פרק שני: תפוס ת'דגל !

שם הפרק: מילים של סוס, חוכמה של מסטיק (בטעם אוכמניות, כמובן)

אלקטרבאז ודיטו נכנסו אל תוך המבנה המנוקד בסגול ורוד ובז' עם גג בצבע תכלת שמיים. רפידאש הביטה בהם בשאלה. אף אחד מהם לא יעבור את הסינונים הראשונים, חשבה לעצמה, "האלקטרבאז פזיז מידי וחסר תושייה, והדיטו פשוט לא מתאים, הוא לא ידע איך להתמודד במצבי לחץ, הם שני לוזרים", אמרה בהתנשאות ודהרה אל המבנה. "איפה האלקזם הזה?!" רפידאש צעקה, פתאום הופיע באמצע החדר אלקאזם. רפידאש לא התרגשה. "לקח לך הרבה יותר מידי זמן!" רפידאש התלוננה, "אם אתה עוד פעם תתעכב ככה אני אהפוך אותך לגוש פחם!" היא צעקה. אלקאזם  הרים את הכפית שלו באיום, ובתגובה לכך רפידאש לחששה ברוע: "אמבריאון! תטפלו בו!" לפתע שלושה אמבריאון נכנסו דרך הפתח וצעדו צעדים כבדים ומאיימים אל עבר אלקזם. הוא הרים את ידייו כאות כניעה. חבורת האמבריאון של רפידאש הייתה ידועה באכזריותה, ואלקאזם ידע שהוא לא יצליח להלחם בהם. גם גדוד אלקזם שלם לא יכל להלחם בהם. הם פחדו רק מרפידאש מסיבה כלשהי. רפידאש סרקה את החדר; אולם גדול ושלושה מסדרונות ארוכים. "אמבריאון, לכו לבדוק את המסדרונות". האמבריאון התפצלו וחזרו במהרה, הם לא אמרו כלום, ובכל זאת רפידאש ידעה בדיוק מה יש בקצה כל מסדרון.

במסדרון הראשון יש חדר שמסומן במדבקות מצבעים שונים: אחת שחורה, אחת ורודה, אחת סגולה כהה, אחת אדומה, אחת סגלגלה בהירה ואחת לבנה. אלו מסמלים את סוגי אופל, על-חושי, רוח, לחימה, מעופף ורגיל בהתאמה. במסדרון שני יש מדבקה כתומה, כחולה, חרדל, צהובה וירוקה המסמלים אש, מים, אדמה, חשמל ועשב. במסדרון שלישי יש מדבקה כחולה, תכלת, חומה, אפורה, ירוקה וסגולה המייצגים דרקון, קרח, אבן, מתכת, חרק ורעל.

רפידאש עצמה היא מסוג אש ולכן היא צריכה לפנות למסדרון השני. "חכו כאן!" היא אמרה לחבורת האמבריאון והם צייתו לה. רפידאש צעדה בביטחון אל המסדרון ופתחה את הדלת הכבדה בנגיחה קלה. היא סרקה את החדר בעיניים החודרות שלה. היה שם אלקטרבאז אחד, פוליוורל, חמישה דיגלט, וויפלום, אודיש קטן, גולם, ג'יאודוד ועוד אלקטרבאז."הפוליוורל איטי כמו צב", התחילה לנתח את יושבי החדר, "הדיגלטים חלשלושים, הוויפלום טיפשה, והאודיש כל-כך קטן ומסכן שממש לא ברור איך הוא נכנס דרך הדלת הכבדה". כל הנוכחים הביטו בה במבטים משתהים. אף אחד, כולל רפידאש עצמה, לא ידע אם היא אמרה את זה בכוונה או לא. האודיש הקטן התחיל לבכות, ווויפלום הרגיעה אותו והובילה אותו מחוץ לחדר. הדיגליטים הסתלקו אל מתחת לאדמה ומישהו קרא לפוליוורל אל תא קטן בצד. כל הנוכחים הסתלקו, מלבד רפידאש וזוג האלקטרבאז.

"למה זה היה טוב?" אחד האלקטרבאז צעק על רפידאש.

"דבר ראשון, דיטו, אתה לא אמור להיות כאן, אז בבקשה צא!" רפידאש קראה בכעס, "ודבר שני, אלקטרבאז", היא פנתה עכשיו לאלקטרבאז, "אם אתה כל-כך רוצה לצאת איתי אז אתה צריך להתאמץ קצת יותר, אני לא צעצוע!" היא חשפה שיניים בזעם.

"איך… איך את… אבל… מה?!" דיטו ואלקטרבאז אמרו יחד, כאילו התאמנו על זה.

"זה הכשרון המיוחד שלי", רפידאש חייכה

"מה, לנפנף בחורים?" אלקטרבאז התלונן.

"לא", דיטו אמר, "לנתח מצבים. הפריקית הקטנה הזאת יודעת פחות או יותר הכל. היא קוראת שפת גוף, מבטים, הכול!" דיטו סיים בהתפעלות.

