד הפירו צעק וירה מטח של רוח תער. אלקטרבאז רץ לעברו וחסם בקלות בעזרת מסך אור. אלקטרבאז המשיך להתקדם במהירות וקפץ קפיצה אדירה לכיוונו של הפירו. "קדימה, נראה אם תתפוס אותי!" צחק הפירו.

"תיזהר!" חייך אלקטרבאז "אני טוב בתופסת!" אמר וירה מכת ברק אחורה. הברק פגע בהר בעוצמה ומעוצמת ההדף של הפיצוץ שנוצר, אלקטרבאז הגיע קרוב לפירו ונתן בו חמישה אגרופי חשמל. הפירו נפל מעולף אל הקרקע. אלקטרבאז השתמש שוב במכת ברק כדי להתקדם אל עבר הפירו השני, אבל הוא צחק ברשעות ועף גבוה. לאחר מכן הוא צלל לעברו של אלקטרבאז הצונח בצירוף המתקפה "מקור מקדחה". אלקטרבאז ניסה לירות מכות ברק אל עבר הפירו המהיר ללא הואיל. הפירו פגע בו בכוח. אלקטרבאז עף במהירות לכיוון צלע ההר.

"אני מתנצל, אבל היום אני מתכנן לא להיות מרוח על הר, תודה רבה…" אלקטרבאז אמר ויצר מסך אור מתחתיו. כאשר הגיע אל ההר הוא השתמש במסך האור כמו סקייטבורד כדי לגלוש במורד ההר כמעט ללא פגע. אלקטרבאז החליק מטה-מטה, שם הוא לא ידע מה לעשות מלבד לצרוח. פתאום אלקטרבאז שם לב שהפירו נופל מטה בכוח, אז הוא הבין שזוהי הפעם הרביעית היום שהיכולת שלו מצילה אותו. אלקטרבאז לא הספיק לנשום לרווחה וכבר הוא ראה שהוא מתקדם במהירות אל סלע.

"אמרתי…" אלקטרבאז חשב בקול רם "שהיום אני לא אהיה מרוח על הר!" הוא צעק וניפץ את הצלע בשבירת לבנים. אלקטרבאז בהה בכפות ידיו.

'כמובן', הוא חייך. הוא הכה בקרקע בשבירת לבנים בשתי הידיים. אלקטרבאז נשם לרווחה. הוא בלם בדיוק לפני שהוא התנגש בעץ. כשהבין הוא צריך לעלות מחדש את כל ההר, הוציא קללה עסיסית. לאחר שעה וחצי תמימה של עלייה, הגיע מותש לחלוטין לקצה ההר. אלקטרבאז חייך. בקצה ההר היה מעיין ענק ויפיפה מלא בחול כחול, בדיוק כמו שהוא היה צריך. הוא לא יכולהיה להביט לשמש ולאמוד את הזמן שנשאר לו, כי בכל המקום היה מפוזר ערפל סגול ועדין. אבל מולו הוא ראה צל גדול. אלקטרבאז הבין שהוא מביט בסלע גדול אליו כפות דיטו, חברו בגפנים מהיער למטה, ואז הוא הביט לצד הסלע והוא ראה את הפוקימון שהוא שנא יותר מכל.