"אבחנה יפה", רפידאש אמרה ביובש. לאור העובדה שדיטו קרא לה 'פריקית קטנה' למרות שהיא גדולה ממנו בהרבה, רפידאש רצתה להרים גבה אבל אז היא נזכרה שאין לה גבות.

"היא כנראה ראתה אותנו נכנסים ביחד ושמה לב לדמיון העל טבעי בינינו, כך היא הבינה שנכנסתי לכאן רק בגלל שבתור דיטו אני יכול להעתיק את המראה שלך", דיטו המשיך.

"וידעתי שאתה רוצה להתחיל איתי סתם כי רואים עליך שאתה כזה", רפידאש קטעה אותו.

דיטו הנהן.

"כזה? מה?" אלקטרבאז שאל

"לא משנה", רפידאש ודיטו ציחקקו.

"אתה לא חזק במיוחד, נכון?" רפידאש שאלה את דיטו בנימה של שיחת חולין.

"לא, כלומר כן! אני רק, את יודעת… לא נראה חזק", דיטו מלמל.

"אתה יודע מה, בוא נעשה בחינה מקדימה. אמבריאון!"

רפידאש קראה בקול ושלושת האמבריאון נכנסו לחדר. דיטו השתתק וגם אלקטרבאז. האמבריון רק הביטו עליהם ופחדו פחד מוות.

"אני מצטערת, אבל אתם בכל זאת איום בשבילי. איום קטנטן, אבל איום. היום אני לא לוקחת סיכונים. להתראות!" רפידאש אמרה בנחמדות מזויפת.

האמבריאון לא היו צריכים יותר מזה וזינקו לקרב. רפידאש פתחה את פיה ועשן שחור וסמיך מילא את החדר. העשן התפזר, הבזק אש נראה בקושי מתוך העשן, אחד האמבריאון שכב פצוע קשה על הרצפה ומפוחם. אלקטרבאז נעלם ושתי רפידאש עמדו בחדר.

"אתה! לך תתפוס את האלקטרבאז שברח!" אמרו שתי הרפידאש והאמבריאון המבולבל יצא מחדר במהרה.

"תקוף אותו! הוא סתם דיטו!" שתי הרפידאש שוב דיברו יחדיו והביטו אחת על השנייה, "אולי תפסיק כבר!" הרפידאש צעקו אחת על השנייה. האמבריאון עמד במקום מבולבל.

אחת מהרפידאש צברה תאוצה והתקדמה במהירות אל עבר השנייה, כפעולת תגובה, האחרונה התנגשה בה והפילה את האחרת בכוח על הרצפה. הרפידאש שנפלה נתנה מכת פרסה חזקה לשנייה. אחת מהן פתחה את פיה לרווחה, שוב מסך עשן כבד. העשן התפזר. אמבריאון הביט לצדדים וראה רפידאש רטובה ומותשת על הרצפה וזוג פוליוורל.

"אני רק הרגע סיימתי את המבחן!" פוליוורל צווח באימה וברח מהחדר. אמבריאון הבין שהפוליוורל שנשאר הוא הדיטו וזינק לעברו. זרם מים חזק נורה מפיו של פוליוורל והעיף את אמבריאון אחורה. אמבריאון המבולבל והרטוב חשף שיניים, הוא התקרב אל פוליוורל הלחוץ וכשהבין שאין באפשרותו לגבור עליו בצורה הזו, הוא התחיל לשרוט בכפותיו את האדמה. היא הייתה רכה מאוד ולכן אמבריאון הצליח להתחפר בקלות. פוליוורל התקרב אל החור שאמבריאון פער באדמה וראה שהכל שחור.

"עד לאיזה עומק הוא התחפר?" שאל את עצמו פוליוורל, "זה לא משנה! אני חייב לתפוס אותו לפני שהוא יצא!" החליט וירה זרם מים חזק אל תור הבור. פוליוורל שמע את זרם המים זורם מתחתיו בכוח והתכונן לתקוף את אמבריאון ברגע שיצא החוצה. לפתע הגיח זרם המים מתחת לפוליוורל עם האמבריאון הזועם! אמבריאון שרט את כל גופו של פוליוורל במהירות מדהימה. פוליוורל הבין שבכוח שריטות הזה אמבריאון מסוגל להביס את כל מי שרק ינסה לאיים עליו. פוליוורל נפל על האדמה בחוזקה. כל החדר היה ספוג מים. פוליוורל הפצוע שכב בחוסר אונים למראה האמבריאון המחייך. כשהבין את המצב, התרחק אמבריאון לקצה החדר ופתח את פיו לרווחה, כדור שחור וגדול התחיל להיווצר ממש מול פיו של אמבריאון. פוליוורל זיהה את המתקפה, זה היה כדור צל גדול במיוחד.

'רגע, משהו לא בסדר', חשב פוליוורל, 'כדור הצל, הוא לא מפסיק לגדול', ובאמת שכדור הצל רק התעצם ולא הפסיק עד שהגיע לגודל הגדול פי חמישה מאמבריאון עצמו! ראייתו של פוליוורל נהייתה מטושטת מרגע לרגע. השריטות לבדן הביסו אותו. "לא פלא שאתה ושאר האמבריאון כל-כך מפחידים, אם כולכם יכולים להשתמש בכדור צל כזה, אני לא מכיר אחד שיכול לעמוד בשלושה כאלה". פוליוורל גיחך ואיבד הכרה. הוא יכול היה להישבע שראה חיוך ניצחון על פניו הריקות של אמבריאון, למרות כדור הצל הענקי שהסתיר את פניו.

כשהתעורר, דיטו חזר לצורתו המקורית והרגיש בכאב חד וברור, הוא היה פצוע מאוד, אבל לא יותר ממקודם. הוא הביט לצדדים, לידו נח אלקטרבאז במצב גרוע הרבה יותר. "ככה הייתי מצפה ממני להראות לאחר הכדור הענק" מלמל דיטו. אז הכל היה ברור לו; אחרי שהוא איבד את ההכרה, הוא חזר לצורתו הרגילה. כדור צל היא מתקפה מסוג רוח. דיטו בצורתו הרגילה הוא מסוג רגיל. סוג רוח לא משפיע על סוג רגיל. אבל זה לא ניחם את דיטו, הוא עדיין היה פצוע וקורב לוודאי שגם אלקטרבאז פצוע. כנראה שגם לו הייתה פגישה לא נעימה עם האמבריאון שרדף אחריו. אלקטרבאז מסוג חשמל טהור. 'הוא כנראה נפגע קשה מכדור הצל הענקי והוא לא יכל להתחמק', חשב דיטו בעצב. "איך רפידאש שולטת ביצורים האלה?" מלמל דיטו.

הוא ראה את הפנים של האמבריון, הם היו כמו צללים, חסרי אישיות מלבד הרצון העז להרוס, הם היו מונעים מוונדליזם ונשלטים רק על ידי פחד. 'מה היה יכול להפחיד אותם כל-כך ברפידאש?' שאל דיטו את עצמו. היא לא מאוד קשוחה, אם היא הובסה במתקפת מים אחת. אומנם יש לה מתקפה חזקה אבל דיטו לא האמין שהיא מספיק חזקה כדי להלחם בכדור הצל האכזרי או בטפרים הקטלניים שלהם, והיא בטח שלא יכולה לזוז מהר כמוהם. דיטו נזכר במהירות שבה אמבריאון שרט אותו. דיטו חשב על כך שעות ארוכות ולבסוף אלקטרבאז התעורר.

"מה? מה אני עושה כאן? מה קרה?" אלקטרבאז מלמל בקול דואב.

"אמבריאון קטלני, זה מה שקרה, חזור לישון, אתה צריך לנוח, כדור צל ענקי פגע בך", מלמל דיטו.

אלקטרבאז מצמץ בעיניו בניסיון לזכור מה קרה.

"אתה צודק, אבל איך אתה יודע?"

"עברתי את אותה חוויה", אמר דיטו.

"אבל אתה לא יכול…" אלקטרבאז התחיל "…להיפגע מכדור צל?"

"כן, אתה צודק, אבל מתברר שלשדים השחורים האלה יש חתיכת ציפורניים", דיטו סיים.

"וואו, כנראה שהפכת להיות רפידאש ליותר מדי זמן, אתה מבין הכל בדיוק כמוה", אלקטרבאז הופתע לשמוע שדיטו יודע על מה הוא מדבר. אלקטרבאז ציחקק.

דיטו פתח את עיניו לרווחה."זהו זה! ככה היא שולטת בהם! לוחמה פסיכולוגית! זה הכישרון שלה! לא כוח או מהירות, אלא מוח!" דיטו צעק בהתרגשות.

"על מה אתה מדבר? קיבלת מכה בראש?" אלקטרבאז שאל בדאגה.

"לא, כלומר כן, אבל זה לא חשוב עכשיו. אני שאלתי את עצמי – מה יש ברפידאש שגורם לאמבריון הרצחניים האלה לציית לה? היא בטח שולטת בהם בעזרת מילים. הרי אתה זוכר שהכשרון שלה הוא לנתח מצבים. היא יכולה להבין מצבים, פוקימונים ודברים ולדעת להשתמש בזה לטובתה. כך שאם לדוגמה היא שמה לעצמה מטרה, אז היא בכלל לא צריכה להתאמץ! היא יכולה לדבר את כל הדרך עד סוף המשימה. שכנוע, ככה היא עושה את זה!"

אלקטרבאז הנהן בהבנה, כנראה הוא התלהב יותר מדי, כי הוא התחיל למלמל בכאב ולהירדם.

'וואו,היא באמת מדהימה', דיטו חשב לעצמו ונרדם.

מסיבה כלשהי גם אלקטרבאז וגם דיטו הצליחו להתאושש במהרה ולחזור לתחרות.

"מוכן?" שאל אלקטרבאז המתוח כאשר עמד מול בית המבחנים הענקי.

"מוכן", ענה דיטו וצעד בהתרגשות אל תוך  המבנה.

בעודם הולכים אל עבר המבנה, דיטו הרגיש שמישהו צופה בהם, אבל הוא לא היה צריך להסתכל כדי לדעת שזו רפידאש.

האומנם?